לאחר סיום לימודיו לימד האריס בבית ספר במשך שנתיים, למד משפטים, והתקבל ללשכת עורכי הדין. ב-1873 הוא עבר למייקון. יחד עם וולטר ברנרד היל הוא הקים משרד עורכי דין. בשנים 1874–1882 הוא גם שימש כפרקליט העירוני של מייקון.
מחוקק בג'ורג'יה
ב-1882 נבחר האריס לבית הנבחרים של ג'ורג'יה מטעם מחוז ביב, וב-1885 נבחר לכהונה נוספת. מצע הבחירות שלו היה הקמת קולג' טכנולוגי. כחבר בית הנבחרים הוא הגיש ב-1882 הצעת חוק להקמת המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה (נקרא עד 1948 בית הספר לטכנולוגיה של ג'ורג'יה).[2] באוקטובר 1885 אושרה הצעת חוק זו על ידי האספה הכללית של ג'ורג'יה, לאחר שלא עברה במושבי בית המחוקקים של השנתיים הקודמות. בנושא זה קיבל האריס תמיכה מהנרי ו. גריידי וג'ון פלטשר הנסון.
החוק הורה למושל ג'ורג'יה, הנרי דיקרסון מקדניאל למנות ועדה של חמישה חברים לבחירת מיקומו של המוסד החינוכי ולארגן אותו. האריס התמנה כיושב ראש הוועדה לצידם של סמואל נ. אינמן כגזבר, ואוליבר ס. פורטר, אדוארד ר הודג'סון והשופט קולומבוס הרד כחברים. בהתכנסותם באטלנטה ב-19 באוקטובר1886 קיימו חברי הוועדה 23 סבבי הצבעה ובסופו של דבר בחרה באטלנטה. האריס התמנה כיושב ראש מועצת הנאמנים של המוסד, תפקיד בו שימש עד יומו האחרון.
באוטוביוגרפיה שלו שיצאה לאור ב-1925 כתב האריס: "אני רואה בייסוד בית הספר לטכנולוגיה של ג'ורג'יה כאירוע החשוב ביותר, בעל אופי ציבורי, שהתרחש בימי חיי".[3]
בשנים 1894–1895 כיהן האריס כחבר הסנאט של ג'ורג'יה. בשנים 1912–1915 הוא כיהן כשופט בבית המשפט הגבוה של מחוז מייקון.
מושל ג'ורג'יה
האריס נבחר כמושל ג'ורג'יה וב-26 ביוני1915 הושבע לתפקידו. הוא כיהן בתפקיד עד 1917, והיה אחרון מושלי ג'ורג'יה שנולד מחוץ לגבולותיה. במהלך תקופת כהונתו כמושל הוא חתם על חוק יובש מדינתי.
לאחר תום כהונתו כמושל הוא שב לעיסוקו בעריכת דין במייקון, ובשנים 1924–1925 היה נציב הפנסיות של ג'ורג'יה בנוסף להיותו נשיא חבר האלקטורים של ג'ורג'יה.
חיים אישיים
ב-1873 נשא האריס לאישה את פאני בורק מממיקון. ב-1889 הוא נישא בשנית להאטי גיבסון ג'וב מאליזבתטון, טנסי. מאשתו הראשונה נולדו לו שבעה ילדים, כולל וולטר אלכסנדר האריס (אנ') שהיה קצין בדרגת מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית.