הדנים דיברו פרוטו-נורדית, אשר עד סוף התקופה הוויקינגית התפתחה לנורדית עתיקה. בדומה לתושבים הקדומים ובני זמנם, השתמשו הדנים באלפבית רוני לצורך כתיבה, אך ככל הנראה לא הרבו להשתמש בו, היות שלא השאירו כתבים מלבד חריטות על אבני רונות, עצים ומגוון חפצים כגון כלי נשק, מכשירים ותכשיטים[3].
דת
בדומה לקודמיהם ולסקנדינבים בני זמנם האמינו הדנים בדת הנורדית העתיקה (אנ') אשר התפתחה מהפגאניזם הגרמאני. עד שנת 500 לספירה איבדו רבים מהאלים בפנתאון הנורדי מחשיבותם, מלבד בודדים כגון ת'ור, אודין ופרייר, להם התגברה הסגידה. במהלך המאה ה-10, בשלהי התקופה הוויקינגית, אימצו הדנים רשמית את הנצרות, כפי שתועד על גבי אבני רונות, מסמכים שונים ומבני כנסייה. ההשפעות שהביאה הדת הנוצרית החדשה באו לידי ביטוי באמנות, בתכשיטים ובמנהגי הקבורה, אך המעבר לא היה מהיר ושלם ומנהגים ישנים מהדת הנורדית העתיקה נותרו בשימוש בדרגות משתנות[4].
טקסטים שונים, כגון "ביוולף", מתארים ככל הנראה נוכחות מוקדמת מאוד של אריאניות בדנמרק, אך היה זה נושא לדיון אקדמי ארוך שנים האם משקפים מקורות אלה התאמות מאוחרות יותר או נצרות גרמאנית ממשית בקרב הדנים בתקופת הברזל[5]. קיימים מספר ממצאים ארכאולוגיים מדנמרק, המוקדמים שבהם תוארכו לאזור שנת 500, המתארים את דניאל בגוב האריות, כך שהדנים היו ככל הנראה מושפעים מרמה מסוימת של תרבויות אריאניות[6].
בתקופת הברזל הנורדית ישבו הדנים בשטחי דנמרק, הקצה הדרומי של שוודיה (כולל סקונה) ובשלזוויג של ימינו. בשלזוויג הקימו הדנים מערך ביצורים גדול בשם דנווירגה (Danevirke), לסימון גבולם הדרומי. המערך הורחב מספר פעמים, גם בתקופות שלאחר עידן הברזל. עד סביבות המאה ה-6 מתוארת יוטלנד כארצם של היוטים, שבט סקנדינבי אחר.
ה"ווילדיט'" מזכיר זוג מלכים אגדתיים-למחצה בהקשר לדנים של תקופת הברזל. סיגאר (Sigar), אשר שלט בדנים שוכני הימים, ואופה (Offa) שמלך על הדנים וגם על האנגלים. מאות שנים מאוחר יותר, סיפק סקסו גרמטיקוס בפעם הראשונה רשימה מלאה של שושלת המלכים האגדתית-למחצה של הדנים, אשר החלה במלך דן. אף שרשומותיו של סקסו נחשבות כתיעוד הכתוב הראשון של ההיסטוריה של דנמרק, ולפיכך של הדנים, היו מקורותיו בעיקר אגדות עתיקות ששרדו, פולקלור וסיפורים שבעל פה[7].
בירתם של הדנים ומקום מושבם של מלכיהם בתקופה זו הייתה ממוקמת בזילנד, באזור הכפר לֵיירה של ימינו[8].
התקופה הוויקינגית
החלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי הדנים בסקנדינביה לפני תחילת ההתפשטות הוויקינגית
בתחילת המאה ה-8 הקימו הדנים עיירות מסחר בתחומי שליטתם, ובכלל זה הדבי, ריבה, ויבורג ואורהוס, והרחיבו יישובים קיימים כגון אודנסה ואלבורג. הדבי גדלה והפכה במהירות ליישוב הגדול ביותר בסקנדינביה ושמרה על מעמד זה עד חורבנה בשנת 1066.
מסביבות שנת 800 החלו הדנים בעידן של פשיטות מאורגנות היטב על אירופה דרך החופים והנהרות. לאחר שלב הפשיטות החלה התיישבות הדרגתית של דנים באזורים נרחבים מחוץ לסקנדינביה, ובכלל זה באנגליה (הדנלואו), באירלנד, בהולנד ובצפון צרפת. בתחילת המאה ה-11 שלט המלך הדני קנוט הגדול בשטח נרחב אשר כונה האימפריה של הים הצפוני וכלל את אנגליה, דנמרק ונורווגיה.
הדנים הגיעו לראשונה לאירלנד ב-795, כאשר נחתו באי ראט'לין (Rathlin Island), והחלו בפשיטות ולאחריהם הקמת מרכזי סחר מבוצרים (המכונים לונגפורט (Longphort)). במהלך התקופה הוויקינגית הוקמו יישובי חוף רבים כגון דבלין, קורק, ואטרפורד ולימריק, אשר משכו מתיישבים דנים. קרבות ועימותים רבים אירעו מול השבטים האיריים המקומיים במהלך שתי המאות הבאות, כאשר לפי הצורך היו הדנים הופכים לבעלי בריתם של שבטים שונים. בקרב קלונטארף (Battle of Clontarf), שנערך ב-23 באפריל1014, הובסו הדנים לבסוף והמתיישבים התמזגו בצורה הדרגתית באוכלוסייה המקומית האירית[11].
פריזיה
הוויקינגים הראשונים הופיעו בחוף פריזיה (בתחומי הולנד וגרמניה של ימינו) בשנת 800, כאשר בזזו הדנים את יישובי החוף, ומאוחר יותר הפך מרכז המסחר של דורסטאד (Dorestad, באזור אוטרכט של ימינו) ליעד קבוע לפשיטות. בתקופה זו נשלטה פריזיה על ידי הפרנקים, ובאמצע המאה ה-9 קיבל לידיו המנהיג הדני רוריק את השליטה בחלקים המערביים של הולנד כפייף ואנשיו התיישבו באזור[12].
הפשיטה המתועדת על שטחי צרפת של ימינו ארעה בשנת 799, אם כי ההתקפה נהדפה על חופי אקיטן. מספר התכתשויות נוספות שבוצעו על ידי ויקינגים מהאזור בשליטת הדנים תועדו, ובכלל זה הפשיטה הראשונה דרך הסן ב-820. רק משנת 834 החלו ההתקפות על חופי צרפת לצבור תאוצה, בסיס קבע הוקם על האי נוארמוטייה (Noirmoutier), אתר מרכזי למסחר במלח בישול באותה תקופה, ופשיטות רחבות היקף החלו לצאת משם לעבר עמק הלואר. בעשורים הבאים נמשכו פשיטות בקנה מידה גדול על כל אזורי החוף, ובנוסף עשו הדנים שימוש במערכת הנהרות כדי לתקוף את היישובים בליבה של מערב אירופה[13].
בשנים הראשונות שלאחר שנת 900 הקימו הוויקינגים בסיס בחלקו התחתון של הסן, סמוך לעיר רואן. בניסיון לעצור או לצמצם את הפשיטות, הגיע שארל התם מלך פרנקיה המערבית להסכם עם המנהיג הוויקינגי רולו ב-911. על פי ההסכם, העניק שארל לרולו ולאנשיו הדנים שטח אשר כלל את סביבות רואן והשטחים שבין נהר האפט לרצועת החוף הצפוני של נורמנדי כפייף, בתמורה להפסקת הפשיטות. בעקבות ההסכם נוצרה ישות מדינית, שבתוך דורות ספורים עתידה הייתה לאחד תחתיה תושבים מעמים שונים כגון פרנקים, דנים ובריטונים, ולהופכם לקבוצה הומוגנית שנודעה כנורמנים. השושלת שייסד רולו הייתה לאחת החשובות והמשפיעות בימי הביניים ובין בניה בלט ויליאם הראשון, אשר כבש את אנגליה במאה ה-11 וכונה בשל כך "ויליאם הכובש"[14].
_4.jpg)
