הוא החל את הקריירה שלו בקונגרס כחבר בית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס ה-16 של מישיגן. קודמו כנציג מחוז זה, ג'ון דינגל האב, היה אביו, שכיהן בבית הנבחרים מטעם המחוז במשך 22 שנים. לאחר תקופת כהונה רציפה בת 59 שנים[1], הוא חבר הקונגרס בעל תקופת הכהונה הרציפה והארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא היה גם האדם שנשא את הזמן הרב ביותר בתואר "ותיק חברי בית הנבחרים של ארצות הברית" (Dean of the United States House of Representatives). לצד חבר בית הנבחרים לשעבר ראלף הול מטקסס, דינגל הוא יוצא מלחמת העולם השנייה היחיד שכיהן בבית הנבחרים ב-2015. דינגל היה חבר ותיק בוועדת האנרגיה והמסחר של בית הנבחרים ויושב ראשה לתקופות מרובות.
דינגל הודיע ב-24 בפברואר2014, כי הוא לא יתמודד מחדש לתקופת כהונה נוספת, 31 במספר, בבית הנבחרים[2]. רעייתו, דבי דינגל, הודיעה כי היא מתכוונת להתמודד על מושבו של בעלה[3]. היא זכתה בבחירות הכלליות ב-4 בנובמבר 2014, הביסה את טרי בומן הרפובליקני, וירשה את מקומו של בעלה בקונגרס ה-114. הוא היה חבר הקונגרס האחרון שכיהן בשנות ה-50 של המאה ה-20 ובמהלך נשיאותו של דווייט אייזנהאואר.
ג'ון דייוויד דינגל הבן נולד ב-8 ביולי1926 בקולורדו ספרינגס שבקולורדו, בנם של גרייס (לבית ביגלר) וג'ון דייוויד דינגל האב (1894–1955). אביו היה ממוצא אוסטרי ופולני, ואילו אמו הייתה ממוצא שווייצרי וסקוטי-אירי. משפחת דינגל השתכנו בקולורדו במסגרת חיפוש אחר תרופה למחלת השחפת ממנה סבל דינגל האב[5]. שם משפחת דינגל במקורו היה דזלגוויץ' (Dzieglewicz), ועבר תהליך של אמריקניזציה (בדומה לעברות) על ידי אביו של ג'ון דינגל האב[6].
דינגל (משמאל) מושבע לבית הנבחרים על ידי יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית סם רייבורן, 1955יושב ראש ועדת האנרגיה והמסחר של ארצות הברית ג'ון דינגל, צולם במהלך שנות ה-80דיוקן של דינגל משנות ה-90רם עמנואל חולק פוֹנצ'קי, סופגניות פולניות, עם דינגל
דינגל ייצג ברציפות שלושה מחוזות קונגרס שונים במלך כהונתו:
מחוז הקונגרס ה-16 של מישיגן (3 בינואר 1965 – 3 בינואר 2003)
מחוז הקונגרס ה-15 של מישיגן (3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2013)
מחוז הקונגרס ה-12 של מישיגן (3 בינואר 2013 – 3 בינואר 2015)
בחירות לבית הנבחרים
ב-1955, אביו של דינגל נפטר. באותה שנה זכה דינגל, בנו, בבחירות מיוחדות שנערכו על מושבו שהותיר ריק בבית הנבחרים[9]. הוא נבחר לכהונה מלאה ב-1956 ונבחר מחדש 29 פעמים, כולל התמודדויות ב-1988[10] ו-2006[11] ללא יריב מן המפלגה הרפובליקנית. דינגל קיבל פחות מ-62% מהקולות רק בשתי מערכות בחירות. ב-1994, כאשר "המהפכה הרפובליקנית" (אנ') הפכה את הרפובליקנים לרוב בבית הנבחרים בפעם הראשונה מאז 1954, קיבל דינגל 59% מהקולות. ב-2010, כאשר השתלטו הרפובליקנים מחדש על בית הנבחרים, קיבל דינגל 57% מהקולות. הוא ואביו ייצגו את האזור הדרום-מזרחי של מישיגן במשך 80 שנה[12]. תחילה כיהן מטעם מחוז הקונגרס ה-15 של מישיגן עשור, בשנים 1955–1965. ב-1965 התמזג המחוז ה-15 אל תוך המחוז ה-16 (דירבורן רבתי). בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית הביס את נציג המחוז ה-16 המכהן, ג'ון לסינסקי, וכיהן מטעמו מ-1965 עד 2003 - כ-38 שנים.
כהונתו
דינגל נמנה בדרך כלל עם האגף הליברלי-מתון של המפלגה הדמוקרטית ובמהלך הקריירה שלו הוא היה תומך נלהב באיגודי עובדים, רווחה חברתית ומדיניות פרוגרסיבית מסורתית. בתחילת כל קונגרס, הציג דינגל הצעת חוק המספקת מערכת ביטוח בריאות לאומי, על בסיס הצעת חוק שהציג אביו מימיו בקונגרס. דינגל גם תמך ברפורמות הבריאות של ביל קלינטון בראשית נשיאותו[13].
עם זאת, בתחומים אחדים שיקף דינגל את השקפותיו הקתוליות והפרולטריוניות. הוא תמך במלחמת וייטנאם עד 1971[14]. בעוד הוא תומך בכל הצעות החוק הקשורות לזכויות האזרח, הוא התנגד להתפשטות ביטול האינטגרציה גזעית במספר פרוורים של דטרויט. הוא נקט עמדה מתונה למדי בנוגע להפלה מלאכותית. הוא פעל לאיזון חקיקת אוויר נקי עם הצורך להגן על עבודות הייצור של המפעלים. דינגל נודע כספורטאי וצייד להוט. הוא התנגד בתוקף למדיניות בקרת נשק, והוא לשעבר חבר מועצת המנהלים של איגוד הרובאים הלאומי.
לאחר שנבחר מחדש ב-2008 לכהונה ה-28 ברציפות, דינגל שבר את שיאו של ג'יימי וייטן כחבר בית הנבחרים המכהן את תקופת הכהונה הרצופה והארוכה ביותר ב-11 בפברואר2009. לכבוד שבירת שיא נכבד זה, מושלת מישיגןג'ניפר גרנהולם הכריזה באותו יום כי 11 בפברואר יהיה "יום ג'ון דינגל" במישיגן.
דינגל כיהן עם 2,453 חברים שונים בבית הנבחרים.
יושב ראש ועדת האנרגיה והמסחר
במהלך כהונתו הראשונה כיושב ראש ועדת האנרגיה והמסחר של בית הנבחרים, נחשב דינגל בעיני מנתחי המערכת הפוליטית בארצות הברית כאחד מארבעת או חמשת החברים המשפיעים ביותר בבית.
דינגל ידוע היטב בגישתו לפיקוח של הקונגרס על הרשות המבצעת. הוא הזמין מספר רב של פקידי הממשלה הפדרלית להעיד בפני הוועדה, ותחקר אותם במשך שעות. הוא עמד על כך שכל מי שיעיד בפני הוועדה יעשה זאת בשבועה, ובכך יואשמו בגין עדות שקר, אם לא יגידו את האמת. ועדת האנרגיה והמסחר בראשותו חשפו מקרים רבים של שחיתויות וביזבוזים. הוא גם טוען כי עבודתה של הוועדה הובילה להתפטרות של פקידים רבים בסוכנות להגנת הסביבה, וחשפה מידע שהוביל להליכים משפטיים ששלחו פקידים רבים במנהל המזון והתרופות האמריקאי לכלא.
דינגל איבד את ראשות הוועדה עם כינוס הקונגרס ה-111 לחבר הקונגרס הנרי וקסמן מקליפורניה במהלך ועידת הסיעה דמוקרטית בבית הנבחרים ב-20 בנובמבר2008. וקסמן אתגר את דינגל בטענה שהוא מעכב חקיקה סביבתנית מסוימת, מה שתגביר את תקני זיהום האוויר - דבר המזיק ל"שלושת הגדולים" (פורד, ג'נרל מוטורס וקרייזלר), המהווים את מקור התעסוקה העיקרי במחוז אותו מייצג דינגל. דינגל קיבל את התואר "אמריטוס" כאות הוקרה על שנות עבודתו בוועדה.
פרשת בולטימור
בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוביל דינגל שורה של שימועים וחקירות בקונגרס נגד תרזה אימנישי-קרי (אנ') וזוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, דייוויד בולטימור. ב-1986 פרסמו השניים מאמר בתחום האימונולוגיה, שנחשד בזיוף. תחילה, את הפרשה חקרו המכונים הלאומיים לבריאות, אך הפרשה הגיעה לחברי הקונגרס וקמה ועידת חקירה בראשותו של דינגל. הוועדה של דינגל ניסתה לרדת לעומקם של נוהלי העבודה במעבדות המחקר, אבל החלה בשמיעת אוסף של דעות אישיות, ממדענים כדוגמת הרולד א. ורמוס וסטיבן ג'יי גולד. בהמשך זימן דינגל עדים מומחים שונים, ברם זהות עדים אלו לא נמסרה לבולטימור ואימנישי-קרי. גם פרוטוקול העדויות לא נחשף בפניהם ובכך לא ניתנה להם זכות לזמן עדים מטעמם או לחקור בחקירה נגדית את עדי הוועדה. למעשה, במשך כל דיוני הוועדה לא נאמר לבולטימור ולאימנישי-קרי במה בדיוק הם נאשמים[17]. בהתנהלותו של דינגל הוטחה ביקורת, שכן רבים ראו את מאבקו של דינגל מול בולטימור ואימנישי-קרי כמאבק שעבר את גבול הטעם הטוב[18]. בינתיים הפסידו הדמוקרטים את הרוב שלהם בבית הנבחרים, ודינגל חדל לכהן כראש ועדת הקונגרס.
רוברט גאלו והמחלוקת על מי גילה את נגיף ה-HIV
בין השנים 1991–1995 חקר צוותו של דינגל את הטענות כי רוברט גאלו השתמש בדגימות שסופקו לו על ידי לוק מונטנייה כדי לטעון, במרמה, שגילה את נגיף ה-HIV. הדו"ח הסופי שניסח צוותו של דינגל הגיע למסקנה כי גאלו היה מעורב בהונאה וכי אנשי המכונים הלאומיים לבריאות כיסו את מעילתו בעבודת צוותו של מונטייה במכון פסטר. הדו"ח הסופי, שקבע כי המדענים במכון פסטר הם אלו שגילו את נגיף ה-HIV, מעולם לא פורסם רשמית כדו"ח ועדת משנה בגלל נטילת הרוב בבית הנבחרים מהדמוקרטים לרפובליקנים. בעוד הקבוצה של מונטנייה נחשבת לראשונה לבודד את הנגיף, גאלו הוכר ראשון כמי שהוכיח כי וירוס זה היה הגורם למחלת האיידס[19].
^אפשרויות בעניין הזה נעו בין רשלנות לזיוף או להתנהגות מדעית בלתי ראויה – סעיף חמור שהעונש עליו הוא מניעת תקציבי מחקר, דבר שמשמעותו חיסול הקריירה המדעית של המורשע
