ג'ונס נולד כטוד ג'ונס בארקבטלה שבמחוז טייט במיסיסיפי לרות ורוברט ארל ג'ונס, אף הוא שחקן, שעזב את משפחתו לפני לידתו של ג'יימס. ג'ונס ואביו התפייסו בשנות ה-80. הוא גדל אצל סביו החקלאים, מגי וג'ון הנרי קונולי. ג'ונס עבר להתגורר בחוותם של סביו במישיגן בגיל חמש, אך המעבר היה כה טראומתי עבורו, שהחל לפתח גמגום כה חזק עד כדי כך שהוא נמנע מלדבר בקול רם במשך שמונה שנים, עד להגיעו לגיל התיכון. בתיכון גילה עניין בכתיבת שירה, דבר שעזר לו להתגבר על שתיקתו הממושכת. מוריו חשבו שקריאת שיריו בציבור תעזור לו להגביר את ביטחונו, והתעקשו שג'ונס ידקלם שיר אחד בכל יום.
בשנת 1949 החל ג'ונס בלימודיו באוניברסיטת מישיגן מתוך כוונה ללמוד רפואה. במקביל נרשם לתוכנית שירות המילואים. הוא עזב את לימודי הרפואה מתוך בחירה להתרכז בלימודי דרמה וסיים תואר ראשון ב-1955.[4] במהלך לימודיו הוא מצא עבודה חלקית בצוות התיאטרון המקומי. בסוף 1953 הוא עבר קורס קציני חי"ר בפורט בנינג, שם סיים בהצלחה אימוני סיירים.
קריירת קולנוע ובמה
תחילת הקריירה
תפקידו הקולנועי הראשון של ג'ונס היה בשנת 1964 כאיש צוות מפציץB-52 סטרטופורטרס בסרט הקולנוע "דוקטור סטריינג'לאב", אך תפקידו היה שרוי בצילם של פיטר סלרס וסלים פיקנס, שעשו את הסרט למפורסם. תפקידו הגדול הראשון היה בדמותו של המתאגרף ג'ק ג'פרסון בסרט הקולנוע-מחזה "התקווה הלבנה הגדולה", המבוססת על דמותו של המתאגרף ג'ק ג'ונסון. על תפקידו כשחקן ראשי, ג'ונס זכה למועמדות לפרס אוסקר. הוא היה האפרו-אמריקני השני שזכה לקבל מועמדות לאוסקר, אחרי סידני פואטייה.
בשנת 1969 השתתף ג'ונס, בין היתר, בתשדירי ניסיון קצרים לסדרת הילדים "רחוב סומסום".
ג'ונס זכור כקולו של דארת' ויידר בסרטי מלחמת הכוכבים שהחלו בשנת 1977. לבקשתו האישית, לא ניתן לו קרדיט על תרומת קולו לתפקיד, היות שהתפקיד בוצע למעשה על ידי השחקן דייוויד פראוז. הוא התייחס בכך למועמדותן לאוסקר של לינדה בלייר (שגילמה את הילדה אחוזת השד במגרש השדים) ומרסדס מקיימברידג' (שתרמה את קול השד), וטען כי עצם הרעיון למועמדות כפולה מגוחך.
ג'ונס המשיך לדבב את דארת' ויידר גם בסרטי ההמשך ומשחקי המחשב בזיכיון, וקול הבאס העמוק, הקר והמאיים שלו נהפך למזוהה ביותר עם הדמות של לורד הסית' האכזר והטרגי.
ג'יימס הוא היחיד ששיחק בשלושה סרטים בסדרה המבוססת על ספריו של טום קלנסי: "המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטיים" ו"סכנה ברורה ומיידית" בתפקיד אדמירל (מיל') ג'יימס גריר. הוא גם גילם את הנבל טולסה דום ב"קונאן הברברי", המאמן פרנק קוזו מ"המובחר שבמובחרים", המלך ג'אפה ג'ופר מ"מגלה את אמריקה" של אדי מרפי (עם קריצה לתפקידו האלמותי כקולו של דארת' ויידר כאשר שולבו בסרט משפטים ממלחמת הכוכבים שנאמרו באינטונציה המפורסמת של ויידר, לדוגמה: "Leave them to me, I will deal with them myself").
תפקידי תיאטרון בולטים
ג'ונס הוא גם שחקן תיאטרון מוערך. הוא זכה בשנת 1969 בפרס טוני על משחקו במחזה "התקווה הלבנה הגדולה" ובשנת 1987 על המחזה "Fences", שדן בגזענות נגד אפרו-אמריקנים בשנות החמישים של המאה ה-20. כמו כן, ביצועו למחזה אותלו נחשב לאחד הביצועים הגדולים שנעשו על הדמות. ג'ונס הוסיף לשחק במחזות שייקספירים כ"המלך ליר", אוברון ב"חלום ליל קיץ", אבהורסון ב"מידה תחת מידה", ואף קיבל הוקרה בשנת 2002 ממרכז קנדי לאמנויות הבמה.
בשנת 2006 קריין ג'ונס בשני סרטים דוקומנטריים - האחד על חייו של האפרו-אמריקני מלקולם אקס, והשני בגירושם המאולץ של שבט הצ'רוקי מאדמתם במה שהיה ידוע כ"מסלול הדמעות". באותה שנה שיחק בקומדיית הספורט "חמים על הספסל" שביים דניס דוגן.
ג'ונס נישא לשחקנית והזמרת האמריקאית ג'וליאן מארי בשנת 1968, אותה הכיר בזמן ששיחק במחזה אותלו.[8] לזוג לא היו ילדים והם התגרשו ב-1972.[9]
בשנת 1982 התחתן ג'יימס ארל ג'ונס בשנית עם ססיליה הארט, והשניים הביאו לעולם ילד אחד, פלין ארל ג'ונס.[10][11] הארט נפטרה מסרטן השחלה ב-16 באוקטובר 2016.[12]
באפריל 2016 סיפר ג'ונס לראשונה מזה עשרים שנה על מאבקו בסוכרת מסוג 2, בה אובחן באמצע שנות ה-90.[13]