בשנת 1980, עבר רודין ללוס אנג'לס, והתחיל לעבוד בחברה בשם Edgar J. Scherick Associates, שבה שימש מפיק במגוון סרטים לרבות I'm Dancing as Fast as I Can (1981), המיני־סדרה Little Gloria... Happy at Last (1982) של NBC, והסרט התיעודי זוכה האוסקרHe Makes Me Feel Like Dancin' (1983)[6].
אז הקים רודין חברת הפקה משלו, Scott Rudin Productions. הסרט הראשון שהפיקה החברה היה "גברת סופל" מאת ג'יליאן ארמסטרונג (1984), אשר לא זכה להצלחה[7]. זמן לא רב לאחר מכן, רודין הקפיא את פעילות החברה והצטרף לחברת אולפני המאה ה־20 כמפיק בכיר. שם עבד עם ג'ונתן דולג'ן, מנהל בדרג בכיר יותר, שאיתו לימים עבד שוב בחברת סרטי פרמאונט. רודין קודם בסולם הדרגות באולפני המאה ה־20 והפך לנשיא לענייני הפקה בשנת 1986, בגיל 28.[6]
רודין נותר בצמרת החברה זמן קצר בלבד, ועד מהרה עזב ונכנס לשותפות הפקה עם פרמאונט. באוגוסט 1992, חתם רודין על עסקה עם סרטי טריסטאר, אך חזר לפרמאונט זמן קצר לאחר מכן. במשך כמעט 15 שנה היה לרודין הסכם עם פרמאונט לפיו לפרמאונט הזכות להיות האולפן הראשון שרואה סרטים בפיתוח כדי להחליט אם לרוכשם לשם הפצה. במסגרת הסכם זה הופקו ונרכשו סרטים כגון "אמא", מועדון הנשים הראשונות,משפחת אדמס,קלולס, החידוש לסברינה וסליפי הולו.
ב־2004 עזב רודין את פרמאונט וקבע הסכם דומה עם חברת דיסני, שאיפשר לו להפיק סרטים תחת המותגים שבבעלותם: סרטי טאצ'סטון, Walt Disney Pictures, Hollywood Pictures, וסרטי מירמקס, מותג שמייסדיו, הארווי ובוב ויינסטין, עזבו[8]. קודם לכן, היו בין הארווי ויינסטין לבין רודין עימותים פומביים במהלך הפקת "השעות" (2002), שרודין הפיק עבור סרטי מירמקס לאחר שהפכה לחברת בת תחת דיסני. מאוחר יותר העיר רודין שהוא וויינסטין "שנינו קונטרול פריקים. שנינו רוצים להיות בעל הבית. כשאני עושה סרט של מירמקס, אני עובד בשבילו. ואני לא אוהב את ההרגשה הזאת. אני מתמרמר מזה. אני מתמרמר תחתיו במיוחד כשאני מרגיש שהוא מגביל אותי."[9]
בעשור השני של המאה ה־21 הפיק רודין סרטים עצמאיים בתקציב נמוך. בשנת 2014 הפיק את סרטו של ג'ון סטיוארט בסרטו הראשון כבמאי "רוזווטר", המבוסס על ספרו של העיתונאי האיראני-קנדי מזיאר בהארי (אנ') ועל מעצרו באיראן.
בשנת 2011 הפיק רודין את המחזמר ספר המורמונים, שעלה במארס 2011 בתיאטרון ע"ש יוג'ין אוניל.[15] המחזמר זכה בתשעה פרסי טוני כולל המחזמר הטוב ביותר[15]ופרס הגראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר.[16] ההפקה רצה יותר מ־3,740 פעמים בברודוויי נכון ל-15 במרץ 2020.[15] ההפקה נסעה גם ללונדון, אוסטרליה, אירופה, ואסיה, וקיימה סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית[17].
במארס 2018, עוד לפני עליית ההפקה, הוגשה תביעה מצד עזבון הארפר לי נגד חברת ההפקה של המחזה ובה טענה שהמחזה סוטה יותר מדי מן הספר[21]. סורקין הודה קודם לכן כי "בעניין אטיקוס ומעלתו המוסרית, זוהי פרשנות שונה של הספר מזו של הארפר לי עצמה או של הורטון פוט. [אצל סורקין] הוא הופך לאטיקוס פינץ' בסוף המחזה, [אבל עד אז] יש לו ויכוח מסוים עם קלפּוּרניה, עוזרת הבית, שלה תפקיד הרבה יותר גדול בעיבוד שכתבתי [מאשר בספר]. הוא בהכחשה לגבי שכניו וחבריו והעולם הסובב אותו, לגבי היותו גזעני במידה כזו, שחבר מושבעים במחוז מייקום עלול להכניס את טום רובינסון לכלא כשכל כך ברור מה קרה כאן. הוא הופך להיות סנגור עבור האנשים האלה."[22] חודש לאחר מכן, הגיש רודין תביעה נגדית כלפי העיזבון, בגין הפרת חוזה. הסכסוך המשפטי הסתיים בהסכם במאי 2018[23].
בשנת 2013, הפיק רודין מחזה כושל על בסיס ספר מאת קולם טויבין בשם The Testament of Mary. לאחר שפאטריק הילי, כתב התיאטרון של הניו יורק טיימס, פרסם ראיון עם טויבין, שילם רודין עבור פרסומת בניו יורק טיימס עצמו לאמור: "הבה נפרגן בגדול לפאט הילי, תינוק פרובוקטור ועיתונאי חובבן בניו יורק טיימס. המשך כך, פאט – יום אחד אולי תלמד משהו על איך ברודוויי עובד, ואולי אפילו תבין אותו."[24][25]
טענות להתנהגות פוגענית
רודין ידוע לשמצה במזג רתחני[5][26][27]. רודין עצמו הודה בכך בראיון ב־2008, אבל לדבריו הוא "התבגר".[28]
באפריל 2021 הואשם רודין על ידי עובדים רבים באמצעות כתב העת Hollywood Reporter בדפוס ארוך שנים של התנהגות פוגענית כלפי עובדיו, לרבות התעללות פיזית, כגון זריקת חפצים לעבר עוזריו, ובמקרה אחד שבירת ידו של עוזר באמצעות צג מחשב.[29] באותה כתבה נטען גם שהכריח את קורבנותיו לחתום על חוזי השתקה, ושהקרדיטים של הקורבנות בסרטים הוגדלו או צומצמו רטרואקטיבית לאחר שהתפטרו.[29]
ב-14 באפריל 2021, השחקן/ית הלא־בינאריתקארן אוליבו הודיעו שהם לא ישובו לשחק בהפקת "מולן רוז'!" במחאה על שתיקת התעשייה נוכח ההאשמות נגד רודין. אוליבו הצהירו בסרטון "אני רוצה תעשיית תיאטרון שתואמת את היושרה שלי"[30]. עוד כתוצאה מההאשמות, התחייבה סאטון פוסטר, שהייתה אמורה לככּב לצד יו ג'קמן בהפקה הקרובה של רודין של המחזמר The Music Man, לעזוב את ההפקה אם רודין לא "ישב על הספסל"[31]. ב-17 באפריל 2021, האיגוד המקצועי Actors' Equity Association קרא לרודין לשחרר את העובדים מכל הסכמי סודיות תקפים, וקרא למעסיקים לפעול, על מנת ליצור "מקומות עבודה בטוחים באמת וללא הטרדות בברודוויי ומחוצה לה"[32]. חברי האיגוד דחפו לצרף את רודין לרשימת "לא לעבוד איתם"[33].
עוד ב־17 באפריל, רודין פרסם הצהרה בה התנצל על "הכאב שהתנהגותי גרמה לאנשים, במישרין ובעקיפין" ואמר שהוא "ייסוג" מעבודה פעילה על ההפקות שלו בברודוויי[34]. ב־20 באפריל, הודיע רודין שיעשה אותו הדבר גם לגבי מיזמי הסרטים והסטרימינג שלו.[35]
ב-13 באוגוסט דווח כי רודין כבר לא היה מפיק בכיר של העונה השלישית של מה שקורה בצללים[36]. שמו אכן אינו מופיע בקרדיטים בסוף הפרקים בעונה.
בראיון לספטמבר 2021 בכתב העת Vanity Fair, השיב אהרון סורקין לשאלה על רודין: "אני חושב שסקוט קיבל את מה שמגיע לו."[37]
פרסים וכיבודים
רודין זכה בפרסים רבים כמפיק קולנוע ותיאטרון, ובהם: 18 פרסי טוני, פרס אוסקר אחד, פרס אמי אחד, פרס גראמי אחד, ארבעה פרסי גלובוס הזהב, וששה־עשר פרסי דרמה דסק. כמו כן היה מועמד לעשרה פרסי BAFTA. כאשר זכה בגראמי עבור המחזמר "ספר המורמונים" בשנת 2012, הפך לאחד הבודדים שזכו באוסקר, באמי, בגראמי, ובטוני, והיה המפיק הראשון בין אלו.
בשנת 2008, שני סרטים שהפיק רודין – "ארץ קשוחה" של האחים כהן, שעובד מספר בשם זה מאת קורמאק מקארתי, והסרט זה ייגמר בדם של פול תומאס אנדרסון, שעובד מהרומן "נפט!" של אפטון סינקלייר – היו מועמדים לשמונה פרסי אוסקר לכל אחד בשנת 2008, כולל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר עבור כל אחד מהם. שני הסרטים היו הסרטים שזכו למספר המועמדויות הרב ביותר באותה שנה[38].
בטקס פרסי גילדת המפיקים של אמריקה (PGA) לשנת 2011, הפך רודין לאדם היחיד אי פעם שהיה מועמד פעמיים בשנה אחת[39]. הוא היה מועמד (יחד עם דנה ברונטי, סיאן צ'אפין ומייקל דה לוקה) על הפקת הסרט הביוגרפי על פייסבוק הרשת החברתית, וכן היה מועמד (יחד עם ג'ואל ואיתן כהן) על העיבוד המחודש שלהם למערבון הקלאסי אומץ אמיתי (2010). באותה שנה העניק ה־PGA לרודין גם את פרס ההישג על שם דייוויד או. סלזניק בסרטי קולנוע, אשר ניתן לאדם על היקף יצירה יוצא דופן בתחום הפקת סרטי קולנוע[40].
משפחה
רודין נשוי לג'ון בארלו, שבעבר היה הבעלים של חברת יחסי הציבור בברודוויי Barlow-Hartman Public Relations[41]. בשנת 2019, רכשו רודין וברלו בית בן שלוש קומות בסגנון התחייה יוונית בשכונת ווסט וילג' בניו יורק סיטי[42].