ההתייחסות הראשונה לצום גדליה היא בתנ"ך, בספר זכריה[2], שם מוזכר "צום השביעי". הכוונה היא לצום בחודש השביעי, הוא תשרי בספירה המקובלת המתחילה את השנה בניסן[3]. בגלל ההקשר בפסוקים, בהם מדובר על צומות החורבן, לא ייתכן שמדובר שם על יום הכיפורים (שחל גם הוא בתשרי).
בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, נאמר: ”צום השביעי, זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו.”[4]
רצח גדליה
לאחר כיבוש ממלכת יהודה בידי הבבלים, הוגלה חלק מהעם היהודי, ובמיוחד נכבדי העם, לבבל, ואילו בארץ נשארו מדלת העם, ששימשו כורמים ויוגבים. נבוכדנצר השני, מלך בבל, מינה את גדליה בן אחיקם לשליט על שארית הפליטה אשר נותרה בארץ יהודה. גדליה אסף והנהיג את כל פליטי החורבן, שכנע את יושבי יהודה לאסוף את היבולים, ואף קיבל גיבוי מירמיהו הנביא שהצטרף אליו למצפה[5].
כפי שמתואר בספר ירמיהו[6], גדליה נרצח בידי קבוצת יהודים בהנהגת ישמעאל בן נתניה, שהיה "מזרע המלוכה". גדליה הוזהר על הצפוי להתרחש מפי נאמניו, מפקד הצבא יוחנן בן קרח ואנשיו, שהזהירו אותו מפני ישמעאל. יוחנן אף ביקש כי גדליה יקדים להרוג את ישמעאל בפעולת מנע, אך גדליה לא האמין לו וסירב להצעתו. גדליה נרצח כשישב במצפה (כנראה נבי סמואל של היום), ואיתו נטבחו גם תומכיו ואף החיילים הבבליים שהיו מוצבים שם. הרצח, שנעשה בעיצומה של סעודה שערך גדליה לישמעאל בן נתניה ואנשיו, נעשה בהכוונת בעליס מלך עמון.
ברצח גדליה בא הקץ לקיומה של אוטונומיה יהודית כלשהי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון. הרצח גרם לדלת העם תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מחשש לתגובת הבבלים. בכך הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל במשך כחמישים שנה, עד ימי שיבת ציון.
מועד רצח גדליה
ישנה מחלוקת במסורת היהודית בשאלה האם גדליה נרצח ב-ג' בתשרי, או שנרצח ב-א' בתשרי והצום נדחה למעשה לאחר ראש השנה מפני שאי אפשר לקבוע צום ביום חג.
ג' תשרי:
סדר עולם, פרק כ"ו: "בשלשה בתשרי אחר חורבן הבית נ"ב יום נהרג גדליה בן אחיקם".
תוספתא, מסכת סוטה: "צום השביעי זה שלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם"[7].
הרמב"ם: "יום שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם"[8].
א' תשרי:
אבן עזרא[9]: "נהרג גדליה בראש השנה על כן קבעוהו ביום השלישי".
הרד"ק[10]: "ויהי בחודש השביעי, כמו מחר חודש ובראש השנה נהרג גדליה בן אחיקם וקבעו התענית במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב".
רבי יוסף קארו מביא בבית יוסף[11] בשם רבינו ירוחם שגדליה בן אחיקם נהרג בראש השנה, והצום נדחה לג' בתשרי, כדי שלא לעשות תענית בראש השנה.
תפילות
מכיוון שצום גדליה חל בעשרת ימי תשובה, שבהם ממילא מאריכים בתוספות רבות לתפילת הקבע, התפילה ביום זה היא אחת מהתפילות הארוכות שבימי החול במהלך השנה.
בקהילות הספרדים, מוסיפים סליחות של תענית אחרי חזרת הש"ץ של שחרית בתוך סדר התחנון, בנוסף על הסליחות הרגילות שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים; ואצל האשכנזים, אומרים סליחות רגילות של עשרת ימי תשובה (קודם תפילת שחרית) הכוללים כמה פיוטים הדנים בענייני צום גדליה. מנהג חסידי חב"ד לומר סליחות בתוך סדר תחנון לאחר נפילת אפיים, כבשאר תעניות ציבור.
קוראים בתורה את פרשת "ויחל משה" שחרית ומנחה. לאחר קריאת התורה במנחה נהגו בני אשכנז לקרוא במנחה את הפטרת "דרשו ה' בהמצאו", העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. אך בקרב בני עדות המזרח נחלקו הדעות, ברוב הקהילות לא נהגו להפטיר[13], וישנם קהילות, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, שנהגו להפטיר 'דרשו ה' בהמצאו'[14].
^באותן קהילות ספרדיות, מפטירין ברוב התעניות ב'שובה ישראל' (ספר הושע, פרק י"ד, פסוק ב'), אבל בצום גדליה מפטירים 'דרשו', כנראה משום שבשבת הסמוכה לצום גדליה (שבת שובה) קוראים את הפטרת 'שובה ישראל' ולא רוצים שיקראו פעמיים בשבוע את אותה הפטרה.