ברוסוס (ביוונית: Βήρωσσος) היה סופר והיסטוריון בבלי הלני שחי במאה ה-3 לפנה"ס.
ביוגרפיה
ברוסוס נולד על פי המשוער מעט לפני או במהלך תקופת שלטונו של אלכסנדר מוקדון על בבל (330–323 לפנה"ס). מקובל כי לכל המוקדם נולד ב-340 לפנה"ס. שנת מותו אינה ידועה.
ברוסוס היה כהן בבלי של האל בל.[1]
שמו, ברוסוס, הוא כנראה הצורה היוונית של השם האכדי "בֶּל - רֵאוּ - שוּ" ( Bel - re'u - šu) - בל רועהו.
בסביבות 290–278 לפנה"ס פרסם את חיבורו ביוונית "בבילוניאקה" ("ההיסטוריה של בבילוניה"), הסוקר ב-3 ספרים את תולדות בבל מסיפור הבריאה ועד לזמנו של המחבר. את הספר הקדיש למלך הסלאוקי אנטיוכוס הראשון. מהספר נשתמרו אך קטעים בודדים המצוטטים בספרים של יוסף בן מתתיהו, פליניוס הזקן, קנסורינוס וויטרוביוס.
כפי שמנתון המצרי שאף להחליף את הרודוטוס היווני כסמכות העליונה להיסטוריה של מצרים בשביל היוונים, כך ברוסוס רצה להפוך את העבר המפואר של בבל לנגיש ליוונים, על ידי פרסום חיבור היסטורי המבוסס על מסורת מקומית. אולם תקוות אלו נתבדו, משום שסופרים יווניים ציטטו רק לעיתים נדירות את הכהן הבבלי, וחיבורו היה בשימוש רק אצל סופרים יהודים-הלניסטים אפולוגטיים, שחיפשו אחר עדות בלתי תלויה לקדמוניות היהודים.[1]
ברוסוס כתב בין השאר כי מלכי בבל נבופלאסר ונבוכדנצר השני כבשו גם את מצרים, אף שהם לא כבשו אותה. הוא שכתב את ההיסטוריה כדי לתת לגיטימציה לכיבושי המלכים הסלאוקים הראשונים, ובעיקר לשאיפותיהם וניסיונותיהם לכבוש את מצרים התלמיית.[2]
לפי ויטרוביוס, היגר ברוסוס מבבל לאי קוס, שם פתח בחסות מלך מצרים בית ספר לאסטרולוגיה.
היהודים אצל ברוסוס
יוסף בן מתתיהו מצטט את ברוסוס, המספר על איש צדיק שחי 10 דורות לאחר המבול, וטוען כי מדובר באברהם.[3] אולם למרות שעל פי ספר בראשית 10 דורות מפרידים בין נח לאברהם, לדעת ההיסטוריון מנחם שטרן יש ספק רב בכך שניתן לזהות אותו עם אברהם ונראה שיוספוס לקח את הזיהוי הזה מחוגים יהודים-הלניסטיים.[1]
הקטע הגדול יותר שבו מצטט יוסף את ברוסוס, מופיע בשניים מספריו: "נגד אפיון" ו"קדמוניות היהודים".[4] יוסף מביא את הבבילוניאקה (או הכלדאיקה, Chaldaika, "דברי ימי הכשדים") של ברוסוס כעדות לכך שספרי דברי הימים העתיקים של "הכשדים" תואמים בתוכנם לאלה של היהודים. הוא מציין שברוסוס כתב (בספר השלישי של החיבור) על המבול ועל התיבה, ועל נבוכדנצר מלך בבל, שעלה עם צבאו על ארץ ישראל ומצרים: "ונתן את השבויים אשר לקח מן היהודים והכנענים והארמים ועמי מצרים על ידי אחדים מאוהביו... להוליכם אל ארץ בבל. והוא החיש את מסעו דרך המדבר במתי מעט והגיע אל בּבל... ובבוא השבויים צוה להושיבם במקומות הכושר בארץ בבל".
ייתכן מאוד שיוסף לא ציטט את ברוסוס ישירות, אלא דרך אלכסנדר פוליהיסטור.[5]
הסופר האשורי הנוצרי טטיאנוס הזכיר גם הוא בחיבורו "נאום אל היוונים" את דברי ברוסוס: "בתיאורו את מעשי המלכים, הוא מציין אחד מהם, נבוכדנצר שמו, שערך מלחמה נגד הפיניקים והיהודים".[6] נראה כי טטיאנוס מתייחס לאירועים שהובילו לחורבן בית ראשון, מאחר שבאותו הזמן הערים הפיניקיות צור וצידון שיתפו פעולה עם ממלכת יהודה בתכנון מרד נגד נבוכדנצר. הבבלים כבשו את ירושלים ואז הכניעו את פיניקיה. אך ייתכן גם שהמשפט על הפיניקים והיהודים נוסף על ידי טטיאנוס.[7]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: IX. Berossus, pp. 55-61
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: IX. Berossus, p. 55
- ^ דורון מנדלס, זהות יהודית בתקופה ההלניסטית, תל אביב 1996 (מהדורה שנייה), פרק ד, עמ' 33, בתוך: יפעת פלג ואיריס סולימני (עורכות), תולדות התקופה ההלניסטית - חוברת עדכונים, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 6, עמ' 72.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 1, פרק ז, פסקה ב, סעיף 158.
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרקים יט-כ; קדמוניות היהודים, ספר 10, פרק יא, פסקה א, סעיפים 226-219.
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: IX. Berossus, p. 59
- ^ Tatianus, Oratio ad Graecos, 36
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: IX. Berossus, p. 61
