ווקר החל את הקריירה בקבוצת הנוער של נוטינגהאם פורסט. כחודשיים לסיום עונת 1983/1984, כשהוא בן 18 בלבד, זכה ווקר לארבע הופעות ליגה ראשונות במדי הקבוצה הבוגרת, אותה אימן אז בריאן קלאף, שהיה ידוע בשילוב צעירים בקבוצה.
החל מעונת 1985/1986 היה ווקר לבלם מוביל בקבוצה. עונה אחר כך, אף זכה בתואר כדורגלן העונה של המועדון. במשך שבע עונות הוביל ווקר את הגנת נוטינגהאם, ובעונת 1988/1989 אף זכה עם הקבוצה בשני גביעים - גביע פול ממברס, לאחר ניצחון בגמר על אברטון 4-3 בהארכה, וגביע הפוטבול ליג, לאחר ניצחון בגמר 3-1 על לוטון טאון. נוטינגהאם חיפשה זכייה בגביע שלישי באותה העונה, אך הפסידה לליברפול בחצי גמר גביע ה-FA, במשחק חוזר לאחר ביטולו של המועד המקורי עקב אסון הילסבורו. עונה אחר כך שמרה קבוצתו של ווקר על גביע הפוטבול ליג עם 1-0 בגמר על אולדהאם אתלטיק, ובפעם השנייה זכה ווקר בתואר כדורגלן העונה של הקבוצה.
בעונת 1991/1992 הניפה פעם נוספת את גביע פול ממברס, עם 3-2 בהארכה על סאות'המפטון בגמר, בעוד ווקר זכה בפעם השלישית בתואר שחקן העונה של נוטינגהאם. באותה עונה, במשחק ליגה מול לוטון טאון שנערך ב-1 בינואר1992, כבש ווקר את השער היחיד בקריירה במשחק רשמי, כשהקבוצות נפרדו בשוויון 1-1. בתום העונה
לאחר טורניר יורו 1992, ובתום תשע עונות בנוטינגהאם פורסט, מתוכן שבע כשחקן הרכב קבוע, נמכר ווקר לסמפדוריה מהסרייה א' תמורת כמיליון וחצי ליש"ט. הקבוצה של המאמן השוודיסוון-יוראן אריקסון שהעפילה עונה קודם לכן לגמר גביע אירופה לאלופות. ווקר שיחק בקבוצה בעונת 1992/1993 בלבד, בה סיימה הקבוצה במקום השביעי בטבלה. על אף שהיה שחקן הרכב קבוע וזכה לשלושים הופעות ליגה, תופקד ווקר לעיתים קרובות בעמדה זרה לו, עמדת המגן.
בתום עונה אחת באיטליה, חזר ווקר לאנגליה וחתם בשפילד ונסדיי של המאמן טרוור פרנסיס, ששיחקה אז בפרמייר ליג. סכום ההעברה עמד על כ-2.7 מיליון ליש"ט. במשך שמונה עונות, ותחת שמונה מאמנים שונים, היה ווקר לאחד משחקניה היציבים והטובים של שפילד. הוא היה לשחקן הרכב למשך כל תקופתו בקבוצה, ובסך הכל ערך מעל ל-300 הופעות ליגה במדיה של הקבוצה. הוא זכה לאהדה רבה בקרב אוהדי הקבוצה, ובעונה הראשונה שלו במדיה אף זכה בתואר כדורגלן העונה של הקבוצה. בתום עונת 1999/2000, העונה השביעית שלו במועדון, נשרה הקבוצה לליגת המשנה מהמקום ה-19 בטבלה. ווקר נותר בקבוצה לעונה אחת בליגת המשנה, עונת 2000/2001 שהסתיימה באופן מאכזב במקום ה-17 מתוך 24. ירידת הליגה, היכולת החלשה והקשיים הכלכליים המתגברים של שפילד, הביאו אותה להתיר את חוזהו של ווקר בתום העונה ולהפכו לשחקן חופשי.
במהלך עונת 2001/2002 נעדר ווקר ממשחק פעיל. הוא התאמן תקופה קצרה בקבוצת ברטון אלביון, אותה אימן חברו לשעבר בנוטינגהאם נייג'ל קלאף, והשתתף במשחק צדקה במדיה של ניו יורק מטרוסטארס מול די.סי. יונייטד לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר. פול הארט, מי שאימן אז את נוטינגהאם פורסט, הציע לווקר לחזור ולהתאמן בקבוצה, שהתקשתה אז בתחתית ליגת המשנה. ווקר קיבל את ההצעה, ולקראת עונת 2002/2003 חזר רשמית לקדנציה שנייה במדי מועדון נעוריו. במשך שתי עונות היה ווקר שחקן הרכב בקבוצה, עד שבאוגוסט 2004, בגיל 39, פרש ממשחק פעיל.
ווקר זומן על ידי רובסון לטורניר מונדיאל 1990 באיטליה, ופתח בהרכב בכל שבעת משחקיה של אנגליה בטורניר. אנגליה צלחה את שלב הבתים מהמקום הראשון, תוך שהיא סופגת שער אחד בלבד. ווקר שמר על מקומו בשלבי הנוקאאוט, כשאנגליה גברה 1-0 בהארכה על בלגיה בשמינית הגמר, 3-2 בהארכה על קמרון ברבע הגמר, והודחה לבסוף בחצי הגמר בדו-קרב בעיטות עונשין, על ידיגרמניה המערבית. ווקר עלה בהרכב גם בהפסד 2-1 לאיטליה המארחת במשחק על המקום השלישי. על אף שלא זכה למקום בנבחרת הטורניר, זכה ווקר לתשואות רבות על הופעותיו במהלך הטורניר.
עם פרישתו של בוצ'ר מהנבחרת לאחר הטורניר, ולאחר מינויו של גרהאם טיילור לתפקיד המאמן, היה ווקר לשחקן המרכזי בחוליה האחורית של אנגליה. ווקר העפיל עם נבחרתו ממוקדמות יורו 1992, וזומן על ידי טיילור לטורניר הגמר בשוודיה. ווקר פתח בהרכב ושיחק לאורך כל משחקיה של אנגליה בשלב הבתים. בשני המשחקים הראשונים סייע לנבחרתו לשמור על רשת נקייה עם שתי תוצאות תיקו 0-0 רצופות, מול דנמרק ומול צרפת. במשחק השלישי הפסידה אנגליה 2-1 למארחת שוודיה, ונותרה במקום האחרון בבית ללא ניצחון. הופעותיו של ווקר בטורניר זכו לשבחים, על רקע הביקורת על יכולתה הכללית של הנבחרת.
האמון הרב שנתנו בו מאמניו, וריבוי המשחקים הבינלאומיים של אנגליה באותן השנים, הפכו את ווקר לכדורגלן האנגלי שמגיע לחמישים הופעות בינלאומיות בזמן הקצר ביותר. הוא השלים את ההישג בתוך מעט יותר מארבע שנים, ב-18 בנובמבר1992 בניצחון הביתי 4-0 על טורקיה במוקדמות מונדיאל 1994. ווקר שותף עד אז ב-50 מתוך 53 משחקיה הבינלאומיים האחרונים של נבחרתו.
טורניר המוקדמות היה לנקודת מפנה בקריירה הבינלאומית של ווקר, שהחל להפגין יכולת חלשה במדי הנבחרת ולאבד ממעמדו בחוליית ההגנה האנגלית. ב-28 באפריל1993 פגשה אנגליה את הולנד. ארבע דקות לסיום, כשאנגליה צעדה ביתרון 2-1, ניצל מארק אוברמארס את מהירותו, חלף על פני ווקר וחדר לרחבה. ווקר הכשיל את אוברמארס ברחבה, גרם לפנדל שבוצע בהצלחה והולנד השיגה שוויון 2-2 בסיום. חודש אחר כך, במשחק חוץ מול פולין, שוב נכנע ווקר למהירות של שחקן יריב, הפעם דריוש אדמצ'וק והקשית פנימה מעל השוערכריס וודס. המשחק הסתיים בשוויון 1-1. ארבעה ימים חלפו, ושוב אנגליה איבדה נקודות, הפעם עם הפסד 2-0 לנורווגיה בחוץ. לווקר, שהתקשה באופן ברור להתמודד עם שינוי השיטה של טיילור, היה חלק משמעותי בשער הראשון. לאחר שביצע עבירה סמוך לדגל הקרן, עצר כדי להתווכח עם שופט המשחק בזמן שנורווגיה ביצעה תרגיל בעיטה חופשית מהיר שהסתיים בשער נגיחה של אויבינד ליאונרדסן.
לאחר שהחמיץ שני משחקים חשובים במסגרת המוקדמות, חזר ווקר להרכב נבחרתו בנובמבר 1993 למשחקה האחרון של אנגליה בטורניר, מול סן מרינו. אנגליה ניצחה בסיום 7-1, שלא הספיק לה כדי לעלות למונדיאל 1994 בעקבות ניצחונה של הולנד במשחק המקביל. היה זה משחקו האחרון של טיילור בתפקיד, ומחליפו טרי ונבלס מעולם לא זימן את ווקר לסגל, ובכך הסתיימה הקריירה הבינלאומית של ווקר בגיל 27 בלבד. בתוך כחמש שנים שותף ווקר ב-59 משחקים בינלאומיים מתוך 64 שערכה נבחרתו, יחס מרשים שמצביע על כך שווקר היה לאחד משחקניה המובילים באותן השנים של נבחרת אנגליה.
