רפורמת יאשיהו הייתה רפורמה פולחנית חשובה המתוארת במקרא שנערכה בימי יאשיהו מלך יהודה, בעקבות מציאת ספר תורה קדום לכאורה, במקדש. במחקר המודרני יש תמימות דעים ביחס לכך שעצם מציאת הספר היא אירוע היסטורי ממשי וכי הספר הוא נוסח מוקדם של ספר דברים, ושאיננו באמת ספר עתיק יומין שנתגלה אלא ספר שנכתב בסמיכות יחסית לזמן "גילויו" סביב שנת 622 לפנה"ס. אימוץ הספר הוביל לרפורמה דתית עקובה מדם שהוצגה כאילו החזירה לקדמותם מנהגים קדומים, אך למעשה עיצבה מחדש את דת ישראל ואת המונותאיזם. רפורמת יאשיהו נחשבת לאחד השלבים המכריעים בהתפתחות הדת היהודית; ספר ההיסטוריה הדויטרונומיסטית המשוער אשר קשור אליה נחשב במחקר לזה שעיצב את ההיסטוריוגרפיה המקראית מאז ועד ימינו, לא בהכרח בצמידות לאירועים היסטוריים קדומים ממשיים.
הסיפור המקראי
ערך מורחב – מציאת ספר התורה בימי יאשיהו
ספר מלכים ב' פרקים כ"ב-כ"ג
לפי המסופר בספר מלכים ב', פרק כ"ב–כ"ג, יאשיהו עלה למלוכה בגיל 8 בעקבות רציחת אביו, אמון, אשר הספיק למלוך שנתיים בלבד.[1] בשנת 18 למלכות יאשיהו, כלומר בהיותו בן 26, שלח המלך את שפן הסופר אל חלקיהו הכהן לצוות אותו שיחזק את בדק בית המקדש. כששפן הגיע אל חלקיהו, שמע ממנו שמצא בבית המקדש את ספר התורה. שפן חזר אל יאשיהו והקריא לו את הכתוב בספר. בתגובה לכך, קרע המלך את בגדיו ושלח משלחת אל חולדה הנביאה. חולדה התנבאה שה' יביא רעה על ממלכת יהודה כפי הכתוב בספר, מכיוון שקיטרו לאלוהים אחרים, אך הרעה לא תבוא בימי יאשיהו עצמו, שלפי נבואתה ייאסף אל אבותיו בשלום.
בעקבות זאת, אסף יאשיהו את זקני יהודה וירושלים, והקריא לפניהם את "כל דברי ספר הברית" אשר נמצא; המלך והעם כרתו ברית לפני ה' לקיים את דברי הספר.
לאחר מכן פתח יאשיהו, בעזרת חלקיהו הכוהן הגדול ושאר הכוהנים, בשורת צעדים שנועדו לקיים את דברי הספר. לפירוט מעשיו יש חשיבות מיוחדת כי היא מבהירה איך נהג הפולחן במקדש ובאופן כללי ביהודה ובישראל לפני רפורמה זו, בחלקו אולי מזה מאות שנים, ובמשתמע מה היו מצוות הספר שנתגלה.
סדר פעולות הרפורמה והיקפן לפי ספר מלכים
זה פירוט צעדי הרפורמה, כסדרם המופיע בספר מלכים ובציטוט ישיר מהמקור:[2]
- וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל.
- וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם.
- וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם.
- וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה.
- וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר. ט אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְהוָה בִּירוּשָׁלָ͏ִם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
- י טִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני [בֶן] הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ.
- וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְהוָה אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ.
- וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן.
- וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ.
- וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם.
- וגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל. וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן.
- וְגַם אֶת כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל.
- וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם.
- וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה.
- וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְהוָה.
אחריתו של יאשיהו לפי ספר מלכים
לאחר תיאור הרפורמה מסופר על יאשיהו כי "בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ. וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו."
מתיאור לקוני זה קשה להבין מה היו הנסיבות בהן הלך יאשיהו לקראת פרעה נכו, ואיך ומדוע המית נכו את יאשיהו במגידו בראותו אותו. התיאור אינו מתיישב עם נבואתה של חולדה לפיה יאשיהו עצמו ייאסף אל אבותיו בשלום.
גרסת ספר דברי הימים ב' פרקים ל"ד-ל"ה
בספר דברי הימים ב', פרק ל"ד–ל"ה מסופר כל מעשה הרפורמה באופן שונה במקצת, ואחריתו של יאשיהו באופן נרחב השונה דרמטית מהתיאור הלקוני והסתום שבספר מלכים. לפי המסופר שם החל יאשיהו בטיהור יהודה וירושלים כבר בהיותו בן 12, כלומר בערך שנת 636 לפנה"ס, 14 שנים לפני מציאת הספר בהיותו בן 26 (על תאריך מציאת הספר מסכימים שני המקורות). פירוט סוגי הפולחן שהכרית יאשיהו תמציתי יותר מאשר בספר מלכים, ומאידך נמנים בו כמה פריטים שאינם נזכרים בספר מלכים. כמו כן מורחב מאוד האזור עליו החיל יאשיהו את תיקוניו.
סדר פעולות הרפורמה, היקפן וחגיגת הפסח לפי ספר דברי הימים
וזה התיאור: "וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת. וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל מזבחותים [מִזְבְּחוֹתָם] וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם. וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי בהר בתיהם [בְּחַרְבֹתֵיהֶם] סָבִיב. וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלָ͏ִם".[3]
תיאור מציאת הספר, נבואת חולדה וכריתת הברית דומה מאוד ותכופות זהה לטקסט שבספר מלכים.
לעומת זאת חגיגת הפסח בשנת מציאת הספר מתוארת בפירוט רב הרבה יותר מאשר בספר מלכים, למעשה מוקדש לה רוב פרק ל"ה, ופרטיה דומים למצוות הפסח כפי שהן מתוארות בספר דברים.
אחריתו של יאשיהו לפי ספר דברי הימים
כמו חגיגת הפסח, גם נסיבות מותו של יאשיהו מפורטות בספר דברי הימים הרבה יותר מאשר בספר מלכים, ומתוארות כפעולה מלחמתית בה נפל בקרב:
"כ אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ. כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ. כב וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. כג וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד. כד וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ. כה וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת."[4]
נסיבות מותו של יאשיהו מתוארות כאן אפוא בפירוט רב ובהקשר גאו-אסטרטגי רחב, בניגוד לתיאור הקצר והלקוני שבספר מלכים. בדומה לגרסת מלכים, גם כאן התיאור אינו מתיישב עם נבואתה של חולדה לפיה יאשיהו ייאסף אל אבותיו בשלום. על פי הפרשנות המסורתית, הנבואה מתקיימת בכך שנאסף לפני הרעה[5] או בכך שהובא לקבר ישראל.[6]
הפרשנות המסורתית לסיפור המקראי ולקשייו
פרשני המקרא היהודים המסורתיים התקשו מדוע נחרד יאשיהו למשמע הכתוב בספר, בעוד שלפי המתואר במקרא[7] ובסיפור עצמו – ספר התורה נכתב בידי משה מאות שנים קודם לכן, ולפי המקובל ביהדות הוא עבר במסורת רצופה מאב לבן ומרב לתלמיד,[8] וכל העם אמורים להכיר את הכתוב בו ובפרט המלך שמצווה לכתוב לעצמו ספר תורה.[9]
חלק מהמפרשים ביארו על פי דברי התלמוד[10] שהספר שנמצא היה הספר המקורי שנכתב בידי משה עצמו, הוא הוחבא במקום סתר מפני אחז ששרף את כל ספרי התורה, וכשנמצא הוא נפתח בקללות שבפרשת כי תבא בפסוק ”יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ”[11] בניגוד להלכה שקובעת שהספר צריך להגלל לתחילתו.[12] צירוף המקרים הזה גרם לחרדתו הגדולה של יאשיהו.[13]
לפי התלמוד הירושלמי, הטעם לכך שיאשיהו נחרד בשומעו את דברי ספר התורה, הוא משום שהספר נפתח בפסוק אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
: ”אמר רב חונה אמר רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיה ואמר: עלי להקים!” (תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ז', הלכה ד').
הרד"ק כתב שהתורה נשתכחה בימי מלכות מנשה שהיה לפי התנ"ך "רע בעיני ה'",[14] ולכן לא הכיר יאשיהו את דברי התורה והם היו חידוש בעיניו.[15] בפירוש המיוחס לרש״י הוצע שספר דברים (ספר משנה תורה) הוא שנמצא.[16]
בספר ברית דמשק, המתוארך לימי הבית השני, מתואר דוד כמי שאינו מודע לחוקי התורה, משום שספר התורה היה סגור בארון מאז ימי יהושע והשופטים. טענה זו משמשת אותו כדי להסביר, כיצד דוד נשא כמה נשים, בניגוד לפרשנותם של מחברי הספר שהתורה אוסרת פוליגמיה. משתמע מכך שלפי תפיסתו ההיסטורית, ספר התורה שנכתב על ידי משה היה סגור בארון ולא היה ידוע בעם.
מחקר המקרא
השערת דה וטה לפיה הספר שנמצא הוא נוסח של ספר דברים
בשנת 1805 פרסם חוקר המקרא וילהלם מרטין לברכט דה וטה מחקר על ספר דברים, ובו טען שהמאפיין המרכזי של פרקי קובץ החוקים שבמרכז הספר[17] הוא הציווי הקטגורי החוזר ונשנה בפרקים אלו לריכוז הפולחן "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם", באופן שאינו מופיע בשאר חמישה חומשי תורה.[18] ספר דברים הוא גם החומש היחיד שבו מוזכר המושג "ספר התורה", והכוונה היא על החוקים שבספר דברים עצמו.[19] דה וטה הסיק מכך שהספר שמצא חלקיה ושבעקבותיו החלה רפורמת יאשיהו וריכוז הפולחן הוא ספר דברים. דה וטה שיער שהספר נכתב סמוך למועד מציאתו, ומטרת הכתיבה הייתה להביא לרפורמה, שאכן באה בעקבות הספר.[20] השערת דה וטה התקבלה בהדרגה על דעת כל המחקר המקראי הביקורתי, אם כי היו שסברו כי שראשית כתיבת הספר החלה קודם לכן, עד כמאה שנה לפני מציאתו, אולי בימי חזקיהו;[21] דעות המקדימות יותר את כתיבת הספר אינן מקובלות עוד במחקר. המקור המקראי לספר דברים נקרא מקור D: המקור הדויטרונומיסטי או המשנה־תורתי המשוייך לאסכולה הדויטרונומיסטית, וחקירתו התפתחה מאוד מאז.
ההיסטוריה הדויטרונומיסטית לשלביה
בשנת 1943 הציע מרטין נות לזהות חיבור קדום אחד בבסיס הרצף ההיסטורי והרעיוני של הספרים דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים.[22] הוא קרא לחיבור זה ההיסטוריה הדויטרונומיסטית, וכיום מקובל שהיו לו שתי גרסאות: הקדומה נכתבה בימי יאשיהו והסתיימה בניצחון הרפורמה שלו ובחג הפסח שחגג; ואילו השנייה נכתבה לאחר חורבן הבית, מתארת את מות יאשיהו והמאורעות שהתרחשו מאז, ומציעה הסבר לאסון הנורא של חורבן בית המקדש והממלכה, הסבר שקטעים המטרימים אותו שולבו לאורך כל הגרסה הקדומה.[23]
הדת והפולחן שנהגו ביהודה לפני רפורמת יאשיהו
- ערך מורחב – הדת הישראלית הקדומה
לפי התיאור המקראי
פירוט פעולות הרפורמה של יאשיהו, העובדה שחלק מהפולחנות שבוטלו הוצגו כעתיקי יומין, עד ימי שלמה (כ-300 שנה לפני הרפורמה), וכלל המידע המקראי ודברי הנביאים, מלמדים אותנו שדת יהודה וישראל הקדומה הייתה שונה מאוד מזו שהושלטה בימי יאשיהו.[24] יהוה אכן היה אל מרכזי והמקדש הראשי בירושלים הוקדש לו, אך באותו מקדש עצמו עבדו גם לבעל ולאשרה. מהמקורות החוץ מקראיים ידוע כי האשרה נחשבה גם לבת זוגו של יהוה עצמו, כפי שנכתב על קנקן מכונתילת עג'רוד:" ליהוה שומרון ולאשרתו". במקדש עצמו עבדו גם לצבא השמיים: לירח ולמזלות, ובמיוחד לשמש אשר הוקדשו לפולחנה מרכבות מיוחדות וסוסים. כמו כן עבדו בירושלים גם לאלוהי העמים הסמוכים, "לְעַשְׁתרת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן", פולחנות שייסודם יוחס לשלמה, מאבות שושלת המלוכה ביהודה. בכל רחבי יהודה ומסתבר שגם בישראל היו במות ומקומות פולחן, ליהוה אך מסתבר שגם לאלוהיות אחרות. דת סינקרטיסטית זו לא הייתה החריג אלא הנורמה הפולחנית בממלכות ישראל ויהודה. ייתכן ואף סביר שהיו קבוצות יהויסטיות שעבדו רק ליהוה (או ליהוה ולאשרתו), אולם הן לא היוו את הזרם המרכזי בדת ישראל ויהודה לאורך מרבית תקופת המלוכה.
לפי הממצא הארכאולוגי
הממצא הארכאולוגי מתקופת המלוכה כולל מאות צלמיות מסוג צלמיות הפריון הנשיות של המזרח הקדום, שאולי ייצגו את מַלְכָּת השמיים,[25] הנזכרת לאחר ביטול רפורמת יאשיהו, ואשר משתלבות בתמונה המקראית העולה בבירור מהמקרא.
שאלת רפורמת חזקיהו לאור רפורמת יאשיהו
התיאור המקראי של רפורמת חזקיהו
במקרא נזכרת רפורמה דומה לכאורה לרפורמת יאשיהו, כמעט מאה שנה לפניו, בימי המלך חזקיהו. בספר מלכים נזכרת רפורמה זו בקיצור יחסי: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה".[26] מתיאור הסרת הבמות נראה שמשתמע גם כאן ריכוז הפולחן בירושלים. נוסחת השבח לחזקיהו מזכירה את זו המוקדשת ליאשיהו, אבל הרפרנס שלה אינו לספר דברים ולמקור D המקראי, כי אם לפסוק החותם את ספר ויקרא: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי",[27] אשר מייצג את המסורת הכוהנית במקרא, מקור P. הד מעניין לרפורמה זו של ריכוז הפולחן בירושלים מופיע מאוחר יותר בנאום רבשקה מול חומות ירושלים הנצורה, בעת מסע סנחריב על יהודה: "וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָ͏ִם".[28]
בספר דברי הימים ב', פרק כ"ט עד פרק ל"א מופיע תיאור מפורט הרבה יותר של רפורמה זו, אשר מזכיר במידה רבה את תיאורי רפורמת יאשיהו ביהודה ובכל ישראל, ומתמקד בטיהור המקדש ובחג הפסח.
הממצא הארכאולוגי והמחלוקת סביבו
בחפירות תל ערד ותל שבע סבר יוחנן אהרוני כי מצא עדויות לרפורמת חזקיהו בשכבות המתאימות לימיו: פירוק מזבח קרניים בתל שבע וביזויו על ידי שילוב אבניו בקיר של מחסן, וביטול המקדש הקטן שהתקיים במצודת תל ערד. אולם יש החולקים על מסקנותיו אלה של אהרוני, בפרט ביחס לתל ערד.
הפרשנות ההיסטורית לרפורמת חזקיהו כמטרימה את רפורמת יאשיהו
המחקר נוטה להניח כי אכן התקיימה רפורמה של ריכוז הפולחן בירושלים בידי חזקיהו, אך לא ברור איזה מפרטיה מתוארים במדויק ואיזה אינם אלא השלכה לאחור של רפורמת יאשיהו.
בימי חזקיהו חרבה ממלכת ישראל הצפונית, בעוד שבממלכת יהודה בכלל ובירושלים בפרט חל גידול יישובי חד, שמקובל להסבירו בהגעת זרם פליטים מהצפון. עימם הגיעה גם חלק מהאליטה התרבותית של הצפון, כולל מחוגי הכוהנים והנביאים, ומורשתם התרבותית הצפונית ניכרת בספרות הדתית וההיסטוריוגרפית שנכתבה ביהודה במאה השנים הבאות, עד ימי רפורמת יאשיהו ואחריה.
נראה שבקרב פליטים אלו היו גם חוגים שהטיפו כבר בממלכת הצפון לבלעדיות הפולחן לה', כפי שמשתקף במסורות הנביאים אליהו, אלישע, עמוס והושע. מצד שני, בחוגי הכהונה של ירושלים עצמה, שגדלה והתחזקה מאוד בזכות הגירה זו, התחזקו כנראה זרמים ששאפו לא רק להסיר כל פולחן אחר, אלא גם לרכז את כל הפולחן במקדש שבירושלים. מסתבר שכבר בימי חזקיהו הופיעה אם כן רפורמה דתית המקדימה את זו של יאשיהו. אולם בניגוד למדיניותו הפרו-אשורית של אחז אביו, אשר הביאה לשגשוג ממלכת יהודה במקביל לדעיכתה של ישראל הצפונית, הרי חזקיהו מרד באשור וממלכתו עברה חורבן נורא בעת מסע סנחריב שדיכא את המרד. אף על פי שירושלים עצמה לא נכבשה חזקיהו שילם מס כבד לסנחריב וממלכתו נחלה חורבן קשה, והוא עצמו מת אחרי שנים ספורות. בימי יורשו מנשה התבטלה לחלוטין הרפורמה אותה קידם חזקיהו. מנשה חזר וקידם מדיניות פרו-אשורית שהביאה לשיקום הדרגתי של הממלכה בשנות שלטונו הארוכות, ותחתיו חזרו לשגשג גם כל סוגי הפולחן המגוונים שנהגו ביהודה, ואשר נגדם יצאה בהמשך רפורמת יאשיהו בחרי אף.
עיקרי האמונה והפולחן המשתקפים בספר דברים וברפורמת יאשיהו
מאפייניה של ההשקפה הדתית בספר דברים
דברי הברית
ספר דברים הוא הספר היחיד בחומש המצהיר כי הוא מכיל את "דברי הברית", שכל עם ישראל חייב לשמור: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים".[29]
ריכוז הפולחן "במָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר"
בספר דברים בולט האיסור על העלאת קורבנות מחוץ ל"מָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם": "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה"[30] לעומת זאת, בספר בראשית, נזכרים מקומות פולחן נוספים, ואילו בספר שמות מופיע: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", אשר לפי פרשנויות מסוימות מתיר פולחן בכל מקום. כך או כך, בשום מקום אחר בחמשת חומשי תורה לא נזכר איסור מפורש על העלאת קורבנות ועריכת פולחן מחוץ למקום היחיד אשר אותו יבחר האל.
מרכזיות וריכוזיות קורבן הפסח
מבין חומשי התורה, רק ספר דברים מתאר את קורבן הפסח הלאומי במקדש אחד, ורק בו: "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם [...] לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח [...] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם."[31]
רפורמת יאשיהו תואמת אם כן בפרטיה למצוות ולתפיסות הדתיות של ספר דברים, ומסתבר כי נוסח שלו הוא שעמד ביסודה.
ראשית המונותאיזם הצרוף
הרפורמה של יאשיהו, ואולי גם זו של חזקיהו ככל שאכן התרחשה כמתואר, היא למעשה ראשיתו של המונותאיזם הצרוף ביהודה, ככל שניתן לשחזר. בעוד שלפני כן ה' נעבד כאל לאומי מרכזי אך לא בהכרח יחיד, הרי מהשלטת הרפורמה ועד מות יאשיהו שרר ביהודה (למעשה, לפחות) מונותאיזם צרוף של אל אחד ויחיד, שפולחנו במקום אחד ויחיד.
גורל הרפורמה לאחר ימי יאשיהו
פרשת מותו של יאשיהו לאור המחקר
- ערך מורחב – קרב מגידו (609 לפנה"ס)
רפורמת יאשיהו נקטעה באחת בשנת 609 לפנה"ס, שנה בה מצא יאשיהו את מותו במגידו מידי פרעה נכו מלך מצרים. הדבר קרה בשעה שפרעה היה בדרכו צפונה, כדי לסייע בקרב לבני בריתו האשורים כנגד הבבלים. המעשה מתואר באופן שונה בספר מלכים ובספר דברי הימים, ונחלקו החוקרים בשאלת נסיבות האירוע.
המחקר החדש נוטה לקבל את הדעה לפיה בדרכו צפונה זימן אליו פרעה נכו את המלכים הווסאלים הכפופים למצרים, לרבות יאשיהו, כדי שיישבעו אמונים לו אישית (שכן סמוך לפני כן הוא ירש את אביו פסמתיך הראשון), ובחר להמית את יאשיהו מסיבות שלגביהן יש השערות שונות במחקר. פרשנות כזו יכולה להתאים לתיאור הלקוני של המאורע בספר מלכים. אם אכן כך היה, הרי השאלה מדוע המית פרעה נכו את יאשיהו במקום לקבל ממנו את שבועת הנאמנות נותרה פתוחה. אפשר כי אכן רצה לבלום את התפשטות והתחזקות ממלכתו.[32] אפשרות אחרת היא כי בהתרחבות דרומה פגעה יהודה באינטרסים המצרים שבדרכי הסחר העשירות לערב.[33] אפשרות רחוקה יותר שהועלתה במחקר היא כי יושבי יהודה עצמם התלוננו על יאשיהו בשל הרפורמה הדתית העקובה מדם אשר כפה עליהם;[34] ואכן, מייד לאחר מותו התבטלה רפורמה זו והעם חזר למנהגי הפולחן הקדומים שלו.
עד שנות ה-90 של המאה ה-20 המחקר קיבל כמעט ללא עוררין את גרסת ספר דברי הימים באשר לקרב מגידו, סיפור מקראי על קרב שלכאורה נערך בין ממלכת יהודה לממלכת מצרים בסביבות מגידו ובו מצא יאשיהו את מותו. את גרסת דברי הימים אימצו גם הספרים עזרא החיצוני וקדמוניות היהודים, אולם למקורות אלה אין ערך היסטורי עצמאי.
נטישת הרפורמה לאחר מות יאשיהו
לאחר מות יאשיהו בידי פרעה נכו, ירש אותו בנו יהואחז, כנראה בהשפעת תומכי הבבלים. העם חזר למנהגי הפולחן הקדומים שלו כבר תחת מלכותו הקצרה של יהואחז, שעליו נאמר "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו",[35] וכך גם היה בימי המלכים הבאים אחריו, עד חורבן הבית הראשון. יש לדבר הד גם בדברי העם לנביא ירמיהו[36] המעידים על חזרה לפולחן של מלכת השמיים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה ויינפלד, מיהושע ועד יאשיהו: תקופות מפנה בתולדות ישראל מההתנחלות ועד חורבן בית ראשון, ירושלים תשנ"ב, פרק עשירי: "הרפורמה של יאשיהו", עמ' 163–179.
- ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. ראשית ישראל: ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי. אוניברסיטת תל אביב. 2003
- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ט 2008, כרך ד, הרפורמה הפולחנית של יאשיהו, עמ' 195–201.
- יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, הוצאת רסלינג 2017, בעיקר פרקים א' וב'.
- יהודה אליצור, למהות הרגמים במערב ירושלים, דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות (תשכ"ט) ירושלים, תשל"א.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוקים י"ט–כ"ו
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים ד'–ל'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוקים ג'–ז'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוקים כ'–כ"ה
- ^ רש"י, מלכים ב כב כ
- ^ ר' לוי בן גרשום, מלכים ב כב כ
- ^ ראו ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ט'
- ^ ראו משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה א'
- ^ פירוש האברבנאל על ספר מלכים ב', פרק כ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ב, עמוד ב'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ל"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
- ^ פירוש המצודות על מלכים ב פרק כב
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ב'
- ^ רד"ק על ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ רש"י על ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק י"ד
- ^ בפרקים יב–כו
- ^ המקום הנוסף היחיד בחמשת חומשי תורה בו נזכר ריכוז של הפולחן הוא בפתיחתו של מה שנקרא במחקר "ספר הקדושה", בספר ויקרא י"ז פסוקים ג-ח, אולם זאת בהקשרים אחרים ובאופן אחר לחלוטין. החוק מתייחס לתקופת הנדודים ועיקרו הוא שקורבנות יועלו רק באוהל מועד ולא "עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה", ואין בו משום הכללה מפורשת לעתיד לבוא.
למעשה חוקי ספר דברים לקחו בחשבון פרספקטיבה היסטורית רחבה יותר, שבה לא נאמר במפורש מהו המקום אשר יבחר, ובמשתמע מקום זה יכול להשתנות לאורך הדורות, כפי שאכן מתואר במקרא.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"א; ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק כ'; ספר דברים, פרק ל', פסוק י'; ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ו.
- ^ W. M. L. de Wette; Disertatio critico exegetica qua Deuteronomium a prioribus Pentateuchi libris diversu, alius cuiusdam recentioris auctoris opus esse monstratu, Lenae, 1805.
- ^ שמואל ליונשטאם, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', (1954), טור 612, בערך 'דברים'.
- ^ מרטין נות 1943 - Noth, M. 1943. The Deuteronomistic History (English: 1981. JSOTSup 15. 2nd rev. ed. 1991). Sheffield.
- ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי. אוניברסיטת תל אביב. 2003, עמ' 296–298.
- ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי. אוניברסיטת תל אביב. 2003, עמ' 276 ועוד.
- ^ לפי הניקוד המסורתי יש לקרוא "מלאכת השמים", ובמקרה זה הכוונה הייתה לכלל הכוכבים, או צבא השמיים.
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים ד'–ו'
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ל"ד
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק כ"ב. נוסח דומה מאוד מצוי בסיפור המקביל בספר ישעיהו, פרק ל"ו, פסוק ז' ובספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוקים י"א–י"ב.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ט, פסוקים ח'–י"ב
- ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוקים ג'–ה' ואילך.
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ב'–י"א
- ^ נדב נאמן 1991 – Nadav Na'aman, The Kingdom of Judah under Josiah, Tel Aviv 18, 1991, pp. 3-71
- ^ השערת ברוך הלפרן Baruch Halpern, מצוטטת אצל ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 286.
- ^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, תל אביב, 2016, עמ' 42. בן-נון אף מקביל אפשרות זו למקרה דומה בממלכת בבל, שם הדיח כורש הפרסי את נבונאיד, המלך הרפורמטור הבבלי, והחזיר לממלכה את פולחנה הקודם לשביעות רצון תושביה.
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ב
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ד, פסוקים ט"ו–י"ט
