נולד בלבוב לר' משה וקלרה (לבית בנדר) שם קיבל חינוך מסורתי למד בחדר ובקלויז זידאצובי לאחר מכן למד אצל הדיין אורי וולף סלט וממנו קיבל סמיכה לרבנות בגיל 17. היה מחברי אגודת "מקרא קדש" שם למדו בין היתר לימודי חול, בשנת 1887 התקבל לגמנסיה הגרמנית בלבוב ועזב את אורח החיים האורתודוקסי. ב-1891 לאחר שעבר מבחני בגרות למד באוניברסיטה של ברלין פילוסופיה וסוציולוגיה, ובמקביל החל בלימודי רבנות בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות.[1] כעבור ארבע שנים סיים את לימודיו בתואר ד"ר לפילוסופיה. עבודת הדוקטורט שלו, שהתפרסמה ב-1895, הייתה בנושא "התפתחות עקרונות היסוד בפילוסופיה המוסרית של קאנט".[2] במהלך לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער "ישראל הצעיר", שם הושפע מרעיונותיו של אחד העם.[3]
טהון היה מעוזרי הרצל בהקמת ההסתדרות הציונית וסייע לו בהכנות לקונגרס הציוני הראשון, אך לא השתתף בו מפני שהוסמך באותה שנה לרבנות של הקהילה הרפורמית בקרקוב, משרה שהעדיף על פני רבנות בגרמניה ולימוד הוראה באוניברסיטת ברלין. בהמשך שימש כחבר המשלחת היהודית לשיחות השלום בפריס נשיא "תרבות" בפולין וחבר הסיים הפולני.
עוד במחצית הראשונה של שנת 1919 נתגלה טהון כאחת הדמויות המרכזיות ביהדות פולין. הוא ייצג אותה בשתי חזיתות- בוועידת השלום בפריז ומעל במת הסיים הראשון בוורשה. זמן קצר לאחר שנבחר לסיים יצא כסגן יושב ראש המשלחת של המועצה הלאומית היהודית בפולין, שבראשה עמד נחום סוקולוב, לפריז, על מנת להצטרף לוועד המשלחות היהודיות ליד ועידת השלום, שהתכנסה שם בתחילת 1919.
בוועידה דנו בין השאר במעמדם של המיעוטים הלאומיים במדינות הרב-לאומיות החדשות או המתחדשות כמו פולין. טהון היה פעיל מאוד בדיונים הפנימיים של חברי "ועד המשלחות", שניסחו את הדרישות להבטחת הזכויות הלאומיות של יהודי פולין ברוח העקרונות של נשיא ארצות הברית דאז, וודרו וילסון.
כמו כן ניהל משא ומתן בנדון עם חברי "הוועד הלאומי הפולני" שייצגו בוועידה את ממשלת פולין.
בתחילת מאי 1919 חזר טהון לפולין, בימים בהם התחדש גל הפרעות ביהודים במקומות שונים ברחבי המדינה, לרבות קרקוב, בה עמד בראש קהילת ה"נאורים".
אונזער שטעלונג אין דער וועלט, לבוב: יודישע טוינבעהאלע, תרע"ג. (ביידיש)
תיאודור הרצל (מיידיש: יוסף ליאן), ברלין: (דפוס איטצקאווסקי), תרע"ד.
סיים רעדעס: 1919–1922, ורשה: דפוס פרופעס און זעצער, [1923?] (ביידיש)
הכתיות בישראל, ורשה: [חמו"ל], תרפ"ז.
לא זה הדרך, ירושלים: (השלח), [תרפ"ז?].
לקריאה נוספת
1. מלצר עמנואל, "המערך הפוליטי של יהודי קרקוב בין שתי מלחמות העולם", ריינר אלחנן (ע), קרקא, קז'ימייז', קרקוב, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 2001, עמ' 209–215.
Jeremiasz Frenkel, Ozjasz Thon: zarys biograficzny, Kraków: Nowa druk. dziennikowa w Krakowie, 1930. (בפולנית)
H. Pfeffer, Ozjasz Thon, 1870-1936: wydane przez Centralny komitet uczczenia pamięci Dra Ozjasza Thona, Kraków: Nakł. Za Komitet Uczczenia Pamięci Dra Ozjasza Thona, 1937. (בפולנית)
N. Thon-Rostowa, Ozjasz Thon: wspomnienia corki, Lwow: "Cofim", 1937. (בפולנית)
