במפעלים האירופיים העפילה הקבוצה שלוש פעמים לשלבי חצי גמר ליגת האלופות (בשנים 1977, 1987, 1999) וזכתה בשתי גביעי המחזיקות (1975, 1986) ובסופר קאפ האירופי 1975 והייתה לקבוצה הסובייטית הראשונה שזכתה בתואר אירופי והיא הקבוצה האוקראינית הראשונה לזכות בתואר אירופי. דינמו מדורגת במקום 29 בדירוג אופ"א ובמקום ה-16 ברשימת 200 מועדוני הכדורגל הגדולים ביותר של המאה ה-20, מאת IFFHS[1] והיא מקבוצות הכדורגל הטובות במזרח אירופה.
הקבוצה הוקמה ב-13 במאי1927 כקבוצת חובבים, חלק מאיגוד ספורט סובייטי הנקרא "דינמו", על ידי סרגיי ברנימסקי וניקולאי צ'ניקוב. האגודה הוקמה בדמות אגודת דינמו שהוקמה על ידי פליקס דזרז'ינסקי. הייתה זו יוזמתו של סמיון זפדני, ראש סניף קייב של ג.פ.או., שהובילה ליצירת קבוצת הכדורגל. סגנו, סרגיי ברמינסקי, החל להקים את הקבוצה לא רק מתוך אנשי המשטרה החשאית הסובייטית, אלא גם כדורגלנים ממועדונים אחרים בעיר. כל הכדורגלנים היו חלק מקבוצת העיר המאוחדת או אלופת העיר. הקבוצה שזה עתה נוצרה שיחקה את משחקה הרשמי הראשון ב-1 ביולי1928 נגד קבוצת עיר מאוחדת מקומית בעת ביקורה בבבילה צרקבה. כבר בדקה החמישית דינמו פתחה את התוצאה במשחק, אולם בסיום איבדה את היתרון והפסידה 1–2. המשחק הבא ששיחקה דינמו היה ב-17 ביולי 1928 כשאירחה את דינמו אודסה במשחק שהסתיים בשוויון 2:2. האיגוד מומן ונתמך באופן רשמי על ידי ה-נ.ק.ו.ד., ומאוחר יותר על ידי משטרת קייב והאם וה דה (ממנגנוני הביטחון הסובייטיים). הקבוצה חנכה את אצטדיון הבית שלה ב-12 ביוני1933, שנה לפני שהממשלה הסובייטית הפכה את העיר לבירת אוקראינה הסובייטית[2].
בשנת 1936 נערכה אליפות ברית המועצות הראשונה, ודינמו קייב הייתה ממייסדות הליגה שזה עתה הוקמה. ברם הצלחותיה המוקדמות הוגבלו למקום השני בשנת 1936 ולמקום השלישי בשנת 1937. בעונת 1941 שיחקה רק תשעה משחקים כאשר מלחמת העולם השנייה קטעה את משחקי הליגה. בשנת 1942 נערך משחק אשר לימים קיבל את השם משחק המוות, בין שחקני דינמו קייב לשעבר לבין קבוצת "סטארט" שייצגה את הכובשים הנאצים. המשחק הסתיים בתוצאה 3–5 לטובת הסובייטים, תוצאה שגבתה את חייהם של כמה משחקני הקבוצה, שנרדפו על ידי הנאצים.
ההגמוניה בליגה הסובייטית
משנות ה-50 ועד שנות ה-80 השחקנים המקצוענים גם קיבלו באופן פורמלי דרגה של קצין משטרה. אלפי[דרוש מקור] אזרחי ברית המועצות אחרים שילמו מסי חבר סמליים לאיגוד הספורט והיו חברים בו. במהלך התקופה הסובייטית, דינמו קייב הפכה לסמל לזהות אוקראינית ומשחקים של הקבוצה נגד קבוצות ממוסקבה זכו לאהדה רחבה של האוכלוסייה האוקראינית. בתקופה הסובייטית, דינמו הייתה אחת היריבות העיקריות, ולעיתים קרובות היריבה היחידה, למועדוני הכדורגל ממוסקבה. יכולתה לאתגר את הדומיננטיות של מועדוני מוסקבה בכדורגל הסובייטי ולעיתים קרובות לנצח אותם בדרך לזכייה באליפות ברית המועצות, הייתה עניין של גאווה לאומית עבור אוקראינה. מנהיגי הרפובליקה האוקראינית ראו במועדון באופן לא רשמי את נבחרתם הלאומית וסיפקו תמיכה נדיבה, מה שהפך את דינמו לקבוצה מקצועית בעל חשיבות בינלאומית. בשנת 1989 עברה דינמו לבעלות חברה עצמאית המנותקת מאגודת "דינמו" ובעונות האחרונות של הליגה הסובייטית היא התמודדה בצבעים הלאומיים של אוקראינה (כחול וצהוב) כחלק מהתנועה הלאומית שזכתה לפופולריות רבה.
השנים הראשונות אחרי פירוק ברית המועצות
ולרי לובנובסקי, שחקן דינמו וממאמניה המוצלחים ביותר של דינמו.
לאחר פירוק ברית המועצות, דינמו צורפה לליגת העל האוקראינית בכדורגל שאך זה הוקמה. אלא שכבר בקיץ 1993 הקבוצה התמודדה עם משבר רציני כאשר המדיניות הכלכלית של נשיא דינמו, ויקטור בזברקי, הציבה את דינמו בדרך לפשיטת רגל. ב-19 ביולי 1993 אספה יוצאת דופן של מאמנים ושחקנים דחפה לפיטוריו של ויקטור בזברקי והוקמה חברת מניות בשם "מועדון הכדורגל דינמו קייב", שרכשה את הקבוצה. לנשיא החברה שזה עתה הוקמה מחדש נבחר איגור סורקיס, איש עסקים ממוצא יהודי, שהיה מקורב לנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה ואחד הטייקונים העשירים במזרח אירופה (עם קשרים לעסקי אלקטרוניקה ונפט). האופוזיציה באוקראינה האשימה את המדינה ברשלנות בהפרטת המועדון שנמכר לטענתה מתחת למחיר השוק שלו. תמיכתו בנשיא אוקראינה התבטאה בכך שבבחירות באוקראינה נעשה שימוש על ידי תומכי קוצ'ימה בסמלי ושחקני הקבוצה, ובהם אנדריי שבצ'נקו. באותו זמן אגודת דינמו הסכימה להעביר לידי דינמו קייב שני מרכזי אימונים ואת אצטדיון דינמו. מלבד קבוצת הכדורגל ואגודת דינמו צורפו לדירקטוריון הקבוצה גם נציגי מרכז חברת סלבוטיץ' וניופורט. הוקמה ועדת סקירה שהורכבה ממנהלי משרד הפנים האוקראיני, שירות הביטחון של אוקראינה, כוחות משמר הגבול ומשרד התובע הכללי, בכך נמשכה המסורת לפיה דינמו נתמכת על ידי מנגנוני הביטחון במדינה.
מעמדה של דינמו כמועדון הבכיר במדינה לא השתנה, כאשר הקבוצה המשיכה לשלוט בתחרויות המקומיות, עם זכייה תשע פעמים רצופות באליפות אוקראינה (בשנים 1993–2001) כשהיא מייצגת את המדינה פעם אחר פעם בליגת האלופות. באותן שנים החלה לצמוח היריבות העיקרית שלה עם שחטאר דונצק, מועדון מאזור דונבאס, שהגיע למקום השני לדינמו מספר פעמים לפני שהצליח לזכות באליפות בשנים 2002, 2005, 2006 ו-2008
(בארבעת המקרים, דורגה דינמו שנייה). המשחקים בין שני הצדדים הללו נקראים "הקלאסיקו האוקראיני".
בשנים 1989–1993 הופעלה גם קבוצת כדורגל נשים דינמו קייב.
דעיכה
בשנת 2007, כחלק מחגיגות 80 שנה למועדון, התווספו ללוגו הקבוצה שני כוכבי זהב, המייצגים עשרה תארים באליפות אוקראינה ועשרה תוארי אליפות ברית המועצות. בעונת 2006/2007 זכתה דינמו קייב בדאבל ובסופר קאפ האוקראיני אחרי שנתיים שבהן לא זכתה באליפות הליגה המקומית. אך בשל ההופעה הרעה בליגת האלופות בשתי העונות האחרונות, הנהלת דינמו קיבלה החלטה מעט לא צפויה עם מינויו של המאמן הזר הראשון בתולדות המועדון: יורי סיומין הרוסי. בעבר רק שחקנים לשעבר או בוגרי האקדמיה לכדורגל של דינמו מונו למאמנים, אך בדצמבר 2007 הוזמן סיומין. עם זאת, המועדון היה שני לשחטאר דונצק גם בגביע האוקראיני וגם בליגת העל בשנת 2008. בעונת 2008/2009, בקמפיין האירופי המצליח ביותר של המועדון מאז 1999 דינמו העפילה לחצי גמר גביע אופ"א (כשהיא גברה על קבוצות כמו ולנסיה ופריז סן ז'רמן) אך הובסה בשלב חצי הגמר על ידי שחטאר דונצק, שזכתה בהמשך בתואר האירופי הראשון שלה. גם עונת 2009 הביאה להצלחה למועדון, שחגג זכייה 13 באליפות האוקראינית.
בעונה שכללה את ניצחון השיא שלה, ניצחון 9–0 על איליצ'יבץ מריופול, הצליחה הקבוצה לסיים כסגנית האלופה בשנים 2010–2011, מאחורי שחטאר דונצק. בעונתו האחרונה של אנדריי שבצ'נקו במועדון, דינמו סיימה גם כאלופת 2011–2012. בעונת 2011/12 דינמו הצליחה להגיע גם לשלב הבתים של הליגה האירופית לאחר שהודחה בסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות על ידי רובין קאזאן בתוצאות 0:2 בקייב ו-2:1 בקאזאן. בפלייאוף הליגה האירופית הצליחה להביס את ליטקס לובץ' בתוצאה 1–3, אך בשלב הבתים דינמו סיימה שלישית לאחר קמפיין מאכזב בבית שהכיל את בשיקטאש, מכבי תל אביב וסטוק סיטי.
באפריל 2013 הוכרז שדינמו תשתתף במפעלים האירופיים ללא קהל עקב גזענות מצד האוהדים במשחקים קודמים. בעונת 2012/13 הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות אחרי שגברה על פיינורד 3–1 ועל בורוסיה מנשנגלדבאך 4–3 בסיכום הכולל והעפילה לשלב הבתים. דינמו שובצה לבית עם פריס סן ז'רמן, פורטו ודינמו זאגרב וסיימה במקום השלישי עם חמש נקודות בלבד והודחה בסיבוב 32 האחרונות בליגה האירופית על ידי בורדו, 2–1 בסיכום הכולל. בליגת העל דינמו סיימה שלישית ואילו בגביע היא הודחה בשלב 32 האחרונות. בסך הכל, עונת 2012/13 הייתה אכזבה עבור דינמו, כאשר עונת 2013/14 הייתה עונה מאכזבת לא פחות מכיוון שדינמו סיימה במקום הרביעי בליגה, הגרוע ביותר מאז הקמת הפרמייר ליג האוקראיני והצליחה להגיע רק לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית כשהודחה על ידי ולנסיה. אולג בלוחין שאימן את דינמו פוטר והוחלף על ידי שחקן העבר סרהי רברוב. תחתיו, דינמו הצליחה לזכות בגביע האוקראיני בעונת 2013/14, לראשונה מזה חמש שנים.
בתחילת עונת 2014/15 דינמו החתימה שחקנים מבטיחים רבים כמו אלכסנדר דרגוביץ', ג'רמיין לנס (שעזב לאחר סיום העונה), לוקאס תאודורצ'יק וויטורינו אנטונס. בהדרכת רברוב, דינמו זכתה באליפות 2015/2016 במאזן נטול הפסדים ובגביע האוקראיני 2014/15 וזכתה בדאבל מקומי לראשונה מזה שמונה שנים. בליגה האירופית בעונת 2014/15, דינמו העפילה לשלב הבתים וסיימה במקום הראשון עם 15 נקודות והתקדמה עד לרבע גמר הליגה האירופית, כאשר רברוב העדיף משחק הגנתי. עם זאת, ברבע הגמר, דינמו הודחה על ידי פיורנטינה.
בתחילת עונת 2015/16, דינמו החתימה את דרליס גונזלס המוכשר והוגרלה לבית ז' של ליגת האלופות לצד צ'לסיפורטו ומכבי תל אביב. דינמו סיימה במקום השני עם 11 נקודות אחרי הופעה מרהיבה ו-0–2 בפורטו. עם זאת, דינמו נענשה על ידי אופ"א על תקרית גזענית במשחק הביתי מול צ'לסי בו ארבעה גברים שחורים הותקפו ביציע על ידי אוהדי דינמו. למרות זאת, דינמו העפילה לשמינית גמר ליגת האלופות לראשונה מאז שנת 2000, שם הוגרלה מול מנצ'סטר סיטי שהדיחה את דינמו. ההופעה המקומית של דינמו הייתה בלתי נשכחת באותה מידה כאשר המועדון חגג זכייה באליפות ליגת העל האוקראינית כשהפסידה פעם אחת בלבד, לריביתה שחטאר דונצק 0–3 פעמיים והודחה ברבע גמר הגביעי האוקראיני. בסוף העונה עזבו את המועדון כמה משחקניה כמו מיגל ולוסו, אלכסנדר דרגוביץ', יונס בלהנדה וחוקאש תאודורצ'יק.
עונת 2016/17 הייתה אכזבה יחסית עבור דינמו, שסיימה במקום השני בפרמייר ליג האוקראיני, אחרי שחטאר דונצק, עם הפרש של 13 נקודות אחרי שורה של תוצאות מאכזבות. בליגת האלופות הוגרלה לשלב הבתים עם נאפולי, בנפיקה ובשיקטאש. דינמו סיימה במקום הרביעי אחרי קמפיין עגום, אף על פי שהצליחה לרשום ניצחון 6–0 על בשיקטאש בקייב. בחלון ההעברות בחורף, דינמו החתימה את הבלמים המבטיחים אלכסנדר פנטיץ' וטמאס קאדר והתמקדה בכישרונות של אקדמיית הנוער כמו ויקטור ציהנקוב, ארטם בסדין ו-ולודימיר שפלייב שהצליחו לשפר את הופעותיה. עם זאת, דינמו הפסידה בגמר הגביע האוקראיני לשחטאר דונצק בתוצאה 0–1.
היריבות עם שחטאר וזכייה 16 באליפות
שחקני דינמו על רקע האוהדים.
לקראת עונת 2017/18, לאחר שסרהי רברוב עזב, מונה שחקן העבר אליאקסנדר חילקביץ' כמחליפו של רברוב. בשתי העונות הראשונות שלו, דינמו לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות ונאלצה להסתפק בשלב הבתים של הליגה האירופית. בשתי הפעמים הודחה בסופו של דבר בשלב שמינית הגמר, תחילה על ידי לאציו בעונת 2017/18, ולאחר מכן על ידי צ'לסי בעונת 2018/19. בזירה המקומית, דינמו נותרה במקום השני אחרי שחטאר בליגת העל האוקראינית. למרות חוסר התקדמות לכאורה בתוצאות, חוזהו של חילקביץ' הוארך לשנתיים, אחרי שדינמו זכתה בסופר קאפ האוקראיני עם ניצחון על יריבתה המושבעתשחטאר דונצק. עם זאת, שישה משחקים לאחר הארכת חוזהו חילקביץ' פוטר ב-14 באוגוסט2019, לאחר ששוב לא הצליח להביא את דינמו לשלב הבתים בליגת האלופות. במקומו מונה אלכסיי מיכאיליצ'נקו שהצליח להביא לקבוצה זכייה 12 בגביע האוקראיני, אך למרות השינוי, התוצאות על המגרש כמעט לא השתפרו: דינמו אומנם זכתה באליפות אוקראינה 2019/2020 אך סיימה במקום השלישי בשלב הבתים של הליגה האירופית באותה עונה.
ביולי 2020, מונה מירצ'ה לוצ'סקו הרומני, שאימן בעבר את יריבתה המושבעת של דינמו, שחטאר דונצק, במשך 12 שנה[3], למאמן החדש. הוא התפטר לאחר ארבעה ימים בלבד, בעקבות מחאת אוהדים נגדו אך חזר לתפקידו כעבור שעות בודדות[4]. תחתיו דינמו זכתה בסופר קאפ האוקראיני כשגברה על שחטאר דונצק והבטיחה זכייה תשיעית בטורניר ושלישית ברציפות[5] והוא הצליח היכן שקודמיו נכשלו כשדינמו העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2020/2021 לראשונה מזה 4 שנים, זאת אחרי שגברה על גנט בסיבוב המוקדמות השלישי, כשהפעם הקודמת הייתה בעונת 2012/2013 בהדרכת יורי סיומין. בתום עונת 2020/2021 לוצ'סקו הוליך את דינמו לזכייה מספר 16 באליפות אוקראינה וזכייה מספר 13 בגביע האוקראיני. ברם, הקבוצה סיימה במקום האחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות בבית שכלל את ברצלונה, בנפיקה ליסבון, באיירן מינכן עם מאזן של שוויון אחד מאופס מול בנפיקה וחמישה הפסדים.
משנת 1934אצטדיון דינמו קייב משמש כמגרש הבית של דינמו. ב-1933 הוא נבנה עם תכולה של 18,000 מושבים, אך בעל יכולת הרחבה לכדי 23,000 מושבים. ב-1954 האצטדיון שופץ בעקבות הריסתו במהלך מלחמת העולם השנייה. לקראת אולימפיאדת 1980 נערכו באצטדיון שיפוצים נרחבים משנת 1978, במהלך השיפוצים הוצבו עמודי תאורה ולוח תוצאות אלקטרוני ומבנה מינהלי. לאחר השיפוץ תכולת המושבים צומצמה ל-18,000 מושבים. לאחר התפרקות ברית המועצות האצטדיון שופץ שוב והפעם קוצצה כמות המושבים ל-16,000 מושבים. ב-2002 לאחר מותו של ולרי לובנובסקי האצטדיון נקרא על שמו וב-2003, במלאת שנה למותו, הוצב פסל בדמותו. דינמו אירחה בו משחקים בשנים 1996–2011.
משנת 2012 דינמו החלה לארח בקביעות את משחקיה באצטדיון האולימפי בעיר המכיל 70,050 מושבים. המשחק הראשון שדינמו אירחה בו משחק היה ב-9 בספטמבר1945 במסגרת ליגת העל הסובייטית בכדורגל כשאירחה את דינמו טביליסי במשחק שהסתיים בתוצאה 2:7, משנת 1953 עד 1996 האצטדיון שימש גם כן כמגרש הבית של דינמו. משנת 1996 עד סוף 2007 האצטדיון האולימפי אירח את משחקי דינמו במסגרת המפעלים האירופיים והגביע האוקראיני.
מתקן האימונים של הקבוצה ממוקם בשכונת צ'פאייבקה בדרום קייב. בסיס האימונים נבנה ב-1961 ושופץ לאחרונה בשנים 1995–1998. הוא כולל שישה מגרשי דשא טבעי פתוחים, אולם ספורט, מגרש עם דשא סינתטי ואולם סגור למשחקי כדורגל. משמש לאימונים ולאירוח משחקים קטנים עם קהל של עד 1,200 איש. שימש בעיקר כאצטדיון עבור קבוצות המילואים וקבוצת הנוער.
הקבוצה נמצאת בבעלות האוליגרך האוקראיני איגור סורקיס, שמכהן כנשיא דינמו קייב מאז 10 ביוני2002. בעונת 1986/87 הקבוצה חתמה על חוזה ספונסרות עם Commodore ובמשך שבעה משחקים השחקנים לבשו חולצות עם הכיתוב Commodore[7][8]. בעונת 2014/15 נדרה בנק פשט את הרגל והקבוצה הופיעה ללא ספונסר במהלך שנת 2015.
מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה במספר סמלים עיקריים. במרבית השנים היא השתמש באות D כחולה עקב היותה חלק מאגודת דינמו.
בשנת 1972 עוצב סמל חדש ששימש את דינמו עד 1989. לאחר התפרקות ברית המועצות שוב נעשה שימוש באות D, הפעם עם הכיתוב קייב באוקראינית בתחתית הסמל. במלאת 80 שנה להקמת הקבוצה עוצב סמל חדש בשנת 2007, שהמשיך לשמש בגרסה מופשטת יותר את המועדון עד 2011, כשעוצב הסמל הנוכחי.
דינמו קייב השתתפה בכל אליפויות ברית המועצות ואוקראינה וזכתה בשני המפעלים יותר מאשר כל קבוצה אחרת. תקופת הזוהר של המועדון הייתה בשנות ה-70 וה-80. שחקני המועדון היוו רוב בנבחרת הלאומית של ברית המועצות. החלוץ אולג בלוחין הוא מלך ההופעות (432) והשערים (211) של נבחרת ברית המועצות בכל הזמנים שמונה בשנת 2012 למאמן המועדון. ולרי לובנובסקי (מת ב-2002), שהיה שחקן בשנות ה-60 ואחר-כך מאמן ראשי של המועדון, היה אחראי ללא מעט מן ההצלחות בעשורים האחרונים. על שמו נקרא טורניר המתקיים מאז 2003, והאצטדיון של הקבוצה.
.png){kind=logo}
.png){kind=logo}
.gif)
