טהון נולד בשנת 1880 בעיר לבוב שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בשטח אוקראינה) לרב משה טהון ולקלרה לבית בנדר. במהלך לימודי המשפטים ייסד בפולין את אגודת הסטודנטים הציונית הראשונה (1897). לאחר תקופה עבר לברלין, שם קיבל ב-1904 תואר דוקטור במשפטים ומונה למזכיר הוועד למען "בצלאל". בגרמניה פגש לראשונה בד"ר ארתור רופין, באותה עת מזכ"ל החברה לסטטיסטיקה יהודית, ובין השניים נרקמה ידידות עמוקה. עד עלייתו של טהון ארצה, בשנת 1907, עבדו השניים יחדיו במשרד לסטטיסטיקה ודמוגרפיה של היהודים.
בשנת 1907עלה טהון לארץ ישראל עם רעייתו הראשונה, שרה. כעבור שנה עלה רופין ארצה, וטהון עבד כסגנו בהנהלת המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית. בראשית 1916, מונה טהון למנהל המשרד, מאחר שהשלטונות הטורקים דרשו שבראש המשרד יעמוד נתין טורקי[1].
טהון היה מתוקף תפקידו בעל עמדה ייצוגית של היישוב היהודי. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נקט עמדה נייטרלית ביחס למעצמות הלוחמות על השליטה בארץ ישראל והתנגד למחתרת ניל"י, מתוך מחשבה כי טובת היישוב דורשת שמירה על יחסים תקינים עם השלטון העות'מאני. מלבד תפקידו הייצוגי, פעל שנים ארוכות לרכישת זיכיון על עמק החולה, לגאולת האדמה ועקירת המלריה מן הארץ. בתקופה זו נמנה גם בין מייסדי "הכשרת היישוב" וראשוני מנהליה.
בין השנים 1919–1930 היה טהון חבר הוועד הלאומי ובמהלך אספת הנבחרים הראשונה כיהן בנשיאות הוועד, מטעם מפלגת "הפועל הצעיר". ב-1921 נפגש, כחלק מקבוצת מנהיגים ציונים, עם וינסטון צ'רצ'יל בעת ביקורו של צ'רצ'יל בארץ, כששימש כשר המושבות. בפגישה זאת חזר צ'רצ'יל על מחויבותו להצהרת בלפור. נבחר גם לתפקיד יושב ראש ועד הקהילה היהודית בירושלים.
רעייתו הראשונה של טהון, שרה טהון לבית בראט (1881–1920), הייתה ממובילות המאבק לשוויוןזכויות האישה.[3] רעייתו השנייה, חנה (הלנה) טהון לבית כהן (1886–1954), הייתה פובליציסטית וסופרת.[4]
טהון היה אב לארבעה: מאשתו הראשונה: תיאודור טהון, יהודית הלב"ץ, רפאל (רפי) טהון; ומאשתו השנייה: נורית זיו (זלמנסון).
בנו הבכור, תיאודור טהון[5] (שנקרא על שם תיאודור הרצל), הצטרף בשנות ה-20 למושב הראשון, נהלל, ועסק בו בחקלאות. בראשית שנות ה-30 פנה לעסוק בתיירות במזרח התיכון ופתח סניף של סוכנות הנסיעות "פלתורס" בבגדאד. בהמשך נדד עם משפחתו בעקבות עבודתו לקהיר. היה נשוי לשרה ואב לשניים: אורי טהון (1927–2005) וליה טהון-אופנבך (נולדה ב-1929).[6] נפטר ב-1978 בחיפה.
בנו רפי טהון היה חבר קיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, נבחר ב-1950 כיו"ר מועצה אזורית בקעת בית שאן במקום יוסף רייסקין (עדן)[9] (ממייסדי קיבוצו מעוז חיים[10]). הוא כיהן בתפקיד זה עד 1957.[11]
בנעוריו השתתף, כחבר המחנות העולים, במסע לחרמון שהסתיים בהגעה לדמשק (1933), והנציח אותו בספרו "הלכנו לחרמון והגענו לדמשק" (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט.[12]), וכן בהקפת ים המלח (1934), שאותה הנציח בספרו "הקפנו את ים המלח ברגל" (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ח). לאחר יציאתו לגמלאות חקר את תולדות אמו שרה טהון ופרסם בהוצאה עצמית את הספר "המאבק לשוויון זכויות האישה: סיפור חייה של שרה טהון" (תל אביב: ר’ טהון, תשנ"ו 1996).
בתו הצעירה של יעקב טהון, נורית, מורה במקצועה, נישאה ליצחק זיו (זלמנסון), חבר ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בפולין לפני מלחמת העולם השנייה ובראשיתה, חבר קיבוץעמיר שבאצבע הגליל ופסיכולוג במקצועו.
כתביו
ארץ ישראל בשנות המלחמה העולמית: דו"ח, יפו: [חמו"ל], תרע"ט.
אוטו וארבורג: הנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית העולמית: קורות חייו ודברי הערכה, הרצליה: [חמו"ל], תש"ח.
Die jüdischen Gemeinden und Vereine in Deutschland. Gedruckt mit Unterstützung der Gesellschaft zur Förderung der Wissenschaft des Judentums, Berlin: Verlag des Bureaus für Statistik der Juden (Veröffentlichungen des Bureaus für Statistik der Juden; Heft 3), 1906.
Die Juden in Oesterreich; im Auftrage des "Verbandes der israelitischen Humanitätsvereine B’nai B’rith für Oesterreich" hergestellt, Berlin: Bureau für Statistik der Juden, 1908.