הסרט מספר את סיפורו של סימבה, גור אריות שעתיד לרשת את המלוכה מאביו מופסה. עלילת הסרט הושפעה בין היתר מהסיפורים התנ"כיים על אודות יוסף ומשה ומהמחזה "המלט" פרי עטו של שייקספיר.
בארץ התקווה שבאפריקה שולט אריה אציל בשם מופסה על בעלי החיים כמלך החיות. למופסה וזוגתו סאראבי נולד בן, סימבה, שעתיד לרשת את הממלכה אחרי שמופסה ימות וכל החיות מגיעות להשתחוות לו בעודו נישא בידי הקוף הזקן רפיקי. מי שלא מגיע להשתחוות בטקס של סימבה הוא דודו הקנאי והערמומי סקאר, החומד את השלטון בממלכה וכורת ברית חשאית עם להקת צבועים (שגורשה אל מעבר לגבול) על מנת להפיל את מופסה. מופסה מציג לסימבה את הממלכה אך מתרה בו שלא ייכנס לשטח האפל המסוכן. סקאר מספר לסימבה הסקרן והפזיז, לכאורה בטעות, כי האזור האפל הוא למעשה בית קברות לפילים ובכך מעורר את סקרנותו של סימבה ללכת אליו. סימבה משכנע את חברתו הגורה נלה ללכת איתו ל"בית הקברות לפילים" והשניים יוצאים לדרכם יחד עם זאזו הטוקוס, מזכירו של מופסה, שאינו מודע למטרתם. השניים מתחמקים מזאזו בעזרת קבוצת חיות וכך חומקים ומגיעים ל"בית קברות של פילים" שם הם מותקפים על ידי שלושה צבועים: שנְזִי, בָּנְזַאי ואד. מופסה מגיע בדיוק בזמן ומציל את השניים. יותר מאוחר, באותו הלילה, מופסה מסביר לסימבה על האחריות של המלך. באותו הלילה מארגן סקאר את שלושת הצבועים יחד עם להקת הצבועים, להתכונן להרג של מופסה ושל סימבה, ובכך להשתלט על הממלכה.
זמן מה אחר כך, סקאר לוקח את סימבה לתוך ערוץ ומורה לצבועים להבהיל להקת גנואים אל הערוץ על מנת שירמסו אותו למוות. מופסה מצליח להגיע אל הערוץ בזמן, מציל את סימבה, ומטפס על קירות האבנים של הערוץ במטרה לברוח ולא להירמס בעצמו. במעלה המדרון ממתין לו סקאר. מופסה מבקש את עזרתו של סקאר על מנת להינצל אך סקאר אוחז בידיו של מופאסה, נועץ בהן את ציפורניו, לוחש באוזנו "יחי המלך החדש" ומנתק אותן מהצוק, כך מפיל את מופסה למותו. לאחר שהערוץ מתרוקן מהגנואים מגלה סימבה את גופת אביו ופורץ בבכי, סקאר מגיע למקום, מטעה את סימבה לחשוב כי הוא האחראי למות אביו, ומייעץ לו לברוח ולא לחזור לממלכה. לאחר שסימבה בורח, מצווה סקאר על הצבועים לרדוף אחריו ולהרגו, אך הוא נמלט מעבר לשדה קוצים ונעלם במדבר.
לאחר שסימבה בורח הוא מתמוטט במדבר מתשישות ומאותר על ידי נשרים שמגורשים בידי טימון ופומבה, סוריקטה וחזיר יבלות, אשר מביאים אותו אל נווה המדבר שלהם ומצילים אותו. כשהוא מתעורר הוא הופך לחברם והם מלמדים אותו את תפיסת החיים הנהנתנית שלהם המכונה "האקונה מטטה" - "בלי דאגות" וכך סימבה גדל אצלם ולומד להשתחרר ממחויבות ולהיות אוכל חרקים כמותם.
לאחר היעלמותו של סימבה מכריז סקאר בצוק התקווה כי מופסה וסימבה נהרגו, ובכך הוא ממנה את עצמו למלך החדש של צוק התקווה, ונותן לצבועים זכויות בממלכתו כפי שהבטיח להם מראש. עם זאת, במהלך תקופת מלוכתו מתרחשת בצורת חמורה בארץ התקווה, וזאת הפכה לשממה מוחלטת וחסרת כל צמחייה, כל אוכלי-הצמחים עזבו אותה, ולהקת האריות של צוק התקווה איבדה את מקור מזונה, כמו גם להקת הצבועים.
במהלך אחד מטיוליו עם טימון ופומבה כאשר הוא כבר גדל, מציל סימבה את טימון ופומבה מלביאה רעבה המתגלה כחברת הילדות שלו, נלה. סימבה יוצא לסיבוב יחד עם נלה המספרת לו כי סקאר השתלט על הממלכה, כרת ברית עם הצבועים והמיט אסון על ארץ התקווה. סימבה, שעודנו מרגיש רגשות אשמה על מות אביו, מסרב לחזור.
הקוף רפיקי, מוצא את סימבה, אומר לו כי "מופסה עדיין חי" ולוקח אותו לאגם מרוחק. כאשר סימבה מביט באגם הוא רואה במקום את השתקפותו של מופסה אביו, ורפיקי מסביר לו כי מופסה חי בתוכו. מיד לאחר מכן מבחין סימבה בענן סערה אשר משתנה לצורת פניו של מופסה המדבר אליו ואומר לו כי הוא שכח מי הוא וכי הוא חייב להדיח את סקאר מהשלטון ולתפוס את מקומו כמלך. סימבה חוזר לצוק התקווה יחד עם נלה, טימון ופומבה ומתכנן להילחם עם סקאר. הצבועים ששומרים מתפתים להתקרב לטימון ופומבה ומחמיצים את סימבה שחומק פנימה.
כאשר מתפנה דרכו של סימבה הוא עולה לצוק התקווה ומתעמת עם סקאר, רגע לאחר שהוא מכה את אמו, סאראבי. במהלך העימות על הכתר מתגרה סקאר בסימבה, מזכיר לו שהוא האחראי למות אביו ודוחק אותו אל שפת הצוק. סימבה מועד ומחליק אחורה ונתלה משפת הצוק בשתי כפותיו, בזמן שברק מבעיר את הקרקע תחתיו.
סקאר תופס בכפותיו, בכוונה להפיל אותו כפי שעשה לאביו, ולוחש לסימבה שהוא הרג את מופסה. המום וזועם מהתגלית, מצליח סימבה לזנק חזרה למעלה ומצמיד את סקאר על הרצפה תוך כדי שהוא מאלץ אותו לחשוף את האמת לאחרים.
קרב מתחיל בין הצבועים והלביאות בו משתתפים גם טימון, פומבה ורפיקי, כשבשיאו סימבה מצליח לבודד את סקאר על החלק העליון של צוק התקווה. סקאר מתחנן לרחמים מסימבה ומטיל את האשמה בצבועים. סקאר אינו שם לב לצבועים הזועמים ששומעים לדברי השקר והאשמתו כלפיהם, דבר שיתנקם בו בקרוב. סימבה אינו מאמין לסקאר אך חס על חייו ומצווה עליו לברוח ולא לחזור לעולם.
לאחר שסימבה משחרר את סקאר הוא תוקף אותו בהיסח דעת, ולאחר קרב קשה בין השניים, סקאר מנסה לזנק על סימבה, אך סימבה מפיל את סקאר מעבר לצוק. סקאר שורד את הנפילה אך הצבועים אשר אותם כינה ידידיו וחברים, הזועמים על סקאר בשל האשמתו אותם כאויבים מקיפים אותו בחיוכים זדוניים, הורגים אותו, ואוכלים אותו על כך ששיקר להם וכינה אותם בוגדים וכי הם תכננו להרוג את מופאסה.
לאחר תום המאבק בין סימבה לסקאר מתחיל לרדת גשם המכבה את האש ומסיים את הבצורת. סימבה מתאחד עם משפחתו ורפיקי מסמן לו כי הגיע הזמן להכריז על מלכותו, וסימבה עולה לצוק התקווה ושואג בקול רם.
לאחר שסימבה תופס את השלטון, ארץ התקווה משתקמת, הצמחים בה צומחים מחדש והחיות שבות אליה. לסימבה ונלה נולדת גורה קטנה אשר נישאת בידי רפיקי מעל קהל של חיות מריעות על צוק התקווה בדומה לסצנה בפתיחת הסרט - וכך בעצם משלים "גלגל החיים" סיבוב נוסף.
דמויות ומדבבים
דמויות הסרט. משמאל לימין: שנזי, סקאר, אד, בנזאי, רפיקי, סימבה הצעיר, מופסה, נלה הצעירה, סאראבי, זאזו, סראפינה, טימון ופומבה
אריה כהה מרושע, אחיו של מופסה ודודו של סימבה אשר מצליח להרוג את מופסה ולהשתלט על צוק התקווה[6].חבר לחבורת הצבועים והרג את מופסה אחיו, גירש את אחיינו סימבה וגרם לו לחשוב כי הוא אשם במות אביו, לבסוף מובס בקרב ונהרג על ידי "חבריו" הצבועים אשר זועמים על כך שקרא להם בוגדים וכי הם אחראים ואשמים להרג מופסה, שרד את הנפילה בקרב אך נטרף בידי הצבועים.
"מלך האריות נחשב לסרט קטן, מאחר שעמדנו לקחת קצת סיכונים. המוקד של הסיפור היה גור אריה המופלל ברצח על ידי דודו וזה במסגרת המוזיקה של אלטון ג'ון. אנשים אמרו 'מה? בהצלחה עם זה', אבל מסיבה כלשהי, האנשים שבסופו של דבר עבדו על הסרט היו נלהבים מאוד ובעלי מוטיבציה".
הרעיון לסרט נוצר בסוף 1988 במהלך שיחה משותפת של ג'פרי קצנברג, רוי א. דיסני ופיטר שניידר על מטוס לאירופה על מנת לקדם את הסרט "אוליבר וחבורתו". במהלך השיחה עלה רעיון לסיפור אשר מתרחש באפריקה וקצנברג מיד קפץ על הרעיון. הרעיון פותח על ידי צ'רלי פינק, סגן נשיא אולפני ההנפשה של וולט דיסני לעניינים יצירתיים. קצנברג הוסיף עיסוק בסוגיות של התבגרות ומוות, כמו גם רעיונות נוספים שמקורם בניסיון חייו ובדרך החתחתים שלו בפוליטיקה[9]. בנובמבר 1988 כתב תומאס מ. דיש טיוטת תסריט בשם "מלך קלהרי"[10], ולאחר מכן בילתה לינדה וולברטון שנה בכתיבת טיוטות נוספות - תחילה בשם "מלך החיות", ולאחר מכן בשם "מלך של הג'ונגל". הגרסה המקורית של הסרט הייתה שונה מאוד מהגרסה הסופית - העלילה התרכזה במאבק בין האריות לבבונים כאשר סקאר הנהיג את הבבונים בעוד רפיקי היה בכלל ברדלס; טימון ופומבה היו חבריו של סימבה עוד מראשית חייו; סימבה לא ברח מצוק התקווה אלא רק הפך לעצלן, מרושל ונורא בשל המניפולציות של סקאר. ב-1990 הצטרף המפיק תומאס שומאכר אשר סיים אז את עבודתו על הסרט "ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה" אל העבודה על "מלך האריות" בטענה כי "אריות הם מגניבים". שומאכר גם השווה את התסריט לסדרת הטלוויזיה "מלך הג'ונגל" של נשיונל ג'יאוגרפיק[11].
ג'ורג' סקריבנר, אשר ביים את "אוליבר וחבורתו" היה הבמאי הראשון של הסרט[12]. מאוחר יותר הצטרף למלאכת הבימוי רוג'ר אלרס שהיה אחראי על הסיפור הראשי של "היפה והחיה" באוקטובר1991, אשר הביא עמו לעבודת הסרט את ברנדה צ'פמן, שהפכה לאחראית על הסיפור[9]. לאחר מכן, כמה מחברי הצוות המובילים בהכללת אלרס, סקריבנר, האן, צ'פמן, ומעצב ההפקה כריס סנדרס, נסעו לטיול ברחבי הפארק הלאומי שער הגיהנום בקניה על מנת ללמוד ולקבל את ההערכה של הסביבה לסרט[13]. לאחר שישה חודשים של עבודות פיתוח הסיפור, החליט סקריבנר לעזוב את הפרויקט לאחר עימות עם אלרס ומהמפיקים על החלטתם להפוך את הסרט למחזמר במקום כוונתו של סקריבנר, שהייתה ליצור סרט תיעודי הממוקד בהיבטים טבעיים. לאחר פרישתו של סקריבנר נבחר רוב מינקוף להחליפו. דון האן הצטרף לסרט כמפיק לאחר ששומאכר מונה לסגן נשיא פיתוח האנימציה בדיסני[11]. כאשר הצטרף האן כמפיק הוא מצא את התסריט לא ממוקד וחסר נושא ברור ולאחר הקמת נושא מרכזי כמו "ילדות עוזבת ופונה כלפי מעלה למציאות של העולם" ביקש האן לשפץ את התסריט סופית, אלרס, מינקוף, צ'פמן והאן, שכתבו את הסיפור במשך שבועיים של פגישות עם הבמאים קירק וייז וגארי טרוסדייל, אשר סיימו אז זה עתה את העבודה על הסרט "היפה והחיה". שם הסרט שונה מ"מלך הג'ונגל" ל"מלך האריות" והגדרת מיקום התרחשות הסרט השתנתה מג'ונגל לסוואנה[9].
"מלך האריות" הפך לסרט האנימציה המקורי הראשון של דיסני, שאינו מבוסס על עבודה אחרת קיימת. יוצרי הסרט הצהירו לא פעם כי הסרט מבוסס על הסיפורים התנ"כיים אודות יוסף ומשה והמחזה "המלט" של שייקספיר[14]. במהלך קיץ 1992 הצטרפו לצוות התסריטאים איירין מסצ'י וג'ונתן רוברטס[6]. הפזמונאיטים רייס עבד בשיתוף פעולה הדוק עם צוות התסריטאים, שהמטרה היא ששיריו יהיו צריכים להשתלב ברצף הסיפורי[13]. הסרט מוקדש לזכרו של פרנק ולס, נשיא ומנהל התפעול של דיסני שנפטר מהתרסקות מסוק מספר חודשים לפני הוצאת הסרט.
דיבוב
ג'יימס ארל ג'ונס לוהק כדוגמה לדיבוב דמותו של מופסה, מכיוון שבמאי הסרט מצאו כי קולו חזק ודומה לשאגת אריה אמיתית. ג'ונס ציין כי במהלך שנות ההפקה "[מופסה] הפך ליותר ויותר לאבא מטומטם במקום מלך גדול"[15]. נייתן ליין נבחן במקור לדיבוב דמותו של זאזו וארני סאבלה לאחד מן הצבועים. לאחר פגישות נפרדות של כל אחד מהם באולפן הקלטות הדיבוב צחקו הבמאים על ביצועיהם והחליטו ללהקם כטימון ופומבה[8]. ג'רמי איירונס סירב בהתחלה לדבב את דמותו של סקאר, לאחר שהגיע להיבחן בכל זאת לדיבוב הדמות התרשם אנדריאס דג'א שהיה אחראי על הדמות והציע לאיירונס לדבב בכל זאת את הדמות וזה הסכים[15].
הסרט דובב לשמונה שפות במקביל, ביניהן: אנגלית, עברית, פורטוגזית, ספרדית, קוריאנית, מנדרינית, יפנית וזולו. באותה תקופה, הסרט נחשב לסרט בעל מספר הדיבובים במקביל הכי גבוה. נוסף על כך, הסרט היה הסרט הראשון שדובב לשפת הזולו.
סטוריבורד לסצנה בה טימון ופומבה מאמצים לחיקם את סימבה ושרים את השיר "האקונה מטטה"
הנפשה
הפיתוח של "מלך האריות" החל במקביל לסרט "פוקהונטס". רוב האנימטורים החליטו לעבוד על "פוקהונטס" מתוך אמונה כי הוא יהיה היוקרתי והמוצלח מבין שני הסרטים[14]. גם לאמני הסיפור לא הייתה אמונה רבה בפרויקט. לאחר זמן מה הודיעה ברנדה צ'פמן כי היא מסרבת לקבל את העבודה כיוון, שלדעתה הסיפור לא היה טוב מאוד. התסריטאי רני מאטינסון אמר לחברו האנימטור ג'ו ראנפט על הסרט כי "אני לא יודע מי הולך לצפות בזה". מרבית האנימטורים עשו את עבודתם הגדולה הראשונה כאשר פיקחו על דמות בסרט. כיוון שלסרט היה מספר לא קטן של דמויות אשר היו מורכבות נבחר כל אנימטור לפקח על דמות אחרת: מארק הן ורובן א. אקינו על סימבה הצעיר וסימבה המבוגר בהתאמה, טוני פוסיל על מופסה, אנדריאס דג'א על סקאר, אהרון בלייז ואנתוני דה רוזה על נלה הצעירה ונלה המבוגרת בהתאמה, מיכאל סארי על טימון, טוני בנקרופט על פומבה, ג'יימס קסטר על רפיקי, אלן וודבורי על זאזו, ראס אדמונדס על סרבי ואלכס קופרשמידט ודויד ברג'ס על כל שלושת הצבועים[6]. בסופו של דבר עבדו על הסרט יותר מ-600 אמנים, אנימטורים וטכנאים במהלך הפקתו[12]. בעקבות רעידת האדמה שהתרחשה ב-17 בינואר 1994 נדרשו האנימטורים לסיים את הגימורים האחרונים לסרט בכוחות עצמם בביתם[16].
בדומה לסרט "במבי" מ-1942, למדו האנימטורים על חיות בר ועל הסוואנה ודנו יחד עם מומחים במבנה גופם ובהתנהגותם על מנת לתת תחושה כמה שיותר מציאותית של החיות. ג'ים פאולר, מומחה לחיות בר, נהג לבקר בכמה וכמה הזדמנויות באולפני ההנפשה של דיסני והביא עמו מבחר של אריות ודן עם האנימטורים בהתנהגותם. לדוגמה קרקעות צוק התקווה הונפשו על פי דגם סוואנה, שהיה קיים בפארק הלאומי של קניה. באותו הפארק למדו האנימטורים עוד קצת על חיות בר כאשר הביטו בהן ממרחק בעזרת עדשת טלפוטו[17].
בסרט נעשה שימוש גם בהנפשה ממוחשבת. השימוש הבולט ביותר בהנפשה ממוחשבת בסרט הוא ברצף "מנוסת הגנואים" שבו בורחים סימבה ומופסה מעדר גנואים העלול לרמוס אותם. דמויות הגנואים נעשו בהנפשה ממוחשבת ושולבו עם ההנפשה הקלאסית. השימוש בהנפשה ממוחשבת, נתן יתרון, כאשר הוא אפשר לתת לכל גנו נתיב אקראי, על מנת לדמות את התנועה האמיתית והבלתי צפויה של גנואים[17].
הפזמונאי טים רייס, שעבד עם המלחין אלן מנקן על פסקול הסרט "אלאדין", הוזמן לכתוב את השירים לסרט, ומכיוון שמנקן לא היה זמין להלחין את השירים קיבלו דיסני את הצעתו של רייס לתת לאלטון ג'ון להלחינם. ג'ון הביע עניין בהלחנה ואמר כי "ילדים רוצים שירי אולטרה פופ ואז מבוגרים יכולים ללכת ולראות הסרטים האלה ולקבל באותה מידה הנאה מהם" והזכיר את ההשפעה האפשרית של "ספר הג'ונגל" שבו הוא חש כי "המוזיקה הייתה כל כך מצחיקה ופנתה גם לילדים וגם למבוגרים"[18].
ג'ון ורייס הלחינו וכתבו לסרט חמישה שירים מקוריים: "Circle of Life" ("גלגל החיים"), "I Just Can't Wait to Be King" ("משתגע כבר מלך להיות"), "Be Prepared" ("נתכונן"), "Hakuna Matata" ("האקונה מטטה") ו-"Can You Feel the Love Tonight ("אהבה יש באוויר"); במהדורת ה-DVD של הסרט ובגרסת ה-IMAX שלו נוסף השיר "The Morning Report" ("מסדר החיות") שיצא מהסרט במהלך הפיתוח. שאר השירים ומוזיקת הרקע הכללית נכתבו והולחנו על ידי הנס צימר שנבחר בשל עבודותיו על הסרטים "כוחו של אחד" ו"עולם בנפרד"[9].
הכרזה העברית השנייה אשר נעשה בה שימוש בהפצת הסרט בשנת 1994
בנובמבר 1993 הוציאה בואונה ויסיטה הפקות, חברת הפצת הסרט, את הטריילר של "מלך האריות" והקרינה אותו לפני הסרט "שלושת המוסקטרים"[22][23]. לפני הפצת הסרט עשו דיסני אחד עשר הקרנות מבחן[24]. הסרט לווה בקמפיין שיווק ברשתות ברגר קינג, מאטל, קודאק, נסטלה ו-Payless ShoeSource[25].
במהלך 1994 הרוויחו דיסני כמיליארד דולרים על מוצרי מרצ'נדייז המבוססים על הסרט[26].
הכנסות
הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה. הסרט גרף $422,783,777 בצפון אמריקה, $564,700,000 מחוץ לצפון אמריקה ו-$968,483,777 ברחבי העולם כולו[27]. זהו הסרט העלילתי ה-25 ברווחיותו בהיסטוריה[5], הסרט הרווחי ביותר של שנת 1994[3], סרט האנימציה השלישי ברווחיותו והסרט השני ברווחיותו של אולפני ההנפשה של וולט דיסני[28].
הפצה מקורית
"מלך האריות" יצא בהפצה מוגבלת ב-15 ביוני 1994 והוקרן רק בשני תיאטראות, תיאטרון אל קפיטן שבלוס אנג'לס ותיאטרון רדיו סיטי מיוזיק הול שבניו יורק[29]. בסוף השבוע הראשון להקרנותיו גרף הסרט $1,586,753 ודורג עשירי בקופות[30]. ב-24 ביוני 1994 יצא הסרט בהפצה רחבה ל-2,550 תיאטראות[31]. בסיום הקרנותיו בצפון אמריקה באביב 1995 הגיע הסרט לסכום הכנסות שעמד על כ-313 מיליון דולר[27] ודורג כסרט השני בהכנסות בשנת 1994 בצפון אמריקה מאחורי פורסט גאמפ עם הכנסות של כ-330 מיליון דולר[32].
מחוץ לצפון אמריקה הכניס הסרט כ-456 מיליון דולר ובכך הגיע לסכום הכנסות כולל של כ-769 מיליון דולר[33] ודורג כסרט המכניס ביותר של שנת 1994[3].
הסרט זכה גם להצלחה רבה בארץ בהרצתו המקורית, כאשר כמות הצופים בו לשנת 1994 מוערכת בכ-600 אלף איש[34]
הפצה מחודשת
גרסת IMAX ופורמט מסך רחב
כרזת הסרט העברית של ההפצה בפורמט המסך הרחב מ-2003
ב-25 בדצמבר2002 הוציאו דיסני לבתי הקולנוע בארצות הברית גרסה מחודשת של הסרט ב-IMAX ובפורמט מסך רחב. דון האן אמר על ההפצה המחודשת כי "לא כל הדור החדש של הילדים ראו את זה, במיוחד על המסך הגדול"[24][35], בסוף השבוע הראשון של הקרנות גרסה זו בארצות הברית גרף הסרט $1,825,849 מ-66 בתי קולנוע[36], בסיום ההקרנות ב-30 במאי2003 הגיעו ההכנסות ל-$15,686,215[37].
גרסת תלת־ממד
כרזת הסרט העברית של הפצת הגרסה התלת־ממדית משנת 2011
ב-16 בספטמבר2011 הוציאו דיסני מהדורת תלת־ממד מיוחדת של הסרט בהפצה מוגבלת לארצות הברית[38][39]. ביום הראשון להקרנותיו גרף הסרט $8,919,921 ודורג ראשון בקופות[40], הסרט סיים את אותו סוף השבוע עם $30,151,614[41]; ההכנסות הגבוהות שהניבה גרסת התלת־ממד בסוף השבוע הראשון הובילו לדירוג הסרט במקום השביעי בפתיחות הטובות ביותר בחודש ספטמבר[42]. גם בסוף השבוע השני להקרנותיו גרף הסרט הכנסות נאות כאשר ירד ב-27% מהכנסות סוף השבוע הקודם שלו בלבד וגרף $21,929,332[43], ההכנסות הפתיעו רבים אשר חשבו כי הסרט ירד ב-50% לפחות[44]. לאור הצלחת גרסת התלת־ממד, ואף על פי שדיסני הודיעו כי הגרסה תצא במהדורה מוגבלת לשבועיים בלבד, האריכו את הקרנות הגרסה והחלו להפיצה גם מחוץ לארצות הברית[43].
גרסת התלת־ממד סיימה את הקרנותיה בארצות הברית ב-12 בינואר2012 עם הכנסות של $94,242,001 ברוטו, מחוץ לארצות הברית עמדו הכנסות גרסת התלת־ממד על $83,400,000[45]. בעקבות הצלחת גרסת התלת־ממד הודיעו דיסני כי יפיצו גרסאות תלת־ממד לסרטים "היפה והחיה", "מוצאים את נמו", "מפלצות בע"מ" ו"בת הים הקטנה" במהלך 2012 ו-2013[46], אף אחת מגרסאות התלת־ממד האחרות אינן הגיעו להצלחה העצומה כמו של "מלך האריות" ולבסוף דיסני אף ביטלו את הפצת גרסת התלת־ממד של "בת הים הקטנה".[47]
ביקורת
"מלך האריות" זכה לביקורות חיוביות רבות. אתר Rotten Tomatoes נתן לסרט ציון של 90 מתוך 100 בהתבסס על 110 ביקורות (99 מתוכן "טריות" ו-11 מתוכן "רקובות")[48]. אתר Metacritic נתן לסרט ציון של 83 מתוך 100 בהתבסס על 14 ביקורות (12 מתוכן חיוביות ו-2 מתוכן מעורבות)[49]. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט נתן לסרט שלושה כוכבים וחצי מתוך ארבעה ואמר על הסרט כי "האנימציה צוירה בצורה נפלאה"[50]. בתוכנית הטלוויזיה המשותפת של רוג'ר איברט וג'ין סיסקל, "Siskel & Ebert", זכה הסרט לשבחים, סיסקל העיר כי הסרט לא טוב כמו סרטי דיסני הקודמים לו כגון "היפה והחיה" ואמר כי זהו "סרט טוב, לא מדהים"[51]. האל הינסון מעיתון הוושינגטון פוסט כתב על הסרט כי הוא "הישג מרשים, כמעט מרתיע" והרגיש שהסרט היה "מרהיב באופן שכמעט הפך לדבר שבשגרת האנימציות באורך מלא של דיסני" אם כי בסוף הביקורת היה פחות נלהב וכתב כי "שייקספירי בטון ואפי בהיקפו, זה נראה לי מתאים יותר למבוגרים מאשר לילדים. אם לומר את האמת, גם למבוגרים זה ממש מוזר"[52]. אוון גלידרמן מהמגזין אנטרטיינמנט ויקלי שיבח את הסרט וכתב כי "לא רק קריקטורה נהדרת, גם סרט רגשי וחריף"[53]. פיטר טרוורס מהרולינג סטון שיבח את הסרט וכתב כי הרגיש שזה היה "תערובת עצומה ומשעשעת של מוזיקה, כיף ורגש מנקר עיניים..."[54].
ב-2008 דורג הסרט על ידי מגזין אמפייר כסרט ה-319 הטוב ביותר בכל הזמנים[60], ביוני 2011 דורג הסרט על ידי הטיים מגזין כסרט האנימציה ה-19 הטוב ביותר בכל הזמנים[61] וביוני 2008 דירג מכון הסרטים האמריקאי את "מלך האריות" כסרט האנימציה הרביעי הטוב ביותר בכל הזמנים[62]. ב-2004 דירג מכון הסרטים האמריקאי את השיר "האקונה מטטה" ברשימת "מאה שנים... מאה שירים" כשיר ה-99 הטוב ביותר בכל הזמנים מסרט קולנוע[63].
מחלוקות
השוואת תצוגת הגאווה של "קימבה האריה הלבן" (שמאל) לתצוגת הגאווה של "מלך האריות" (ימין)
אלמנטים מסוימים בסרט היו בעלי דמיון לאלמנטים מסוימים אחרים בסדרת אנימהיפנית משנות ה-60, "קימבה האריה הלבן", אשר בהם סצנות הסרט היו כמעט זהות לסדרת האנימה בהרכבם ובזווית המצלמה. לעומת זאת, דיסני טענו כי כל דמיון בין סדרת האנימה לסרט הוא מקרי[64]. יושיהירו שימיזו, היוצר המקורי של סדרת האנימה, סתר את השמועות כי דיסני שלמו לו בתמורה לשתיקה והוסיף כי "אנחנו חברה קטנה, חלשה. זה לא יהיה שווה את זה בכל מקרה... עורכי הדין של דיסני הם בין העשרים הטובים בעולם!".
מספר תלונות הועלו כאשר באחת מן הסצנות נראה סימבה צונח על אחד הצוקים מדוכא ובשמיים הופיע אבק כוכבים בצורה המילה "SEX" ("סקס")[65], בהמשך, נשמעו טענות כי הדבר נועד לקדם הפקרות מינית; האנימטורים של הסרט לעומת זאת הצהירו כי למעשה נכתב "SFX" (קיצור נפוץ ל"אפקטים מיוחדים" באנגלית) ושדבר זה היה אמור להיות "חתימה" חפה מפשע שנוצרה על ידי צוות האפקטים המיוחדים של הסרט[66].
השימוש בשיר "The Lion Sleeps Tonight" ("האריה ישן הלילה") במהלך אחת הסצנות של טימון ופומבה בסרט הוביל לסכסוך בין דיסני למשפחתו של הזמר הדרום אפריקאי סולומון לינדה, אשר הלחין וביצע את השיר במקור ב-1939. ביולי 2004 הגישה משפחתו של לינדה תביעה בסכום של $1,600,000 מתמלוגי הסרט מדיסני, ובפברואר2006, לאחר מאבק משפטי ממושך, זכתה משפחתו של לינדה במשפט ועל כן העבירו דיסני למשפחתו של לינדה 25% מהתמלוגים[67].
עוד נטען שהסרט מכיל מסרים גזעניים, שכן הנבלים בו (סקאר, הצבועים) מוצגים באופן גורף ככהים יותר מהדמויות החיוביות, במנותק מחזותן הטבעית של חיות אלו במציאות[68].
לאחר הצלחת הסרט החליטו דיסני להפיק מחזמר אשר יבוסס עליו, המחזמר הוצג לראשונה במיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית ביולי 1997 ולאחר שקיבל ביקורות נלהבות הוא הוצג באוקטובר 1997 גם בברודוויי[69]. המחזמר בוים על ידי ג'ולי טיימור ועובד מוזיקלית על ידי מארק מנסינה, מרבית השירים במחזמר נוצרו במיוחד בשבילו על ידי טים רייס ואלטון ג'ון אם כי שני שירים מהסרט הוכנסו בכל זאת למחזמר[69].
המחזמר הפך במהרה למחזמר המצליח ביותר מסחרית בהיסטוריה של ברודוויי, בנוסף לכך זכה המחזמר גם לשבחים רבים כאשר זכה בשישה פרסי טוני ב-1998. ב-2006 עברו הצגות המחזמר לתיאטרון מינסקוף שבניו יורק, שם הוא מוצג עד היום. המחזמר הוא הרביעי באורך שנות הריצה שלו על הבמות בארצות הברית[11][70][71].
המחזמר בישראל
פרסומת למחזמר
בשנת 2007 עלה המחזמר בהפקה של בימת הנוער ברחובות בבימויו של ז'אק זרביב וניהולו המוזיקלי של משה יוסף. בכיכובם של:
^"הרנסאנס של דיסני" הוא כינוי המתייחס לתקופה של עשור, בין סוף שנות ה-80 לתחילת שנת ה-2000, בה חברת דיסני הפיקה סרטי אנימציה מוצלחים מסחרית ואמנותית, לאחר תקופת שפל במעמד החברה לאור תחרות עזה בתחום.
^Martin-Rodriguez, Manuel (2000) "Hyenas in The Pride Lands: Latinos/As and Immigration in Disney's The Lion King". Aztlán: A Journal of Chicano Studies 25(1): 47-67
