וינטרבוטום הוביל את הנבחרת האנגלית במשך 16 שנים, ובין היתר אימן אותה בארבעה טורנירי גביע העולם. כמו כן, שימש במקביל כדירקטור האימון בהתאחדות הכדורגל האנגלית, ולאחר שעזב את תפקיד מאמן הנבחרת, שימש בתפקיד המזכיר הכללי הראשון של מועצת הספורט המרכזית באנגליה.
וינטרבוטום פרש מתפקידיו בשנת 1978, והלך לעולמו בשנת 2002, בגיל 88, ממחלת הסרטן.
קריירה מקצועית
קריירת משחק
וינטרבוטום נולד באולדהאם בשנת 1913. כשהיה בן עשרים החל לשמש כמורה בבית הספר בעיר הולדתו, ובמקביל לכך שיחק כדורגל בקבוצת חובבים עד שאותר והוחתם על ידי מנצ'סטר יונייטד. הוא שיחק במדי הקבוצה הבוגרת בעונת 1936/1937 ורשם 21 הופעות ליגה בגיל 21 בלבד, אך בעונה לאחר מכן מיעט לשחק ואף נאלץ לפרוש בסיומה בעקבות כאבים בעמוד השדרה, שלאחר מכן אובחנו כדלקת חוליות מקשחת.
במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כקצין בחיל האוויר הבריטי, ובמקביל אף רשם הופעות ספורות ככוכב אורח בקבוצת צ'לסי והעביר קורסי אימון בלונדון עבור התאחדות הכדורגל.
קריירת אימון
בשנת 1946, בתמיכתו של מזכירה של התאחדות הכדורגל סטנלי רוס, התמנה וינטרבוטום לדירקטור האימון הראשון של התאחדות הכדורגל, עם סמכות נוספת כמאמנה הראשון של נבחרת אנגליה בכדורגל.
בנוסף להיותו מאמן הנבחרת הראשון, וינטרבוטום מחזיק בהישגים בלעדיים נוספים, בהם המאמן הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת (התמנה בגיל 33 בלבד), היחיד שהתמנה לתפקיד ללא ניסיון עבר כמאמן, והובלת הנבחרת לפרק הזמן הארוך ביותר (16 שנים).
תחת שרביטו ערכה הנבחרת 139 משחקים, בהם ניצחה ב-78 והפסידה ב-28 בלבד. בבית רשמה הנבחרת שישה הפסדים בלבד בכל 16 שנות כהונתו, וכן זכתה ב-13 מתוך 16 טורנירי אליפות הבית הבריטית (שבע פעמים כזוכה הבלעדית, ושש נוספות בזכייה משותפת). אנגליה העפילה לכל ארבעת טורנירי המונדיאל ששוחקו בתקופתו של וינטרבוטום, ובהם העפילה פעמיים לשלב רבע הגמר.
על אף שהחזיק בסמכויות האימון והניהול המקצועי של הנבחרת, וינטרבוטום מעולם לא קיבל את הסמכות לקבוע את הרכב הנבחרת, ובאותה תקופה נבחר ההרכב על ידי ועדת בחירה מטעם ההתאחדות. עם זאת, ככל שהחזיק בתפקיד וצבר ידע רב בתחום הטקטי, השפיעה דעתו רבות על ועדת הבחירה. בשלהי כהונתו, ולפני שהוחלף על ידי אלף רמזי בתפקיד המאמן ב-1962, הצליח וינטרבוטום לשכנע את מקבלי ההחלטות בהתאחדות להעניק את סמכות בחירת ההרכב באופן בלעדי למאמן הנבחרת. במהלך כהונתו, וינטרבוטום פנה פעמים נוספות להתאחדות בביקורת על התנהלות הנבחרת, ודחף לשינוי מתוך חשש שאנגליה תאבד מכוחה מול נבחרות מרכז-אירופאיות ודרום-אמריקאיות אחרות. וינטרבוטום תרם רבות להפיכתה של אנגליה לנבחרת יצירתית, מודרנית ותחרותית, והיסודות שהניח תרמו לזכייתה של אנגליה במונדיאל 1966, ארבע שנים בלבד לאחר שסיים את תפקידו. בין חידושיו היו הקמת נבחרות אנגליה ב', הנבחרת עד גיל 23 ונבחרות הנוער והילדים, שהעניקו לשחקנים ניסיון בינלאומי עשיר עוד טרם הגעתם לנבחרת הבוגרת.
כמאמן אנגליה בגביע העולם
וינטרבוטום היה המאמן הראשון המוביל נבחרת לארבעה טורנירי מונדיאל רצופים (1950–1962, הישג ששוחזר מאז רק פעם אחת, על ידי הלמוט שן בגרמניה המערבית בין 1966 ל-1978.
אנגליה החלה להשתתף בטורנירי מונדיאל רק ב-1950, לאחר שסירבה להשתתף במונדיאלים שנערכו קודם לכן. היא העפילה לטורניר לאחר זכייתה באליפות הבית הבריטית, ששימשה גם כבית מוקדמות, ונסעה לשחק לראשונה בתולדותיה באמריקה הדרומית. במשחקה הראשון אי פעם בגביע העולמי ניצחה אנגליה, שהייתה מהמועמדות המובילות לזכייה בטורניר, בתוצאה 2–0 את צ'ילה. במשחקה השני ספגה אנגליה את אחד ההפסדים המפתיעים ביותר בתולדות הגביע העולמי, 1–0 לארצות הברית. על אף ההפסד המפתיע לנבחרת האמריקאית החובבנית, אנגליה נותרה עם סיכוי להעפיל, אך ספגה הפסד נוסף, 1–0 לספרד, והודחה כבר בתום שלב הבתים.
למונדיאל 1954 העפילה אנגליה באותה הדרך, זכייה באליפות הבית הבריטית. בשלב הבתים שיחקה אנגליה מול בלגיה וכבר הובילה 3–1, אך הרבתה לטעות וספגה שוויון 3–3 שהוביל את המשחק להארכה (בטורניר זה שוויון בתום הזמן החוקי הוביל להארכה גם בשלב הבתים). שער נוסף לכל קבוצה קבע שוויון 4–4 בתום ההארכה. ניצחון 2–0 על המארחת שווייץ במשחק השני הוביל את אנגליה לשלב רבע הגמר, שם נכנעה לאלופה המכהנת אורוגוואי בתוצאה 4–2.
אנגליה העפילה למונדיאל 1958 לאחר שסיימה ראשונה בבית המוקדמות עם דנמרק ואירלנד. אנגליה שוב נראיתה כמועמדת לזכייה, כאשר הציבה נבחרת שרשמה הפסד בודד ב-17 משחקיה האחרונים לפני המונדיאל, אך האסון האווירי במינכן שהתרחש שלושה חודשים בלבד לפני הטורניר, הותיר את הנבחרת ללא שלושה משחקניה הבכירים ששיחקו אז במנצ'סטר יונייטד - רוג'ר ביירן, טומי טיילור ודאנקן אדוארדס, שמצאו את מותם באסון. את הטורניר סיימה אנגליה ללא ניצחון, לאחר שסיימה שלוש פעמים בתיקו בשלב הבתים (2–2 מול ברית המועצות, 0–0 מול ברזיל ו-2–2 מול אוסטריה), והפסידה 1–0 לברית המועצות במשחק הפלייאוף על הכרטיס לרבע הגמר.
וינטרבוטום הוביל את אנגליה למונדיאל בפעם הרביעית ברציפות, מונדיאל 1962. אנגליה נכנעה 2–1 להונגריה במשחקה הראשון, אך ניצחון 3–1 על ארגנטינה ושוויון 0–0 מול בולגריה הספיקו למקום השני בבית ולכרטיס לרבע הגמר, שם נוצחה אנגליה 3–1 על ידי האלופה שבדרך, ברזיל.
בסך הכול הוביל וינטרבוטום את אנגליה ב-14 משחקים בטורנירי גמר גביע העולם, בהם השיגה הנבחרת שלושה ניצחונות בלבד, לצד חמש תוצאות תיקו ושישה הפסדים.
תפקידים נוספים
דירקטור האימון בהתאחדות לכדורגל
בנוסף לתפקיד כמאמן הנבחרת הראשון בתולדותיה, תרם וינטרבוטום רבות לפיתוח הכדורגל האנגלי בתפקידו כדירקטור האימון מטעם ההתאחדות האנגלית. תפקיד המאמן נראה מופחת בחשיבותו עם כניסתו של וינטרבוטום לתפקיד ב-1946, אך וינטרבוטום פיתח חזון ותשוקה למקצוע המאמן ולתפקידו בעולם הכדורגל המקומי. הוא החל לפתח קורסי קיץ לאומיים למקצועות האימון, ואף שכנע חלק משחקניו הבינלאומיים ללמוד בהם. בסיומם של הקורסים נערכו בחינות לקבלת רישיון אימון זמני וקבוע מטעם ההתאחדות האנגלית, שהעניקו לקורסים מעמד משמעותי, והמאמנים בקורס פיתחו את יכולותיהם כמאמנים בבתי ספר ובקבוצות נוער. עם השנים, התפתח דור חדש של מאמנים בוגרי הקורס ששינו לחלוטין את עולם האימון באנגליה, ובהם מאמנים מהבכירים בתולדות הכדורגל האנגלי - ביל ניקולסון, דון האו, אלן בראון, רון גרינווד, דייב סקסטון, מלקולם אליסון, ג'ו מרסר, ויק בקינגהאם, ג'ימי היל ובובי רובסון.
הקורסים בהובלתו של וינטרבוטום צברו פופולריות עם השנים, התרחבו הן במיקומי הקורסים, מספר המשתתפים ובעלי התפקידים הנוטלים בהם חלק, וכן זכו לתשואות מקומיות ובינלאומיות. עם זאת, וינטרבוטום על כל תפקידיו בהתאחדות גררו גם ביקורות רבות. בין היתר נכתב עליו במהלך כהונתו כי על אף יכולותיו וידיעותיו בתחום האימון, הוא לקה בתחום התקשורת מול השחקנים והתקשה לדרבן אותם, וכן כי יכולותיו הטקטיות נחשבו בכל זאת מוגבלות כפי שניתן היה ללמוד מהקושי לצפות או להתמודד עם הנבחרת ההונגרית, שנחשבה לעילוי בתחום באותן השנים.
בין היתר, וינטרבוטום היה אחראי לפרסומם של ידיעונים בתחום האימון מטעם ההתאחדות, החל מ-1946. ב-1950 החלו להתפרסם גם צילומים בתחום לימוד האימון. ספר ההדרכה "יסודות הכדורגל" שפרסם וינטרבוטום נחשב למדריך המודרני הראשון אי פעם בתחום אימון הכדורגל ובשנת 1966 תרגם אותו לעברית ניסים קיוויתי. בהמשך, פרסם שלושה ספרים נוספים בנושא.
ניהול ספורטיבי
ב-1962 התפטר וינטרבוטום מתפקידיו בהתאחדות הכדורגל, והתמנה למזכיר הכללי של המועצה המרכזית לבידור בתחום הפיזי באנגליה. בתפקיד זה עסק בהרחבת כמות המאמנים ושיפור המתקנים עבור מנהלות הספורט השונות ברחבי בריטניה.
שנתיים לאחר מכן, עם היווסדה של מועצת הספורט האנגלית (שבהקמתה תמך וסייע), התמנה למזכירה הכללי הראשון. בכך, התרחב עיסוקו לתחומי ספורט רבים ובתפקיד זה השפיע רבות על עולם הספורט הבריטי בחציה השני של המאה ה-20. ונטרבוטום נלחם להגדלת הסיוע הכלכלי לתחומי הספורט השונים בבריטניה על אף האקלים הכלכלי הקשה במדינה באותן השנים. בתקופתו בתפקיד סייע להתמקצעותם של ארגוני ספורט רבים במדינה וסייע והשגת תמיכה כלכלית עבור ספורטאים צעירים מצטיינים בעלי פוטנציאל לזכייה במדליות אולימפיות. במסגרת תפקידו אף היה חבר במועצת אירופה ונשיא הוועדה לפיתוח הספורט מטעמה.
לאחר פרישתו
ב-1978, כשהוא בן 65, פרש וינטרבוטום מתפקידו. על תרומתו לעולם הספורט זכה לתואר אבירות של מפקד במסדר האימפריה הבריטית. הוא המשיך לתמוך בספורט בבריטניה כיועץ לממשלה הבריטית לצורך יצירת שיתוף פעולה בין יצרניות ציוד ספורט מקומיות לחברות זרות. ב-1979 ביקר באוסטרליה ובניו זילנד כדי לסייע לממשלות המקומיות בתמיכה ושילוב עולם הספורט בקהילה.
ב-16 בפברואר2002 הלך לעולמו לאחר ניתוח לטיפול במחלת הסרטן ממנה סבל. הוא היה בן 88 במותו.
.jpg)
