ערך זה עוסק בסיפור מקראי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו תיבת נח (פירושונים).
נח בונה את התיבה
במקרא, תֵּבַת נֹחַ היא תיבת עץ ענקית, שבנה נח במצוות אלוהים, ובה מילט את עצמו ומשפחתו וזוגות מכל מיני בעלי החיים, מאבדון במבול שהציף את כל פני הארץ. בתום המבול התיבה נחה על הרי אררט.
על פי המסופר בספר בראשית, פרק ו', ציווה אלוהים על נח, אשר מתואר כ"צדיק תמים... בדורותיו", לבנות תיבה גדולה, אשר בעזרתה יינצלו הוא ומשפחתו מפני המבול שנגזר כעונש על בני דורו החוטאים בחטאי "חמס", ולהציל גם את מיני בעלי החיים, על ידי לקיחת מבחר מעולם החי:
הציווי האלוהי לבניית התיבה כולל תיאור של מבנה התיבה ומידותיה, כמופיע לעיל. הוראות הבנייה סכמטיות ולקוניות, ודי בהן לתת רק מושג כללי על התיבה כפי הנחוץ להבנת הסיפור.[1] לפי הגישה המרכזית בחקר המקרא, אין להבינן במושגים ריאליים, בהיותן חלק מסיפור בראשיתי.[2] עובדה המקשה על הפרשנות היא שהקטע כולל ריכוז יוצא דופן של מילים חריגות המופיעות רק או כמעט רק בפרשת המבול, ויש הסבורים שנקלטו מרובד קדום של הסיפור.[3] המילה "תֵּבָה"[4] עצמה היא אחת מהן. מחוץ לסיפור המבול היא מופיעה רק בסיפור משה בתיבה (שמות ב ג, ה; ונראה שיש זיקה ספרותית לסיפור המבול). מקובל לראות בה מילה שאולה ממצרית ḏbȝṭ: "רליקויאריום, ארון מתים", או לחלופין tb.t: "קופסה". תיבת נח מתוארת כמבנה מלבני מוארך, ובאופן כללי נראה שמשמעות המילה "תיבה" בלשון ימינו (שהיא שניונית) אמנם הולמת, פחות או יותר, את צורתה הכללית.[5] מידות התיבה, 300×50×30 אמה, הן כנראה מידות טיפולוגיות אידיאליות שמשקפות עניין מיוחד במספר 60, בהשפעה מסופוטמית (300=60×5, 30=60/2).[6] אורך האמה בעולם העתיק הוא כחצי מטר, ומכאן שאורכה של התיבה המתוארת בסיפור הוא כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה הוא כשל נושאת מטוסים קטנה. גדולה ממנה בהרבה התיבה המקבילה המתוארת בלוח 11 של עלילות גילגמש, ראו בהמשך הערך). התיבה כוללת שלושה סיפונים ("תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים"), שמחולקים כנראה למדורים ("קִנִּים", אולי במשמעות מושאלת),[7] אולי כדי להפריד בין החיות השונות. נראה כי הכתוב מכוון לתאר מכלול פסיבי צף כעין דוברה או ספינת מגורים, ולא ספינה הניתנת להיגוי וניווט.[8]
התיבה עשויה "עצי גופר", מין עץ בלתי ידוע הנזכר במקרא רק כאן. כדי למנוע חדירת מים, היא מצופה מבפנים ומבחוץ ב"כופר", אף היא מילה יחידאית השאולה מאכדית kupru: "זפת, אספלט".[9] מילה זו מופיעה גם בתיאור המקביל בלוח 11 של עלילות גילגמש. המילה הרגילה במקרא לאספלט (ביטומן) היא "חֵמָר". לא ברור מהו ה"צוהר" – מילה יחידאית נוספת – שנח נדרש לבנות בתיבה. מסורת פרשנית ותיקה מזהה את הצוהר עם "חלון התיבה" המוזכר בהמשך הסיפור; אבל כיום רבים מפרשים את המילה, על סמך השוואה למילים מקבילות בלשונות שמיות אחרות שהוראתן "גב", במשמעות (מטונימית) של "גג" (אולי גג משופע דווקא, בניגוד ל"גג" שהוא שטוח) או "מכסה".[10] הציווי "ואל אמה תכלנה מלמעלה" מוקשה ביותר והועלו לגביו שלל ספקולציות, ללא העדפה ברורה לאחת מהן (עיינו בפירושים). כמו כן מצטווה נח להתקין את הפתח בצדה של התיבה. בהמשך הסיפור (ח יב) מוזכר גם "מכסה התיבה" שנח מסיר.
על פי הגישה המחלקת את התורה למקורות (או לרבדים), הציווי על בניית התיבה שייך למקור הכהני. מניחים כי גם במקור היהוויסטי היה תיאור קצר כלשהו של בניית התיבה שהושמט, כפי שמלמדת ההתייחסות אליה כאל דבר ידוע בבראשית ז א, המיוחס למקור היהוויסטי.[11] בעיית המקורות, יחד עם סוגיות אחרות בסיפור שאינן קשורות באופן מיוחד לתיבה גופא, נידונה בהרחבה בערך על המבול.
אוכלוסייה
על פי פרק ו', הצטווה נח להיכנס לתיבה עם אשתו, בניו ונשותיהם, ולהביא גם זכר ונקבה מכל בעלי החיים, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול.[12] נח הצטווה גם לקחת "מכל מאכל אשר יֵאכל" כדי להאכיל את משפחתו ואת החיות הרבות.[13] על פי תחילת פרק ז', הציווי היה להכניס לתיבה "שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" מכל מין של בהמות טמאות[14] ו"שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" מהבהמות הטהורות ומהעופות.[15] בהמשך פרק ז' כתוב כי בפועל באו לתיבה "שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר".[16]
לפי הפרשנות המסורתית, הכוונה בביטוי "בהמות טהורות" היא לבהמות שמותרות לאכילה על פי כללי הכשרות,[17] והסיבה לריבויין היא הצורך להקריב מהן לאל לאחר המבול מבלי להכחידן.[18] יש המנחשים שהדגים ושאר בעלי החיים הימיים לא הוזכרו בציווי, מפני שלא הושפעו מן המבול.[19]
פרשנות מסורתית
פרשני המקרא לדורותיהם השתדלו להשלים פערים בסיפור המקראי והרבו להתייחס להיבטים ריאליים שלו. על פי רש"י, הקומה העליונה בתיבה הייתה למגורי נח ומשפחתו, האמצעית למגורי בעלי החיים והתחתונה לאחסון הפסולת. בבראשית רבה, פרשה ל"א, פסקה י"א, מופיעות דעות שונות לגבי תפקיד הקומות. היו שפירשו שהתיבה כולה הייתה משופעת, בחתך רוחב בצורת מעוין,[20] או פירמידה (ראב"ע).
על פי המדרש,[21] בניית התיבה (בתקופה שבה על פי המקרא חיו בני האדם כאלף שנים) ארכה 120 שנה; זאת, לאור הבנתם ש"והיו ימיו מאה ועשרים שנה" פירושו ארכה של מאה ועשרים שנה, ושבאותו זמן צווה נח לבנות את התיבה. בניית התיבה במשך זמן כה ארוך נועדה, על פי חז"ל, להמחיש לחוטאים את רצינותה של הגזירה, כדי שיחזרו בתשובה ולא יבוא עליהם העונש. בתום מאה ועשרים השנים, המתין ה' עוד שבעה ימים נוספים, כדי שיכלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, שהקדים להיפטר מן העולם על מנת שלא יראה את המבול. בשנת שש מאות לחיי נח, החל המבול לרדת על הארץ.
על בסיס המילים "מכל חי", דרשו חכמים שאפילו שדים הוכנסו לתיבה,[22] פשרו של מדרש זה נתון למחלוקת בין הפרשנים: יש הסוברים (כמו הרא"ם) שמדובר בשדים המיתולוגיים, אבל מהר"ל מפראג ובעקבותיו בעל הלבוש, סברו שהכוונה לחיות מזיקות.
על פי תוכן הפסוקים של ירידת המים בתום המבול, סבר רש"י כי התיבה הייתה שקועה במים כ-5.5 מטר (11 אמה) שהוא כשליש מגובהה,[23] אך הרמב"ן חלק עליו וסבר כי בהתחשב בצורתה הדבר איננו אפשרי, והיא הייתה שקועה כ-2–3 אמות (1-1.5 מטר) בלבד.[24]
בספרות הראשונים עסקו גם במבנה התיבה. הרמב"ן,[25]רבינו בחיי והכלי יקר[26] תיארו את מבנה התיבה באופן ניסי, כך ש"החזיק המועט את המרובה", והתיבה הכילה בעלי חיים ומזון שנפחם הכולל גדול בהרבה מנפחה שלה. בפירוש המיוחס לר"ן תואר שרק אבות המינים היו בתיבה, ורוב המינים הקיימים היום התפתחו מאבות המינים לאחר המבול.[27]
בעל השפת אמת אומר, שסיפור תיבת נח הוא סיפורו של האדם הפרטי, שהשבת היא תיבת נח עבור נפשו העמלה, אליה הוא יכול לברוח מהעיסוקים היום יומיים ששוטפים אותו, וביום השבת עיסוקי החול חרבים. הרב קוק ראה בתיבת נח מודל התנהגותי של האדם, שצריך בהתחלה להתאפק ולכנוס את כוחותיו ולהגביל את עצמו במין "תיבת נח נפשית", ורק בהמשך לאחר שתיקן את עצמו, יוכל לשלח את כוחותיו לחופשי, וגם זה באופן מדורג בהתחלה לנסות את כוחותיו כמו העורב והיונה ורק כאשר הוא רואה שאין כל בעיה, יוכל לצאת מהתיבה ולתת לעצמו דרור לגמרי.[28]
אליה שמואל הרטום הציע שהסיפור נועד לצורך חינוכי, להסביר ולתקן את המסורות שהיו רווחות בקרב בני ישראל (ראו לעיל בפרק "מקבילות לסיפור תיבת נח") על פי גישתה התאולוגית והמוסרית של התורה.[29]
בטקסט הכהני מופיעות הוראות מפורטות של האל לנח כיצד לבנות את התיבה, ונכתב שנח מילא אחר ההוראות, בעוד שבטקסט היהוויסטי האל מורה לנח להיכנס לתיבה שבוע לפני המבול, ואין תיאור של בניית התיבה;
בגרסה היהוויסטית מצווה נח להכניס לתיבה זוגות מהחיות הלא טהורות ו"שבעה-שבעה זכר ונקבה" מהבהמות הטהורות ומהציפורים, בעוד שבמקור הכהני הציווי הוא להכניס לתיבה "שנים-שנים" מכל בעלי החיים והציפורים, ומודגש שכך אכן קרה;
במקור היהוויסטי המבול נמשך 40 יום ועוד שבועיים עד שיבשו המים, בעוד שבמקור הכהני המבול נמשך 150 יום ועוד כ-200 ימים עד שיבשה הארץ;
במקור הכהני אלוהים הוא שמורה לנח לצאת מהתיבה בסוף המבול, בעוד המקור היהוויסטי מתאר כיצד נח משתמש בעורב וביונה כדי להחליט מתי לצאת מהתיבה.
התיאור הקדום[32] והמפורט יותר מכונה כיום "לוח התיבה", והוא חלק מסיפור אתרחסיס האכדי-בבלי. בסיפור זה מזהיר האל אנכי את אתרחסיס מלך שורופק, המקביל הבבלי לדמות נח, מפני כוונת האל אנליל למחות את האנושות במבול, ומייעץ לו לבנות סירה ענקית שבה יינצלו הוא, משפחתו ובעלי-חיים. 52 שורות בלוח מוקדשות לפירוט תוכניתו של האל לבניית הסירה, ובכלל זה מידותיה ועיצובה הכללי, החומרים הדרושים וכמויותיהם, והשלבים השונים של הבנייה, שהושלמה על ידי אומני העיר ואנשיה במאמץ מתואם שארך שבוע אחד.
התוכנית מתארת סירה שהיקפה מעגלי: אורכה שווה לרוחבה, שטחה "מידת שדה" (אכדית: איקוּ) אחת השווה ל-14,400 אמות מרובעות (כ-3,600 מ"ר), וגובהה קומה אחת. היא בנויה מקני-סוף ומחבלים שזורים יחד בדומה לסל, מחוזקת מבפנים בצלעות עץ, ומצופה מבפנים ומבחוץ באספלט (אכדית: "כּוּפּרוּ", מקביל לכופר בסיפור המקראי) מחומם בתנורים ומדולל בשמן. סירות סל מסוג (Kuphar), זהות בצורתן המעגלית ובדרך בנייתן ל"סירת הענק", נבנו ושטו בנהרות הפרת והחידקל עוד בראשית המאה ה-20, אם כי מעולם לא תועדו סירות כאלה בקוטר של יותר ממטרים ספורים. נראה כי מחבר לוח התיבה ערך חישובים מדויקים ומפורטים, כמו אורך החבלים ונפח התנורים לחימום האספלט, על-מנת להגדיל את שטח הסירה פי אלף ויותר תוך שמירה על אותם יחסי מידות, אך אין סימן שהיה מודע למגבלות ההנדסיות שבגללן שינוי כזה בקנה המידה איננו מעשי.[30]
התיאור השני של סירת המבול המסופוטמית מופיע בסיפור אותנפישתים מתוך האפוס עלילות גילגמש, המוכר בעיקר מלוחות חרס שנכתבו כנראה בשלהי האלף השני לפנה"ס ונמצאו בספריית אשורבניפל בנינוה. לפי סימנים רבים הועתקה גרסה זו מסיפור אתרחסיס, ואולי גם מסיפור זיאוסודרה השומרי שלא שרד ברובו, תוך הכנסת שינויים שונים: למשל, שמו של גיבור המבול הוחלף מאתרחסיס לאותנפישתים, והאל המייעץ אנכי מופיע בשמו האכדי-בבלי אאה. בגרסה זו, סירת הענק מתוארת בצורת קובייה שאורך כל אחת ממקצועותיה 120 אמה, ויש לה תשע קומות. למרות שינויים אלו, שטח הבסיס של הסירה הושאר זהה: מידת שדה אחת שהיא 120120 אמה.
אירווינג פינקל, האשורולוג של המוזיאון הבריטי שפיענח את לוח התיבה, ציין שאף כי צורתה הגאומטרית של תיבת נח המקראית שונה משל שתי הסירות המסופוטמיות, שטח הבסיס שלה 300X50=15,000 אמות מרובעות עדיין דומה מאוד. הוא העריך שהסופר המקראי ערך שינויים בגרסת אותנפישתים באופן דומה לשינויים שערכה גרסת אותנפישתים בגרסת אתרחסיס, תוך ביסוס יחסי המידות של תיבת נח על סוג אחר של סירה קטנה, הנזכר בלוחות מסופוטמיים במונח האכדי "טוּבּוּ".[30]
גרסאות אתרחסיס, אותנפישתים וזיאסודרה מספרות כולן כי לסירה הועלו גם בעלי-חיים, אך אף אחת מהן לא שרדה בשלמותה במקום זה בסיפור. בגרסת אתרחסיס ניתן לפענח בקטע זה "[חיות] טהורות", "[חיות] שמנות", "[ציפורי] שמיים בעלות כנף", בקר, ו"חיות בר מן הערבה". בלוח התיבה פיענח פינקל בשורה הבאה את המילה האכדית "סאנה" שפירושה "שניים שניים" או "בזוגות", ולפיכך נראה שהחיות נכנסו לסירה בזוגות של זכר ונקבה. בעלילות גילגמש מייעץ האל לאותנפישתים להכניס לסירה "חיות בר מן הערבה", וכן בהמות מבויתות, אנשים אומנים בכל מלאכה, זרעים מ"כל החי", זהב וכסף, ומבטיח לו כי את חיות הבר "אשלח אליך והן תחכינה ליד דלתך".[30] בתום המבול נחה סירת הענק על פסגת הר ניציר,[33] ואותנפישתים משלח בתחילה יונה, לאחריה סנונית ולבסוף עורב.
כלי שיט להצלת הגיבורים מתוארים בסיפורי מבול נוספים מרחבי העולם, כמו סיפור דאוקליון במיתולוגיה היוונית.[34] לעיתים כלי השיט נחים על פסגת הר גבוה המוכר באזור בו מסופר הסיפור, למשל הר פרנסוס בסיפור היווני, הרי ההימלאיה בסיפורים ההינדים, והר פאקטו במעשיית עם קוריאנית.[35]
דיווחים על שרידים של תיבת המבול קיימים לפחות מאז המאה ה-3 לפנה"ס, כאשר ההיסטוריון הבבליברוסוס הזכיר שמועה שרווחה בימיו כי שרידי התיבה של זיאוסודרה, גיבור אפוס המבול השומרי, קיימים עדיין בארמניה על "הרי גורדיאניה", ואנשים נוהגים לקחת מעצים אלו כדי שישמשו עבורם כסגולה.[36] דברי ברוסוס מובאים אצל יוסף בן מתתיהו,[37] שמספר שם על מחברים נוספים, בין המאה ה-3 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, שכתבו דברים דומים. הוא עצמו מספר שבימיו היו מראים את שרידי התיבה לחפצים לראותה: "הארץ הקרויה ארץ קרחי... בה נמצאים גם שרידי התיבה שלפי הסיפור ניצל בה נח מהמבול, ומראים אותה עד היום לכל מי שרוצה לראותה".[38] ייתכן שמסורות אלה עומדות ברקע דברי אגדת חז"ל, המספרת על אישים שונים שלקחו נסרים מהתיבה, כסנחריב[39] ופרשנדתא, בנו של המן.[40]
לאחר התפשטות הדתות האברהמיות, המשיכו החיפושים אחר שרידים מהתיבה. בימי הביניים רווחו שמועות שונות על אנשים שמצאו שרידים של התיבה באתרים שונים שהם זיהו אותם כהרי אררט. גם בתקופה המודרנית התפרסמו טענות על גילוי של שרידים מהתיבה, שחלקן התגלו כמזויפות או הופרכו בדרכים אחרות.[41]
חוקרים עצמאיים אחרים טענו כי בידיהם תצלומי לווין המאששים את קיומם של שרידי תיבה, ואף הוציאו מספר משלחות בניסיון לאתר את הממצאים המצולמים, אולם ללא הצלחה.[45]
באפריל 2010 קבוצה של 15 ארכאולוגים נוצרים אוונגליסטים מארגון "NAMI - Noah's Ark Ministries International", הכריזו שמצאו מבנה עתיק מעץ בהר אררט בגובה 4200 מטר, ושבדיקות הפחמן שנערכו לממצאים העלו שהשרידים הם בני 4,800 שנים - בערך מהתקופה שבה פעל נח לפי הסיפור המקראי. הקבוצה פסלה את האפשרות שמדובר בשרידי התיישבות עתיקה (ולא בתיבה), מפני שמעולם לא התגלו באזור ראיות להתיישבות של בני אדם מעל גובה 3,500 מטרים ומפני הקושי בהובלת קורות עץ באורך של עד 20 מטרים בתנאי הסביבה הקשים.[50] פורסם כי הממצאים צולמו והוסרטו, וחברי המשלחת מסרו לתקשורת שאינם יכולים לחשוף את מיקומם מחשש מביזה.[51] רנדל פרייס, ארכאולוג שהיה חבר במשלחת, אמר בדיעבד שטענות המשלחת על איתור הממצאים היו ככל הנראה מתיחה,[52] לכך הגיבו מארגני המשלחת בכך ששיתוף הפעולה עם פרייס נפסק טרם איתור הממצאים, ושהוא כלל לא היה במקום.[53] עקב תנאי גישה קשים וסיבות נוספות, נכון לשנת 2013 האתר עדיין לא נבדק על ידי חוקרים עמיתים לאחר המשלחת של NAMI, והמשלחת לא העבירה אף ממצא ארכאולוגי לביקורת עמיתים ולא פרסמה מחקר בנושא בכתב עת מדעי.[54][51]
באמנות ובספרות
אמנות פיגורטיבית
רצפת הפסיפס במופסואסטיה. התיבה במרכז בצורת לולמתוך ציורו של יאן ברויגל האב "כניסת החיות לתיבת נח" משנת 1613. התיבה מצוירת ברקע.מודלים של תיבת נח והחיות, במוזיאון צעצועים בבריסל
תאורים אמנותיים של תיבת נח, בייחוד עם צוותה והחיות שבה, נפוצים באמנות המערב. ייתכן כי הופעתה המוכרת העתיקה ביותר היא ברצפת פסיפסהלניסטית שהתגלתה בעיר העתיקה מופסואסטיה (Mopsuestia) בפריגיה (דרום טורקיה של היום), מן המאה השנייה עד הרביעית לספירה. התיבה נראית בה כעין שובך או לול ניצב על עמודים, שהשם "נח" כתוב עליו ביוונית, והיא מוקפת בעופות ובחיות שונות.[55] במטבע שנמצא בעיר אפמיה (קיליני) הסמוכה, ועליו שם הקיסר פיליפוס הערבי מן המאה השלישית נראים נח, ששמו כתוב ביוונית בכתיב מתוך תרגום השבעים, ואשתו כשהם יוצאים מתיבה המצוירת כקופסה פתוחה, עליה עומדת היונה. לא ברור מדוע הופיע סיפור יהודי באזור רומי-הלניסטי, והועלתה השערה שהייתה במקום קהילה יהודית.[56]משה דוד קאסוטו ציין שמסורת מקומית עתיקה זיהתה את מקום מנוחת התיבה על הר באזור, ולא בהרי האררט.[57] תיאורי תיבה דומים היו ככל הנראה על רצפות פסיפס בבתי-כנסת מן המאה החמישית לספירה בחוקוק סמוך לכנרת, ובג'רש (גרסה העתיקה) שבעבר הירדן. בפסיפס מחוקוק מתוארות חיות רבות, והמעט ששרד מתיאור התיבה מראה כי אף היא ניצבת על עמודים.[58] בפסיפס מג'רש ניתן עדיין להבחין בשמותיהם של שם ויפת הרשומים ביוונית מעל ראשיהם, ובמספר חיות, בכללן דמות יונה הנושאת ענף זית במקורה, שנבחרה לעטר בול דואר אוויר ישראלי בשנת 1950.[59]
בתקופת הרנסאנס, תיבת נח והחיות שבה הפכו למוטיב אמנותי מרכזי באמנות המערב.[60] בין הדוגמאות המפורסמות של מוטיב זה:
הציורים הראשונים מסוגה זו היו בעיקר ציורים במסורת הנוצרית-דתית, שבהם דמויות התיבה והחיות היו בדרך-כלל משניים לנושא המבול והחוטאים הטובעים. אך ציורו המונמנטלי של ברויגל קידם תת-סוגה חילונית פופולרית של ציורי נוף גן-עדן אידיליים, שהתמקדה בתיאור הווירטואוזי של מגוון החיות והעופות.
מוטיב אמנותי נפוץ אחר בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס התמקד בתיאור בניית התיבה. תכופות היא מוצגת באופן אנכרוניסטי כספינה או בניין טיפוסיים מתקופת הציירים, ונח ובניו מוצגים כאומנים, פועלים ואנשי מלאכה, העוסקים בבנאות ובנגרות באופן המוכר מחיי היומיום. ציורים אלו משמשים במחקר היסטורי של ספנות ושיטות בנייה מתקופתם. דוגמה מפורסמת היא ציור של רפאל במוזיאוני הוותיקן.[61]
במאה ה-19, דגמים מיניאטוריים של תיבת נח והחיות שבה מילאו תפקיד מרכזי בתעשייה החדשה של צעצועי ילדים באירופה ובארצות הברית. עקב תוכנם הדתי נחשבו לחינוכיים יותר מצעצועים אחרים, והותר לשחק בהם בבתי ספר של יום ראשון. הם סייעו לקבע את דמותה האיקונית של התיבה בתרבות המערב, בצורת ספינה גוצה שעליה בניין בעל גג משופע וחלונות.[62]
ספרות והגות
מעשיות-עם על תיבת נח, בנייתה והווי החיים בה נפוצות בפולקלור של עמים רבים, בעיקר פינים ועמים סלאבים שונים, אבל גם מרבית שאר עמי אירופה, וכן יהודים, ערבים, טורקים, פרסים, צוענים, ארמנים, ועוד. בסיווג ארנה-תומפסון הן מסווגות כטיפוס מעשייה AaTh 825 "השטן בתיבת נח", שתועד ונחקר על ידי מספר פולקלוריסטים. אופייני למעשיות אלו ניסיונו של השטן לחבל בתיבה, לפעמים על ידי פיתוי אשת נח, ושכנועה להכין לנח משקה משכר, שבגרסאות מקומיות שונות מוצג כמקורם של הברנדי, הקוואס, הראקי, הוודקה, היין או הבירה. תכופות מסופר כי נאסר על חיה אגדית כלשהי, למשל החד-קרן או הגריפון, לעלות לתיבה, ועקב כך נכחדה. השטן מסתנן לתיבה בהסתר וקודח בה חור המאיים להטביעה, אך נסתם על ידי אחת החיות, תכופות הנחש, המקבל בתמורה תכונה מסוימת כגון הארס שלו. המעשיות לעיתים מסבירות גם את מקורן של תכונות נוספות המיוחסות לבעלי חיים שונים, למשל האיבה בין הכלב והחתול.[63] כמה ממוטיבים אלו חוזרים גם בספרות הילדים המודרנית (ראו להלן "תרבות פופולרית").
יצירות מודרניות המתארות את תיבת נח כוללות לדוגמה את "פרידה מתיבת נח" (מילים: נורית זרחי, לחן: מתי כספי), המתאר תמונה איקונית של החיות העוזבות את התיבה, ואת נח שנשאר להביט אחריהן לאחר שמילא את משימת חייו. בהשראת המעשיות העממיות על תיבת נח כתבה נורית זרחי גם ספר הילדים "זוגות וזאת", המספר על חד-קרן המנסה להיכנס לתיבה למרות שאין לה בן-זוג. הזמר-היוצר האיטלקי סרג'ו אנדריגו כתב את השיר L'arca di Noè, איתו זכה במקום השלישי בפסטיבל סן רמו 1970.
סדרות טלוויזיה בשם "תיבת נח" הופקו גם בארצות הברית וגם בישראל. בשתי הסדרות, השם מסמל את מגוון הדמויות האנושיות המתכנסות יחד במקום מצומצם, ויוצרות זוגות רומנטיים.
לסיפור התנ"כי יצרו מספר עיבודים, כגון: סרט הנפשה ברזילאי משנת 2024 בשם "התיבה של נוח", ועיבוד נוסף בסדרת הסרטים "סיפורים קסומים" שבמרכזו יפת מתאהב בבת מלך, שהיא והכלבה שלה ואתונה מצטרפים לתיבה כבנות הזוג של יפת, כלבו וחמורו. כשבסרט הזה החיות מדברות.
מודלים
הקבלן ההולנדי יוהאן האוברס בנה שתי תיבות בהשראת תיאור תיבת נח. הגדולה שבהן באורך של 138 מטר, ברוחב של 30 מטר ובגובה של 23 מטר. התיבה שהחלה להבנות ב-2007 והושלמה ביוני 2012 בעלות של כ-4 מיליון יורו, מוצבת בתעלה ליד רוטרדם שבהולנד. בתיבה בעלת ארבע הקומות מוצבים מודלים בגודל טבעי של חיות שונות. היא בנויה מעצי אורן וארז על בסיס 25 אסדות מתכת מסחריות מודרניות (Lighter aboard ship).[66]
'מפגש התיבה' '(Ark Encounter)' היא תיבה שאינה צפה באורך 155 מטרים, ברוחב 26 מטרים ובגובה 16 מטרים, שהוקמה בשנת 2016 בקנטקי, כאטרקציה תיירותית, בהשקעה של מעל מאה מיליון דולר.
לקריאה נוספת
Bailey, Lloyd R. "Noah's Ark". Pages 1131–1132 in vol. 4 of The Anchor Bible Dictionary. Edited by David Noel Freedman et al. New York: Doubleday, 1992.
Clements, Ruth. "A Shelter amid the Flood: Noah's Ark in Early Jewish and Christian Art". Pages 277–299 in Noah and His Book(s). Edited by Michael E. Stone, Aryeh Amihay, and Vered Hillel. Early Judaism and Its Literature 28. Atlanta: Society of Biblical Literature (paperback); Leiden: Brill (hardback), 2010.
Crawford, Cory D. "Noah's Architecture: The Role of Sacred Space in Ancient Near Eastern Flood Myths". Pages 1–22 in Constructions of Space IV: Further Developments in Examining Ancient Israel's Social Space. Edited by Mark K. George. London: Bloomsbury T&T Clark, 2013.
Spoelstra, Joshua Joel et al. "Noah's Ark". Encyclopedia of the Bible and Its Reception Online. Edited by Eric Ziolkowski et al. Berlin/Boston: de Gruyter, 2023. https://doi.org/10.1515/ebr.noahsark (במהדורת הדפוס: כרך 21, טורים 552–590)
^Claus Westermann, Genesis 1–11, trans. John J. Scullion, Continental Commentary (Minneapolis: Fortress, 1994 [1974]), p. 418 (להלן: וסטרמן); Gordon J. Wenham, Genesis 1–15, Word Biblical Commentary 1 (Dallas: Word Books, 1987), p. 172 (להלן: ונהם).
^וסטרמן, עמ' 420; משה דוד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, חלק ב: מנח עד אברהם (ירושלים: מאגנס, תשי"ג), עמ' 16, 42–43 (להלן: קאסוטו). להלן יובאו בקיצור נמרץ, אגב תיאור התיבה, אחדות מן ההצעות העיקריות לגבי פירוש המילים וגיזרונן; לפרטים נוספים עיינו במילוני המקרא ובפירושים המחקריים. על המילה "מבול" עצמה ראו בערך על הסיפור.
^ראו: Ludwig Koehler and Walter Baumgartner, The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament (Leiden: Brill, 1994–2000) (להלן: HALOT), ערך "תֵּבָה" (כרך ד, עמ' 1677–1678); H. J. Zobel, "תֵּבָה", in Theological Dictionary of the Old Testament, ed. G. Johannes Botterweck et al., trans. David E. Green and Douglas W. Stott (Grand Rapids: Eerdmans, 2006 [1994–1995]), 15:550–552 (להלן: TDOT, "תבה").
^Lloyd R. Bailey, "Noah's Ark", in The Anchor Bible Dictionary, ed. David Noel Freedman et al. (New York: Doubleday, 1992), 4:1131–1132.
^HALOT, ערך "קֵן" (כרך ג, עמ' 1109); וסטרמן, עמ' 420; Gerhard von Rad, Genesis, trans. John H. Marks, rev. ed., Old Testament Library (Philadelphia: Westminster, 1973), p. 127 (להלן: פון ראד). אחרים מתקנים את הניקוד ל"קָנִים", כלומר קני גומא, המשמשים חומר בנייה בנוסף לעצי הגופר. ראו למשל John Day, From Creation to Babel: Studies in Genesis 1–11, Library of Hebrew Bible/Old Testament Studies 592 (London: Bloomsbury, 2013), pp. 113–122.
^ראו בדברי רש"י לספר בראשית, פרק ז', פסוק ב': "הַטְּהוֹרָה – הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לָמַדְנוּ שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה". וראו בכלי יקרשם ששאל על כך שצבי ואייל ועוד הם טהורים, אך אינם ראויים להקרבה.
^ככל הנראה ההר הידוע כיום בשם פיר עומר גודרון בכורדיסטן, שגובה פסגתו כ-2700 מטר מעל פני הים.
^Darshan, G. (2013). The Biblical Account of the Post-Diluvian Generation (Gen. 9: 20-10: 32) in the Light of Greek Genealogical Literature. Vetus Testamentum, 63(4), 515-535.
^Thompson, Stith. Motif-Index of Folk-Literature, Volume 4: A Classification of Narrative Elements in Folk Tales, Ballads, Myths, Fables, Mediaeval Romances, Exempla, Fabliaux, Jest-Books, and Local Legends. Vol. 4. Indiana University Press, 1989
^Eva E. Nwokah (2008). "Historical Changes in Infant Toys 1865-1930". In David Kuschner (ed.). From Children to Red Hatters: Diverse Images and Issues of Play. University Press of America. pp. 54–73. ISBN9780761842927.
^Utley, Francis Lee. "The Devil in the Ark (AaTh 825)." The Flood Myth (1988): 337.
^Small, E. (2011). The new Noah's Ark: beautiful and useful species only. Part 1. Biodiversity conservation issues and priorities. Biodiversity, 12(4), 232-247.
.jpg)
