דיוויזיית היגר ה-118 הייתה דיוויזיית חי"ר קלה של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
הדיוויזיה הוקמה ב-1 באפריל 1943, לאחר ארגון מחדש ועיצוב מחדש של דיוויזיית הרגלים ה-718. היא השתתפה בקרב על הסוטיזקה ביוני 1943, ונלחמה בפרטיזנים בבוסניה לפני שנשלחה לחוף הדלמטי כדי לשמור מפני נחיתות בעלות הברית בקיץ 1944. לאחר מכן היא נלחמה בחזית המזרחית במתקפת וינה במהלך החודשים האחרונים של המלחמה לפני שנכנעה לבריטים בקרינתיה במאי 1945.
המטרה העיקרית של דיוויזיות ה-jäger הגרמניות הייתה להילחם בשטח קשה שבו יחידות קטנות ומתואמות היו מסוגלות להילחם בקלות רבה יותר מאשר הכוח הכבד שהציעו דיוויזיות חיל הרגלים הסטנדרטיות. דיוויזיות ה-jäger היו מצוידות יותר מדיוויזיית הרים, אך לא חמושות כמו דיוויזיית חי"ר גדולה יותר. בשלבים המוקדמים של המלחמה הם היו הכוחות שנלחמו בשטחים קשים ובמרגלות גבעות וכן באזורים עירוניים, בין ההרים והמישורים. ה-jägers (ציידים בגרמנית), הסתמכו על רמה גבוהה של הכשרה ותקשורת מעט עדיפה, כמו גם על התמיכה הארטילרית הלא מבוטלת שלהם. בשלבי הביניים של המלחמה, עם צמצום דיוויזיות החי"ר הסטנדרטיות, הפך מבנה ה-Jäger של דיוויזיות עם שני רגימנטים חי"ר לצורת הארגון הסטנדרטית.[1]
מפקדים
- יוזף קיבלר (1 באפריל 1943 – 10 ביולי 1944)
- הוברטוס לאמיי (10 ביולי 1944 – 8 במאי 1945)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים