בעל – אל הגשמים והחיים שנחשב לאל המרכזי של הכנענים, המחזיק בברק ובשבט ודורך על ההרים או הגלים, בתנוחה מכה (smiting position) המאפיינת אותו. מצבת אבן גיר מהאקרופוליס של אוגרית(Baal au foudre), המאות ה־15–13 לפנה"ס.
המיתולוגיה הכנענית (או הפיניקית) היא אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי הכנענים, על קבוצותיהם השונות.
קיימת זיקה בין המיתולוגיה הכנענית למיתולוגיות אחרות מהאזור, ובכללן למיתולוגיות המצריות, האכדיות, החתיות, החוריות, ולמקרא.
החל מתקופת הברזל, הקבוצה הכנענית הבולטת ביותר בממצא הארכאולוגי היא הפיניקים, כנענים מחוף כנען שעריהם המרכזיות היו צור, צידון, גבל וארוד. ההבדל המשמעותי בין הכנענים יושבי פנים הארץ לפיניקים היה שהפיניקים היו יורדי-ים שיסדו מושבות רבות ברחבי אגן הים התיכון ועסקו במסחר ימי פורה. בין המושבות המפורסמות אותן הקימו הפיניקים ניתן למנות את כִתִיַ (מהמושבות הקדומות, אם לא הקדומה ביותר) וקַרְתְּ חַדַשְתְּ (הקרת החדשה, "קרתגו" בלטינית) שנוסדה על ידי יורדי ים פיניקים,לפי המסורת בהנהגת הנסיכה דידו. מושבות אלה, בייחוד קרת חדשת, היו מהיריבות המרות של רומא.
מקורות המידע על המיתולוגיה הכנענית והפיניקית
כעל יתר עמי העולם העתיק, גם על עמי כנען למדים דרך חפירות ארכאולוגיות, ניתוח טקסטים והצלבות מידע בין מקורות שונים מהתקופה. מכל אלה מתברר שלכנענים היו חיי רוח מפותחים מאוד. הייתה להם הגמוניהכהנית, חכמי דת וסופרים והם ניהלו פולחן קבוע ומדוקדק.
סיפורי אלים רבים נכתבו, על מוצאם וקורותיהם, על תפקידם בפנתאון ויחסיהם עם בני האדם – אלו מהווים את המיתולוגיה הכנענית.
שרידים מעטים יחסית ממיתולוגיה ענפה זאת נמצאו בחפירות ארכאולוגיות שונות. המקור הבולט ביותר למיתולוגיה הכנענית היא כתבי אוגרית, הכוללת לוחות המתארים פולחן וכן יצירות רבות הכוללות שירה עלילתית אוגריתית המתארת אפוסים מיתולוגיים שונים, ביניהם היצירות "עלילות בעל וענת", "עלילת כרת", "עלילת אקהת", "נישואי ניכל וירח" ועוד.
מקור אחר הוא כתובות כנעניות שנמצאו בארצות מסביב לים התיכון, ביניהן כתובות פיניקיות פולחניות, כתובות המוקדשות לאלים (למשל חורבת תימן והכתובות שנמצאו בה), ואף כתובות שאינן דתיות בעיקרן אך מאזכרות אלים ונושאים דתיים.
מקורות נוספים לחקר המיתוס הכנעני הם התנ"ך והספרים החיצוניים מימי בית שני, שיש בהם הדים למיתוסים כנעניים ולעיתים אף התייחסויות מפורטות לאלים שונים בתקופה הכנענית ודרכי עבודתם.
צלמית כנענית של אל יושב, לראשו כתר גבוה עם מוטיב העץ והיעלים (מוטיב המזוהה עם פריון אלות נקביות); האל היושב הוא מוטיב המזוהה עם שלטון, וצלמית זאת מזוהה עם האל בעל[1]
הדת הכנענית היא דת טבע והדבר מתבטא בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי המיתוסים של דת זאת. התנאים הגאוגרפיים של הארץ השפיעו מאוד על דמותם של האלים. רוב האלים הכנענים היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם) ומיעוטם כמו הכושרות אלות הפיריון הסנוניות היו אנימיסטיים (בדמות חיות). ישנם אלים שיש להם תיאור קבוע כמו אל שמתואר כדמות אדם זקן היושב על כיסא מלכות בעל הדום, או בעל שמתואר כלוחם עומד כשבידו קרדום וברק.
בראש פנתאון האלים יושב האל אל, שהוא ואשרה הולידו את בעל, עשתרת, ענת, ים, מות ועוד אלים, אלה הם שאר כוחות הטבע.
אל רצה להמליך את אחד מילדיו שישמש כראש האלים וים היה המועדף עליו. אל נתן עצות לים כיצד ינצח את בעל הדד (בקיצור בעל) הטוען לכתר האחראי על הסערות והגשמים. במשתה שערך אל הוא הודיע שהאל ים נבחר להמשיך את המלוכה והוא שלח שליחים שיודיעו על כך לאלה ענת – הפטרונית של בני האדם – כיוון שבהכרתה במלכותו של ים תהיה הכרתם של כל בני האדם במלכותו.
מרבית האלים לא התנגדו לבחירתו של אל, שים יקבל את המלוכה, אך בעל התקומם וסירב להכיר במלכותו של ים. בעל שלח שליחים אל ים ובפיהם הבשורה שבכוונתו להילחם על המלכות בארץ. ים החזיר לו בתשובה שהוא מוכן לצאת למלחמה. בעל הרג את השליחים ששלח ים וכך נפתחה מלחמתם של שני האלים. במקורות רבים מופיע סיפור לפיו בעל ניצח את אחיו ים – אל הימים, ואת עוזריו, מפלצות הים הנוראות. בתחילה ים הציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים, ואחותו, שפש – אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע. כושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק שיעזרו לו במלחמתו נגד ים – יגרש ("מגרש") ואַימר ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו ניצח בעל את ים והפילו ארצה. בעל הוכרז למלך על כל האלים וכשליטה הבלעדי של הארץ. מוטיב זה של ניצחון אל הסער על הים היה נפוץ גם בשאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום אותה תקופה.
מות, אל המוות, לא קיבל את מלכותו של בעל הרגו והורידו לשאול. עקב כך נותרה הארץ ללא שליט והאלים התכנסו לדון בשאלה מי ראוי למלוך על הארץ. האלים בחרו בעשתר, אך כשזה ישב על כס המלוכה הרגיש שאינו ראוי לה וירד מהכס. ענת, אחותו של בעל, רצתה להשיב את המלוכה לאחיה ויצאה להילחם במות. היא ירדה לשאול עם צבאותיה, הביסה את מות והחזירה את אחיה לחיים. בזמן זה, אל אבי האלים חלם חלום ובו חוזר בעל לרשת את הכס. אל החליט לתת את המלוכה לבעל סופית. מות יצא למלחמה נוספת בבעל ובענת, אך בפעם הזאת בא אבי האלים והכריז שבעל יירש את המלוכה ואסר על מלחמות נוספות.
באמצעות סיפור זה, הצליחו הקדמונים, שהיו ברובם איכרים, לתת הסבר מלא והגיוני למחזוריות העונתית ולתופעת הבצורות, על ידי האנשת כוחות הטבע. בנוסף, המיתולוגיה אפשרה להם שליטה על הבצורת באמצעות פולחן נכון של האלים שיגביר את כוחם של האלים הטובים: בעל, אשרה אלת האדמה ועשתרת אלת הפריון.
שופט הצדק דנאל חשוך הילדים, מבקש מהאלים בן שיעזור לו וימלא את התפקידים המוטלים על בן לאביו. לאחר תהליכים בין האלים, נולד לדנאל בן בשם אקהת, גיבור חיל כאביו. כושר־וחסיס מעניק לאקהת קשת פלאים, שהאלה ענת חומדת אותה. היא מפתה את אקהת להעניק לה אותה תמורת חיי נצח, אך אקהת אינו מאמין לה. ענת זוממת להורגו. ענת מאיימת על אֵל אביה שיאשר לה להרוג את אקהת, והוא מסכים בהסתייגות. אז מזמינה ענת את אקהת לציד משותף, ומשכנעת את הלוחם 'יטפן' שיעזור לה ויתחפש לנשר. היא מבטיחה לו שהיא רק תיקח את הקשת ומיד תחייה את אקהת. במהלך הציד, יטפן יוצא מתחפושתו והורג את אקהת, ותוך כדי כך שובר בטעות את הקשת. ענת מקוננת קינה על אי־הצלחתה להחיות את אקהת. פועת, אחות אקהת, מרגישה את הרעה, ודנאל מתבשר על מות בנו. הוא מחפש את שאריותיו בתוך בטני הנשרים, ומצליח להביאו לקבורה. פועת מתכננת לנקום, ומשקה את יטפן כדי שיגלה לה את שקרה. הסוף לא שרד.
דנאל מוזכר פעמיים גם בספר יחזקאל,[2] פעם אחת בדברי יחזקאל על צור כדמות חכמה ופעם אחרת (פרק כ', פסוק י"ד) יחד עם עוד שני צדיקים לא־ישראלים אחרים, נח ואיוב, ונראה שהדמות דנאל הייתה ידועה בקרב הכנענים והישראלים גם בתקופת הברזל.[3]
כרת מלך חֶבֶר שכל את כל בניו, ואף אשתו נטשה אותו. כרת בוכה במיטתו ונרדם, ובחלומו מופיע אל ושואל אותו לפשר בכיו. כרת מספר לו שעושר וכוח אינם שווים ללא בנים. אל מצווה על כרת לבצע פולחן לו ולבעל, ולאחר מכן לצאת עם צבא לנגב, לאֱדום רבה ואֱדום זעירה ('אֻדמ רבת ואֻדמ תֿררת'). פֶּבֶל מלך אדום רבה ואדום זעירה יציע לכרת טובין רבים בתמורה להתרחקותו ממלכתו, אך כרת יחזור בפניו על תלונותיו לְאֵל, ויבקש את מרת (גברת) חָרַי היפה. כאן נגמר החלום וכרת מתעורר, וכרת מבצע את צו אל – העלילה חוזרת בדיוק על ציווי אל לכרת, אך במקום בגוף שני, בגוף שלישי. כרת יוצא למסע כפי שצווה, אך בניגוד למופיע בחלום, הוא עוצר במקדש אשרת צורים ואלת צידונים, ונודר להעניק מנחה לאשרה אם יצליח ויחזור עם מרת חרי. ההמשך זהה לתיאור המסע והמצור בציווי אל. בחלק זה נגמר הלוח המרכזי. מהלוחות האחרים עולה כי עדת האלים כולה עסקה בכרת, ובראשה אל שהחליט לברך אותו בבנים. לאחר שנולדו לכרת בנים ובנות ממרת חרי, אשרה זוכרת את נדרו, ושואלת האם כרת יפר את מוצא פיהו.
אחר הדברים האלה, כרת מוטל על ערש דוי, ובנו אִלחאו מהרהר כיצד נצר האלים יכול למות. כרת מבקש מבנו לקרוא לאחותו שתמנת, אך לא לספר לה שכרת חולה אלא שכרת עורך זבח והיא בין הקרואים. שתמנת מנחשת מיד כי ארעה רעה. בגלל מחלת כרת מגיעה בצורת, ובלוחות מתואר טקס (שלא ברור מי מבצעו) לעידוד הבעל להוריד גשמיו. האלים מנסים טקסים שונים לריפוי כרת, אך לא מצליחים. כאשר אל שואל שבע פעמים מי באלים יגרש את החולי ואין עונה, יוצר יצור מגרש חולי בשם 'שעתקת' (כלומר מעתיקת החולי), ושעתקת מטפלת בכרת עד שמחלים. במהלך חוליו של כרת התיישב בנו יצִיב על כס מלוכתו, מתוך אמונה שמחלת כרת היא עונש על אי־צדק. לאחר החלמת כרת, מטיח בו יציב את ההאשמות, וכרת קוצף על בנו המתיימר לרשתו עוד בחייו, ומקלל אותו שיענישוהו חורון ועשתרת שמ־בעל.
המחזה "הולדת שחר ושלם" כולל בתחילתו קטעים ובהם קריאה למשתתפים, הוראות במה וסצינות מקדימות, ולאחריהם מוצגים אל ונשותיו, בשְׂדה אשרה ורחמי (כנראה ענת), על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו, ולאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל אותן והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם. תאבונם רב, והם מתוארים כאוכלים את כל הנקרה בדרכם; אל קורא קריאות צער ומגרשם למדבר קדש לשבע שנים. בשנה השמינית מגיעים למזרע בפאת המדבר, ודורשים מהשומר להיכנס, שיאכילם וישקם, והוא מכניסם ונותן להם לחם ויין. השורות האחרונות לא שרדו, אך נראה שתם סבלם של השניים והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.[4]
לוח חתונת ירח ונכל מתאר את האל ירח חובק את נכל ואב (והכושרות מסביב) ומבקש מאביה חֿרחֿב לתת לו את בתו; לאחר משא ומתן ובדיקת כנות כוונותיו, ירח מתעקש: "עם נכל חתונתי!". אז נותן ירח את המוהר לעיני המשפחה. בחלק הבא של הלוח, הנפרד מהקודם בקו אופקי, מופיע מזמור קצר לכושרות.[5]
בשני לוחות מארכיוני אוגרית מובא לחש מאבק עלילתי בין האלים לנחש או נחשים. הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שפש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. בתבנית דומה מבקשת אם פחל להוביל את הלחש למעל שנים עשר אלים כנעניים מרכזיים, כל אחד במעונו; האל האחרון הוא חורון, ומטבעו של הטקסט כלחש רבות בו הרמיזות והסתומות על הברור, אך ניכר שלאחר שמוזכר חורון חלה תפנית: אחר הקריאה לחורון לפעול בא, בניגוד לקריאות לאלים האחרים, קטע ובו חורון כועס וככל הנראה מטהר את הארץ, באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי; בחזרתו לביתו כנראה משחרר חלק מהנחשים לבקשת בת זוגו.[6] בלוח הממשיך את הלוח הזה, שפש נקראת לאסוף מהרים ערפל כי ה"חמה" (ארס) גברה על הארץ, ולאחר מכן אלים רבים מוזכרים כאוספי "חמה", רובם בזוגות, בסדר דומה (אך לא זהה) להופעת האלים בלוח הקודם; אזכוריו המקוטעים של חורון בתחילת לוח זה, כמו גם היותו האל הראשון המוזכר אוסף "חמה", מעלה את האפשרות ששפש חשדה בבגידתו ובשחרור הנחשים מידיו. לאחר מכן מוצע לשפש "שמן משחת כשפים", והוא כנראה מכריע את הנחש, וכשבוקעים צאצאיו הם חסרי יכולת להפיק "חמה"; בעקבות כך דמות בשם "שר שרעזז" (או דמות הנמצאת במקום בשם זה) מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושפש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה. המשך הלוח מקוטע ביותר, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם.[7]
עלילות קצרות רבות אחרות נמצאו. לוח אחד מתאר את אל במרזח, אליו מגיע אורח לא קרוא, ולאחר שאֵל מכהו בחוטר, עשתרת וענת הגיעו והתקינו לו כלי נשק להכות את אותו אורח. שוער בית אל גוער בהן. בהמשך יוצאות ענת ועשתרת לשוטט ולצוד, אולי כדי לעזור לאל; בסופו, אחרי שנמתח קו, מובא מרשם רפואי דתי, שאולי קשור לשאר תוכן הלוח.[8] לוח אחר מתאר גם הוא את משתה האלים.[9] לוח נוסף מתאר את בעל יושב על כס מלכותו על הרו, עטור ברקים ותרועות, נשותיו עמו וטקסים מסביבו.[10] עוד לוח מתאר בקצרה משפט ילד, באווירה דתית.[11] בלוח מיתי אחד מתוארת עשתרת כציידת במדבר וב"תהומות" (בים).[12] בלוחות אחרים נמצאו קבוצת לחשים,[13] עוד לחש (אולי עלילתי),[14] קינה מלכותית או תיאור פולחן מתים,[15] וקינה מלכותית נוספת או רשימת מלכים לתרגול.[16]
לוחות דתיים שאינם שיריים־עלילתיים
בכתבי אוגרית שאינם שיריים־עלילתיים נמצאו לוחות רבים שנושאים העיקרי דתי: לוחות המפרטים טקסים,[17] כגון את הטקסים והקרבנות בחודש מסוים,[18] רשימות אלים,[19] רשימות קרבנות לאלים,[20] לוחות ריפוי סוסים (Hippiatrica),[21] תיעודי קריאה בכבדים (Haruspex),[22] לוח אחד שכולל דיווח אסטרונומי ואולי גם קריאה בכבד,[23] תיעוד קריאה בריאה,[24] חיזוי עתידות אסטרולוגי,[25] לוחות המפרטים לידות חריגות (šumma izbu),[26] נבואה בחלום,[27] דיווחים על זבחים,[28] רשימת חגים מלכותיים,[29] טקסט ספרותי/אלגורי/מאגי,[30] תפילה או ייעוץ,[31] קריאה מעוררת לאל,[32] כתובת הקדשה דתית על ידית כד,[33] לוחות דתיים בחורית[34] ואף באכדית.[35]
מידע על הדת האוגריתית מלוחות שאינם דתיים מעיקרם
כתובת על קרדום: "חֿרצנ רב כהנם", חרצן רב־הכהנים[36]
פתיחות מכתבים באוגריתית (ביניהם מכתבים שנשלחו מערים אחרות, כגון צור וגבל; חלקם כנראה תורגמו, לאחר מסירתם לנמען האוגריתי, מאכדית) שנמצאו באוגרית מכילים נוסחאות די קבועות שכוללות לרוב את אזכור הנמען, נוסחת "השתחוות" (למשל "לרגלי אדוני אני משתחווה"), נוסחת ברכה, אזכור שלום המוען ושלום הנמען;[37] ברוב נוסחות הברכה ברכו השולחים את הנמענים בשם האלים – "אלים יִשְלמוּך (ו)ינצרוך" או "אלים ינצרוך (ו)ישלמוך",[38][37] ולעיתים הובאו נוסחים מורחבים יותר כגון "אלי אוגרית ינצרוך (ו)ישלמוך"[39], ואף נוסחה אחת שאמנם לא כללה בקשת שלום מהאלים, אך כללה קריאה לאלים "בעל צפ[ן]", "שפש עלם" (שמש עולם או שמש הנצחית), עשתרת, ענת, "כל אלי אלשיה" ו"נמרי מלך עלם" (נמרי – אמנחותפ השלישי – מלך העולם או המלך הנצחי).[40][37] במכתב למלך מצרים איחל לו מלך אוגרית חיים לפני בעל־צפון, ואורך חיים לפני אמון ולפני אלי מצרים הנוצרים (שומרים) אותו.[41] בגוף מכתב שנשלח ממלך גבל מוזכרים, בהקשר מקוטע, "בעל גבל", "שפש" ו"בעל צפן".[42]
גם בטקסטים מנהליים יש עדויות לדת באוגרית, למשל רשימת עובדי מקדשים,[43] תיעודי קבוצות כהנים וקדשים,[44] חלקם במסגרת תיעוד של קבוצות בעלי תפקידים רבות,[45] רשימת אישים בעלי שדות בה מוזכר "דר כהנם" (קהל הכהנים) כאחד מבעלי השדות,[46] רשימה מנהלית הקשורה בדת,[47] וכמה לוחות מנהליים המזכירים מרזח.[48] במטמון נשקים וכלי ברונזה נמצאו כמה קרדומים ומעדרים ועליהם הקדשה ל"רב כהנם" או ל"חֿרצן רב כהנם".[49][50]
המיתוסים הכנעניים מכתבי סכניתן
מיתוס הבריאה
חוקר המקרא אוטו אייספלדט, שהתמחה בחקר תרבות הפיניקים (שקרבתה לחלקים מהמקרא הוכחה בממצאים), על פי ממצאי האוגריתית. אייספלדט מסתמך בפירושו על שני קטעים מכתבי פילון מגְבַל, העוסקים בתיאור דומה למה שאנו מוצאים במקרא. על פי כתביו של סנכוניאתון, סיפור הבריאה הפיניקי מתחיל באֵלָה בשֵם בָּאאוּ (Baau). באאו ה'אם הראשונית' מתוארת על ידיו בתור - לילה.[51] האלה מופיעה במיתוסים: האכדי, הבבלי, הפיניקי והשומרי, בשמות בָּאאוּ (Baau), באהו (Bahu) או בוהו (Bohu) .[52][53] חוקרים מוצאים קשר בין המיתולוגיה הפיניקית לבין הביטוי תֹהוּ וָבֹהוּ המופיע בבראשית א 2 . ומקשרים את תהו אל האלה תיאמת המופיעה באפוס אנומה אליש הבבלי ואת בהו אל האלה הפיניקית באאו.[54][55][56] בקטע אחד המובא שם,[57] מוצגת "סצנת־בראשית" ובה שני האלמנטים הקדומים, הרוח והכאוס, כשהרוח נושבת על פני הכאוס האפֵל. לאחר מכן בא תיאור של רוח זו כאחוזת תאווה־מינית.[58]
התפתחות התרבות
בכתביו סנכוניאתון מתאר את התהוות העולם במסורת הפיניקית,[59] ראשית הפולחן וייסודה של התרבות החומרית. לאחר סיפור בריאת העולם הוא מספר על המצאת המזון, המצאת התפילה לאל בזמן של בצורת, המצאה של האש, המצאה של בית ומחסה, המצאה של בגד מגן לגוף מעורות חיות,[60] תהליך קביעת המועדים[61] ולאחר מכן המצאה של הציד והדיג, המצאה של הברזל המצאה של לחשים והגדת עתידות, המצאה של החקלאות ועוד.[62]
הוא מרבה לתאר בכתביו את האל הכנעני אל, ובתרגום כתביו פילון איש גבל מזהה את אל עם קרונוס היווני.
מיתוס פיניקי המופיע בכתביו מספר שאיש בשם אוסוס שנלכד ביער בוער, כרת עץ, דחף אותו לים וכך ניצל מן האש, וזה היה הראשון שהפליג בים.[63]
מנהגים דתיים
הפולחן לאלים הכנעניים כלל את 'האכלת האלים' בהקרבת קורבנות ובניסוך יין, טקסי המלכה של האל השולט, ועוד. כדי להתמודד עם הפחדים הקמאים מפני הים, והסכנות שהוא צופן בקרבו – שהתבטאו בדמותו של האל ים, הדייגים גייסו אל חזק שיעמוד לצידם שמסוגל להביס את ים ולהגן עליהם מפניו.
אסור היה לעשות מעשים שירגיזו את אל הים, כמו לשרוק, אמונה שנהוגה עד היום אצל יורדי הים. יכול להיות שהמנהג להביע משאלה בזמן שכוכב נופל היא שריד מאותה תקופה: אמונה שאל יורד לארץ, וזאת הזדמנות פז לבקש ממנו דבר מה.
בספר איוב מתאר איוב את נאמנותו לאלוהים, ומציין את הפעולה ”אם אראה אור כי יהל, וירח יקר הֹלך, ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי” (ל"א, כ"ו–כ"ז) כפעולה שנמנע מלעשות; יש בכך עדות למנהג הכנעני לנשק את היד ולהרימה כלפי הירח (ואולי השמש – ייתכן ש"אור" בפסוק זה משמעו שמש) היה אות כבוד סמלי להם.[64]
הכנענים בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל (ובכללם הישראלים הקדומים והפיניקים) ערכו טקסי מרזח – סעודות ומשתים פולחניים, לרוב לזכר המתים, שנעשו במערת הקבורה המשפחתית, עם שלדי אבות המשפחה, במטעים ובגרנות, או בבתי מרזח המיועדים לטקסי מתים.
האלים הכנעניים
הכנענים כינו את אוסף אלוהיהם בשמות "מפחרת"[65] או "פחר"[66], מילים שמשמעותן "אספה, עצרת, קיבוץ" ושורשן מוכר גם מאכדית (puḫru = אספה, עצרת, והשוו במיוחד puḫur ilāni rabūti בהמנון למרדוך ל"קהל קדושים"/"סוד קדושים רבה" שבמקרא), בסורית ("פוחרא") ואף בערבית ("פחֿר").[67][68]
לחלק ניכר מהאלים הכנענים התקיימו אפיתטים; ברשימה זאת מובאים רק הבולטים שבהם. על הפרטים המופיעים על האלים ברשימה זאת ניתן לקרוא בהרחבה בערכים על האלים עצמם.
אל – נהגה בתקופות קדומות אִלֻ. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של הטיטאנים היווניים ואנו הבבלי. בטקסט מאוגרית מכונה "בני בנות" (יוצר היצורים) ו"אב האדם". כינוי נוסף הוא "קן ארץ" (קונה הארץ)[69], ו"אל עליון"[70]. בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. קאסוטו טוען כי הגיוני לטעון שמלכיצדק מלך שלם עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.[71]כד מלכיש עם ציור מוטיב העץ והיעלים (הקשור לאשרה) וההקדשה בכנענית ל"אלת" (היא אשרה)
אשרה (או אשרת) – נקראה גם "רבת אשרת ים" (רבת=גבירה), "אלת" (כלומר האלה הראשית) ו"קונית אלים" (בוראת/מולידת האלים). אלת הבית של ארץ כנען, בת זוגו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.[71] בדת הישראלית הקדומה הייתה בת זוגו של יהוה (ראו למשל בכתובות חורבת תימן או חורבת אל כום).
שליחהּ קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק.[72]
בעל – כינוי שמשמעותו אדון. אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. מכינויו "רכב ערפת", כלומר רוכב ערבות, רוכב על העננים; "אַלאִין", כלומר החזק. "אַלאִי קרדם", כלומר אדיר הגבורים.[71] "הכנענים היו חושבים את בעל למקור החיים והפרנסה והפריון של כל מי שחי וכל מה שחי בעולם: של הצמחים, של בעלי החיים, של בני אדם ושל האלים".[71] משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתרת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. על שמו נקרא כוכב צדק, לפחות בתקופה מאוחרת.
טלי בת רב – אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
פדרי בת אור – אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.
ארצי בת יעבדר – אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.
גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) – שליחו של בעל מתואר כנער.
בעל שמים: אחד האפיתטים הנפוצים לבעל, בצורתו כאלוהי השמים.
בעלים מקומיים: אלים מקומיים רבים בכנען נקראו על שם בעל (בעל אוגרית, בעל חרמון וכו'). מהבולטים ביותר ניתן למנות את:
מלקרת: מלשון "מלך־קרת" ("קרת" היא כינוי לצור), הקרוי גם "בעל צור", הוא אלוהי העיר צור. הוא נחשב לאבי יורדי הים, ופולחנו היה נפוץ מאוד גם בקרב פיניקים במושבותיהם מעבר לים. מזוהה עם הרקלס היווני.
בעל צפון: אלוהי הר צפון, המוכר ממקורות רבים (אוגרית, כתובות פיניקיות, המקרא והתרבות ההלניסטית, ואף ממצרית ואשורית).לוחית שנהב מחדתו עם מוטיב האישה בחלון, קשורה כנראה לפולחן עשתרת[73]
עשתרת – בתקופת הברונזה הייתה אלת מלחמה, אפוטרופאיזם וריפוי, באנלוגיה לאחותה ענת, שביחס אליה עשתרת הייתה משנית בחשיבותה. בתקופת הברזל עבר הפנתאון הכנעני־פיניקי ריכוז ואוניברסליזציה, ועשתרת הפכה לאלה נשית ראשית בחשיבותה הקשורה למלכות ולריפוי, וכן התמזגה עם אלות נשיות מקומיות במושבות הפיניקים בעברי הים ועם מאפייניהן. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים (ומוכרת בעולם הפיניקי בכינוי "מלכת"), ויהודי גלות מצרים האשימו את זניחת פולחנה בחורבן: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). ככל הנראה בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אמו,[74] ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומרת היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. סמלה היה יונים, והאכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית.
עשתרות מקומיות: כמו לבעל, גם לעשתרת היו ביטויים מקומיים, חלקם מזוהים עם אלות הלניסטיות מקבילות ("עשתרת פפ" – אפרודיטהפאפוס, "עשתרת ארך" (אריקס (אנ')) – ונוס אריקנה (אנ')).
ענת – לוחמת אדירה. אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. לענת היו יכולות תעופה, כמתואר בכתבי אוגרית. בתו של אל ואחותו הנאמנה של בעל. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. כינוייה "בתולת" ו"יבמת לאומים".[71] נעבדה בעיקר בתקופת הברונזה, וכן בקרב הפיניקים בקפריסין בתקופת הברזל (כתי, אדיל ולפש), שם זוהתה עם אתנה היוונית. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה, בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.מצבת כתובת נדר פיניקית עם כל הסמלים הנפוצים: סמל תנת (משולש ועליו קו אופקי ועיגול), סמל בעל חמון (סהר ובתוכו עיגול), כף יד מורמת וקדוקאוס
תנת – אלת ירח פיניקית, שנעבדה בעיקר באימפריית קרתחדשת אך עדויות לפולחנה מוכרות גם מכנען־פיניקיה (חלק מעדויות אלה הן העדויות הקדומות ביותר לה). בת הזוג של בעל חמון, ומכונה בכתובות רבות "תנת פני־בעל", כלומר ייתכן שהיוותה ממש את פניו של בעל. לפיניקים מעבר לים היוותה כנראה אלה אם. רוב כתובות הנדר הפיניקיות הוקדשו לה (לעיתים יחד עם בן זוגה בעל חמון).
בעלת גבל – אלת העיר גבל. לאורך מאות שנות פולחנה בעיר זוהתה עם אלות מצריות, כנעניות והלניסטיות שונות.עגיל זהב מחצור ועליו סמלי אלוהות (שמש וסהר)
שמש (באוגרית שפש) – (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה, כנראה, כמשתמע משמה, בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ" במסגרת רפורמת יאשיהו. כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
דגן – אל התבואה (הדגנים). בתקופת הברונזה היה אל חשוב, בעיקר בקרב האמורים, ומושבו היה בתותול. בקרב הפלשתים, מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד[75] ובבית שאן.
ים – אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
מות – מלשון מוֹת (Môt) – אלהי המוות ואדון השאול, ותפקידו הוא כריתת החיים והבאת המיתה,[71] ובידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. מכונה בכתבי אוגרית "ידד" ו"מדד".[71] מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת".
כושר-וחסס (תרגום: מיומן וחכם) – מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
עשתר – אחד האלים שהתחרו עם בעל על השלטון בעלילות בעל וענת. מעט מאוד ידוע עליו.צלמית מצרית של רשף (רשף הושאל מכנען לדת המצרית). כמו בעל, גם את רשף מאפיינת התנוחה המכה (smiting position)
רשף – אל האש. לפעמים מזוהה גם כאל מלחמה ודבר. מזוהה עם אפולו היווני (במיוחד בקרב הפיניקים בקפריסין, כתיאדיל ותמש). האתר "ארשוף" (אפולוניה – תל ארשף) ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכוונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז').
שחר – אל הזריחה וכוכב הבוקר. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שלם.[71] בספר ישעיהו מופיע משפט הלועג למלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).
שלם – אל השקיעה. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית, ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שחר.[71] כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו העיר שירה (ייסד) האל שלם. שמות בני דוד החשובים, שלמה ואבישלם, מושפעים ככל הנראה מהפולחן לאל זה.
אדון – (אדוניס היווני) – אל הצמחייה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי – תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחייה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.
חורון – אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. אל הרפואה והריפוי, סמליו הם נחש או כלב בתרבות החורית[76] (הכלב הוא גם האטריבוט-החיה המלווה של אלת הרפואה המסופוטמית גולה Gula). הוא צורה כנענית כנעני לאל הידוע במצרים כחור (ביוונית "הורוס").
מלכום (משורש מ־ל־ך, ידוע גם בשם מולך) אל העמונים – מעט ידוע על פולחנו. מקום מושבו, לפי שירת אוגרית, היה בעשתרות. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.[77]
כמוש – נעבד ברחבי כנען ובקרב האמורים בתקופת הברונזה, בתקופת הברזל היה האל המרכזי של המואבים. במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ" (במדבר כ"א כ"ט).[78]
קוס – האל הלאומי האדומי. מעט מאוד ידוע עליו, והוא לא מוזכר לגנאי במקרא (בניגוד לאלים לאומיים אחרים של עמים שכנים).
סכן – אל פיניקי זוטר, הידוע בעיקר משמות תאופוריים.
התרפים – אלי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. חלק מהחוקרים גורסים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם החזיק גם בזכויות הירושה של המשפחה. כמו כן לפי חלק מהגורסים העברת התרפים מאב המשפחה לחתן, הייתה כרוכה בהעברת זכויות וסמכויות משפחתיות (ואולי זו הסיבה שרחל גונבת את התרפים) מקובל להניח שהתרפים היו למעשה אבות המשפחה הקדומים, לפחות בתקופה הקדומה יותר.
כוכבים שונים: כיון, כוכב. אלים המבוססים על הכוכבים שבתאי וחמה, בהתאמה.
התנ"ך והמיתולוגיה הכנענית
כס כרובים שנמצא במקדש אשמון שבצידון; כס הכרובים הוא מוטיב אמנותי דתי־מלכותי כנעני־פיניקי נפוץ, ורמזים לו נמצאו במקרא
התנ"ך, שנכתב ושוכתב לפי הנרטיב המונותאיסטי, מתפלמס עם המיתוסים הקדומים של ארץ ישראל (שהיו גם חלק מהדת הישראלית הקדומה) והדבר ניכר בפסוקים רבים מן המקרא. עם זאת, חלקים רבים בתנ"ך מכירים בקיומם של היצורים המתוארים במיתוסים אלו, כמו במקרה של מפלצות הים (לוויתן, תנין ורהב, למשל) אלא שלפי התנ"ך בגרסה בה אנחנו מכירים אותו, הם כוחות שנבראו על ידי האל האחד ותחת ממשלתו, וכמו המושג שאול, וכן בני האלוהים (בכינוי למלאכים), ואחרים. כבר בפסוק השני בבראשית, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם", יש דמיון רב לתיאור הבריאה הכנעני כאשר המילה "תהום" (=תהומות, בדומה לתיאמת, אלת האוקיינוס הבבלית) מופיעה בו, הכאוס הוא ה"תוהו ובוהו" ואפילו יש אזכור לכאורה לשמה של אלת הלילה הכנענית "בהו".
בתנ"ך מתוארת במספר מקומות גבורת מלחמתו של אלוהים (לשון רבים של "אל" הוא לשון של כבוד. אל עליון בתנ"ך המוזכר כאל הראשי במיתולוגיה הכנענית, אבל כמספר של אלים) מול מפלצות ימיות כמו בפסוק "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ ה'-עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט'), כאשר רהב ותנין הם מפלצות ים כנעניות מוכרות, או "אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב" (איוב ט י"ג). או ב (ישעיה כז א') "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם", שלוש המפלצות של האל ים בהן נלחם ה' המוכרות בכינויים כמעט זהים בספרות האוגריתית. דוגמאות נוספות הם ה"כרובים" (המתוארים כבר בסיפור גן עדן) וה"שרפים".
תיאורם ביחזקאל של הכרובים "מַרְאֵיהֶן--דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א ו'), ו"וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א י'), זהה לתיאור דמויות של חיות או בני כלאיים במסורות האשוריות והבבליות. מקור השם הוא ככל הנראה במילה "כירובו" – דמות של שור מכונף הנמצא במקדשים מסופוטמיים קדומים.
אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19–38.
שמואל אפרים ליונשטאם, "מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא", ארץ ישראל ט (תשכ"ט) 96–101
טרי ל. פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, בעריכת י' אבישור ויהושע בלאו, ירושלים תשל"ח, 337–381
משה דוד קאסוטו, "שירת העלילה בישראל", ספרות מקראית וספרות כנענית חלק א, ירושלים תשל"ב, 62–90.
נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת, שער שלישי ב"תולדות ארץ ישראל" בעריכת יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, עמודים 129–132
^KTU2 1.103+1.145, 1.140 (ראו גם Dennis Pardee, The Ugaritic šumma izbu Text, Archiv für Orientforschung 33, 1986, עמ' 117–147; ואולם לפי צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 749–761 לוח 1.103 מתאר את מעשי האויב ואת העונשים שהשית המלך על האויב)
^[Encyclopedia of Ancient Deities. Edited by Charles Russell Coulter, Patricia Turner. "Bau Ba'u (Akkadian, Babylonian, Phoenician, Sumerian) Also known as: Baau, Bahu, Bohu" ]
^"נמצא בלוח האוגריתי ש“ש, שו' 14, רמז למנהג כנעני של בישול גדי בחלב: טב[ח ג]די בחלב, טלה בחמאה (עיין גם למעלה, ג, 8). המדובר הוא כנראה בטקס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה" (קאסוטו, האלה ענת)
^המולך מוזכר בספר מלכים (מ"א יא ז) "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב ולמולך שקוץ בני עמון". על פי אבן עזרא נראה שהוא שהוא מלכום תועבת בני עמון (מ"ב כג יג) וכן אומר הרמב"ן בפירושו לויקרא י"ח, כ"א.
Gebby Ristiyani ImawanInformasi pribadiKebangsaan IndonesiaLahir6 Maret 1992 (umur 32)Tangerang, IndonesiaPeganganKananGanda PutriPeringkat tertinggi28 Tiara Rosalia Nuraidah (23 November 2012)Peringkat saat ini28 Tiara Rosalia Nuraidah (23 November 2012) Gebby Ristiyani Imawan (lahir 6 Maret 1992) adalah salah satu pemain bulu tangkis ganda putri Indonesia yang berpasangan dengan Tiara Rosalia Nuraidah. Prestasi 2010 Perempat final SUNKIST INDONESIA INTERNATIONAL CHALLENG...
Argentine LoveKartu lobiSutradaraAllan DwanProduserAdolph ZukorJesse LaskyDitulis olehVicente Blasco Ibanez (cerpen)John Russell (adaptasi)Gerald Duffy (skenario)PemeranBebe DanielsSinematograferJ. Roy HuntDistributorParamount PicturesTanggal rilis 29 Desember 1924 (1924-12-29) Durasi60 menitNegaraAmerika SerikatBahasaBisu (intertitel Inggris) Argentine Love adalah sebuah film drama romansa bisu Amerika Serikat tahun 1924 yang telah hilang[1] garapan Allan Dwan dan berdasarkan pa...
JenderalGabriele D'AnnunzioOMS CMG MVMPangeran MontenevosoAdipati Gallese Duce CarnaroMasa jabatan12 September 1919 – 30 Desember 1920 PendahuluJabatan didirikanPenggantiJabatan dihapuskan(Riccardo Zanella sebagai presiden Negara Bebas Fiume)Anggota Bilik DeputiFirenzeMasa jabatan5 April 1897 – 17 Mei 1900Daerah pemilihanFirenze Informasi pribadiLahir(1863-03-12)12 Maret 1863Pescara, Kerajaan ItaliaMeninggal1 Maret 1938(1938-03-01) (umur 74)Gardone Riviera, Kerajaan...
Sounds AirBerkas:Sounds Air Logo.jpg IATA ICAO Kode panggil SA SDA[1] SOUNDSAIR[1] Didirikan1986PenghubungPictonArmada5TujuanBlenheim, Kaikoura (sewaan), Nelson, Picton, WellingtonKantor pusatPicton, Selandia BaruTokoh utamaCliff Marchant (Direktur/Pemilik), Andrew Crawford (Managing Direktur/Pemilik), Steve Handyside (Direktur/Pemilik)Situs webSounds Air Satu pesawat Sounds Air aircraft parkir di Bandar Udara Interansional Wellington. Sounds Air adalah maskapai penerbangan Se...
Currency of Serbia Dinarдинар (Serbian) DIN 2,000 banknoteDIN 20 coin ISO 4217CodeRSD (numeric: 941)Subunit0.01UnitPluralдинари / dinari (dinars)SymbolDIN / динDenominationsSubunit 1⁄100пара / para (defunct)Banknotes Freq. usedDIN 10, DIN 20, DIN 50, DIN 100, DIN 200, DIN 500, DIN 1,000, DIN 2,000[1] Rarely usedDIN 5,000Coins Freq. usedDIN 1, DIN 2, D...
Recipient of Param Vir Chakra Flying OfficerNirmal Jit Singh SekhonPVCBorn(1945-07-17)17 July 1945Ludhiana, Punjab, British India[1](now in Punjab, India)Died14 December 1971(1971-12-14) (aged 26)Srinagar, Jammu and Kashmir, IndiaAllegiance Republic of IndiaService/branch Indian Air ForceYears of service1967–1971Rank Flying OfficerUnitNo. 18 SquadronBattles/warsIndo-Pakistani War of 1971Awards Param Vir Chakra (posthumous) Flying Officer Nirmal Jit Singh Sekhon, PVC (...
Constituency of Bangladesh's Jatiya Sangsad Dhaka-16Constituencyfor the Jatiya SangsadDistrictDhaka DistrictDivisionDhaka DivisionElectorate374,154 (2018)[1]Current constituencyCreated2008Parliamentary PartyBangladesh Awami LeagueMember of ParliamentElias Uddin MollahCity Council areaDhaka North City CorporationPrev. ConstituencyDhaka-15Next ConstituencyDhaka-17 Dhaka-16 is a constituency represented in the Jatiya Sangsad (National Parliament) of Bangladesh since 2008 by Elias Uddin M...
American politician For the Japanese railway company, see JR West. J. R. WestUnited States Senatorfrom LouisianaIn officeMarch 4, 1871 – March 3, 1877Preceded byJohn S. HarrisSucceeded byWilliam P. Kellogg3rd President of the Board of Commissioners of Washington, D.C.In officeJuly 17, 1882 – March 29, 1883Preceded byJosiah DentSucceeded byJames Barker EdmondsMember of the Board of Commissioners of Washington, D.C.In officeJuly 17, 1882 – July 22, 1885PresidentChester A...
Державний комітет телебачення і радіомовлення України (Держкомтелерадіо) Приміщення комітетуЗагальна інформаціяКраїна УкраїнаДата створення 2003Керівне відомство Кабінет Міністрів УкраїниРічний бюджет 1 964 898 500 ₴[1]Голова Олег НаливайкоПідвідомчі ор...
Державний комітет телебачення і радіомовлення України (Держкомтелерадіо) Приміщення комітетуЗагальна інформаціяКраїна УкраїнаДата створення 2003Керівне відомство Кабінет Міністрів УкраїниРічний бюджет 1 964 898 500 ₴[1]Голова Олег НаливайкоПідвідомчі ор...
Coat of arms of SarawakArmigerSarawakAdopted1988ShieldSarawak State FlagSupportersA rhinoceros hornbill proper displayed, clutching a scroll of state mottoMottoSarawak on the smaller scroll, Bersatu, Berusaha, Berbakti (Unity, Effort, Service) on the larger scrollOther elementsTwo mirrored branches of Bunga Raya or Hibiscus flower, 13 feathers on the hornbill's wings and tail represent the 13 states in Malaysia (The version shown is incorrect in design) The present coat of arms of Sarawak is...
National church of Armenia Armenian Church redirects here. For other uses, see Armenian Church (disambiguation). Armenian Apostolic ChurchՀայ Առաքելական Եկեղեցի (Armenian)Etchmiadzin Cathedral, the mother church of the Armenian Apostolic ChurchClassificationEastern ChristianOrientationOriental OrthodoxScriptureSeptuagint, New Testament, Armenian versionsTheologyMiaphysitismPolityEpiscopalGovernanceMother See of Holy Etchmiadzin, Holy See of CiliciaHeadKarekin II the C...
1968 battle of the Vietnam War Battle of Quảng TrịPart of the Vietnam WarDate31 January – 6 February 1968LocationQuảng Trị Province, South Vietnam16°44′25″N 107°11′15″E / 16.74028°N 107.18750°E / 16.74028; 107.18750Result South Vietnamese-American victoryBelligerents Viet Cong North Vietnam South Vietnam United StatesCommanders and leaders Ngô Quang Trưởng Donald V. RattanUnits involved 812th Regiment, 324B Division, reinforced...
Dody Marsidy Kasat Manggala IPDNMasa jabatan16 November 2020 – 20 Juni 2022PresidenJoko WidodoPenggantiSinggamata Informasi pribadiLahir9 Desember 1967 (umur 56)Palembang, Sumatera Selatan, IndonesiaAlma materAkademi Kepolisian (1989)Karier militerPihak IndonesiaDinas/cabang Kepolisian Negara Republik IndonesiaMasa dinas1989—sekarangPangkat Brigadir Jenderal PolisiSatuanSDMSunting kotak info • L • B Brigjen. Pol. Drs. Dody Marsidy, M.Hum. (lahir 9 Des...
2003 single by Lisa Maffia All OverSingle by Lisa Maffiafrom the album First Lady B-side Nightcrawler Out of My Life Released21 April 2003 (2003-04-21)Length3:43LabelIndependienteSongwriter(s)JD, Lisa Maffia, Swiss, MegamanProducer(s)JDLisa Maffia singles chronology All Over (2003) In Love (2003) All Over is the debut solo single of So Solid Crew member Lisa Maffia, released as the lead single from her first solo album, First Lady (2003), on 21 April 2003. In the United Kingdom...
Social club at Harvard University Not to be confused with Hasty Pudding Theatricals. For other uses, see Hasty Pudding (disambiguation). United States historic placeHasty Pudding ClubU.S. National Register of Historic Places Former location of the Hasty Pudding Club at 12 Holyoke StreetLocation45 Dunster StreetCambridge, MassachusettsCoordinates42°22′19″N 71°07′10″W / 42.37194°N 71.11944°W / 42.37194; -71.11944Built1888ArchitectPeabody and Stearns[1]...
.jpg)
.jpg)
