ירגזיים[1] (שם מדעי: Paridae; באנגלית הם קרויים "tit" או "titmice") הם משפחת ציפורי שיר קטנה, והם חיים בחצי הכדור הצפוני וגם בחלקים הטרופיים של אפריקה ושל אסיה. הירגזיים הם עופות קטנים באורך 10–20 ס"מ בממוצע, עם מקור קצר, "כיפה" שחורה לראשם וחלקם גם בעלי ציצה. הם חיים ביערות ברחבי העולם, אוכלים חרקים וזרעים ואף מגיעים לתחנות האכלה אנושיות. המינים הגדולים במשפחה זו הם ירגזי סולטני (אורך מקסימלי – 21 ס"מ, מסה מקסימלית – 49 גרם)[2] וירגזי קרקעי (אורך מקסימלי – 20 ס"מ, מסה מקסימלית – 48.5 גרם).[3] המינים הקטנים במשפחה זו הם ירגזי צהוב־גבה (אורך מקסימלי – 10 ס"מ, מסה מקסימלית – 5.9 גרם)[4] וירגזי כיפת־אש (אורך מקסימלי – 10 ס"מ, מסה מקסימלית – 7 גרם).[5]
את שמם העברי טבע מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ') בספרו תולדות הטבע[6], ומקורו במילה 'רוגז', בגלל תוקפנותם כאשר הם מאוימים או מחפשים מזון. ירגזים אף מגרשים ציפורים אחרות, אפילו גדולות יותר, ממתקני האכלה קבועים. הם מהנפוצים בין ציפורי השיר באירופה וחלקם גם מגיעים לישראל.
רביית כלאיים בין ירגזיים תועדה פעמים רבות באסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה הצפונית, לרוב בין ירגזים מאותו סוג, אם כי תועדה גם רביית כלאיים בין ירגזים מסוגים שונים, ואף קיים תיעוד ישן (Stresemann, 1919; Suchetet, 1897) של רביית כלאיים בין-משפחתית בין ירגזי תכול (Cyanistes cyanus) וגנובתן אירופי (Aegithalos caudatus).[11] ניתוח משנת 2020 של נתונים פנוטיפיים מצביע על כך שרביית כלאיים מתרחשת ב-0.19% מכלל הירגזים בטבע ושמבין ציפורי השיר, תדירות רביית הכלאיים בירגזיים היא הגבוהה ביותר.[12][13]
^Brendan A. Graham, Ian Gazeley, Ken A. Otter and Theresa Burg, Do phylogeny and habitat influence admixture among four North American chickadee (family: Paridae) species?, Journal of Avian Biology 52 no. 5, Nordic Society Oikos, Published by John Wiley & Sons Ltd, 2021 doi: 10.1111/jav.02695
^Nicholas M. Justyn,Corey T. Callaghan,Geoffrey E. Hill, Birds rarely hybridize: A citizen science approach to estimating rates of hybridization in the wild, Supporting Information Table 3, Evolution 74(6), John Wiley & Sons, Inc., 01 March 2020, עמ' 1216-1223 doi: 10.1111/evo.13943
