הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, הידוע גם בשמות "הבנק הבינלאומי" או "הבינלאומי", הוא הבנק החמישי בגודלו בישראל. מנייתו של הבנק נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ונכללת במדד ת"א 35 וב"מדד ת"א בנקים-5"[2].
היסטוריה
הרקע להקמת הבנק
במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20 פעלו בישראל כ-30 בנקים, רובם היו בנקים קטנים. בשנים 1967–1969 קרסו ארבעה בנקים בנק אלרן, בנק פויכטוונגר, בנק קרדיט ובנק זרובבל לאחר שצברו הפסדים ועקב ניהול לקוי. בנק ישראל התערב לראשונה בהגנה על מפקידים ונאלץ לסייע במכירת הבנקים, במקרה אחד גם יזם מכירה של בנק קטן, הבנק לחרושת ולמסחר, במטרה למנוע את קריסתו. בנוסף שלושת הבנקים הגדולים בישראל באותה עת (לאומי, הפועלים ודיסקונט) הגדילו את נתח השוק שלהם על חשבון הבנקים הקטנים, מאחר שלקוחות החלו לחשוש להפקיד את כספם בהם (בעקבות הקריסה של ארבע הבנקים), בנוסף הם רכשו בעצמם מספר בנקים קטנים. עקב כך יזם בנק ישראל ומשרד האוצר תוכנית לחיזוק הבנקים הקטנים והגברת התחרותיות בענף הבנקאות, על ידי מיזוג של מספר בנקים קטנים והזרמת הון נוסף לבנק החדש שיקום בעקבות מהלך זה[3].
הדיונים על הקמת הבנק החלו בסוף 1970, ותחילה דובר על מיזוג ארבעה בנקים: בנק לסחר חוץ (בנק שהחל לפעול בשנת 1956 גדל במהירות ל-29 סניפים על ידי רכישת קופות ומוסדות פיננסיים קטנים מקומיים ומעמדיים שהוקמו החל משנות ה-20 בארץ ישראל, אך נקלע לקשיים), בנק לייצוא (שנוסד בשנת 1929[4], בשמו המקורי - בנק הופנונג - והיה בבעלות האחים מאיר החל משנת 1955)[5], הבנק הישראלי לתעשייה (שנוסד על ידי התאחדות התעשיינים בישראל בשנת 1932, בשמו המקורי - הבנק הארץ ישראלי לתעשייה), ובנק קופת עם[6]. בנוסף הודיעה מדינת ישראל כי תזרים הון לבנק תמורת 26% מהמניות[6]. המטרה הייתה להקים בנק שיתמקד באספקת הון חוזר לתעשייה בישראל[6]. במהלך שנת 1971 החלו דיונים על כניסת משקיעים מארצות הברית ומבריטניה לבנק, בראשם "פירסט פנסילבניה קורפוריישן" שהיה הבעלים של הבנק הגדול ביותר במדינת פנסילבניה[7]. בשלב זה הבנק הישראלי לתעשייה לא נכלל בתוכנית המיזוג ובמקומו הוצעה לכלול את בנק אגודת ישראל[3], ודובר על הקמת בנק שיהיה הרביעי בגודלו בישראל, עם תחילת פעילותו. בספטמבר 1971 אישרה ועדת שרים לענייני כלכלה הזרמת 180 מיליון ל"י לבנק החדש. בנוסף הוצע לחברת העובדים להיות שותפה ב-10% מהבעלות, אך היא לא קיבלה את ההצעה[7].
הקמת הבנק
הבנק נרשם כחברה בע"מ ב-25 ביוני 1972 והחל בפעילות הבנקאית ב-4 באוגוסט באותה שנה, עם קבלת הרישיון מבנק ישראל. בשלב הראשון החל הבנק לפעול על בסיס הפעילות של הבנק ליצוא שמוזג אליו[8]. ב-1 באוקטובר נפתח הבנק באופן רשמי, כאשר הפעילות של סניפי הבנק לסחר חוץ שולבה בו. מנכ"ל הבנק לסחר חוץ, דוד גולן, מונה למנכ"ל הבנק החדש[9].
בדצמבר 1972, החליטה התאחדות התעשיינים בישראל למכור את הבנק הישראלי לתעשייה לבנק הבינלאומי הראשון[10], שהמשיך לפעול כחברת בת עד שמוזג לתוך הבנק הבינלאומי ב-1976[11].
במהלך 1973 החל לפעול בנק למשכנתאות - "מירב" בנק משכנתאות וחסכונות - כחברת בת של הבנק הבינלאומי, זאת על בסיס הבנק למשכנתאות וחסכונות שרכש הבנק לסחר חוץ ב-1960[12]. בנק זה הוקם במקור ב-1922[13][14] על ידי החברה הכלכלית לארץ ישראל של יהדות ארצות הברית, בשם "בנק משכנתאות ואשראי א"י"[15], וב-1946 שונה שמו ל"בנק משכנתאות וחסכונות"[16]. היקף האשראי והמשכנתאות שסיפק בנק "מירב" גדל פי עשרה תוך פחות משנתיים[17].
ב-1979 היה הבנק הבינלאומי השישי בגודלו בישראל מבחינת היקף המאזן, אם כי במרחק קטן מהמקום החמישי בו החזיק בנק אגוד ומהמקום הרביעי, בו החזיק הבנק המזרחי המאוחד[21]. פעילות הבנק הייתה קטנה מהתוכנית המקורית, מאחר ששני בנקים שהיו אמורים להיות חלק מתוכנית המיזוג המקורית שלו, בנק אגודת ישראל ובנק קופת עם, נמכרו לבסוף לבנק לאומי.
בשנת 1983 התחולל בישראל משבר מניות הבנקים אשר התפתח כתוצאה מויסות שערי מניות הבנקים בבורסה. כתוצאה מן המשבר הולאמו מניות כל הבנקים הגדולים בישראל בידי המדינה, שערי מניותיהם ירדו בחדות, והסבו נזקים כספיים גדולים למשקיעים ולכלכלה הישראלית כולה. הבנק הבינלאומי היה היחיד מבין הבנקים הגדולים אשר לא השתתף במשך כל השנים בתהליך הוויסות ולאחר ביצוע הסדר המניות בבנקים נותר כבנק הגדול היחיד בבעלות פרטית.
במאה ה-21
בשנת 2004 רכש הבנק הבינלאומי את הבעלות על בנק "אינווסטק ישראל" (לשעבר "בנק כללי לישראל"), ששמו שונה לאחר מכן ל"יובנק"[22].
באוגוסט 2006 רכש הבנק הבינלאומי את השליטה בבנק אוצר החייל מבנק הפועלים (68% מהון המניות) בסכום של כ-702 מיליון שקל[23]. בינואר 2018 השלים את רכישת 100% מבנק אוצר החייל, לאחר שמימוש האופציה שניתנה לו בעסקה המקורית לרכישה של יתרת האחזקות של ארגון חבר משרתי קבע והגמלאים בבנק[24].
בשנת 2008 רכש הבנק הבינלאומי את השליטה בבנק מסד, והוא מחזיק ב-51% ממניותיו[25].
בשנת 2014 מכר הבנק את החזקותיו בפיבי לונדון ובשנת 2016 מכר את החזקותיו בפיבי שווייץ, וחיסל את פעילותו הבינלאומית[26][27]. בכך הפך, למרות שמו, לבנק הישראלי היחיד מבין הבנקים הגדולים שאינו מנהל פעילות בינלאומית ישירה בחו"ל באמצעות חברות בנות או מוחזקות.
בשנת 2015 החליט דירקטוריון הבנק הבינלאומי על מיזוג הבנקים: בנק פועלי אגודת ישראל ויובנק אל תוך הבנק הבינלאומי. בסוף שנת 2018 מוזג גם בנק אוצר החייל[28]. ממועד המיזוג חדלו שלושת הבנקים מלהתקיים כבנקים עצמאיים אך הבנק הבינלאומי ממשיך לעשות שימוש במותג שלהם כאמצעי שיווקי בקרב קהל היעד המקורי של פעילותם.
בעלות
נכון ל-2023 בעלת המניות העיקרית היא חברת "פ.י.ב.י. אחזקות" המחזיקה בכ-48.34% בהון ובזכויות ההצבעה בבנק. ובידי הציבור כ-51.66% נוספים.
עם הקמת הבנק בעלי המניות היו מדינת ישראל שהחזיקה 26%, "פירסט פנסילבניה קורפוריישן" (בעליו של בנק "פירסט פנסילבניה" האמריקני) שהחזיק 41%[9]. זאת באמצעות חברת "פ.י.ב.י. אחזקות", חברת החזקות שהוקמה באותה עת לצורך החזקות מניות הבנק וחברות בת שלו. בעלי מניות נוספים היו קבוצת משקיעים בריטיים שהחזיקו כ-14%, קבוצת תעשיינים שהחזיקה כ-6%, האחים מאיר שהחזיקו כ-4% (מניות שקיבלו תמורת מניות הבנק לייצוא), חברת "משקיעי ישראל" בראשות סם רוטברג שהחזיקה כ-4% ובעלי מניות נוספים[9].
בשנת 1975 רכשה "קנדה-ישראל", חברת ההשקעות של משפחת ברונפמן הקנדית, 13% ממניות הבנק מידי ממשלת ישראל[29].
בשנת 1978 מכר הבנק האמריקני פירסט פנסילבניה" את חלקו לשאול אייזנברג, ומדינת ישראל מכרה לו את חלקה בשנת 1979, כך שהוא החזיק בכ-50% מהמניות והיה בעל השליטה בו[30].
באפריל 1980 מכרה קבוצת אייזנברג את חלקה בבנק ל"דנות", חברת השקעות בבעלותם של 11 תעשיינים, ברווח של כעשרה מיליון דולר[31][32].
בשנת 1986 עברה השליטה בבנק לידיו של ז'אק נאסר, שרכש את השליטה בחברת פי. בי. אחזקות מדנות. נאסר היה קרוב משפחה של משפחת הבנקאים היהודית ספרא (הוא בן דודו של רחמו נאסר, שהיה נשוי לאוולין ספרא[33])[34]. תחילה הכחישו בני משפחת ספרא שהם קשורים לעסקה (בעיקר עקב רצונם לא לפגוע בקשריהם בעולם הערבי), אך בהמשך נודע כי משפחת ספרא סיפקה את המימון לרכישה[35].
ב-1990 השליטה בבנק הבינלאומי עברה באופן רשמי מנאסר לאחים ג'וזף ומואיז ספרא[36]. על אף שרשמית ג'וזף ומואיז היו בעלי פ.י.ב.י. אחזקות המחזיקה בבינלאומי, ואדמונד ספרא היה בעל השליטה בקבוצת ריפבליק, השתייך הבינלאומי ל"קבוצת הבנקים של ספרא" והלוגו של המשפחה שולב בסמל הבנק. כאשר אדמונד ספרא ביקש ב-1993 לרכוש את השליטה בבנק לאומי, דרש בנק ישראל, כי המשפחה תתחייב למכור את הבינלאומי. בסופו של דבר, ספרא נסוג מהעסקה[37]. אחר כך פרץ סכסוך משפטי בין נאסר לאחים ספרא על כספים שכביכול היו חייבים לו[38], ועלתה הטענה שאדמונד ספרא הוא השולט בפועל בבנק הבינלאומי, בניגוד לאמור בתשקיפי הבנק לרשות לניירות ערך[39]. יורשי נאסר הפסידו לבסוף בתביעה[40].
באפריל 2003 רכשה את השליטה בבנק קבוצה בראשות איש העסקים צדיק בינו המורכבת מחברת ההשקעות הפרטית שלו, "בינו אחזקות", ומשפחת ליברמן מאוסטרליה[41]. במשך השנים הגדיל בינו את אחזקתו בבינלאומי, על ידי רכישת מניות נוספות מהציבור[42].
"בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח" - הוקם בשנת 1962, השליטה בבנק נרכשה על ידי הבנק הבינלאומי למשכנתאות בשנות ה-80. בשנת 2005 נמחקו מניות שני הבנקים מהמסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בעקבות הצעת רכש של הבינלאומי[43]. הם מוזגו לתוך חברת האם ב-2006[44].
בנק פועלי אגודת ישראל - הבנק הוקם בשנת 1977 והיה בבעלות משותפת של הבינלאומי (65%) והסתדרות פועלי אגודת ישראל, גופים הקשורים לה ואנשים פרטיים מקרב חברי התנועה[45]. הבינלאומי רכש את מלוא הבעלות בשנת 2010 ובשנת 2015 מוזג לתוך הבנק הבינלאומי וחדל להתקיים כישות משפטית נפרדת[46].
יובנק - נרכש בשנת 2004, ובשנת 2015 מוזג לתוך הבנק הבינלאומי וחדל להתקיים כישות משפטית נפרדת[47].
בנק אוצר החייל נרכש בשנת 2006, ומוזג לתוך הבנק הבינלאומי בסוף שנת 2018 וחדל להתקיים כישות משפטית נפרדת.
