PROFILPELAJAR.COM

סטיוארט פירס
Stuart Pearce
	פירס כמאמן מנצ'סטר סיטי, 2006
מידע אישי
לידה	24 באפריל 1962 (בן 62); לונדון שבאנגליה
שם מלא	סטיוארט פירס
גובה	1.78 מטר
עמדה	מגן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1996–1997 ; 2005–2007 ; 2007–2013 ; 2011–2012 ; 2012 ; 2014–2015 ; 2017–2018	נוטינגהאם פורסט (מאמן זמני) ; מנצ'סטר סיטי ; נבחרת אנגליה עד גיל 21 ; הנבחרת האולימפית של בריטניה ; נבחרת אנגליה (מאמן זמני) ; נוטינגהאם פורסט ; וסטהאם יונייטד (עוזר מאמן)
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

סטיוארט פירס (באנגלית: Stuart Pearce; נולד ב-24 באפריל 1962) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת המגן, וכיום מאמן כדורגל.

כשחקן, פירס מזוהה יותר מכל עם מועדון נוטינגהאם פורסט, במדיו שיחק 12 שנים, מתוכן עשר כקפטן. הוא רשם 78 הופעות במדי נבחרת אנגליה, וייצג אותה במונדיאל 1990.

כמאמן, הוביל פירס את נבחרת אנגליה עד גיל 21 במשך כשש שנים, וכן אימן בין היתר במנצ'סטר סיטי, נוטינגהאם פורסט והנבחרת האולימפית של בריטניה.

קריירת משחק

פירס החל את הקריירה במדי הקבוצה המקומית החצי-מקצוענית ווילדסטון, וזאת לאחר שנכשל במבחנים לקבוצת קווינס פארק ריינג'רס ודחה הצעה מהאל סיטי. פירס, שעבד במקביל כחשמלאי, שיחק במועדון עד לשנת 1983, אז צפה בו המאמן בובי גולד והחתים אותו כמגן שמאלי בקבוצת קובנטרי סיטי.

לאחר שנתיים במדי קובנטרי, חתם פירס בנוטינגהאם פורסט אותה אימן אז בריאן קלאף. פירס עדיין לא היה בטוח בעתידו ככדורגלן, עד כדי שפרסם לאחר ההעברה את שירותיו כחשמלאי בתוכנייה שחולקה לאוהדים בימי המשחקים. למרות זאת, פירס הפך להיות מהמובילים שבשחקני הקבוצה, ובמיוחד בכל הנוגע לפן המנטלי וליכולות המנהיגות. הוא מונה לקפטן הקבוצה בשנת 1987, תפקיד בו שימש עד לעזיבתו ב-1997. הוא זכה עם המועדון פעמיים בגביע הפוטבול ליג, ואף כבש שער בגמר גביע ה-FA מול טוטנהאם הוטספר ב-1991, אך קבוצתו הפסידה במשחק בתוצאה 1-2. בין האירועים המכוננים בכדורגל האנגלי היה אסון הילסבורו באפריל 1989, ופירס היה משחקני נוטינגהאם שהיו על המגרש בזמן האסון.

ב-1993 ירדה נוטינגהאם לליגת המשנה, אך פירס בחר להישאר בקבוצה, גם לאחר עזיבתו של המאמן קלאף. תחת המאמן החדש, פרנק קלארק, עלתה נוטינגהאם תוך עונה אחת בחזרה לפרמייר ליג, ועונה אחר כך הגיעה עד למקום השלישי בטבלה. בזכות המיקום בליגה השתתפה הקבוצה עונה אחר כך בגביע אופ"א, שם העפילה עד לרבע הגמר. בדצמבר 1996, בעקבות צניחתה למקום האחרון בליגה, התפטר קלארק מתפקידו, ופירס שימש כמאמן-שחקן עד לחודש מרץ 1997. במשחקו הראשון כמאמן-שחקן גברה נוטינגהאם על ארסנל בתוצאה 2-1, ופירס אף זכה בתואר מאמן חודש ינואר בפרמייר ליג. למרות זאת, נוטינגהאם לא הצליחה לשרוד בליגה הבכירה, ובסיום העונה עזב פירס את הקבוצה, עם 401 הופעות ליגה במדיה, ו-522 הופעות בכל המסגרות שממקמים אותו במקום הרביעי בטבלת ההופעות במדי נוטינגהאם פורסט בכל הזמנים.

לקראת עונת 1997/1998, הצטרף פירס בן ה-35 לניוקאסל יונייטד, בצוותא עם שני השחקנים הוותיקים ג'ון בארנס ואיאן ראש. ניוקאסל, עם המאמן קני דלגליש, הגיעה עד לגמר הגביע האנגלי. הייתה זו הופעה שנייה לפירס בגמר המפעל, אך שוב נחלה קבוצתו הפסד. עם פיטוריו של דלגליש והחלפתו ברוד חוליט, איבדו מספר שחקנים את מקומם בקבוצה, ואף נשלחו להתאמן עם קבוצת המילואים. בין השחקנים היו פירס, בארנס ורוב לי, וזאת אף על פי שהשלושה חולקים ביניהם מעל 150 הופעות במדי נבחרת אנגליה. גם פירס וגם בארנס פרסמו באוטוביוגרפיה שלהם כי ההחלטה נבעה מחשש של חוליט מהשחקנים הבכירים במועדון, ומתוך רצון למנוע מהם להתחרות איתו על משרת המאמן, אם תחרות כזו אכן תתרחש. פירס אף סיפר כי בעט בחוליט במהלך אימון קבוצתו.

לקראת עונת 1999/2000 עבר פירס לווסטהאם יונייטד. הוא בילה שתי עונות מוצלחות בווסטהאם, ואף זכה להיות שחקן העונה של ווסטהאם ב-2001. לקראת עונת 2001/2002, האחרונה בקריירה המקצוענית שלו, היה פירס להחתמה הראשונה של המאמן קווין קיגן במנצ'סטר סיטי. הוא כבש כבר במשחק הבכורה שלו בקבוצה מול ווטפורד, ושימש כקפטן הקבוצה לאורך העונה עד להעפלה לפרמייר ליג בסיומה. פירס, ששיחק מעל לאלף משחקים בקריירה בהם כבש 99 שערים, רצה לכבוש את שערו ה-100 במשחקו האחרון בקריירה, מול פורטסמות'. הוא קיבל את ההזדמנות עם פנדל לזכות קבוצתו, שצעדה ביתרון 3-1, ארבע דקות בתוך תוספת הזמן, אך החמיץ במה שהיו דקותיו האחרונות כשחקן פעיל, ופרש מכדורגל בגיל 40.

במהלך הקריירה זכה פירס לכינוי סייקו (באנגלית: Psycho, משוגע), בזכות סגנון המשחק הבלתי-מתפשר שלו. הכינוי, שניתן לו בתחילה על ידי אוהדי נוטינגהאם פורסט, דבק בהמשך גם בקרב אוהדי נבחרת אנגליה. שחקן העבר מת'יו לה טיסייה אמר על פירס בספרו האוטוביוגרפי כי הוא היריב המפחיד ביותר מולו שיחק, וחברו לנוטינגהאם פורסט בעבר, רוי קין, אמר עליו כי היה "גבר בין ילדים" בפורסט. כהכרה על יכולותיו ותרומתו למגוון גופי צדקה, זכה בינואר 1999 בתואר חבר מסדר האימפריה הבריטית.

נבחרת אנגליה

פירס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת אנגליה ב-19 במאי 1987 באצטדיון ומבלי, במשחק ידידות מול ברזיל שהסתיים בשוויון 1-1, תחת המאמן בובי רובסון. הוא התחרה על המקום בהרכב עם קני סנסום, אך החמיץ את טורניר יורו 1988 עקב פציעה. לאחר הטורניר הפך לשחקן הרכב קבוע אצל רובסון, וכבש את שער הבכורה שלו בנבחרת בהופעתו ה-21 במדיה, ב-25 באפריל 1990 בניצחון הביתי 4-2 על צ'כוסלובקיה.

פירס זומן על ידי רובסון לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 1990 באיטליה. פירס פתח ושיחק לכל אורך משחקיה של אנגליה בטורניר, למעט המשחק על המקום השלישי. שלב הבתים הסתיים בהצלחה מבחינת אנגליה עם המקום הראשון בבית ו', וכן שמינית הגמר בו ניצחה אנגליה את בלגיה 1-0 בהארכה. ברבע הגמר פירס בישל את השער הראשון במשחק לדייוויד פלאט, בדרך לניצחון 3-2 על קמרון בהארכה. בחצי הגמר התוצאה בסיום ההארכה בין אנגליה לגרמניה המערבית הייתה שוויון 1-1, וההכרעה עברה לדו-קרב פנדלים. פירס ניגש לבעוט את הפנדל הרביעי לאנגליה, לאחר שאף אחד מבועטי שתי הנבחרות לא החמיץ עד אז. הוא לקח מרחק הרצה גדול ובעט חזק ושטוח למרכז השער, אך השוער הגרמני בודו אילגנר הדף את הכדור. לאחר שכריס וודל החמיץ את הפנדל הבא של אנגליה, היא סיימה את דרכה בטורניר, ופירס ירד מהמגרש כשהוא ממרר בבכי. במשחק על המקום השלישי, בו הפסידה אנגליה למארחת איטליה, פירס לא שותף כלל.

ב-1994 מונה טרי ונבלס לתפקיד מאמן הנבחרת, ופירס איבד את מקומו בהרכב למגנה של בלקברן רוברס, גראם לה סו. אמנם, בדצמבר 1995 שבר לה סו את רגלו, ופירס השתלט מחדש על עמדת המגן השמאלי בנבחרת, וזומן לטורניר יורו 1996 אותו אירחה אנגליה. פירס פתח בהרכב בכל חמשת המשחקים של אנגליה בטורניר, והוחלף רק באחד מהם (במחצית המשחק מול סקוטלנד בשלב הבתים). אנגליה צלחה את שלב הבתים לאחר שסיימה ראשונה בבית א'. ברבע הגמר פגשה אנגליה את ספרד, ולאחר שוויון 0-0 בסיום ההארכה עבר המשחק להכרעה בפנדלים. פירס בעט שלישי עבור אנגליה וכבש בדרך להעפלה לחצי הגמר. בשלב זה פגשה אנגליה את גרמניה, ושוב המשחק עבר להכרעה בפנדלים לאחר שוויון 1-1 בהארכה. פירס שוב בעט שלישי ושוב כבש, אך שוב גרמניה גברה על אנגליה בדו-קרב פנדלים ועלתה על חשבונה לגמר.

לאחר היורו רצה פירס לפרוש מהנבחרת, אך שוכנע להמשיך על ידי מאמנה החדש של אנגליה, גלן הודל. למרות זאת, הוא לא זומן לסגל לקראת טורניר מונדיאל 1998. כשקווין קיגן מונה לתפקיד המאמן, פירס בן ה-37 שב לסגל לקראת משחקי מוקדמות יורו 2000. משחקו האחרון במדי הנבחרת היה במסגרת זו, ב-8 בספטמבר 1999 מול פולין, במשחק שהסתיים בשוויון 0-0. פירס היה בן 37 שנים ו-137 ימים, ובכך הפך לשחקן השדה השלישי הכי מבוגר שלבש את מדי הנבחרת, אחרי סטנלי מתיוס ולזלי קומפטון.

בסך הכול רשם פירס 78 הופעות בינלאומיות, בהן כבש חמישה שערים.

קריירת אימון

לאחר שפרש ממשחק במדי מנצ'סטר סיטי ב-2002, נותר פירס בצוות האימון של הקבוצה תחת המאמן קווין קיגן. במרץ 2005, לאחר עזיבתו של קיגן, התמנה פירס למאמן הזמני של הקבוצה. לאחר רצף תוצאות מוצלח תחת פירס, שהציב את הקבוצה במאבקים על מקום בגביע אופ"א, קיבל פירס את המינוי הקבוע כמאמן הקבוצה. למרות זאת, החמיצה סיטי את ההזדמנות להגיע לגביע אופ"א במחזור האחרון של העונה, לאחר שסיימה בשוויון 1-1 מול מידלסברו, במשחק שאם הייתה מנצחת בו, הייתה מעפילה לטורניר, וזאת לאחר שבדקה האחרונה של המשחק החמיץ רובי פאולר כדור עונשין.

פירס והסיטי פתחו טוב את עונת 2005/2006, אך דעיכה ביכולתה של הקבוצה, שגרם להדחה מפתיעה מגביע הפוטבול ליג על ידי קבוצה מהליגה השלישית ולתשעה הפסדים בעשרת המחזורים האחרונים של העונה, הציב את הקבוצה במקום ה-15 בלבד בסיומה. למרות זאת, פירס התבלט בהגינותו כאשר סירב לבקר את טעויות השיפוט שהכריעו משחקים כנגד קבוצתו, ואף שמו עלה כיורש אפשרי למאמן הנבחרת באותו הזמן, סוון-יוראן אריקסון. פירס לא הצליח להביא לשיפור ביכולתה של קבוצתו בעונת 2006/2007. סיטי נלחמה נגד הירידה, הודחה שוב מגביע הפוטבול ליג על ידי קבוצת ליגה שלישית, ושברה שיא שלילי של שערי בית לקבוצה מהפרמייר ליג, עם עשרה בלבד. פירס פוטר מתפקידו במאי 2007, עם סיום העונה.

בפברואר 2007, שלושה חודשים טרם פיטוריו ממנצ'סטר סיטי, נבחר פירס לשמש כמאמנה של נבחרת אנגליה עד גיל 21, בתחילה במשרה חלקית עקב עבודתו בקבוצה במקביל. הוא הוביל את הנבחרת באליפות אירופה עד גיל 21 שהתקיימה בהולנד ביוני 2007, והגיע עימה עד לחצי הגמר שם הודחה בדו-קרב פנדלים מול המארחת הולנד, שהסתיים בתוצאה 13-12 לאחר 16 בעיטות. הצלחתו בתפקיד, במקביל לפיטוריו ממנצ'סטר סיטי, הביאה אותו לקבל את התפקיד במשרה מלאה עם סיום הטורניר. בינואר 2008, כשהתמנה פאביו קאפלו לתפקיד מאמן הנבחרת, הורחב תפקידו של פירס והוא הצטרף במקביל לעבודתו לצוות המקצועי של הנבחרת הבוגרת^[1]. במסגרת עבודתו בנבחרת הצעירה, הוא הוביל אותה עד לגמר אליפות אירופה ב-2009, שם הפסידה לגרמניה בתוצאה 4-0. באוקטובר 2011 שוב הורחב תפקידו של פירס, שנבחר להוביל את הנבחרת האולימפית בריטניה באולימפיאדת לונדון (2012)^[2].

בפברואר 2012, כשקאפלו התפטר מתפקידו, קיבל פירס את תפקיד המאמן הזמני של הנבחרת הבוגרת^[3]. הוא הוביל אותה במשחק אחד בלבד, ב-29 בפברואר בהפסד הביתי 3-2 להולנד במשחק ידידות. כארבעה חודשים אחר כך, הוביל פירס את הנבחרת האולימפית של בריטניה עד לרבע גמר האולימפיאדה, שם הפסידה לקוריאה הדרומית בדו-קרב פנדלים.

ביוני 2013, הוביל פירס את נבחרתו במשחקי אליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה בישראל. אנגליה הפסידה בכל משחקי שלב הבתים, כולל מול נבחרת ישראל, וסיימה את דרכה. בסיום התחרות הודיעה התאחדות הכדורגל האנגלית כי חוזהו של פירס בנבחרת לא יוארך, והוא סיים את תפקידו^[4].

פירס שב לאמן ב-1 ביולי 2014, כשהתמנה לתפקיד המאמן של נוטינגהאם פורסט בליגת המשנה. הוא הוביל את הקבוצה לפתיחת עונה מוצלחת שהובילה אותה למקום הראשון בטבלה, אך בהמשך העונה חלה ירידה ביכולתה, וב-1 בפברואר 2015 פוטר פירס מתפקידו, כשקבוצתו הגיעה למקום ה-12 בלבד.

ב-2016 החל לשחק ברמה חובבנית בקבוצה הקטנה לונגפורד שמהליגה ה-13 באנגליה.

בנובמבר 2017 התמנה לעוזרו של דייוויד מויס, מאמנה של וסטהאם יונייטד. בתום עונת 2017/2018, סיים פירס את תפקידו במועדון, לאחר שחוזהו של מויס לא חודש.

תארים

כשחקן

נוטינגהאם פורסט

גביע הפוטבול ליג (2): 1988/1989, 1989/1990

מנצ'סטר סיטי

אליפות הליגה הראשונה של הפוטבול ליג: 2001/2002

אישיים כשחקן

שחקן העונה בנוטינגהאם פורסט: 1990/1991, 1995/1996
שחקן החודש בפרמייר ליג: פברואר 2001

תארים כמאמן

נבחרת אנגליה עד גיל 21

אליפות אירופה: 2009 (מקום שני)
מאמן החודש בפרמייר ליג: ינואר 1997, אפריל 2005, אוגוסט 2005

סטטיסטיקות

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה
עונה	קבוצה	ליגה	הופעות	שערים
1978/1979	ווילדסטון	אנגליההליגות המחוזיות	10	0
1979/1980			38	2
1980/1981			37	2
1981/1982			46	2
1982/1983			35	4
1983/1984			10	0
סך הכול			176	10
1983/1984	קובנטרי סיטי	אנגליההליגה הראשונה של הפוטבול ליג	23	0
1984/1985	קובנטרי סיטי	אנגליההליגה הראשונה של הפוטבול ליג	28	4
סך הכול			51	4
1985/1986	נוטינגהאם פורסט	אנגליההליגה הראשונה של הפוטבול ליג	30	1
1986/1987			39	6
1987/1988			34	5
1988/1989			36	6
1989/1990			34	5
1990/1991			33	11
1991/1992			30	5
1992/1993		אנגליהפרמייר ליג	23	2
1993/1994		אנגליההליגה הראשונה של הפוטבול ליג	42	6
1994/1995		אנגליהפרמייר ליג	36	8
1995/1996			31	3
1996/1997			33	5
סך הכול			401	63
1997/1998	ניוקאסל יונייטד	אנגליהפרמייר ליג	25	0
1998/1999	ניוקאסל יונייטד	אנגליהפרמייר ליג	12	0
סך הכול			37	0
1999/2000	ווסטהאם יונייטד	אנגליהפרמייר ליג	8	0
2000/2001	ווסטהאם יונייטד	אנגליהפרמייר ליג	33	2
סך הכול			41	2
2001/2002	מנצ'סטר סיטי	אנגליההליגה הראשונה של הפוטבול ליג	38	3
סך הכול בקריירה			744	82

נבחרת לאומית

נבחרת אנגליה
שנה	הופעות	שערים
1987	3	0
1988	5	0
1989	11	0
1990	14	1
1991	10	1
1992	10	1
1993	2	1
1994	2	0
1995	5	1
1996	10	0
1997	4	0
1998	0	0
1999	2	0
סה"כ	78	5

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטיוארט פירס בוויקישיתוף

סטיוארט פירס, באתר Transfermarkt
סטיוארט פירס, באתר Soccerway
סטיוארט פירס, באתר BDFutbol
סטיוארט פירס, באתר WorldFootball.net
סטיוארט פירס, באתר National Football Teams
סטיוארט פירס, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים

^ פירס מונה לעוזרו של קאפלו, באתר וואלה, 30 בינואר 2008
^ סטיוארט פירס ידריך את נבחרת בריטניה באולימפיאדה, באתר וואלה, 20 באוקטובר 2011
^ יעקב זיו, אנגליה: סטיוארט פירס מונה למאמן זמני, באתר nrg‏, 9 בפברואר 2012
^ בשל הכישלון: סטיוארט פירס יעזוב את אנגליה הצעירה, באתר וואלה, 18 ביוני 2013

נבחרת אנגליה – מונדיאל 1990
1 שילטון • 2 סטיבנס • 3 פירס • 4 ווב • 5 ווקר • 6 בוצ'ר • 7 רובסון • 8 וודל • 9 בירדסלי • 10 ליניקר • 11 בארנס • 12 פארקר • 13 וודס • 14 רייט • 15 דוריגו • 16 מקמהון • 17 פלאט • 18 הודג' • 19 גאסקוין • 20 סטיבן • 21 בול • 22 בסנט • מאמן: רובסון		אנגליה

נבחרת אנגליה – יורו 1992
1 וודס • 2 קרל • 3 פירס • 4 קיאון • 5 ווקר • 6 רייט • 7 פלאט • 8 סטיבן • 9 קלאף • 10 ליניקר • 11 סינטון • 12 פאלמר • 13 מרטין • 14 דוריגו • 15 ווב • 16 מרסון • 17 סמית' • 18 דיילי • 19 באטי • 20 שירר • מאמן: טיילור		אנגליה

נבחרת אנגליה – יורו 1996
1 סימן • 2 ג. נוויל • 3 פירס • 4 אינס • 5 אדמס • 6 סאות'גייט • 7 פלאט • 8 גאסקוין • 9 שירר • 10 שרינגהאם • 11 אנדרטון • 12 האווי • 13 פלאוורס • 14 בארמבי • 15 רדנאפ • 16 קמפבל • 17 מקמנמן • 18 פרדיננד • 19 פ. נוויל • 20 סטון • 21 פאולר • 22 ווקר • מאמן: ונבלס		אנגליה

נבחרת בריטניה – אולימפיאדת לונדון 2012
1 באטלנד • 2 טיילור • 3 ברטרנד • 4 רוז • 5 קוקר • 6 דוסון • 7 קלברלי • 8 אלן • 9 סטארידג' • 10 בלאמי • 11 גיגס • 12 טומקינס • 13 קורק • 14 ריצ'רדס • 15 ראמזי • 16 סינקלייר • 17 סורדל • 18 סטיל • מאמן: פירס		בריטניה