רום שוכנת למרגלות הרי האפלצ'ים והיא נבנתה על מפגש הנהרות אטווה (Etowah) ואוסטנאולה (Oostanaula) המתלכדים בה לנהר קוסה (Coosa). בשל מיקומו האסטרטגי היה אזור זה במשך זמן רב בשליטתם של עמי המוסקוגי (Muscogee) ומאוחר יותר הצ'רוקי. מנהיגי הצ'רוקי כמו מייג'ור רידג' וג'ון רוס התגוררו כאן לפני העברתם הכפויה של האינדיאנים מערבה.
רום התפתחה על שטח של שבע גבעות כשהנהרות השונים זורמים ביניהן, מאפיין גאוגרפי שנתן השראה למתיישבים הלבנים שהקימו אותה לקרוא לה על שם רומא, בירת איטליה. בתקופה שלפני מלחמת האזרחים התפתחה רום כמרכז שווקים וסחר בזכות מיקומה על נהרות, שבאמצעותם נשלח יבול הכותנה העשיר של האזור בדרך לחוף המפרץ של ארצות הברית וליעדי יצוא מעבר לים.
רום התפתחה כמרכז אזורי לשירותי בריאות וחינוך. בנוסף למערכת החינוך הציבורית שלה פועלים בה כמה בתי ספר פרטיים ומכללות ברמה גבוהה.
בסוף שנות העשרים של המאה ה-20 הקימה חברה אמריקאית מפעל לייצור זהורית במיזם משותף עם חברה איטלקית. מיזם זה והעיר רום שבג'ורג'יה זכו לכבוד מאיטליה, כאשר ב-1929 שלח לה הרודן האיטלקי, בניטו מוסוליני, העתק של פסל רמוס ורומולוס היונקים מאמם הזאבה, הסמל הקשור למיתוס על ייסוד העיר רומא.
היסטוריה
מפת 7 הגבעות ו-3 הנהרות של רום
עידן ההתיישבות האינדיאנית
עמי תרבות המיסיסיפי ידועים כמי שיישבו את האזור בשנת 1000 לספירה לערך. עמים אלו נכחדו ככל הנראה ממחלות שהובאו על ידי הכובשים הספרדים במאה ה-16. הצ'רוקים היגרו לאזור והתיישבו בו במאה ה-17.
פרטים על העמים שישבו באזור לפני הגעת הספרדים כמעט ולא ידועים, אך ארכאולוגים גילו ממצאים המעידים על התיישבות במשך אלפי שנים לאורך נהרות אלה.
קיימת מחלוקת אם ארננדו דה סוטו היה הקונקיסטאדור הספרדי הראשון שנתקל באינדיאנים באזור בו שוכנת כיום רום, אך מקובל להניח שהוא עבר דרך האזור במסעו בשנת 1540. ב-1560 שלח טריסטיאן דה לונה כוח של 140 חיילים ושני נזיריםדומיניקנים צפונה לאורך הנתיב בו עבר דה סוטו. הם יצרו קשר עם הנהגת שבטי הקוסה וסייעו להם בפלישה כנגד האזורים המורדים של הנפוצ'ין (כיום טנסי).[1] עם חשיפתם למחלות חדשות שהובאו על ידי הכובשים, עלה שיעור מקרי המוות בקרב עמים אלה בשל העדר חסינות כנגדן. תוך שני עשורים נכחדו עמים אלו.
אחריהם הגיעו לאזור שבטי המוסקוגי שהשתלטו על שטחים נרחבים לפני שנדחקו משם על ידי שבטי הצ'רוקי שהגיעו מטנסי. מאוחר יותר התמזג שבט האביהקה, ששכן באזור בו שוכנת כיום רום, עם שבטי המוסקוגי. יחד עם שאר שבטי המוסקוגי הם הפכו להיות מאוחר יותר האוליבהליס שנדדו מערב לאזור בו שוכנת כיום העיר גדסדן שבאלבמה. באמצע המאה ה-18 עברו שבטי הצ'רוקי דוברי השפה האירוקווית לאזור רום של היום וכבשו אותו. הם עברו לשם מאזור טנסי עקב הלחץ שהפעילו עליהם המתיישבים הלבנים שהגיעו מהשטחים שממזרח להרי האפלצ'ים.
כפר צ'ירוקי בשם צ'טוגה (Chatuga) הוקם באזור בסוף המאה ה-18, בתקופת המלחמות הצ'רוקיות-אמריקאיות (1794-1776), במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית ואחריה. הצ'רוקים כינו אזור זה בשם "ראש קוסה". כמה ממנהיגי הצ'רוקי התיישבו כאן, הקימו מטעים, כולל הצ'יפים מייג'ור רידג' וג'ון רוס. במאה ה-20 בוצע שימור לביתו של רידג' כ"בית ראשי השבטים". המקום אומץ על ידי המדינה כמוזיאון והוא משמש להצגת ההיסטוריה של שבטי הצ'רוקי באזור.
במאה ה-18 גרמה דרישה גבוהה באירופה לעורות איילים מאמריקה לסחר ער בין הציידים האינדיאנים לבין סוחרי הפרוות הלבנים. כמה סוחרים לבנים וכמה מתיישבים (בעיקר מהמושבות הבריטיות של ג'ורג'יה ושל קרוליינה) יצרו קשר עם אנשי שבט הצ'רוקי בראש קוסה. מאוחר יותר הצטרפו אליהם מיסיונרים ומתיישבים נוספים. לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית הגיעו רוב המתיישבים החדשים מהאזור בג'ורג'יה שממזרח לקו ההכרזה המלכותית של 1763.
ב-1793, בתגובה לפשיטות הצ'רוקי לטנסי, הוביל ג'ון סבייר, מושל טנסי, פשיטת תגמול כנגד הצ'רוקים בקרבת גבעת מירטל, במה שהיה ידוע כקרב הייווטר.
ב-1802 חתמו ממשלת ארצות הברית ומדינת ג'ורג'יה על הסכם שעל פיו מכרה ג'ורג'יה את האדמות במערבה לארצות הברית. בתמורה הסכים הממשל הפדרלי להתעלם מזכויותיהם של הצ'רוקים והעביר אותם מחוץ לג'ורג'יה. ההתחייבות לפנות את הצ'רוקים לא בוצעה באופן מידי וראשי השבטים ג'ון רוס ומייג'ור רידג' הובילו מאמצי התנגדות לצעד זה, כולל הגשת עתירות משפטיות.
ב-1813 התנהלה מלחמה בין צבא ארצות הברית, שבטי הצ'רוקי, הצ'וקטאו וחלק משבטי המוסקוגי מצד אחד, לבין חלק אחר של שבטי המוסקוגי, מצד שני, שזכו לתמיכתם של סוחרים בריטים ושל ממשלת ספרד, עקב האינטרס של אלה האחרונים למנוע את התפשטותה של ארצות הברית. לפני שעברו הצ'רוקים לראש קוסה, פיקד הצ'יף רידג' על פלוגת לוחמים שהייתה חלק מהמיליציה של טנסי, כשרוס משמש כשלישו. יחידה צ'רוקית זו הייתה כפופה לאנדרו ג'קסון (לימים נשיא ארצות הברית) ותמכה באנשי המוסקוגי שהתקרבו למתיישבים האירופאים. יריביהם, שבט ה"רד סטיק" חיו באזורים מבודדים יותר ודבקו בחייהם המסורתיים. מלחמה זו הייתה חלק ממלחמת 1812 שניטשה בין ארצות הברית לבין בריטניה.
ב-1829 התגלה זהב ליד דלונגה שבג'ורג'יה וכך החלה הבהלה לזהב הראשונה בארצות הברית. חקיקת חוק הרחקת האינדיאנים על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-1830, שיישם את ההסכם מ-1802, התאימה מבחינת העיתוי לגילוי הזהב ולשאיפתם של הלבנים להתיישב באזורים אלו ולמחויבותו של מי שהיה אז הנשיא, אנדרו ג'קסון, ליישום ההסכם.
ב-1831, עוד לפני שהחל תהליך גירושם של האינדיאנים, חוקקה האספה הכללית של ג'ורג'יה חוק שהעביר לבעלות המדינה את כל קרקעותיהם של הצ'רוקים בצפון-מערב ג'ורג'יה. השטחים הללו נקראו מחוז צ'רוקי ושנה לאחר מכן חולק שטח המחוז לתשעה מחוזות הקיימים עד היום.[2]
ייסוד העיר
רום נוסדה ב-1834 על ידי מתיישבים לבנים שהתיישבו בהדרגה בג'ורג'יה. מייסדי העיר היו קולונל דניאל ר. מיטצ'ל, קולונל זכריה הרגרוב, מייג'ור פיליפ המפיל, קולונל ויליאם סמית' וג'ון לומפקין, אחיינו של מושל ג'ורג'יה, וילסון לומפקין. רובם לחמו במלחמת 1812. מי שהגה את הרעיון לשם העיר היה קולונל מיטצ'ל שהציע את השם רום בשל גבעותיה ונהרותיה של העיר.[3] הצעתו של מיטצ'ל התקבלה וב-1835 אישרה אספת המחוקקים של ג'ורג'יה את הקמתה של העיר. לאחר מכן הועבר מקום מושב המחוז מליווינגסטון לרום.
בשלב זה האזור היה מיושב ברובו על ידי הצ'רוקים והעיר התפתחה כמרכז שירות לצורכי המגזר החקלאי שהתבסס על גידולי הכותנה שהחלה להתפתח אז. המצאת מנפטת הכותנה בסוף המאה ה-18 הפכה את תהליך העיבוד של הכותנה קצרת הסיבים לרווחי. היה זה סוג הכותנה ששגשג בצורה הטובה ביותר באזורים ההרריים, בניגוד לזו שגודלה באזורי החוף.
רוב שטחם של האזורים ההרריים של ג'ורג'יה התפתח להיות למה שהיה ידוע בשם "החגורה השחורה" (Black Belt), על שם האדמה הפורייה ובהמשך על שם אוכלוסיית העבדים השחורים שעיבדה את מטעי הכותנה. חלק ניכר של אוכלוסיית הצ'רוקים לקח חלק בעיבוד אדמות הכותנה כיבול מסחרי, שעד מהרה החליפה את הסחר בעורות כמקור עושרו של האזור. ב-1836 הגיע דרך נהר קוסה לרום ספינת הקיטור הראשונה, כך הופחת זמן השיווק של הכותנה וקוצר זמן ההגעה מרום לניו אורלינס ולחוף המפרץ של ארצות הברית, בסיס הייצוא העיקרי של הכותנה.
ב-1838 אפסו סיכויים החוקיים של הצ'רוקים להתנגד לגירושם. הם היו השבט העיקרי האחרון מבין שבטי דרום-המזרח שאולצו בכוח לעבור אל הטריטוריה האינדיאנית, כיום אוקלהומה, במסגרת מה שכונה "נתיב הדמעות". לאחר העברתם של הצ'רוקים נלקחו בתיהם ובתי העסק שלהם על ידי לבנים ורובם חולקו באמצעות הגרלה.
כלכלת רום המשיכה לשגשג. ב-1849 הושלמה סלילתה של שלוחה באורך של 29 ק"מ של מסילת הרכבת המערבית-אטלנטית, כך שופרו דרכי התחבורה אל המזרח. מסילה זו עברה במקום בו עובר כיום הכביש המדינתי מספר 293. ב-1860 מנתה אוכלוסיית העיר 4,010 תושבים ואוכלוסיית המחוז מנתה 15,195 תושבים.
תקופת מלחמת האזרחים
תעשיות הברזל של רום היו מרכז תעשייתי חשוב במהלך מלחמת האזרחים, שסיפק תותחים ואמצעי חימוש רבים למאמץ המלחמתי של הקונפדרציה. באפריל 1863 הגן גנרל צבא הקונפדרציה, נייתן בדפורד פורסט על העיר כנגד התקיפה שניהל קולונל צבא האיחוד, אייבל סטרייט מהאזור שממזרח לסדר בלף שבאלבמה.[4] פורסט הערים על סטרייט שנכנע ק"מ ספורים מרום. בהבינם את פגיעותה של העיר, הקציבו חברי מועצת העיר סכום של 3,000 דולר לבניית שלושה קווי ביצורים. אף על פי שאלו היו מבצעיים באוקטובר 1863, המאמצים לחזקם נמשכו עם התקדמות המלחמה. הביצורים נקראו על שם תושבי העיר שנהרגו במלחמה. פורט אטווי ניצב על הגדה המערבית של נהר אוסטנולה, פורט נורטון ניצב על גדתו המזרחית ופורט סטובל ניצב על הגדה הדרומית של נהר אטווה. מאוחר יותר נבנה מבצר אחד לפחות על הגדה הצפונית של נהר קוסה.[5][6]
במאי 1864 תקף גנרל צבא האיחוד, ג'פרסון ק. דייוויס, תחת פיקודו של מייג'ור גנרלויליאם שרמן, את רום וכבש אותה לאחר שביצע איגוף של כוחות מגיני הקונפדרציה שנסוגו בפיקודו של מייג'ור גנרל סמואל גיבס פרנץ'. גנרל צבא האיחוד ויליאם ונדבר הוצב ברום. עקב ביצוריה של רום ותעשיות הברזל שבה, הייתה רום מטרה חשובה במהלך צעדתו של שרמן דרך ג'ורג'יה ללכידת והשמדת המשאבים של הקונפדרציה. כוחותיו של דייוויס החזיקו ברום במשך כמה חודשים וביצעו תיקונים במערכת הביצורים. עוד לפני שהוציא הגנרל שרמן את סדרת הפקודות בנובמבר 1864 לקראת הצעדה אל הים, הרסו כוחות צבא האיחוד את ביצוריה של רום, את מפעלי הברזל, את קו הרכבת לקינגסטון ומשאבים נוספים שהיו עלולים לשמש למאמץ המלחמתי של הדרום בעת נסיגתם מרום כדי להשתתף במערכה על אטלנטה.
תקופת השיקום
מגדל השעון, לשעבר מגדל המים
ב-1871 נבנה ברום מגדל מים שניצב על גבעת נילי (Neely Hill) המשקיפה על מרכז העיר. מאוחר יותר הפך מגדל זה להיות מגדל שעון שניתן לראותו ממקומות רבים בעיר. מגדל זה משמש מאז כנקודת הציון הסמלית של העיר והוא מופיע על סמל העיר ועל סמלים של עסקים מקומיים. כתוצאה מכך שונה שמה של גבעת נילי ל"גבעת המגדל" או "גבעת מגדל השעון". בתקופה זו נוסדו ברום בתי הספר הראשונים שלה שב-1868 זכו לראשונה למימון מהמדינה. בתי הספר היו מופרדים גזעית ובתי הספר שיועדו לילדי העבדים המשוחררים פעלו בהיקף המינימלי שנדרש על פי התיקונים החדשים לחוקה. ביטול העבדות הצריך את הסדרתו מחדש של שוק העבודה.
בשל מיקומה על צומת נהרות, סבלה רום לעיתים מזומנות מסדרות של הצפות. השיטפון של 1886 הציף את העיר כך שספינות הקיטור שטו במורד רחוב בראוד.[7] ב-1891, על פי המלצת חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, תיקנה אספת הנבחרים של מדינת ג'ורג'יה את כתב הזכויות של רום כך שהעיר תוכל להקים וועדה שתדאג לבניית סוללות שיגנו על העיר מפני שיטפונות עתידיים. בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 ננקטו צעדים נוספים להגנה מפני שיטפונות, כולל הרמת המפלס של רחוב בראוד בכ-4.6 מטרים. כתוצאה מכך, רבות מקומות הקרקע של הבניינים ההיסטוריים של רום הפכו להיות מרתפים.[8]
ב-1928 הוקם ברום מפעל לייצור סיב הזהורית (rayon). היה זה מיזם עסקי משותף עם חברה איטלקית. מנהיג איטליה בניטו מוסוליני שלח גוש שיש מפורום רומאנום שעליו נחקק "מרומא העתיקה לרומא החדשה", כדי שישמש כאבן הפינה למפעל החדש. לאחר שהושלמה בניית המפעל ב-1929, כיבד מוסוליני את העיר רום בהעתק עשוי מארד של פסל רמוס ורומולוס היונקים מהזאבה הקפיטולינית. הפסל הוצב בחזית בניין עיריית רום על בסיס העשוי שיש לבן שהובא מהעיר טייט שבג'ורג'יה ועליו הוצבה טבלה שעליה נכתב:
"פסל זה של הזאבה הקפיטולינית, כמבשרת של שגשגו ותהילה, נשלח מרומא העתיקה לרומא החדשה בתקופת שלטונו של בניטו מוסוליני בשנת 1929".
ב-1940 הפכו הרגשות האנטי-איטלקים במהלך מלחמת העולם השנייה כה חזקים עד שמועצת העיר רום החליטה להעביר את הפסל לאחסון כדי למנוע מעשי ונדליזם. הפסל הוחלף בדגל ארצות הברית וב-1952 הושב הפסל למקומו הקודם בחזית בניין העירייה.[9]
השפל הגדול
השפעתו של השפל הגדול על רום הייתה, באופן משמעותי, חמורה פחות בהשוואה לערים אחרות בארצות הברית, גדולות ממנה. מאז שהפכה העיר למרכז חקלאי, ניתן היה לגדל יבולים לאכילה בסביבתה. מפעל הטקסטיל של רום המשיך לפעול וסיפק מקומות עבודה והיווה בלם כנגד הקשיים של תקופת השפל.[10]
לתקופת השפל קדם בדרום ארצות הברית "משבר הכותנה". משבר זה הגיע לרום באמצע שנות העשרים וגרם לחוואים רבים לעזוב, למכור את אדמתם או לעבור לעיסוק בענפים חקלאיים אחרים, כמו תירס. עובדי חוות רבים עקרו ממקומותיהם ואפרו-אמריקאים רבים עזבו את האזור במה שנקרא "ההגירה הגדולה" (Great Migration), בחפשם עבודה בערים, כולל אלו בצפון ובמערב התיכון. יבולי הכותנה הושמדו על ידי סוג של חדקונית (Anthonomus grandis) שהגיעה לג'ורג'יה ב-1915 לאחר שפלשה אליה מלואיזיאנה.[11] חיפושית זו זרעה חורבן בשדות כותנה רבים וגרמה לדעיכת כלכלתה של רום.
בעוד שהאזור הסובב את רום לא היה במצב נואש כמו ערים גדולות רבות בתקופת השפל הגדול, משפחות רבות נאבקו כנגד מצב כלכלי קשה. עבודה לא הייתה בנמצא ומחירי המזון ומוצרים בסיסיים היו בעליה. בין פעילויות הצדקה למען העניים, רכשו תושבים אמידים של העיר כרטיסים להופעה שהועלתה על ידי אומנים מקומיים. רווחי ההופעה שימשו לקניית מצרכי מכולת שנארזו בקופסאות שנמכרו במחירים מסובסדים למשפחות נזקקות.
במסגרת מיזם פרטי ליצירת מקומות עבודה למובטלים, החליט ס.ה סמית' הבן להרוס את מלון ארמסטרונג ולבנות במקומו את מלון גרייסטון. במיזם זה הועסקו פועלים רבים. ב-30 בנובמבר1933 דיווח העיתון "רום ניוז-טריביון" על עלייה בהיקף הבנייה המקומי.
