סמואל ארנסט ונדייבר האב (באנגלית: .Samuel Ernest Vandiver Jr; 3 ביולי 1918 – 21 בפברואר 2005) היה פוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-73 בשנים 1959–1963, וכסגן המושל השלישי של המדינה בשנים 1955–1959.
ראשית חייו
ארנסט ונדייבר נולד בעיר קאנון שבמחוז פרנקלין, צפון-מזרח ג'ורג'יה. הוא היה ילדם היחידי של ואנה באוורס וסמואל ארנסט ונדייבר. לאמו היו שני ילדים מנישואיה הקודמים שהסתיימו במותו של בעלה הראשון. אביו של ונדייבר היה איש עסקים, חוואי ובעל קרקעות בולט במחוז פרנקלין. ונדייבר למד בבתי ספר ציבוריים בעיר לבוניה ובבית הספר דרלינגטון שבעיר רום. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת ג'ורג'יה שבעיר את'נס ובבית הספר למשפטים שלה.
לאחר שירות כקצין בחילות האוויר של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, נבחר ונדייבר ב-1946 כראש עיריית לבוניה. באותה שנה הוא תמך במועמדותו של יוג'ין טאלמדג' למשרת מושל ג'ורג'יה ולאחר מכן בטענתו של בנו, הרמן טאלמדג' לתפקיד לאחר פטירת אביו טרם השבעתו.
ב-1948 מינה טאלמדג' את ונדייבר לתפקיד השליש הראשי של ג'ורג'יה. ב-1954 הוא נבחר כסגן מושל המדינה.
ב-1958 התמודד ונדייבר על משרת מושל ג'ורג'יה, והבטיח לשקם את תדמית המדינה, שנפגעה בשל שערוריות שהתרחשו בתקופת כהונתו של מרווין גריפין, שתחתיו שירת ונדייבר כסגן המושל. ונדייבר נבחר ברוב גדול והחליף את גריפין.
מושל ג'ורג'יה
כמושל, פעל ונדייבר לנקות את המדינה מהשחיתות ומההתנהלות הלקויה שיוחסה לממשלו של גריפין. במסע הבחירות שלו הוא התחייב להגן על ההפרדה הגזעית, בעשותו שימוש במוטו "לא, אף לא אחד" (No, not one) מתוך כוונה שאף לא ילד אפרו-אמריקאי אחד ילמד בבית ספר ללבנים.[1]
בבחירות לנשיאות של 1960 תמך ונדייבר בג'ון פיצג'רלד קנדי, אך לא באופן מלא. הוא העדיף אלקטורים "עצמאיים". מהלך זה הוביל לשחיקה של המפלגה הדמוקרטית במדינות הדרום, והתנגדות בהן לתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח.[2] במרץ 1960 כינה ונדייבר מאמר בשם "פנייה לזכויות האדם" שפורסם בעיתון The Atlanta Constitution על ידי סטודנטים אפרו-אמריקאים בספלמן קולג', "מסמך אנטי-אמריקאי" ש"שנראה כאילו לא נכתב בארץ זו".[3] הוא פעל מאחורי הקלעים יחד עם קנדי ועם אחיו רוברט, ובסופו של דבר לקח חלק בהשגת שחרורו מן הכלא של מרטין לותר קינג, לאחר שנעצר ב-19 באוקטובר אותה שנה במהלך שביתת שבת במסעדה של חנות הכלבו ריצ'ס (Rich's) באטלנטה.[4]
בהמשך שינה ונדייבר את גישתו ביחס למוטו הבחירות שלו "לא, אף לא אחד". שינוי זה חל בעקבות השפעתם של איוון אלן הבן (מאוחר יותר ראש עיריית אטלנטה), הבנקאי מילס ב. ליין, נשיא חברת קוקה-קולה רוברט וודרף, גריפין בל (לימים שופט בבית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים והתובע הכללי של ארצות הברית), ורבים אחרים.[5]
בעקבות רצח קנדי, אמר ונדייבר: "כל העולם הוכה בהלם ומתאבל על מות נשיאנו. אני סמוך ובטוח שכל תושבי ג'ורג'יה מתאחדים בשליחת תנחומינו למשפחה האבלה".
בתקופת כהונתו של ונדייבר כמושל הורה בית המשפט המחוזי הפדרלי על קבלתם של שני סטודנטים אפרו-אמריקאים, המילטון הולמס (אנ') ושרלין האנטר (אנ') לאוניברסיטת ג'ורג'יה. על אף תמיכתו בעבר בהפרדה הגזעית, לא התנגד ונדייבר לפסיקת בית המשפט,[6] ובכך חסך מהאוניברסיטה את החשיפה הלאומית דוגמת זו שהייתה קודם לכן בקשר להתנגדות של מושל מיסיסיפי רוס בארנט ב-1962 במקרה דומה באוניברסיטת מיסיסיפי (אנ'), ושל מושל אלבמה ג'ורג' וולאס באוניברסיטת אלבמה. לאחר ביטול ההפרדה הגזעית באוניברסיטת ג'ורג'יה, פנה ונדייבר לאספה הכללית של ג'ורג'יה לבטל את החוקים הקודמים שמנעו מימון ממשלתי למוסדות חינוך שיישמו שילוב גזעי.[7] הוא גם מינה את הבנקאי ג'ון א. סיבלי כראש הוועדה המדינתית ליישום ההפרדה הגזעית בבתי הספר בהוראת בית המשפט.
ונדייבר התחייב להשאיר על כנה את שיטת הבחירות האזורית על פי יחידות מחוז, שנועדה לבחירת מושל ג'ורג'יה,[8] אך זו נפסלה בהחלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית כנוגדת את החוקה. לאחר מכן הוא הורה לוועדה המרכזית של הדמוקרטים בג'ורג'יה לנהל את הבחירות המקדימות של 1962 בשיטת הבחירות הכלליות.[9]
האופן היעיל בו ניהל ונדייבר את ממשלת המדינה אפשר את קיומה של תוכנית בנייה והרחבת השירותים הממשלתיים ללא העלאת מיסים. המדינה הרחיבה את נמליה, עודדה תיירות, קידמה את העסקים ואת התעשייה, הרחיבה את החינוך הטכני המקצועי, ויזמה תוכניות למען חולי הנפש.[9]
שנותיו האחרונות
ב-1966 היה ונדייבר בתחילה מועמד לתקופת כהונה נוספת כמושל והמועמד שהיה צפוי להתמודד מולו היה אליס ארנול, גם הוא מושל לשעבר, אך בסופו של דבר פרש ונדייבר מהמרוץ בשל סיבות בריאות. כאשר במועמדות הדמוקרטים לא זכה ארנול אלא איש העסקים מאטלנטה לסטר מדוקס, תומך נלהב של ההפרדה הגזעית, תמך ונדייבר בבחירות הכלליות במועמד הרפובליקני, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בו קאלווי. בסופו של דבר נבחר מדוקס על ידי בית המחוקקים של ג'ורג'יה לאחר שבבחירות לא הצליח אף אחד מהמועמדים להשיג את הרוב הדרוש.
במידה והיה ונדייבר מתמודד בבחירות של 1966, היה קאלווי מתמודד על תקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים ולא על משרת המושל. כאשר נראה ונדייבר כמועמד אפשרי של הדמוקרטים ביקש קאלווי מוויליאם ר. בודוין, בנקאי מאטלנטה ודמות ציבורית שהיה יושב ראש הוועדה לארגון מחדש של ממשלת המדינה, להתמודד כרפובליקני על משרת המושל. מנגד, קארל סנדרס, המושל היוצא שהיה מנוע מלהתמודד בשל הגבלת כהונה, ביקש מבודוין להתמודד באותה מערכת בחירות כדמוקרט.
ב-1972, בגיל 54, התמודד ונדייבר על מושב בסנאט של ארצות הברית על תקופת כהונה מלאה במקומו של דודה של אשתו, המושל לשעבר והסנאטור ריצ'רד ראסל הבן, שנפטר בכהונתו ב-1971. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים על מושב זה הגיע ונדייבר למקום השלישי לאחר סאם נאן ולאחר הסנאטור שמונה כמחליפו של ראסל, דייוויד ה. גרמברל. נאן הביס את המועמד הרפובליקני, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית פלטשר תומפסון, אף על פי שבמערכת בחירות זו זכה הנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון בניצחון סוחף בג'ורג'יה נגד הדמוקרט ג'ורג' מקגוורן.
בשנותיו האחרונות, הביע ונדייבר חרטה על עמדותיו בנוגע להפרדה הגזעית בשנים הקודמות. "אמרתי אז הרבה דברים קיצוניים שכעת עלי לחיות עמם", הוא אמר ב-2002. "כל שאוכל לומר כעת שאתם נמצאים בתקופתכם".[1]
חיים אישיים
ונדייבר היה נשוי לבטי ראסל, אחייניתו של הסנאטור והמושל לשעבר ריצ'רד ראסל הבן. ראסל היה דמות פוליטית רבת עוצמה בג'ורג'יה וסייע רבות לקידום הקריירה של ונדייבר. בטי ראסל הייתה גם בתו של השופט רוברט לי ראסל ונכדתו של ריצ'רד ראסל האב, נשיא בית המשפט העליון של ג'ורג'יה. לבני הזוג נולדו בן, סמואל ארנסט "צ'יפ" ונדייבר השלישי, ושתי בנות, ואנה אליזבת ונדייבר, וג'יין ברוורד ונדייבר, לימים ג'יין קיד, שכיהנה בשנים 2005–2007 כחברת בית הנבחרים של ג'ורג'יה, ולאחר מכן ועד 2011 כיושבת ראש המפלגה הדמוקרטית בג'ורג'יה.
ארנס ונדייבר נפטר בביתו שבלבוניה ב-21 בפברואר 2005, בגיל 86. הוא נטמן בבית הקברות העירוני בורגס-לבוניה שבעיר.
קטע הכביש הבין-מדינתי 85 שעובר דרך מחוז פרנקלין קרוי על שמו של ונדייבר. ונדייבר דאג עוד בחייו שהכביש יעבור דרך המחוז ולא ימשיך צפונה כמתוכנן. ב-2008 קראה אוניברסיטת ג'ורג'יה על שמו של ונדייבר בניין מעונות סטודנטים בקמפוס המזרחי שלה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 Gettleman, Jeffrey (December 22, 2002). "South's leaders in pre-civil rights era reflect on records with regret". SFGate.
- ^ Novotny, Patrick (Fall 2004). "John F. Kennedy, the 1960 Election, and Georgia's Unpledged Electors in the Electoral College". Georgia Historical Quarterly. 88 (3).
- ^ Howard Zinn, You Can't Be Neutral on a Moving Train (Boston, Massachusetts: Beacon Press, 1994, 2002), p. 28.
- ^ "Samuel Vandiver, in the MLK Encyclopedia". July 6, 2017. Archived from the original on February 25, 2021.
- ^ S. Ernest Vandiver, 86; Georgia Governor During Integration of Schools, Los Angeles Times, FEB. 24, 2005.
- ^ Desegregating Higher Education". The Journal of Blacks in Higher Education (59): 49–50.
- ^ "Grace in Georgia". Time. Vol. 77, no. 5. January 27, 1961.
- ^ Henderson, Harold Paulk (2000). Ernest Vandiver, Governor of Georgia. Athens: University of Georgia Press. p. 40.
- ^ 1 2 "Ernest Vandiver Jr. (1918-2005)". georgiaencyclopedia.org. Archived from the original on February 1, 2013.
.jpg)
