יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מאחר שהוא לוקה בשגיאות רבות בעניינים מהותיים כמו הטיש. היסטוריה של החצרות, הפילוגים והסיבות להם ועוד.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

	יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

תנועת החסידות שפרחה החל מתקופת הבעל שם טוב מתאפיינת החל מהדור השני בפיצולים רבים ובאדמו"רים עצמאיים שאינם כפופים זה לזה. סביב האדמו"רים התגבשו "חצרות" או קהילות של חסידים שקיבלו את מרותם, והשתייכו אל החצר החסידית.

בדרך כלל מכונים החצרות בשם "חסידות" (למשל "פלוני משתייך לחסידות חב"ד").

• אדמו"ר (מכונה גם "רבי" או בעגה החסידית "רֵעבֶּע" וכן "צדיק"). האדמו"ר הוא המנהיג הבלתי מעורער של החצר החסידית. הוא מנחה את חסידיו באורחות חייהם והם פונים אליו בבקשת עצה וברכה. שתי חסידויות יוצאות מכלל זה הן חסידות ברסלב וחסידות חב"ד.
• התקשרות רגש התחברות בין החסידים לרבי על ידי לימוד מתורתו. דגש מיוחד שמו על התקשרות בחסידות חב"ד.
• אנ"ש (ראשי תיבות: אנשי שלומנו) - כינוי לחסידים ומקורבים הנמנים עם אותה חצר. לדוגמה: בחסידויות רבות אירועים מסוימים נחשבים ל"אירוע סגור, פרט לאנ"ש".
• חוזר (נהגה: חוֹיזר) - ההתוועדות נערכת בין השאר בשבתות ובחגים, ומכיוון שבשבתות ובחגים אסורה הכתיבה על פי ההלכה, ממונה חסיד בעל זיכרון טוב לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת לצורך כתיבת השיחה. בין החוזרים המפורסמים מוכר החוזר של הרבי מלובביץ', רבי יואל כהן.
• טיש (טיש שולחן ביידיש), זיץ (לשבת ביידיש) - מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, לעונג שבת וסעודה שלישית. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש בתורת החסידות ונוטלים שיריים מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק לחסידים מזונות שהאדמו"ר בירך עליהם. בקרב חסידות חב"ד אין טיש אלא פארבריינגען (התוועדות בתרגום חופשי מיידיש), כן בחסידות חב"ד בשונה משאר חסידויות פולין, סגנון הפארבריינגען שונה (האדמו"ר מדבר זמן רב יותר ובין 'דרשה' ל'דרשה' (המכונה 'שיחה' או 'מאמר חסידות- דא"ח') מנגנים החסידים). בחסידויות גדולות מקובל להתקין טריבונה מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.
• משב"ק (ראשי תיבות: משמש בקודש) - החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".
• ניגון - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מיוחד לניגונים חסידיים (שבהשפעתו נוסד הז'אנר "מוזיקה חסידית"). לחסידויות רבות יש מלחין, בין הידועים שבהם היה יעקב תלמוד שהיה מלחין ונגן החצר של חסידות גור, או רבי יעקב טאליחאנער שהיה מלחין לחסידויות הליטאיות, סלונים וקארלין. בדרך כלל חסידים אלו מכונים בעל-מנגן - חסיד שניחן בחוש מוזיקלי, אך לא בהכרח מלחין. ולעיתים מבצע את הניגונים בטיש או בהתוועדות. לחסידויות מסוימות ישנה מקהלה (קאפעליע) המבצעת את הניגונים, ובדורות האחרונים המקהלות החלו גם להקליט את הניגונים, כמו מקהלת ניח"ח בחסידות חב"ד. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, האדמו"ר הוא המלחין, כגון בחסידות מודז'יץ, בה מודגש במיוחד נושא הניגון (ניגוני מודז'יץ), ובחסידות ברסלב (ניגוני ברסלב), בה מספרים שרבי נחמן מברסלב חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לניגון^[1] וניגונים רבים מוכרים גם מחוץ לחסידות - ניגוני חב"ד.
• נסיעה - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם, לפעמים, אף בלי בני משפחתם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, במזרח אירופה, הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות. גם כיום, חסידים הגרים בארץ אחרת מרבם, נוסעים אחת לתקופה לפרק זמן בן כמה שבועות. בגור, אף מקובל, שבמשך כל עשרת ימי תשובה, נשארים כל האברכים בבית המדרש הגדול בצל רבם.
• קוויטל - בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה סמל לכך שהחסיד פודה עצמו ומשפחתו מצרות. בחב"ד נהוג לחלק את הפתקים לשלושה סוגים: 1. פ"נ - ראשי התיבות של 'פדיון נפש', ובו החסידים שופכים את נפשם לאדמו"ר, פ"נ זה, כותבים החסידים רק בימים מיוחדים - מאחר שהוא דורש רצינות מיוחדת. 2. מכתב - אותו החסידים כותבים כאשר מתעורר אצלם רצון, לבקש בקשה מיוחדת, הנוגעת למצבו הרוחני\גשמי של החסיד. 3. דו"ח - המפרט במדויק את מצבו (בעיקר) הרוחני של החסיד, בו החסיד כותב בפרוטרוט את הנעשה עמו בחיי היומיום.
• שטיבל - חסידים שהיו רחוקים ממקום מושב הרבי, היו נאספים בשטיבל לקיים מניין משלהם, ומתפללים בנוסח ספרד או בנוסח האריז"ל. היו גם מתכנסים שם להתוועדות חסידים בליל שבת, לסעודות "שלישית" ו"מלווה מלכה", שם ישבו ושרו מניגוני החצר, ולעיתים, העלו סיפורים של הרבי והזכירו דברי תורה שלו. כך התחברו אליו ממקום מושבם, בשטיבל אף הרבו באהבת חברים, שהיוותה ערך עליון בחסידות.
• שיריים - החסידים יושבים בטיש סביב שולחן אחד שבראשו יושב הרבי, המברך על הלחם לוקח מעט לעצמו ומחלק לחסידים. החסידים אכלו משיירי הרבי וראו בהשתתפות זו התעלות רוחנית והגעה לדביקות של ממש. לפי החסידות ישנה קדושה יתירה באוכל שבירכו האדמו"ר. מנהג זה נהוג ברוב החסידויות מלבד חב"ד^[2] וברסלב^[3].

חצר חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של האדמו"ר. החסידים מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ופונים אליו כשהם נזקקים לסעד רוחני או חמרי.

מלבד זאת מתאפיינים החצרות בהקמת מסגרות ייעודיות לבני החסידות, תלמוד תורה לילדי החסידות, ישיבה לבחורי החסידות וכולל לאברכי החסידות, במוסדות החסידות ניתן דגש בין היתר על לימוד תורת החסידות. בנוסף לכך ישנן חסידויות שמקימות קופות צדקה שמתמקדות בנצרכי הקהילה, כמו בחסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ.

חצרות חסידיות רבות התפצלו במשך הדורות, ונוצרו חצרות או תתי חצרות חסידיות נוספות. חלקן ימשיכו להתנהל כחסידות המקור וחלקן ישנו אי אלו דברים.

הסיבות להתפלגויות הן:

• סיבות הכרוכות במקום. במקרה וקבוצת חסידים מתגוררת במקום נפרד ממרכז החצר, ומנהלת שם בית מדרש, יכולה להיווצר חצר חסידית נוספת סביב דמות מרכזית שם, לרוב בן משפחה של הנהגת החסידות. כך למשל בחסידות נדבורנא או ויז'ניץ מונסי, בה מתגוררים מספר אחים בערים שונות וכל אחד מהם מכהן כאדמו"ר בעירו לקהילה המתגבשת סביבו ולא בהכרח שכל בני קהילתו עד להכתרתו ישתייכו לחצירו. כמו כן לפני השואה כבר התפצלו חסידיות כמו חסידות ויז'ניץ או חסידות צאנז, ישנם פיצולים שנכחדו בשואה כמו הפיצול בחסידות באיאן.
• מחלוקת פנימית באופן ההנהגה או בעקרונות החסידות.
• מאבק בין יורשי האדמו"ר (בניו, תלמידיו, חתניו, ובמקרים מסוימים אחיו וגיסיו). במקרה שכזה לעיתים ישנו ניתוק חריף אף מבני משפחה קרובים הכוללים תביעות בבית דין והחרמות משפחתיות. במקרים מסוימים יגיעו להבנות עם השנים ועם התבררות מעמדה של כל חצר ואז תשכך המחלוקת (לדוגמהחסידות תולדות אהרן) . לעיתים הפיצול נעשה בהסכמה בין האדמור"ים הטריים כמו בחסידות ויז'ניץ או בחסידות לעלוב.

חסידות ברסלב לא התפלגה רשמית למרות שיש פלגים שונים בחסידות ברסלב בגלל שאין לה הנהגת אדמו"ר מפטירת האדמו"ר הראשון והיחיד רבי נחמן מברסלב.

• מיכל גלטר, שטריימל בדיזנגוף, חצרות חסידיות והמרחב הדתי בתל אביב 1965-1940, מרכז זלמן שזר, 2023

מדיה וקבצים בנושא חצר חסידית בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: הרצאה של ד"ר מיכל גלטר' אינו ערך חוקי קודש וחול: החצרות החסידיות בתל-אביב, הרצאה של ד"ר מיכל גלטר בערוץ "אוניברסיטת בר-אילן", באתר יוטיוב (אורך: 11:24)
• דוד אסף, ‘“Money for Household Expenses”: Economic Aspects of the Hasidic Courts,’, Studies in the History of the Jews in Old Poland in Honor of Jacob Goldberg [Scripta Hierosolymitana, vol. 38], Jerusalem: The Magnes Press, 1998, pp. 14-50
• גיל כהן-מגן, "בחצרות החסידים" - הצצה נדירה לעולם גנוז, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2011