PROFILPELAJAR.COM

חורבן בית המקדש הוא מונח המתייחס לשני אירועים היסטוריים, בהם נהרסו בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. שני בתי המקדש שכנו על הר המוריה בירושלים. לאחר חורבן הבית הראשון, יצא העם לגלות בבל (שהחלה בגלות יהויכין), ובית המקדש פסק מלשמש בית רוחני ופולחני לעם ישראל עד לימי עזרא ונחמיה. לאחר חורבן בית שני, פסקה עבודת הכהונה והלויה בעם ישראל, הקרבת הקרבנות לה' ועבודת המשמר הישראלי גם כן עד עצם היום הזה, והתחילה תקופת הגלות.

חורבן בית ראשון

תאריך החורבן של בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, אשר כבש את ירושלים. השנה נקבעה על סמך מחקרים היסטוריים הלוקחים בחשבון את השנים החסרות. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון עמד על תילו 410 שנים,^[1] ונחרב בחודש אב שנת ג'של"ח לאדם הראשון (422 לפנה"ס).

באשר ליום המדויק של החורבן קיימת אי-בהירות, שכן התנ"ך מזכיר שני תאריכים שונים ביחס לחורבן בית המקדש הראשון: ז' באב בספר מלכים ו-י' באב בספר ירמיהו. חז"ל דנו בנושא ויישבו סתירה זו בתלמוד:

חרב הבית בראשונה, דכתיב: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן, רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל, יְרוּשָׁלָ‍ִִם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה'" וגו' (מלכים ב', כ"ה, ח'–ט')
וכתיב: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, בִּירוּשָׁלָ‍ִִִִם" וגו' (ירמיהו, נ"ב, י"ב).
ותניא: אי אפשר לומר בשבעה, שהרי כבר נאמר בעשור; ואי אפשר לומר בעשור, שהרי כבר נאמר בשבעה.
הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני. ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האוּר, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר: "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו, ו', ד').

— תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א'

למעשה התענית נקבעה לט' באב, שבו התחילה השריפה בבית המקדש, אך לדעת רבי יוחנן, מן הראוי היה לקבוע את התאריך בעשרה באב "מפני שרובו של היכל בו נשרף".

הסיבות לחורבן

ישנן כמה סיבות לחורבן בית המקדש הראשון, אך העיקרית מביניהן היא המרידות החוזרות ונשנות של ממלכת יהודה בבבל, בהובלת המלכים יהויקים וצדקיהו. המקרא וחז"ל זקפו את החורבן לדחיית המלכים את נבואתו של ירמיהו, אשר דרש מהם בשם ה' להיכנע לבבלים, כמו גם לחטאיו של עם ישראל ולריקבון מוסרי. לפי המקרא, הכהנים וחכמי העם עבדו עבודה זרה בבית המקדש עצמו (ספר יחזקאל, פרק ח'). על פי חז"ל חרב בית המקדש הראשון בעיקר בשל שלוש העבירות החמורות שהיו בעם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. במקורות אחרים מופיע שהחורבן לא התרחש בשל כך, אלא בשל מאיסת התורה^[2] או בשל שחיתות של בעלי השלטון והכח.^[3]

גורל כלי המקדש

לאחר חורבן בית ראשון, כלי המקדש נבזזו ונלקחו לבבל, כפי שמסופר בספר מלכים ב:

וְאֶת-עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית-ה', וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת וְאֶת-יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית-ה'--שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים; וַיִּשְׂאוּ אֶת-נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. וְאֶת-הַסִּירֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת, וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ-בָם--לָקָחוּ. וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף--לָקַח רַב-טַבָּחִים.

— ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים י"ג–י"ז

לאחר הכרזת כורש, הושבו חלק מכלי המקדש לירושלים ונעשה בהם שימוש בבית המקדש השני.^[4]

גלות בבל

ערך מורחב – גלות בבל

לאחר החורבן הוגלתה חלק מהאוכלוסייה מארץ ישראל לבבל. ההיקף המדויק שנוי במחלוקת. לאחר רציחתו של גדליהו בן אחיקם גלתה שארית הפליטה שהשאיר נבוכדנצר בממלכת יהודה למצרים. לאחר הכרזת כורש שבו חלק קטן מהגולים לארץ ישראל והחלו בהקמת בית המקדש השני.

חורבן בית שני

ערך מורחב – המצור על ירושלים (70)

שיאו של הקרב במרד הגדול נערך בירושלים. בפסח שנת ג'תת"ל הטיל טיטוס מצור סביב ירושלים. עד לי"ז בתמוז ג'תת"ל הוא התקדם עם צבאו ופרץ את החומה השנייה והשלישית. בי"ז בתמוז נפרצה חומת הר הבית וביום ראשון ט' באב^[5], 5 באוגוסט 70 (בלוח היוליאני)^[6], העלו הרומאים את המקדש באש.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

העם היהודי לאחר תקופת בית שני

חורבן ירושלים ובעיקר נפילת המקדש השני הייתה בעלת משמעות מיוחדת, מכיוון שהמקדש מילא הרבה פונקציות: מעבר לתפקודו הדתי-פולחני היה המקדש השני גם מוקד פוליטי, כלכלי וחברתי, ומכאן שחורבנו היה נורא. כמו כן, חורבן המקדש ריסק למעשה את ההנהגה המסורתית - את מעמד הכוהנים, את האצילים והצדוקים. עם זאת לא פסקו החיים היהודיים בארץ ישראל. קיימת השערה כי את המקדש שחרב החליף בית הכנסת, אלא שמציאות ארכאולוגית של חשיפת בתי כנסת כבר בימי בית המקדש (גמלא, בית הכנסת של תאודוטוס בן וטנוס בירושלים) דוחה מכל-וכל הנחה זו. את ירושלים החליפה במידה מסוימת העיר יבנה. ביבנה שימש רבן יוחנן בן זכאי כנשיא זמני שהחליף את השושלת הנשיאותית של בית גמליאל שנתפסו בעיני הרומאים כשותפים למרד, בתלמוד במסכת גיטין מסופר שמינויו היה באישור קיסר רומי. הלה הקים ביבנה בית-דין ובית מדרש אשר תפס בהדרגה את מקומה של הסנהדרין בירושלים בזמנה.

רבן יוחנן בן זכאי התבלט כמנהיג שלחם נגד תכונת האבלות ואווירת הפרישות וההתנזרות ששררו לאחר החורבן^[^{דרוש מקור]}, ושמקורן באובדן המקדש, על כל המשתמע ממנו. הוא בנה מסגרת אלטרנטיבית, שאמורה הייתה להתמודד במציאות חדשה של העדר מקדש. רבן יוחנן בן זכאי ביקש להתמודד עם שתי בעיות מרכזיות, ועשה זאת בהצלחה:

א) היש קיום לעם ישראל גם ללא מקדש?^[^{דרוש מקור]}
ב) כיצד אפשר לשמר מעט את עבודת הקודש וההנהגה הממלכתית ללא מקדש וכיצד לבצע זאת?

הלה קבע, למשל, שגמילות חסדים, כתנאי לכפרת עוונות, תבוא במקום הנוהג של הקרבת קרבנות שבטלה עם חורבן המקדש. הנשיא החדש חוקק שורה של תקנות חשובות, שלהן מטרה כפולה והן השלימו זו את זו: האחת - להנהיג את העם והחברה במצב של העדר מקדש, והשנייה - תקנות לזכר המקדש והחורבן, שלא יישכחו וייעלמו מזיכרון העם. תקנותיו נועדו לסגל בקרב העם את האמונה שהחורבן הוא זמני וחולף, ובמהרה ישוב המקדש וייבנה. מצד שני, משה ליב ליליינבלום כותב שמטרת תקנות ריב"ז הייתה: למען ירגילו את עצמם להביט על חירותם לפחות בזמן ההוה, כמו על דבר האבד, אם מפני שהיה ירא, שמא על ידי מרידה שנית תאבד גם יבנה וחכמיה, או מפני סיבה אחרת.^[7]

חשיבות מפעלי רבן יוחנן בן זכאי מתבארת גם על רקע המהפכה השקטה והזהירה שחולל. אמנם ללא התנגדותם המפורשת של הרומאים מצד אחד, אך גם ללא אישורם הרשמי והכרתם במעמדו מצד שני, שלא לדבר על הקשיים הרבים שחורבן הבית השני הביא בעקבותיו, בנה הנשיא החדש את מפעל השיקום ביבנה ב"עשר אצבעותיו".

רבן יוחנן בן זכאי הקים איפוא מרכז מחוץ לירושלים, מעין חלופה לעיר המרכזית, למקדש ולסנהדרין.

הגורם המרכזי שגרם לפילוג בחברה היהודית - הכיתתיות - נעלם, והנהגת הסנהדרין זכתה ליטול את ההובלה. אלא שכל זאת היה לכאורה, מכיוון שהמרכז ביבנה מעולם לא הצליח לרשת את מרכזיותה של ירושלים. בתוך הסנהדרין התגלעו ויכוחים משמעותיים ונוצרה מחנאות בתוכה, קהילות יהודיות מחוץ לירושלים לא סרו אוטומטית למרותו של המרכז ביבנה ומדי פעם התעוררו גורמים קנאיים שטלטלו את יהודה וכמעט הרסוה כליל.

אגדות החורבן

ערך מורחב – אגדות החורבן

אגדות החורבן הן אגדות העוסקות בחורבן בית המקדש השני (70 לספירה) ומה שקדם לו, בהרוגי ביתר לאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה), ובסיפורים אישיים קשים מהחורבן.

האגדות מכונסות בעיקר במקורות הבאים:

בתלמוד הבבלי בפרק חמישי של מסכת גיטין,
בתלמוד ירושלמי במסכת תענית פרק רביעי הלכה ה',
במדרש רבה על איכה
ובאבות דרבי נתן.

לעיתים מתייחסים במונח 'אגדות החורבן' רק לאגדות שבמסכת גיטין.

גם הרומאים כתבו אגדות על החורבן, שכללו תיאורים פנטסטיים על התערבות שמימית, קולות, ברקים ואורות. לדעת החוקר מתתיהו מיזיש מטרת האגדות הרומיות הייתה להצדיק את המעשה שהביא כבר במהלך ביצועו לפחד גדול אצל החיילים הרומיים, ומאוחר יותר לנקיפות מצפון קשות אצל מנהיגי האימפריה, שידעו להעריך את בית המקדש לא רק כמבנה היפה ביותר בעולם כפי שהוגדר על ידי היסטוריון רומי, אלא כמוקד לפולחן נעלה מכל בחינה על פולחני העכו"ם של האימפריה ושל התרבות ההלניסטית.^[8]

ציון החורבן במעגל השנה

בעקבות חורבן בתי המקדש, נקבעו ארבעה ימי תענית לזכר נקודות ציון מכריעות שהובילו אליו: עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, וצום גדליה. מלבד זאת, שלושת השבועות שבין תעניות הקיץ נקראים בין המצרים ובהם נוהגים למעט בשמחה.

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים בתנ"ך בספר זכריה:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

— ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט

להלן תאריכים מרכזיים באירועי חורבן בתי המקדש:

תענית עשרה בטבת: נבוזראדן, שר צבאו של נבוכדנצר, מלך בבל, הטיל מצור על ירושלים בתקופת בית ראשון. זה יום תענית.
תשעה בתמוז: על פי ספר ירמיהו, נפרצה חומת ירושלים ביום זה לפני חורבן בית המקדש הראשון (שנת ג'של"ח), והצבא הבבלי הסתער על העיר.
תענית שבעה עשר בתמוז: נפרצה חומת ירושלים לפני חורבן בית המקדש השני (שנת ג'תתכ"ח), אחרי מצור נוסף שהוטל על העיר, הפעם על ידי הצבא הרומי. לפי חלק מהדעות, גם בבית הראשון נפרצה החומה בשבעה עשר ולא בתשעה בתמוז. ביום זה מתקיימת תענית ומתחילים מנהגי האבלות של ימי בין המצרים.
ראש חודש אב: בחודש אב נחרבו שני בתי המקדש, ולכן מתחילתו של החודש מרבים במנהגי האבלות.
שבוע שחל בו: בצאת השבת האחרונה שלפני תשעה באב, נכנסים לשבוע שבו נחרבו שני בתי המקדש, ולכן מרבים עוד יותר במנהגי האבלות.
שבעה באב: ביום זה, לפי חז"ל, נכנסו צבאות זרים לבית המקדש והחלו לטמא ולהרוס את תוכנו במשך ימים ספורים, עד להחרבתו הסופית.
שמונה באב: בשעות האחרונות של היום מתכוננים לתענית באכילת ארוחה דלה במיוחד.
תענית תשעה באב: ביום זה הוצתה האש ששרפה והחריבה את העיר ירושלים ואת שני בתי המקדש בתוכה. מכיוון שביום זה בוצע המעשה, קבעו חז"ל לקיים בו תענית מלאה במשך יממה שלמה, משקיעה ועד לצאת הכוכבים. זהו יום התענית המרכזי על אובדן בית המקדש.
עשרה באב: האש שהחריבה את בתי המקדש בערה בעיקר ביום זה, ולכן מקיימים גם בו מנהגי אבלות מעטים. אחריו נגמרת תקופת בין המצרים.
תענית ג' בתשרי: נרצח גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, על ידי יהודי. מותו סימן את סופה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ עד לימי שיבת ציון. זהו יום תענית המכונה צום גדליה.

זכר לחורבן

ערך מורחב – אבלות על החורבן

מלבד ימי התענית קבעו חז"ל כמה הלכות כזכר לחורבן בית המקדש^[11]:

יש להשאיר מול פתח הבית מקום שאינו מסוייד בשטח של אמה על אמה.^[12]
אדם שעורך סעודה גדולה צריך להשאיר מנה מסוימת שאינה מוגשת.^[13]
אשה המתקשטת בתכשיטים צריכה להימנע מלהתקשט בכולם.^[13]
חתן צריך להניח אפר בראשו.^[13]
יש לשבור כוס או כלי אחר בחתונה.^[14]

כמו כן, יש המונים את השנים על פי המניין לחורבן הבית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חורבן בית המקדש בוויקישיתוף

אלי מנדלבאום, מסע בזמן: מחורבן בית המקדש הראשון - ועד סופו של הבית השני, באתר ynet, 26 ביולי 2015
אגדת חורבן בית המקדש הראשון, באתר ספר האגדה
חורבן הבית באתר "אספקלריה"
חורבן בית המקדש באתר "קבלה לעם"
זאב (ז'אבו) ארליך, נבואות חורבן וגאולה בתחום הארכאולוגיה, הרצאה בכנס 'מטמוני ארץ' באתר בינינו
מבט עדכני על ימי החורבן באתר ערוץ מאיר (מכון מאיר)
הרב אליעזר מלמד, הלכות זכר לחורבן, באתר פניני הלכה

הערות שוליים

^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד א'
^ "ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת כוכבים, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה. שנאמר: 'על מה אבדה הארץ?' על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא 'על עזבם את תורתי'.", פתיחתא לאיכה רבה, ב. ככל הנראה מההקשר, מדובר כאן במאיסת לימוד התורה, ולא בקיום המצוות.
^ ספר ישעיהו, פרק א', ועוד.
^ ספר עזרא, פרק א', פסוק ז'
^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד ב'.
^ מר שושני, מחברת 1CH78, דף ראשון. אברהם אריה עקביא, הלוח ושמושו בכרונולוגיא, עמוד ס"א. יוסף יצחק איידלר, הלכות קידוש החודש על-פי הרמב"ם, עמוד 383.
^ עיין השערה בתקנות רבי יוחנן בן-זכאי
^ מתתיהו מיזיש, העמים העתיקים וישראל: המצרים, הפרסים, היונים, הרומים, הנוצרים הקדמונים, הערבים והתייחסותם לישראל - ניסיון לבאר את התהוות האנטישמיות הקדמונית, פאדגורזע, דפוס ש.ל. דייטשער, תרס"ט (1909), עמ' 25-28
^ יצוין כי ישנם פוסקים שסוברים כי קיום המנהג הוא רק על ידי אי סיוד ולא על ידי צביעה בשחור
^ ראו כאן בעמוד 6.
^ מקור מרבית ההלכות בגמרא מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב.
^ שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף א.
^ ¹ ² ³ שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ב.
^ רמ"א אורח חיים סימן תקס סעיף ב. הלכה זו נשענת על שני מעשים המסופרים במסכת ברכות דף לא עמוד א, שם נאמר שמר בריה דרבינא ורב אשי שברו כלים כדי למנוע שמחה יתירה בשעת חתונה.