PROFILPELAJAR.COM

נבופלאסר
לידה	658 לפנה"ס
פטירה	15 באוגוסט 605 לפנה״ס (בגיל 53 בערך)
מדינה	בבל
	626 לפנה״ס – 605 לפנה״ס; (כ־21 שנים)
	626 לפנה״ס – 605 לפנה״ס; (כ־21 שנים)

נבופלאסר (תעתיק מאכדית: Nabû-apāl-uṣṣur; כתיב מקובל: Nabopolassar‏; 658–605 לפנה"ס), מלך בבל ומייסד מלכות בבל החדשה. מלך על בבל בין השנים 626–605 לפנה"ס.

נבופלאסר היה מנהיג כשדי, שעמד בראש מרד נגד האימפריה האשורית החדשה (שליטת בבל במשך 200 שנים) לאחר מותו של מלכה הגדול האחרון אשורבניפל, והומלך על בבל בשנת 626 לפנה"ס.

המאבק על בבל

מאבקי השליטה באשור הביאו את בבל שהייתה מדינה וסלית של אשור במשך כ-200 שנים למרוד באשור. אשור נשלטה בתקופה זו על ידי המלך סין-שר-אישכון שהיה עסוק במאבק על שלטונו. נבופלאסר עמד בראש מרד של מספר מדינות וסליות. הוא הפך בשנת 626 לפנה"ס למנהיג הכשדי. בהמשך מאבקו הוא יצא למתקפה על העיר ניפור שהייתה המרכז האשורי באזור, כוח אשורי נשלח בחודש תשרי (אוקטובר) 626 לעיר וכבש אותה בחזרה, ורדף אחרי נבופלאסר עד ארך אך לא הצליח לכבוש אותה. בנוסף יצא נבופלאסר למערכה גם על בבל. בתמיכת תושבי העיר בבל הוא הצליח לכבוש אותה והביס את חיל המצב האשורי ששכן בעיר לאחר דיכוי המרד של סין-שום-לישיר. כוח צבאי אשורי שנשלח לכבוש מחדש את העיר לא הצליח במשימה.

ב־26 לחודש ורחשמן, הוא ה־23 לנובמבר (או 22 לנובמבר לאחר השקיעה) שנת 626 לפנה"ס, הוכתר נבופלאסר רשמית כמלך בבל.^[1]

בשנים 625 ו-624 המשיך הצבא האשורי במאמצים לדכא את מרידתו של נבופלאסר, מאמציהם התרכזו בעיקר באזור שמצפון בבל. בשנת 625/624 יצא הצבא האשורי לכבוש את העיר סיפר וככל הנראה כבש אותה. באוגוסט 624 ניסה הצבא האשורי לכבוש את הדרך הראשית לניפור כדי לסייע לכוח האשורי ששהה בעיר, אך נכשל. המרד ברחבי האימפריה התרחב. העיר דיר מרדה באשור בקיץ 623 ככל הנראה שגם עילם הצליחה להשתחרר מהשלטון האשורי. הכוח האשורי יצא למתקפה כוללת למיגור המרידות השונות, בתחילה זכה הכוח האשורי בהצלחה. הם הצליחו להגן על ניפור בפני התקפה של נבופלאסר והצליחו לכבוש למספר שנים את העיר ארך בדרום מסופוטמיה. בשנת 623 לפנה"ס הוביל סין-שר-אישכון צבא למלחמה כנגד העיר בבל, הוא הצליח להביס את הבבלים והכשדיים, אבל מרד חדש באשור כנראה של מפקד כוחות אשור במערב, הביא להפסקת הלחימה בבבל. סין-שר-אישכון וצבאו עלו צפונה לדכא את המרידה בבית.

נבופלאסר ניצל זמן זה לבסס את מעמדו כשליט של רוב ממלכת בבל ולהוציא מידי אשור את המאחזים האחרונים שלה בממלכת בבל. בשנת 622 לפנה"ס יצא למאבק על ארך ולבסוף בשנת 620 לפנה"ס כבש אותה סופית. בשנת 620 או 619 לפנה"ס כבש מחדש את העיר ניפור והפך לשליטה של כל ממלכת בבל. הכוחות האשוריים נשארו באזור במשך ארבע שנים בניסיונם להדיח אותו משלטון על בבל.

המאבק על נינוה

בשנת 616 לפנה"ס כרת נבופלאסר ברית עם אומחישתר (במקורות היוונים Cyaxares) מלך מדי. אומחישתר ניצל גם הוא את המרידות באשור לשחרר את המדים, הפרסים והפרתים מעול אשור. הוא איחד אותם לכוח צבאי חזק. הברית המשותפת כללה גם את הסקיתים והקימרים. כוח צבאי זה עלה לצפונה ללב הממלכה האשורית ותקפו את הכוחות האשוריים. בשנים שלאחר מכן היו הערים אשור נינוה ונמרוד תחת מצור וסבלו מהרס. המצור על נינוה החל בחודש יוני 612 לפנה"ס והסתיים באוגוסט של אותה שנה. העיר נכבשה ונהרסה.

בשנת 609 לפנה"ס כבש את חרן שהיוותה בסיס כוחות אשור עם נפול בירתם.

לאחר מיגור האשורים, נבופלאסר פנה לבסס את מלכות בבל תוך שהוא נלחם נגד האימפריה המצרית. בשנת 605 לפנה"ס, מעט לפני מותו, הביס בנו נבוכדנצר את המצרים בקרב כרכמיש, ובכך הגיעה ההגמוניה הבבלית עד אזור צפון סוריה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נבופלאסר בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Oded Lipschits, The Fall and Rise of Jerusalem: Judah under Babylonian Rule, Eisenbrauns, 2005, עמ' 14

הקודם: כנדלנו 648–627 לפנה"ס	מלך ממלכי בבל בתקופה הבבלית החדשה 626–605 לפנה"ס	הבא: נבוכדנצר השני 605–562 לפנה"ס