לוח עץ לשיבוץ בדלת המיועד להגן על הבית בפני אורחים לא רצויים. תומא רגנודין (Thomas Regnaudin), 1660 לערך
אפוטרופאיזם (מיוונית: αποτρέπω; אפו – הצידה, טרופה – לפנות, כלומר "לפנות הצידה") הוא השימוש באמצעים כדוגמת כישוף או פולחן על מנת להרחיק רוע, ולהימנע מתאונות או מביש מזל. אמצעים אפוטרופאיים כוללים קמעות, לחשים וסמלים.
במיתולוגיה היוונית נקשרו האלים הכתוניים לאפוטרופאיזם. הדת הפרימיטיבית שקדמה לפולחן האלים האולימפיים, שאת זכרה השתדלו היוונים להשכיח עוד בתקופתו של הומרוס, כללה מרכיב אפוטרופאי קלאסי - הרחקת רוחות רעות, נשמות מתים או שדים, כדוגמת קרס, הרפיות, אריניות ומוירות. אמצעי אפוטרופאי חשוב היה פרצוף מאיים על גבי קמעות שתפקידו היה להטיל אימה ולהרחיק רוע מבעל הקמע. לעין, כחלק רב ההבעה ביותר בפנים, הייתה עוצמה אפוטרופאית.[1] בין האמצעים האפוטרופאיים ביוון העתיקה היו הגורגוניאון - דמות ראש הגורגונה מטילת אימה שהוטבעה על גבי תליונים אותם נהגו לענוד, על מטבעות, כפסלים על גגות, או שיבצו ברצפות פסיפס בכניסה לבתים, והעין האפוטרופאיטית – עין שצוירה באופן מוגזם על כלי שתייה במאה ה-6 לפנה"ס על מנת להרחיק שדים או עין הרע בזמן השתייה.[2]
סמלים אפוטרופאיים היו נושא נפוץ באומנות של רומא העתיקה. הרומאים האמינו כי קנאה מביאה מזל רע למושא הקנאה. על מנת להימנע מקנאה שאפו הרומאים לגרום לאורחים לצחוק על ידי שימוש בדימויים אפוטרופאיים. סמלים כמו פאלוס, שימוש באנשים מעוותים או שאינם רומאים כדוגמת פיגמים, אפריקאים שחורים וגיבנים היו מקובלים. הרומאים ראו באנשים בעלי גוף מעוות דמויות משעשעות, וככאלה נעשה בהם שימוש להרחיק את עין הרע.[3]
