לפי האמונה שהתפתחה בתקופה הביזנטית נולד גאורגיוס הקדוש בלוד. גאורגיוס היה חייל בצבא הרומי שקיבל על עצמו את הנצרות. בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוסצו כנגד הנוצרים. גאורגיוס נצטווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים, אך תחת זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את גאורגיוס על דתו, אך הוא סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומתניקומדיה ב-23 באפריל303. באמונה הנוצרית הפך הקדוש ל"גאורגיוס הורג הדרקון", כשהדרקון מסמל את האמונה הפגאנית שקדמה לו. לאחר מותו נקבר גאורגיוס בקפדוקיה, ובמאה ה-5 הובא ראשו ללוד ונקבר בה. העיר הפכה ליעד לצליינים, ושמה הוסב מ"דיוספוליס" ל"גיאורגופוליס".
היסטוריה
בתקופת הקיסר קונסטנטינוס הראשון (306–337) נבנתה באתר כנסייה שלא הוקדשה עדיין לגאורגיוס הקדוש, שכן האמונה העתיקה המשייכת אותה לעיר התפתחה רק במאה ה-5 או ה-6. על פי ההיסטוריוןאוסביוס מקיסריה, שם הקדוש לו הוקדשה הכנסייה לא פורסם בתחילה מחשש לרדיפות. בהיות גאורגיוס למגן הדת הנכונה, סימלה הכנסייה המוקדשת לו את ניצחון הנצרות על אויביה, ולכן הפכה ליעד לכל מי שביקש לפגוע בנצרות ובנוצרים. הכנסייה נהרסה בשנת 614 בידי הסאסאנים. היא הוקמה שנית ונהרסה בשנת 1010 בפקודתו של השליט הפאטמיאל-חאכם. הצלבנים שייסדו בלוד את הבישופות הלטינית הראשונה בארץ ישראל, הקימו את הכנסייה השלישית במקום במהלך המאה ה-12 ועל-כן נאלצו לבצר את חומותיה. ב-25 בנובמבר1177 צרו כוחותיו של צלאח א-דין על לוד, אך הצלבנים גברו עליהם והניסו אותם; אולם ב-24 בספטמבר1191, במהלך מסע הצלב השלישי, הצליח צלאח א-דין להרוס את הכנסייה.
בתקופת הממלכה הצלבנית השנייה, נבנתה הכנסייה בשנית, אך עם הכיבוש הממלוכי של לוד ב-1260 היא הוחרבה על-ידי הסולטאן הממלוכי ביברס אל-מליכ, שהותיר חלק זעיר ממנה בהריסותיה על קנו, ככל הנראה כדי לבזותה ברבים.
בשטח חורבות הכנסייה ציווה ביברס להקים מסגד, ובבנייתו עשו הממלוכים שימוש באבני הגזית, בעמודי הגרניט והשיש ובכותרות הכנסייה ההרוסה. בשטח המסגד שוכנים שרידים של הכנסייה הביזנטית, ובהם גם עמוד ועליו כתובת ביוונית.
מאחר שבחלק משטחה של הכנסייה הצלבנית שכן המסגד, שוקמו רק הספינה המרכזית ומעבר האורך הצפוני, ושני האפסיסים שבקצותיהם. בשל מגבלות המקום נוצר בית רוחב, שבו רק שני מעברים: המעבר המרכזי, והמעבר הצפוני של הכנסייה ההיסטורית. רק שני האפסיסים, חלק מהקיר הצפוני ושני העמודים נותרו מהמבנים הקדומים, וכתוצאה מכך חלק מהקירות המודרניים מודבקים אל הקירות המקוריים, ורק על אלה המקוריים נראית פטינה.
מעל הכניסה אל הכנסייה קבוע תבליט אבן המתאר את הקדוש קוטל את הדרקון, ועל דלת הכניסה מופיעה המילה היוונית "NIKA" (ניצחון) בשל כך שהכנסייה מסמלת את ניצחון הנצרות. איקונוסטאזיס מפואר חוצץ בין אולם התפילה לאזור המקודש ובו נראים, בין היתר, דמויותיהם של גאורגיוס הקדוש קוטל את הדרקון, מרים, אם ישו אוחזת בישו הילד, ישו המורה, יוחנן המטביל ואיקונין המתאר את הקמת הכנסייה. במרכז האולם תלויה נברשתמוזהבת גדולת-ממדים שנתרמה על ידי הקהילה היוונית, והיא זהה לזו הנמצאת בכנסיית הקבר שבירושלים. שני גרמי מדרגות במעבר המרכזי מוליכים אל הקריפטה שבה שוכנת מצבת שיש מהמאה ה-19. לפי האמונה הנוצרית, קבור ראשו של הקדוש ג'ורג' מתחת למצבה, ועליה תבליט של הקדוש במרכזו של אגן שמן לצד הכיתוב ביוונית”ὁ Ἅγιος Γεώργιος ὁ τροπαιο φόρος”. ("גאורגיוס הקדוש, מגדלור מאיר").