PROFILPELAJAR.COM

מרגרט תאצ'ר
Margaret Thatcher
לידה	13 באוקטובר 1925; גרנת'הם, הממלכה המאוחדת
פטירה	8 באפריל 2013 (בגיל 87); מלון ריץ, הסיטי של וסטמינסטר, הממלכה המאוחדת
שם מלא	מרגרט הילדה תאצ'ר; Margaret Hilda Thatcher
שם לידה	Margaret Hilda Roberts
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית האבות המלכותי צ'לסי
השכלה	סאמרוויל קולג', אוקספורד (1947); Kesteven and Grantham Girls' School; בית הספר למשפט של הסיטי ;
מפלגה	המפלגה השמרנית
בן זוג	דניס תאצ'ר
	margaretthatcher.org
	4 במאי 1979 – 28 בנובמבר 1990; (11 שנים)
סגן ראש ממשלת בריטניה	ג'פרי האו (1989–1990)
מונרך בתקופה	אליזבת השנייה
	→ ג'יימס קלהאן ג'ון מייג'ור ←
	11 בפברואר 1975 – 4 במאי 1979; (4 שנים)
מונרך בתקופה	אליזבת השנייה
תחת ראש הממשלה	הרולד וילסון; ג'יימס קלהאן
	→ אדוארד הית' ג'יימס קלהאן ←
	11 בפברואר 1975 – 28 בנובמבר 1990; (15 שנים)
סגן מנהיגת המפלגה השמרנית	ויליאם ויטלו
	→ אדוארד הית' ג'ון מייג'ור ←
	8 באוקטובר 1959 – 9 באפריל 1992; (32 שנים)
	→ ג'ון קראודר הארטלי בות' ←
	30 ביוני 1992 – 8 באפריל 2013; (20 שנה)
	30 ביוני 1992 – 8 באפריל 2013; (20 שנה)
פרסים והוקרה
	חברת המועצה המלכותית; מסדר הבירית; מסדר ג'ון הקדוש; מסדר ההצטיינות; מדליית החירות הנשיאותית; הצלב הגדול של מסדר התקווה הטובה

המונח "תאצ'ר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו תאצ'ר (פירושונים).

המונח "אשת הברזל" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעות אחרת, ראו אשת הברזל (פירושונים).

מרגרט הִילדה תאצ'ר (באנגלית: Margaret Hilda Thatcher; שם המשפחה מבוטא "תֵ'אטְצֶ'ר"; שם נעורים: רוברטס; 13 באוקטובר 1925 – 8 באפריל 2013) הייתה מדינאית בריטית, שכיהנה כראש ממשלת בריטניה וכמנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. תמכה בליברליזם וכלכלת שוק חופשי, וקידמה רפורמות רבות במהלך שלוש תקופות הכהונה שלה ששינו דרמטית את מבנה הכלכלה הבריטית מדומיננטיות של האיגודים המקצועיים לדומיננטיות של המגזר הפרטי. רבים מייחסים את העלייה ברמת החיים בבריטניה בשנות כהונתה ובשנים לאחר מכן לרפורמות שערכה, ומנגד רבים מייחסים למדיניותה הכלכלית את העמקת הפערים החברתיים בבריטניה ואת התנפחות המגזר הבנקאי.

בשל המדיניות הכלכלית ומדיניות החוץ הקשוחה שלה כונתה תאצ'ר "אשת הברזל" בידי מתנגדיה ותומכיה כאחד, ובשל כך היא נחשבת לאחת המדינאיות הבולטות ומעוררות המחלוקת במאה ה-20 בכלל ובהיסטוריה הפוליטית של בריטניה בפרט.

ביוגרפיה

תאצ'ר נולדה בשם מרגרט רוברטס בעיירה גרנת'הם שבאנגליה לאלפרד רוברטס, בעל חנות מכולת צנועה ומטיף בכנסייה המתודיסטית, שעם הזמן נבחר גם לתפקיד ראש העירייה. בזיכרונותיה התייחסה תאצ'ר לעיתים קרובות למוצאה המשפחתי הצנוע, והדגישה את תרומת חינוכה הנוצרי האדוק כילדה להצלחותיה הציבוריות לעתיד וזאת מכיוון שבצעירותה נהגה להשתתף באופן קבוע בדרשות יום ראשון בכנסייה.

לאחר סיום לימודיה התיכוניים פנתה תאצ'ר ללימודי כימיה באוניברסיטת אוקספורד, הצטרפה לאגודת הסטודנטים של המפלגה השמרנית, ונבחרה לנשיאת האגודה בשנת 1946. בתקופתה באוניברסיטה הושפעה מעבודתו הפוליטית של פרידריך האייק, "הדרך לשעבוד", שגינתה את התערבותה הכלכלית של הממשלה במשק, העלולה להוביל למדינה סמכותנית. בתקופה זו, כפי שהעידה תאצ'ר בזיכרונותיה, זכתה להתנסות בעקרונות הסוציאליזם של תום מלחמת העולם השנייה בבריטניה, שנתמך בידי שלטון הלייבור. לפי תאצ'ר, חוויותיה בתקופה זו הובילו להתנגדותה לעקרונות הסוציאליזם, אשר אפיינה את שלטונה בעתיד.

בשנת 1951 נישאה לאיש העסקים הבריטי דניס תאצ'ר, וקיבלה את שם משפחתה החדש ואת תמיכתו הכלכלית של בעלה, שאפשרה לה להפנות את כל מעייניה לזירה הפוליטית הבריטית.

עד היבחרה לראשות הממשלה

בשנת 1950, בגיל 24, פנתה תאצ'ר לראשונה לקריירה פוליטית, כאשר התמודדה על מושב בפרלמנט מטעם דרטפורד שבמחוז קנט, אך לא נבחרה. חרף הפסדה משכה התמודדותה את תשומת לבם של בכירים במפלגה השמרנית, שביקשו לחזק את נוכחות הנשים במפלגה. בבחירות 1959 נבחרה תאצ'ר לחברת בית הנבחרים הבריטי בהיותה בגיל 33, כחברה במפלגה השמרנית כנציגתו של הפרוור הלונדוני המבוסס פינצ'לי.

בכהונתה כחברה זוטרה בבית הנבחרים פעלה תאצ'ר בנחישות נגד התפיסה הסוציאליסטית, שרבים בבית הנבחרים, לרבות מבין חברי מפלגתה, תמכו בה. בממשלת אדוארד הית' שהוקמה ב-1970 מונתה תאצ'ר לשרת החינוך. חרף ביקורתה החריפה נגד הית', שדבק, לדבריה, במדיניות הסוציאליסטית של מפלגת הלייבור בניגוד להבטחותיו במערכת הבחירות, עלה בידי תאצ'ר להוסיף ולחזק את מעמדה בקרב המפלגה השמרנית. בעקבות הביקורת הגדלה והולכת על מדיניותו של הית', הצליחה תאצ'ר לגייס תמיכה בקרב חברי המפלגה, ולאחר הפסדו בבחירות פברואר 1974 והתפטרותו מראשות הממשלה, נבחרה תאצ'ר בשנת 1975 לראש המפלגה השמרנית הבריטית.

כמנהיגת האופוזיציה, ביקרה רבות את מדיניותה הכלכלית של מפלגת הלייבור, שנכשלה בטיפול בשביתות הכלליות ובהתחזקותה של ברית המועצות, לאחר שנשאה נאום תקיף נגד ברית המועצות, כינתה אותה העיתונות הסובייטית "אשת הברזל". הכינוי דבק בה, ותאצ'ר אימצה אותו בשמחה.

בעקבות ניצחונה שקדה תאצ'ר על ההכנה לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה שנועדו להתקיים בשנת 1979. בנוסף לתדמיתה כחברת פרלמנט חרוצה ונואמת טובה, יוקרתה הנחלשת והולכת של מפלגת הלייבור, וחוסר יכולתה לספק פתרון ראוי לשורת השביתות הכלליות במשק הבריטי בשנים 1978–1979, תרמה לעליית מעמדה בקרב הציבור הבריטי. שביתות אלו הציגו את ממשלת הלייבור כחסרת אונים, והובילו רבים בציבור הבריטי לתמוך במפלגה השמרנית ובפתרונות שהציעה למשבר. לבסוף, נישאת על גב המיאוס הציבורי ממפלגת הלייבור ומתחושת חוסר האונים שהתפשטה בציבור הבריטי עקב התנהלות הממשלה, עלה בידי המפלגה השמרנית בראשות תאצ'ר להדיח את הלייבור בבחירות 1979, בפער ניכר של 44% מקולות הבוחרים לעומת 37% שניתנו למפלגת הלייבור.^[1]

כראש הממשלה

1979–1983

תאצ'ר הרכיבה את ממשלתה הראשונה ב-4 במאי 1979, ובידיה היה המנדט לעצור את הידרדרות הכלכלה הבריטית ולהקטין את התערבותה של המדינה בכלכלה. היא פעלה כדי להגדיל את חשיבותה והשפעתה הבינלאומית של בריטניה. כראש הממשלה נפגשה תאצ'ר באופן קבוע כל שבוע עם המלכה אליזבת השנייה כדי לדון בענייני הממשלה. תאצ'ר חלקה השקפות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן, שנבחר ב-1980 לנשיאות ארצות הברית, ובמידה פחותה גם עם בריאן מלרוני, שנבחר ב-1984 לראשות ממשלת קנדה. לזמן מה שמרנות הייתה הפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות-האנגלית החשובות של התקופה.

מדיניותה לגבי צפון אירלנד

במאי 1980, יום לפני שהייתה אמורה להיפגש עם ראש ממשלת אירלנד על מנת לדון בצפון אירלנד, הודיעה בבית הנבחרים ש"עתיד היחסים החוקתיים עם צפון אירלנד הוא עניינם של אנשי צפון אירלנד, ממשלה זו, פרלמנט זה ואף אדם אחר".

ב-1981 מספר אסירים בכלא הבריטי בצפון אירלנד, חברי הצבא האירי הרפובליקני וצבא השחרור האירי הלאומי, פתחו בשביתת רעב בתביעה להחזיר להם את מעמדם כאסירים פוליטיים, מעמד שנשלל מהם חמש שנים קודם לכן. בתחילה סירבה תאצ'ר לעודד החזרה של מעמד פוליטי לאסירים אירים-רפובליקניים, באומרה: "פשע הוא פשע הוא פשע; הוא לא פוליטי". עם זאת, לאחר שעשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות והשביתה הסתיימה, ובשל כעס גובר משני צידי הגבול ואי-שקט גובר באוכלוסייה, הוחזרו לאסירים זכויות מסוימות השמורות לאסירים צבאיים-למחצה.

תאצ'ר גם המשיכה את מדיניות ה"אולסטריזציה" של ממשלת הלייבור שלפניה, והעדיפה לגייס כוחות איריים מקומיים על פני כוחות צבא אנגליים על מנת לטפל בבעיות ביטחוניות בצפון אירלנד. זאת מכיוון שהאמינה שעל האירים התומכים באיחוד ארצם עם הממלכה המאוחדת (היוניוניסטים) להיות בחזית המאבק נגד הרפובליקנים, התומכים באיחוד צפון אירלנד עם אירלנד ויצירת רפובליקה אירית מאוחדת. הכוונה הייתה להוריד מהעומס על הצבא הבריטי ולהעבירו לכוחות האיריים המקומיים.

מדיניותה הכלכלית

בתחום הכלכלי, החלה תאצ'ר בהעלאת שיעורי הריבית הממשלתית על מנת לרסן את האינפלציה. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.

פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה רעיון זה כשבוועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה – פניית הפרסה – יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הגברת איננה פונה אחורה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררו בתקציב 1981, בו הועלו המיסים בשיאו של מיתון כלכלי, למרות חששותיהם של כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 צנחו אחוזי האינפלציה למספרים חד-ספרתיים, ורק לאחר מכן הורדה שיעורי הריבית. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים – אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה, שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש.

בשנות כהונתה של תאצ'ר, עלה השכר החציוני השבועי ב-32.6%, והשכר הממוצע השבועי ב-44.62%. ההכנסה השבועית עלתה בקרב כל פלחי האוכלוסייה. שיעור העוני^[2] עלה מ-5.8% ל-12.8%; העוני בקרב ילדים עלה מ-6.6% ל-17.4%; העוני בקרב פנסיונרים עלה מ-10.9% ל-16%. מדד הג'יני של המדינה השתנה מ-0.253 ל-0.341.^[3]

מדיניותה הסביבתית

תאצ'ר תמכה במדיניות אקטיבית להגנת האקלים; היא שימשה בהעברת החוק להגנת הסביבה משנת 1990,^[4] לייסודו של מרכז הדלי לחקר ולחיזוי אקלים,^[5] הקמתו של הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינויי אקלים,^[6] ואשרור פרוטוקול מונטריאול לשימור האוזון.^[7] תאצ'ר הביאה את המאבק בשינויי למרכז השיח הפוליטי בממלכה המאוחדת, ובשנותיה המאוחרות יותר קראה לייסוד לאמנה עולמית בנושא שינויי אקלים.

מלחמת פוקלנד

ב-2 באפריל 1982 פלשה ארגנטינה, שהייתה בהנהגת חונטה צבאית לאיי פוקלנד, המיושבים בכאלפיים אזרחים בריטים. הייתה זו הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם השנייה. ארגנטינה טענה לבעלות על האיים מאז המחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, שלחה תאצ'ר כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, במה שנודע כמלחמת פוקלנד. הכוח הצליח במשימתו. מלחמה זו יצרה גל פטריוטיזם בריטי ואהדה אישית כלפי תאצ'ר, בתקופה בה הפופולריות שלה הייתה בשפל חסר תקדים עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.

"אפקט פוקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שקיבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.

בניסיון לנצל את הפילוג במפלגת הלייבור, הוקמה מפלגת מרכז חדשה: "הברית הSDP-ליברלית", שנוצרה על ידי הסכם קואליציוני בין מפלגת ה-SDP לבין המפלגה הליברלית, במטרה לשבור את הדומיננטיות של המפלגות הגדולות ולזכות בייצוג יחסי. עם זאת, קבוצה זו לא הצליחה בבחירות כמצופה. השמרנים קיבלו 42.4% מהקולות, אחוז נמוך מעט מזה שקיבלו בבחירות של 1979. אף על פי כן, האופוזיציה המפוצלת, בשילוב עם שיטת הבחירות הרובנית הנהוגה בבריטניה, לפיה לשינויים זניחים יחסית בכמות הקולות והתפלגותם עלולה להיות השפעה כבירה על כמות המושבים בפרלמנט, הפכו את הניצחון השמרני למשמעותי הרבה יותר. המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר זכתה ברוב מושבי הפרלמנט, עם יתרון של 144 מושבים על פני יתר המפלגות.

1983–1987

בתקופה זו החלה להתפתח המדיניות הכלכלית שכונתה תאצ'ריזם. תאצ'ר פעלה להפחתה חדה של מעורבות המדינה בכלכלה, הפרטת חברות ממשלתיות, הפחתת כוחם של ועדי העובדים, הפחתת מס הכנסה ומחויבות הממשלה להקטין את החוב הלאומי. הקרב המשמעותי ביותר של תאצ'ר היה כנגד תעשיית המכרות המולאמת, שהייתה נתונה בהפסדים כבדים. בעקבות הרפורמה, פתחו הכורים בשביתה שנמשכה כשנה. תאצ'ר לא נכנעה, והכורים חזרו לעבודה ללא הישגים משמעותיים. בשל החששות כי נכסים ציבוריים אסטרטגיים יפלו לידיים הלא נכונות, פיתחה תאצ'ר את עקרון "מניית הזהב", שהשאיר למדינה זכות וטו על החלטות בחלק מהחברות המופרטות. הסרט והמחזמר "בילי אליוט" עוסקים בחלקם בשביתת הכורים.

ב-12 באוקטובר 1984 התרחש הפיגוע במלון גרנד בברייטון, שהיה ניסיון התנקשות בחיי תאצ'ר ושרי ממשלתה, ששהו במלון לרגל ועידת המפלגה השמרנית שנערכה בעיר. תאצ'ר לא נפגעה, אך חמישה אנשים נהרגו בפיגוע ו-34 נפצעו.

מדיניותה כלפי ברית המועצות

תאצ'ר נקטה קו פרו-אמריקאי מובהק במלחמה הקרה, שנבע בין היתר מהשקפת העולם הכלכלית והמדינית הזהה שלה ושל רייגן. עם זאת, פיתחה תאצ'ר קשרי אמון הדדים עם מנהיג ברית המועצות האחרון מיכאיל גורבצ'וב וקידמה את סיום המלחמה, לצידם של שני המנהיגים. הקשיחות שהפגינה יחד עם רייגן נחשבת כגורם העיקרי לפירוק ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה לטובת המערב, וזה נחשב לאחד מהישגיהם הגדולים של השניים.

1987–1990

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בבחירות 1987 נבחרה תאצ'ר בשלישית, אך הפופולריות שלה דעכה. היא נתפסה כקשוחה ולא אכפתית. בשנים אלו החלו להיווצר סדקים ראשונים במפלגתה, בעיקר עקב מדיניותה הבלתי מתפשרת בתחום הכלכלי סביב מס הגולגולת, התנגדותה העקבית להצעות שבאו מבריסל בדבר הגדלת כוחו של האיחוד האירופי ואי נכונותה להקשיב לדעות אחרות שבאו מאנשים במפלגתה. חברי מפלגתה החלו לראות בה סכנה להמשך שליטת השמרנים.

ב-1 בנובמבר 1990 התפטר במפתיע ג'פרי האו, סגן ראש הממשלה, מי שהיה במשך 15 שנים אחד האישים הנאמנים ביותר לתאצ'ר, עקב סירובה לקבוע לוח זמנים לדיונים על איחוד המטבע עם מדינות אירופה. חבר מפלגתה, מייקל הזלטיין, שלפי הסקרים נשף בעורפה של תאצ'ר על הנהגת המפלגה השמרנית, ניצל את ההזדמנות ומספר ימים לאחר מכן, עמד מול תאצ'ר בבחירות על הנהגת המפלגה. בסיבוב הראשון הזלטיין קיבל מספיק קולות על מנת להתמודד מול תאצ'ר בסיבוב שני, הפתעה שתאצ'ר לא הייתה מוכנה לה.

בערב 21 בנובמבר 1990, לאחר שחזרה מוועידת פריז שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראש הממשלה. למחרת הודיעה תאצ'ר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה, לא לפני שהגיעה בפעם האחרונה לבית הנבחרים ועמדה מול האופוזיציה באחד הנאומים היותר מרשימים שלה, תוך שהיא מתפארת במילים: "אני נהנית מזה". בנאום התפארה בהישגי ממשלתה, באיכות החיים הטובה יותר של כל השכבות במדינה, וזאת כשהיא שוללת בבוז את הערותיהם של מנהיגי המפלגות הסוציאליסטיות. היא נפרדה מדאונינג 10 בנאום קצר בו אמרה כי היא עוזבת את אנגליה במצב טוב יותר משהייתה, כשנכנסה לתפקידה 11.5 שנים לפני כן, בשנת 1979, ונראתה דומעת, לראשונה, כשנכנסה למכוניתה. השפעתה של תאצ'ר במפלגה לא פחתה, ובסיבוב השני של הבחירות על ראשות המפלגה, היא הפעילה את כל כובד משקלה למענו של ג'ון מייג'ור, בן טיפוחה ומי שהיה שר האוצר ושר החוץ בממשלתה, כממשיכה בתפקיד ראש הממשלה והביאה לבחירתו, על פני האו. בריאיון ל-BBC מספר חודשים לאחר מכן, סיפרה גם כן בדמעות כי ראתה במה שעשו לה חברי מפלגתה וחברי הקבינט מעשה של בגידה.

פרישתה ומותה

לאחר פרישתה מכס ראש הממשלה נשארה תאצ'ר חברת בית הנבחרים עד שנת 1992, אז קיבלה תואר ברונית.

בשנים האחרונות לחייה סבלה תאצ'ר מאלצהיימר.^[8] ב-8 באפריל 2013 היא נפטרה עקב שבץ מוחי.^[9] ב-17 באפריל 2013 נערכה הלווייתה של תאצ'ר, שהייתה ההלוויה הגדולה ביותר שנערכה לראש ממשלה בריטי מאז הלווייתו של וינסטון צ'רצ'יל ב-1965. גופתה של תאצ'ר נשרפה ואפרה נטמן בבית האבות המלכותי צ'לסי, לצד אפרו של בעלה.

הערכה וביקורת

תאצ'ר נחשבת כמנהיגה מעצבת, ומהמנהיגים הבולטים של העולם במאה ה-20. המונח "תאצ'ריזם" שקרוי על שמה מייצג היום כלכלה חופשית, והיא גם סמל למדיניות חוץ בלתי מתפשרת. בעיני רבים בבריטניה ובעולם תאצ'ר נחשבת לאחת מגדולי ראשי הממשלה בכל הזמנים, וזכתה לתארים שונים כגון "ראש הממשלה הטובה ביותר בעתות שלום". כלכלת תאצ'ר הפכה למודל לחיקוי של מנהיגי מפלגות שמרניות בעולם, וממשלות שמאל בעולם הושפעו אף הן מכלכלה זאת.

לתאצ'ר קמו מתנגדים רבים בבריטניה ובעולם. ההתנגדות לתאצ'ר עולה על המקובל לרוב בפוליטיקה, ותאצ'ר ספגה ביקורת מצד אנשי שמאל שראו בפעולותיה פגיעה בעניים. היא תוארה בתוכניות הסאטירה השונות כזקנה עקשנית או כמכשפה. במשך כהונתה וגם לאחר מכן נכתבו עליה מספר שירים – ביניהם שירו של אלטון ג'ון מתוך המחזמר "בילי אליוט" – "Merry Christmas Maggie Thatcher" – שהכיל את המשפט על תאצ'ר "אנחנו שמחים עכשיו, מכיוון שכל יום שעובר מקרב אותנו יותר למותך" (השיר תורגם לעברית על ידי אלי ביז'אווי בשם "חג שמח גברת תאצ'ר"^[10]), או שירו של הזמר הבריטי מוריסי "מרגרט על הגיליוטינה" (Margaret on the Guillotine). השנאה העזה של מתנגדיה לתאצ'ר המשיכה גם בעשורים שלאחר כהונתה ואף לאחר מותה, כשעלה למקום הראשון במצעד ההורדות השבועי בבריטניה השיר "Ding Dong The Witch Is Dead" מהסרט הקוסם מארץ עוץ משנת 1939, ומתנגדיה הקיצוניים אף יצאו לרחובות לחגוג ולשרוף דגלים עם תמונותיה.

בשנת 2011 הופק סרט על דמותה וחייה של תאצ'ר בכיכובה של מריל סטריפ – "אשת הברזל".

הערכת מורשתה הכלכלית

רבים מהשינויים שהובילה תאצ'ר בכלכלה הבריטית נשארו עד היום, והם מוסכמים היום גם על מפלגת הלייבור. לדוגמה – הפסקת ההלאמות, הורדה משמעותית של מס ההכנסה, הפסקת סבסוד נרחב של משרות כדי להילחם באבטלה ועוד.

בשנותיה של תאצ'ר בהנהגת בריטניה, החוב הלאומי של בריטניה ירד מאוד. התוצר הלאומי צמח, והמשיך לצמוח בקצב גבוה במשך עשרות שנים. האינפלציה נעצרה ונשארה נמוכה.

המבקרים את תאצ'ר מתייחסים לכך שבתקופתה של תאצ'ר גדל אי השוויון בין העשירון העליון לעשירון התחתון בעשרות אחוזים. בנוסף, אחוז האבטלה הגיע לרמות הגבוהות ביותר בבריטניה מאז שנות ה-30.

יחסה לישראל וליהדות

אחד האירועים בהם התגאתה מרגרט תאצ'ר לאורך כל חייה התרחש בילדותה, זמן רב לפני תקופת כהונתה כראש ממשלה: בתקופת השואה התכתבה אחותה, מוריאל רוברטס, עם חברה לעט בשם אדית מלבאואר, נערה יהודיה בת 17 מאוסטריה. מלבאואר ביקשה מרוברטס שתסייע לה להימלט מארצה לאחר סיפוחה לגרמניה. מכיוון שמשפחת רוברטס התפרנסה בדוחק מהמכולת אותה ניהל אבי המשפחה ולא היה באפשרותם לממן אדם נוסף, גייסו מרגרט, שהייתה אז רק בת 12, ואחותה, כספים במטרה לסייע למלבאואר. מלבאואר הצליחה להגיע לבריטניה, והתארחה שם במשך שנתיים אצל משפחות שונות, בהן משפחתה של תאצ'ר עצמה.

כפוליטיקאית וכראש ממשלה נחשבה תאצ'ר לידידה קרובה לעם היהודי. כחברת פרלמנט ושרה היא נאבקה כנגד אנטישמיות, נחשבה לידידת ישראל, אך התנגדה למפעל ההתנחלויות. תאצ'ר ביקרה בישראל במרץ 1976, טרם היבחרה לראשות הממשלה, ופגשה גם את ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר. בתקופת כהונתה כראש ממשלה ביקרה תאצ'ר בישראל בשנת 1986 ובכך הייתה לראש הממשלה הבריטי הראשון שמבקר בישראל בעת כהונתו.