PROFILPELAJAR.COM

אין לבלבל ערך זה, העוסק במקווה מים זמני, עם הערך "שלולית חורף", העוסק במערכת אקולוגית עונתית.

שלולית^[1] היא מקווה מים המכיל מים במשך עונת הגשמים.

מקור מי השלולית הוא נגר עילי בעקבות ירידת גשמים באגן הניקוז הנקווה בשלוליות. לעיתים נוצרות השלוליות כתוצאה מעליית מפלס מי התהום בעקבות גשמים באגן הניקוז. התכונה המייחדת את השלולית משאר מקווי המים המתוקים היא ארעיותה של השלולית: היא מכילה מים במשך ימים או שבועות ספורים ולכל היותר חודשים אחדים, ומתייבשת עם התקרב או במהלך הקיץ. משך קיומה של השלולית תלוי בכמות מי הגשמים מצד אחד, ומצד שני בקצב חלחול המים לקרקע והתאדותם.

כאשר זורקים עצם לשלולית, ניתן לצפות באדוות המתפשטות מהמקום בו נפל העצם כלפיי חוץ.

סוגים

שלוליות עפר – אופייניות לאזורים מישוריים. נוצרות מעל שכבת קרקע אטימה.

בריכות סלע – אופייניות לאזורים הרריים. נוצרות מעל סלעים.

סוג הקרקעית של השלולית משפיע על מידת איבוד המים בחלחול ועל הרכב החומרים המומסים במים.

היווצרות והיעלמות

היווצרות

שלוליות נוצרות עם רדת הגשמים בכל מקום שבו מצויות בקרקע שקערוריות, טבעיות או מעשה ידי אדם. להיווצרותן יש כמה גורמים:

בעונת החורף יורדות כמויות גדולות של משקעים בפרק זמן קצר יחסית, ובמקומות רבים אין הקרקע מסוגלת עוד לקלוט את כמות המים הרבה ולפיכך ניקוות שלוליות במקומות הנמוכים. לאורך שפלת החוף בארץ מצויים ריכוזים של קרקע כבדה הקרויה נזאז. קרקע זו מונעת את חלחול מי הגשמים ותורמת אף היא להיקוות המים על פניה. כשפוסקים הגשמים והקיץ מגיע, מתייבשות השלוליות בהדרגה, בשל התאדות מימיהן וחלחולם.

היעלמות השלוליות

בעבר היו השלוליות נפוצות באזורי הארץ השונים, אך בעקבות ריבוי האוכלוסייה ופיתוח החקלאות והתעשייה בישראל נפגע בית גידול זה. הסיבות העיקריות לפגיעה הן, ניקוז ביצות, בנייה המואצת וזיהום הסביבה למשל על ידי ריסוס מקווי מים בחומרי הדברה כפתרון תברואתי לבעיית היתושים. מספר שלוליות החורף הולך ופוחת עד כדי סכנת הכחדה של נוף מים זה, על מאכלסיו הייחודיים. במידה ורוצים לשמור על השלוליות יש להכריז על הפיכת השלוליות העיקריות בארץ לשמורות טבע.^[^{דרוש מקור]}

התנאים בשלולית

השלולית היא בית גידול זמני בעל תנאים מיוחדים:

שינויים מהירים – השלולית בדרך כלל רדודה ועומקה אינו מגיע אף לחצי מטר. מסיבה זו כמות המים בה קטנה, והיחס בין שטח פני המים לנפחם הוא גדול. משום כך יש בה חוסר יציבות, אשר מתבטא בשינויים מהירים וקיצוניים בטמפרטורה ובהרכב של המים.
טמפרטורת המים – בלילות חורף קרים במיוחד עלולים מי השלולית לקפוא עד הקרקעית, ואילו בשעות היום החמות המים עשויים להגיע לטמפרטורות גבוהות. טווח הטמפרטורות שלהם – 20 מעלות ויותר ביממה אחת.
תכולת הגזים – החמצן מגיע אל מי השלולית מן האוויר, וגם נוצר במים על ידי אצות זעירות בתהליך הפוטוסינתזה. ריכוז החמצן במים יכול להשתנות בהשפעת האור והטמפרטורה. הפחמן דו-חמצני נקלט מן האוויר, וגם מתווסף למים בתהליך פירוק החומר האורגני ובנשימת צמחים ובעלי חיים. לכן ריכוזו במים יעלה בשעות הלילה.
ריכוז המלחים – מי השלולית דלים במלחים, מכיוון שהם ניזונים ממי גשמים. אולם שלולית הנמצאת על קרקע מלוחה (למשל בנגב) מכילה מלחים בכמות גבוהה. בשלוליות שבהן מבקרים עדרי צאן ובקר מצטברים מלחי זרחן וחנקן, שמקורם בגללים.
עכירות המים – בשלולית יש סחף של חלקיקי קרקע, ולכן עכירות המים גבוהה. המים העכורים מפחיתים את חדירת האור למים, וכך משפיעים על קצב ההתפתחות של אצות וצמחי מים אחרים.
שרשרת המזון – הבסיס של שרשרת המזון בשלולית משתנה בהתאם לסוג הקרקעית. בשלולית המצויה על קרקע פורייה, מהווה החומר האורגני הנרקב את המזון הראשוני העיקרי. מקורו בשרידי צמחים מן העונה החולפת ובצמחים ירוקים הנובטים לאחר הגשמים הראשונים. כאשר הקרקעית סלעית, מהוות האצות, הצמודות לסלעים ולאבנים שבמים, את הבסיס של שרשרת המזון בשלולית.
ארעיות – ארעיותה של השלולית מהווה יתרון לגבי יצורים מסוימים, מפני שהיא מונעת מטורפים גדולים, כגון דגים, לחיות בתוכה. יצורים אלה היו יכולים לחיות היטב באגם ובנחל, שבהם התנאים טובים מאלה שבשלולית, אך קיומם של הטורפים שם מסכנת אותם והם מוצאים מפלט בשלולית.

התאמות לחיים בשלולית

השלולית היא בית גידול זמני וכאשר היא נוצרת, מופיעים היצורים בתוכה בצורה של התפרצות מהירה. בזמן קצר מתפתחת בשלולית ביומסה גדולה של יצורים, בעיקר אצות זעירות ובעלי חיים חסרי חוליות. חלק מהיצורים בלעדיים לבית גידול זה, ואחרים הם יצורים מזדמנים, החיים בדרך כלל במקווי מים קבועים.

השלוליות עשירות ביצורים רבים, שרובם בעלי כושר סבילות גבוה לשינויים בטמפרטורת המים, בכמות החמצן המומסת בהם ובחומציותם. כל אלה נתונים לתנודות רבות וקיצוניות במימיה הרדודים של השלולית. בשלוליות מתקיימים סרטנים ירודים, כגון דפניות, סרטני תריס וסרטני בוץ. כמו כן נפוצים במי השלולית זחלי יתושים, שפיריות ובריומנים, וכן זחלים ובוגרים של חיפושיות מים שונות. שלולית היא גם בית גידול לראשנים של דו-חיים כמו הצפרדעים, הקרפדות והטריטונים.

לבעלי החיים המאכלסים את השלולית יש התאמות מיוחדות להישרדות בעונת היובש ולהשלמת מחזור החיים בעונת הלחות הקצרה:

ביצי קיימא – סרטנים ותולעים, אשר כל שלבי חייהם הפעילים מתנהלים במים, מטילים ביצי קיימא. ביצים אלה מוטלות לקראת סיום העונה הלחה, ושוקעות לקרקעית השלולית. הביצים מצופות מעטה עבה, המגן על העובר מפני חום והתייבשות. הביצים נשמרות למשך שנים אחדות, וכך מבטיחות את המשכיות המין בבית גידול בלתי יציב זה.
תרדמת קיץ – תרדמת קיץ היא התאמה התנהגותית חשובה, האופיינית, למשל, לדו-חיים, כגון הטריטון. הוא מתחפר לעומק הקרקע, שבה נשמרת לחות ובה הטמפרטורה נמוכה יחסית במשך תקופת היובש. קצב חילוף החומרים בגופו יורד למינימום הנדרש לקיום הגוף ללא פעילות. הטריטון חוזר לחיים פעילים בהתחדש השלולית בעונה הבאה.
נטישת השלולית – לחלק מבעלי החיים מהווה השלולית בית גידול רק בהיותם בשלבים הראשונים לחייהם, ואילו השלב הבוגר מתקיים מחוץ למים. לקבוצה זו שייכים הדו-חיים ומרבית חרקי המים. חרקי מים, שאצלם גם השלב הבוגר קשור למים, כגון חיפושיות מים, מתעופפים ונוטשים את השלולית עוד בטרם תתייבש לחלוטין, ומוצאים את מקומם במקווי מים אחרים.
התפתחות מהירה – יכולת להשלים במשך תקופה קצרה את השלב המימי של מחזור חייהם. בהתייבש השלולית הם מסוגלים לעבור את העונה היבשה מבלי שייפגעו באמצעות צורות שונות של תרדמה (כמו ציסטות אצל אמבות או ביצי קיימא בסרטנים ירודים) או על ידי גלגול ועזיבת השלולית (כמו חרקים העוזבים כבוגרים או דו-חיים העוזבים כצעירים וחיים על-פני היבשה).
יכולת להשיג מזון בשלולית עצמה. רבים מהם ניזונים מחומרים אורגניים שבמים, ואחרים בולעים חיידקים וחד תאיים. החרקים והדו-חיים ניזונים מן הסרטנים הירודים, מהחומר הצמחי ומחומרי הרקב במים.

שלוליות חורף בישראל

ערך מורחב – שלולית חורף

שלוליות החורף הן נופי מים אופייניים לאזור ארץ ישראל. באזורים של צפון הארץ ומרכזה, העשירים יחסית במשקעים, השלוליות רבות ומשך קיומן ארוך (עד שמונה חודשים בשנה). ככל שמדרימים מספרן פוחת ומשך קיומן מתקצר.

בריכות החורף הגדולות בישראל הן שריד לביצות הגדולות שהשתרעו באזור החוף בישראל.

רוב שלוליות החורף הקטנות הן מלאכותיות ונחפרו בעבר ליד כפרים ערביים^[2] כדי לאגור מים להשקיה או להשקיית הצאן^[3].

קישורים חיצוניים

דנה מילשטיין, אביטל גזית, הביולוגיה של שלולית החורף, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
אילון גלעד, כולנו נרטבים בגללה, אבל מהי שְׁלוּלִית?, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018

הערות שוליים

^ מהשורש השמי ש.ל.ל שמשמעו קיבוץ ואיסוף. תיעוד אטימולוגי זה מובא בגמרא: מאי שלולית? אמר רב יהודה אמר שמואל, מקום שמי גשמים שוללין שם. רב ביבי אמר רבי יוחנן, אמת המים, שמחלקת שלל לאגפיה. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"א, עמוד ב'
^ גם כפרים ערביים לשעבר כמו סאסא.
^ ע"פ מאמר מאת ד"ר בני שלמון בספריית מט"ח.