הדיוויזיה ה-83 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-83
83. Infanterie-Division
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
פרטים
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכט
סוג דיוויזיית חיל רגלים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1 בדצמבר 193926 באפריל 1945 (5 שנים)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים מפקדים

הדיוויזיה ה-83גרמנית: 83. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

הדיוויזיה הוקמה ב-1 בדצמבר 1939 בברגן, והורכבה מאנשי מילואים מצפון גרמניה (מהמחוזות הצבאיים II, X, XI ו-XX).[דרוש מקור] הדיוויזיה השתתפה בפלישה הגרמנית לצרפת ב-1940 ובילתה את 1941 בתפקיד חיל כיבוש. בתחילת 1942 נשלחה הדיוויזיה לחזית המזרחית וצורפה לקבוצת ארמיית הפאנצר השלישית. בתחילה פוצלה הדיוויזיה והשתמשו בה בגזרות שונות, חלק מהגורמים הועסקו בלוחמה הביטחונית בעורף.

הדיוויזיה נכחה בווליקיה לוקי בסוף 1942. העיירה עצמה נשמרה על ידי רגימנט הרגלים ה-277 של הדיוויזיה, יחד עם רגימנט הארטילריה וגדוד ההנדסה של הדיוויזיה, בפיקודו של אוברסט-לויטננט פון זאס. כוח זה כותר על ידי יחידות של ארמיית ההלם השלישית בקוזמה גליצקי במהלך קרב וליקיה לוקי והושמד בלחימה שנמשכה חודשיים.

במהלך 1943–1944 הדיוויזיה ה-83 צורפה לקבוצת ארמיות מרכז ולקבוצת ארמיות צפון, לאחר שהועברה לארמייה השישה עשרה באוקטובר 1943. עד סוף 1943 היא צומצם לארבעה גדודי גרנדירים.[1] לקראת סוף 1944 קבוצת ארמיות צפון נדחקה לכיס קורלנד. בסוף השנה פונתה הדיוויזיה דרך הים, ונשלחה לארגון מחדש בטורון. כעת היא הוקצתה לארמייה השנייה של הצבא ויסלה, ונלחמה נגד המתקפה הסובייטית מזרח פרוסיה. המטה ורגימנט הגרנדירים ה-257, אבדו בגרודז'ונדז לאחר שקיבלו הוראה להחזיק את העיירה, שכותרה על ידי החזית הביילורוסית השנייה ב-18 בפברואר 1945. המגינים נכנעו ב-5 במרץ.

הכוחות הנותרים הועברו דרך הים לסמלנד. הם נדחקו לאחור לכיוון פילאו, שם גורמים מהדיוויזיה ה-83 היוו את המשמר האחורי שהגן על שומת הנמל ב-25 באפריל (מפקד הדיוויזיה מקסימיליאן ונגלר נהרג ב-Nutief, היכן שהוחזקה העמדה הגרמנית האחרונה על ידי קרל הנקה). חלקים אחרים של הדיוויזיה נכנעו לכוחות הסובייטיים בחצי האי הלה.

מפקדים

  • קורט פון דר שבאלרי, 1 בדצמבר 1939 – 10 בדצמבר 1940
  • אלכסנדר פון זילוב, 10 בדצמבר 1940 – 13 בפברואר 1942
  • אדולף זינצינגר, 13 בפברואר 1942 – 2 בנובמבר 1942
  • תאודור שרר, 2 בנובמבר 1942 – 1 במרץ 1944
  • וילהלם הון, 1 במרץ 1944 – 28 ביוני 1944
  • היינריך גץ, 28 ביוני 1944 – 22 באוגוסט 1944
  • וילהלם הון, 22 באוגוסט 1944 – 27 במרץ 1945
  • מקסימיליאן ונגלר, 27 במרץ 1945 – 25 באפריל 1945
  • הלמוט ראץ, 25 באפריל 1945 – כניעה גרמנית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Mitcham, p.140