מרטי (באנגלית: Marty) הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה בבימויו של דלברט מאן משנת 1955. תסריט הסרט נכתב על ידי פאדי צ'ייפסקי והוא מבוסס על מחזה בעל שם זהה משנת 1953. בסרט משחקים ארנסט בורגניין ובטסי בלייר.
הסרט זכה לביקורות מהללות ולהצלחה כלכלית. הוא גרף ארבעה פרסי אוסקר, כולל בקטגוריות הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. בנוסף, הסרט זכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל הקולנוע בקאן. "מרטי", "סוף השבוע האבוד" (1945) והסרט הדרום קוריאני "פרזיטים" (2019) הם הסרטים היחידים שזכו הן בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר והן בפרס דקל הזהב. בשנת 1994, ארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית בחר בסרט לשימור בידי ספריית הקונגרס בשל היותו "חשוב תרבותית, היסטורית או אסתטית".
עלילה
הסרט מגולל את סיפורו של מרטי (ארנסט בורגניין), קצב ממוצא אמריקאי-איטלקי המתגורר עם אמו (אסתר מינקיוטי) בברונקס ניו יורק. בגיל 34 מרטי סובל מהקנטות של משפחתו וחבריו בשל היותו רווק על אף היותו האח הבכור. למרות זאת מרטי משתדל לשמור על אורח חיים אופטימי.
לאחר שאמו מכריחה אותו לצאת לבלות במועדון ריקודים בשבת בערב, הוא נפגש עם קלרה (בטסי בלייר), מורה בבית ספר תיכון שננטשה על ידי בן זוגה. במהלך הערב הם מבלים יחדיו ושניהם לומדים להכיר זה את זה. מרטי מביא את קלרה לביתו ושם שניהם מגלים חיבה זה לזה. מרטי מבטיח לקלרה שהוא יתקשר אליה למחרת אחרי המיסה בכנסייה.
בינתיים דודתו של מרטי, קטרינה (אוגסטה סיולי), עוברת לגור ביחד איתו ועם אמו. היא משכנעת את אמו של מרטי שקלרה תגזול ממנה את מרטי והיא תגרום לה סבל. אמו של מרטי משתכנעת והיא מביעה מורת רוח מקלרה באוזני מרטי. חבריו הקרובים של מרטי משכנעים אותו לוותר על קלרה ולמצוא מישהי יותר צעירה. מרטי משתכנע והוא לא מתקשר לקלרה.
בסוף הסרט מרטי יוצא עם חבריו, אך במהלך הבילוי איתם הוא מבין שטעה כשהקשיב להם ולא התקשר לקלרה. למרות לחצם הוא עוזב אותם ומתקשר לקלרה. בסצנת הסיום של הסרט מסתגר מרטי בתא טלפון ונשמעת תחילת שיחתו המהוססת עם קלרה.
צוות שחקנים
הפקה
ג'ו מאנטל, אסתר מינקיוטי ואוגסטה סיולי שיחקו במקור גם בהפקת הטלוויזיה המקורית. התסריטאי הרחיב את תפקידה של קלרה והוסיף את הסצנות עם אימו ודודתו של מרטי.
צילומי הסרט החלו ב-7 בספטמבר 1954. צילומי הסרט התרחשו בכמה מקומות בברונקס ובקווי הרכבת בשכונה. ג'רי אורבך הופיע ללא ציון קרדיט בתפקידו הקולנועי הראשון. תסריטאי הסרט פאדי צ'ייפסקי גם הופיע ללא ציון קרדיט בתפקיד לאו.
השחקנית ננסי מרצ'נד שגילמה את קלרה בהפקת הטלוויזיה הייתה אמורה לשוב ולגלם אותה גם בסרט, אך בטסי בלייר התעקשה לקבל את התפקיד. באותה תקופה בלייר שהייתה נשואה לג'ין קלי הודרה מהפקות קולנוע עקב דעותיה הקומוניסטיות. קלי שכנע את מפיקי אולפן ההפצה יונייטד ארטיסטס לתת לה את התפקיד. הוא אף איים לבטל את השתתפותו בסרט "תמיד יש מזג אוויר מוצלח" אם בלייר לא תקבל את התפקיד.
פרסים ומועמדויות
קישורים חיצוניים
פרס דקל הזהב
|
1945-1960
|
יוניון פסיפיק (1945) • (בשנה זו חולקו 11 פרסים) ייסורים, סוף השבוע האבוד, האחו האדום, פגישה מקרית, ניצ'ה נגר, הסימפוניה הפסטורלית, תקוותם האחרונה, גברים ללא כנפיים, רומא עיר פרזות (1946) • הפרס לא חולק (1947) • הפסטיבל לא התקיים (1948) • האדם השלישי (1949) • הפסטיבל לא התקיים (1950) • מיס ג'ולי (אלף סיוברג), נס במילאנו (ויטוריו דה סיקה) (1951) • בשל מאזן הכוחות, אותלו (1952) • שכר האימה (1953) • השער לגיהנום (1954) • מרטי (1955) • עולם הדממה (1956) • שכנוע ידידותי (1957) • העגורים עפים (1958) • אורפאו נגרו (1959) • לה דולצ'ה ויטה (1960)
|
1961-1980
|
היעדרות כה ארוכה, וירידיאנה (1961) • משלם ההבטחות (1962) • הברדלס (1963) • מטריות שרבורג (1964) • הפטנט (1965) • על גברים ונשים, גבר ואישה (1966) • יצרים (1967) • חלוקת הפרס בוטלה בשל אירועי מאי 1968 (1968) • והיה אם... (1969) • מ.א.ש (1970) • המקשר (1971) • מקרה מאטי, מעמד הפועלים הולך לגן עדן (1972) • אי ההבנה, הדחליל (1973) • השיחה (1974) • כרוניקה של שנים בוערות (1975) • נהג מונית (1976) • פדרה פדרונה (1977) • קבקבי העץ (1978) • אפוקליפסה עכשיו, תוף הפח (1979) • כל הג'אז הזה, קגמושה (1980)
|
1981-2000
|
איש הברזל (1981) • יול, נעדר (1982) • הבלדה על נראיימה (1983) • פריז, טקסס (1984) • מסע העסקים של אבא (1985) • המיסיון (1986) • מתחת לשמש השטן (1987) • פלה הכובש (1988) • סקס, שקרים ווידאוטייפ (1989) • לב פראי (1990) • ברטון פינק (1991) • כוונות טובות (1992) • שלום לפילגש, הפסנתר (1993) • ספרות זולה (1994) • מתחת לפני השטח (1995) • סודות ושקרים (1996) • טעם הדובדבן (1997) • נצח ועוד יום (1998) • רוזטה (1999) • רוקדת בחשכה (2000)
|
2001-2020
|
חדרו של הבן (2001) • הפסנתרן (2002) • אלפנט (2003) • פרנהייט 9/11 (2004) • הילד (2005) • כשהרוח נושבת (2006) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2007) • בין הקירות (2008) • סרט לבן (2009) • הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים (2010) • עץ החיים (2011) • אהבה (2012) • כחול הוא הצבע החם ביותר (2013) • שנת חורף (2014) • דיפאן (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • הריבוע (2017) • המשפחה שלי (2018) • פרזיטים (2019) • הפסטיבל לא התקיים בשל מגפת הקורונה (2020)
|
2021-היום
|
טיטאן (2021) • משולש העצבות (2022) אנטומיה של נפילה (2023)
|