ירגזי קרקעי (שם מדעי: Pseudopodoces humilis) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים החיה במרכז אסיה ברחבי רמת טיבט, צפון הודו, בהוטן ונפאל. ציפור זו יחידה בסוגה. ירגזי זה כשמו מעדיף לצעוד או לקפץ על הקרקע מאשר לעוף. אורכו של הירגזי הקרקעי 19–20 ס"מ ומשקלו עד 48.5 גרם. הוא בעל עיניים גדולות, רגליים ארוכות, פלומה עבה ובהירה ומקור דק ושחור הכפוף מטה, מאפיינים יוצאי דופן בקרב ירגזיים. הירגזי הקרקעי נחשב שנים רבות למין הקטן ביותר של עורביים, וסווג לסוג (Podoces), אבל הועבר למשפחת הירגזיים בעקבות מחקרים מורפולוגיים וגנטיים.
מאפיינים חיצוניים
הירגזי הקרקעי הוא עוף קטן; אורכו של הירגזי הקרקעי 19–20 ס"מ ומשקלו עד 48.5 גרם.[2] ראשו, גבו, וכנפיו חומים, וצידו התתחתון לבן עם מותניים בצבע בז' בהיר. הלחיים והעורף בהירים. יש לו פס לבן על נוצות ה-Alula. הזנב לבן בשוליו וחום־כהה במרכזו. המקור וכף הרגל אפורים כהים, וקשתית העין חומה כהה.[3] הוא בעל עיניים גדולות, רגליים ארוכות, פלומה עבה ובהירה ומקור דק ושחור הכפוף מטה, מאפיינים יוצאי דופן בקרב ירגזיים.[4] למין זה אין הבדלי זוויגים בולטים, אבל הצעירים שונים מהבוגרים בכך שהמקור וכף הרגל בהירים. אוכלוסיות מזרחיות נוטות להיות קטנות וכהות יותר. לירגזי קריאה שנשמעת "צ'יפ צ'יפ" בקול חלוש ושורק.[3]
התנהגות
ירגזי זה כשמו מעדיף לצעוד או לקפץ על הקרקע מאשר לעוף. בניגוד לעורביים מהסוג (Podoces), הירגזי הקרקעי אינו אצן אלא מקפץ.[4] הוא נצפה לעיתים קרובות בזוגות או להקות משפחתיות קטנות. הירגזי ניזון מחרקים, משתמש במקורו כדי לשלות אותם מסלעים או משלוליות או שהוא עוקב אחרי עדרי יאק וחוטף חרקים שנמשכו לגלליהם. הירגזי הקרקעי הוא עוף אנרגטי וזריז. עם זאת הוא עף נמוך ולמרחקים קצרים, וישתמש בתעופה רק כמוצא אחרון.[3]
הירגזי הקרקעי מקנן בחללים, בהם מחילות מכרסמים נטושות, נקיקים או מנהרות שהירגזי חופר בעצמו בגדות וצוקים. הקן בנוי מעשב וטחב ומרופד בצמר ופרווה.[4] הנקבה מטילה 4–6 ביצים לבנות בסוף מאי–יוני. שני ההורים מאכילים את הגוזלים, והפרחון נשארים תלויים בהורים גם לאחר יציאתם מהקן.[3] בממוצע, בכל שנה ל-27.2% מהזוגות יש לפחות עוזר זכר אחד, מהם 83.7% הם פרטים בשנתם הראשונה שנשארו בטריטוריית ההורים. כ-89.6% מהעוזרים עזרו באופן חד־פעמי ולאחר מכן התרבו באופן עצמאי. ישנם יותר ירגזים זכרים מנקבות, ואחוזי ההישרדות השנתיים (50% בממוצע) ותוחלת החיים הקצרה (בממוצע 1.8 שנים), מצביעים על כך שהמחסור בבנות זוג גורם להתנהגות זו.[5]
תפוצה ובית גידול
הירגזי חי ברמות והערבות של מרכז אסיה, סביב הרי ההימלאיה ומזרחה עד למחוזות סצ'ואן וגאנסו בסין. הוא חי מעל קו העצים בגבהים של 3,300–5,480 מטר מעל פני הים בערבות הרריות.[4] טווח התפוצה (כ–3,000,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי קרקעי מסווג כמין ללא חשש.[6]
טקסונומיה
המין Podoces hendersoni בסוג Podoces אליו סווג הירגזי הקרקעי במשך זמן רב.ירגזי מצוי, אחד מקרובי המין ירגזי קרקעי.
הירגזי הקרקעי נחשב שנים רבות למין הקטן ביותר של עורביים, וסווג לסוג (Podoces) על ידי אלן אוקטביאן יום (1871). הספק הראשון בהיותו חבר במשפחת העורביים הועלה על ידי בורקי (1978), ובוסס על הבדלים מורפולוגיים בינו לבין העורביים.[7] הופ (1989) הציעה שהוא מזכיר את הסיטיים והירגזיים.[8] עם זאת, מדריכים, מגדירים ומאמרים המשיכו להתייחס אל הירגזי הקרקעי כאל מין במשפחת העורביים. לבסוף סווג מחדש למשפחת הירגזיים בעקבות מחקרים גנטיים ואנטומיים (החל מ-2003) שהראו שהוא אף קרוב יותר לסוג ירגזי מאשר לכל סוג אחר במשפחה.[9][4][10][11][12][13] לא תוארו תת־מינים של ירגזי קרקעי.[12][13] העץ הפילוגנטי של משפחת הירגזיים על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
_-_%D0%A5%D1%83%D0%BB%D0%B0%D0%BD_%D0%B6%D0%BE%D1%80%D0%BE%D0%BE_(16566349299)_(cropped).jpg)
