ב-1939, בתחילת שנת ה'ת"ש, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין וחלוקת המדינה בין רוסיה לגרמניה הנאצית, גורשה משפחתו לצד הרוסי, מעבר לנהר הסאן. הם נדדו לעומק שטחה של רוסיה הסובייטית ובין היתר שהו בסיביר ובקזחסטן, וסבלו מרעב קשה וממחלות, מהם מתו שני הוריו באושטוב (אנ'). אחיו אריה גויס לצבא האדום, אחיו מנחם עבד במחנות עבודה בסיביר, ואילו הוא ואחיו מרדכי המשיכו בנדודיהם[3].
ב-1944 נלקח לבית יתומים שיועד עבור אזרחים פולנים. לדבריו, בתקופה זו הידע שלו ביהדות היה מועט[4]. ב-1945 הגיע לפולין, ומשם הועברו היתומים בזהות גרמנית בדויה לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, בו פעלו מוסדות יהודיים. בתקופה זו פגש את אחיו הגדולים שהשתחררו משירות בצבא האדום. אחיו מרדכי, שעבר יחד איתו את תקופת המלחמה, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ואילו הוא הוכנס בידי אחיו הגדול לבית יתומים ילדי לינדנפלס של תנועת המזרחי, והחל ללמוד עברית ומעט לימודי יהדות.
בארץ החל ללמוד בכפר הנוער יקיר בכפר הרא"ה. לאחר מכן למד כשנתיים אצל הרב משה צבי נריה בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ובשנת ה'תש"ט הגיע לישיבת מרכז הרב יחד עם קבוצת התלמידים של הרב יעקב כלאב, ביניהם פרופ' נחום רקובר, הרב יהושע רוזן, הרב בנימין אביעד ואחרים, ולמד אצל הרב צבי יהודה קוק, הוא נודע כבר אז בעולם התורה כתלמיד חכם בולט[5]. כיוון שהגיע לארץ כשהוא יתום, היה כבן בית אצל הרב צבי יהודה, שאותו מחשיב הרב ליאור לרבו המובהק. הרב אברהם רמר העיד כי הרצי"ה אמר עליו ש"אינו יודע להוציא מפיו סברה שאינה ישרה"[6]. במאי 1956 זכה בפרס לחידושי תורה בכתב של משרד הדתות[7].
בשלב מסוים ביקש לעבור ללמוד בישיבת סלבודקה. רבו הרב אברהם שפירא ליבן עימו את ההבדלים האמוניים שבין הישיבות והוא שוכנע להישאר בישיבת מרכז הרב[8]. לימים סיפר על תקופת לימודיו זו: "אני באמת עשיתי מאמץ להתמיד בלימודים. לא היו לי דברים אחרים... לי לא הייתה משפחה, ובבין הזמנים היה לי הכי קשה, כי לא היה לי לאן ללכת... התחלתי ללמוד וראיתי שזהו זה. אחרי שהתבררה לי האמת נמשכתי לזה בצורה טבעית, כמו שמגנט מושך את הברזל"[9].
בשנת תשנ"ט (1999), כאשר הוקמה מפלגת תקומה, נבחר הרב ליאור לוועד הרבנים המנחה את המפלגה, עם הרבנים זלמן ברוך מלמד וחיים שטיינר. בשנת תשס"ט (2009) נמנה עם החברים במועצה הציבורית שבחרה את הרשימה לכנסת של מפלגת הבית היהודי שנוצרה מאיחוד המפד"ל ומפלגת תקומה, שפרשה מהאיחוד עוד לפני הבחירות, והרב ליאור נותר חבר במוסדותיה. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 חברה תקומה שוב לבית היהודי, ובהמשך הוקם פורום רבנים שייעץ למפלגה בנושאי דת ומדינה, והרב ליאור היה אחד מחבריו. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הודיע על תמיכתו במפלגת יחד (אלי ישי), שלבסוף לא עברה את אחוז החסימה.
ב-22 באוגוסט 2021, בזמן התפשטות מגפת הקורונה בישראל, פורסמה הקלטה של הרב ליאור בה הוא מביע התנגדות לחיסונים ואמר בין השאר "אני גם נגד החיסונים, אני לא יכול להגיד לא להתחסן, [ל]מי שחושב שהחיסון יעשה אותו יותר בטוח." וכן ש"החברות שמייצרות את התרופות זה בשבילם מכרה זהב. מי שגולם הולך אחרי זה, זה עוד לא הוכח"[24]. לאחר פרסום ההקלטה פרסמה לשכת הרב הבהרה בה טענו שהשיחה התקיימה מעל חצי שנה לפני שההקלטה פורסמה (החיסונים נגד קורונה אושרו על ידי ארגון הבריאות העולמי רק ב-1 בינואר 2021), שהדברים נאמרו כתשובה לאדם פרטי ולא כהדרכה לציבור ואמרו ש"התנגדותו של הרב ליאור הינה בעיקר בנוגע לכפיה [...] הרב ליאור מפנה את השואלים אותו לקבלת הדרכה רפואית בנושא (ולא הדרכה הלכתית) ובעקבותיה על כל אדם לקבל את ההחלטה האם ברצונו לקבל את החיסון או לא"[25].
בליל יום ירושלים (29 במאי) 2022 יידו ערבים שני בקבוקי תבערה אל בתי שכונת בית אורות, כאשר אחד מהם נזרק לעבר ביתו של הרב ליאור[26]. בליל שבת ה-26 ביוני יידו מחבלים בקבוקי תבערה על ביתו של הרב ליאור, וגרמו לנזק קל בכניסה למבנה[27]. ב-22 ביולי באותה שנה ניסו שלושה ערבים ליידות בקבוקי תבערה בשכונה, ונמלטו לאחר שאחד התושבים ירה באוויר והבריח אותם[28]. בהמשך הלילה ניסה מוחמד אבו גאנם, בן 57 ממזרח ירושלים[29], להצית את אחד הבניינים בשכונה, ונעצר למחרת[30]. כתוצאה מההצתה נשרפו מספר רכבים, ובהם רכבו של הרב ליאור[31]. ביולי 2023 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים 38 חודשי מאסר למוחמד, בגין ההצתה ובגין עבירות נוספות[32].
הרב ליאור הוא פוסק חשוב בציבור הדתי לאומי והחרדי לאומי. דרכו ההלכתית נסמכת בין היתר על "ערוך השולחן" והמהרש"ם, ופעמים שהוא פוסק כדעת ערוך השלחן כנגד המשנה ברורה[37]. שיעוריו הרעיוניים עוסקים רבות בתורת הנצי"ב. מפסיקותיו והליכותיו הבולטות:
תומך בעלייה להר הבית ואף נוהג לעלות אליו בעצמו[38].
תומך בשינוי מנהג הקבורה הקבועה המקובל כיום בארץ, לקבורה זמנית שלאחריה מתבצע ליקוט עצמות, על פי הנוהג הקדום מתקופת בית שני[42].
מקל בשימוש בתוצרי קטניות מסוימים בפסח, כגון שמן קטניות שהוכן בכבישה קרה לפני פסח, תערובת קטניות שהוכנה לפני פסח, וכן סויה, שלא הייתה בזמן הגזירה[43].
מורה לכלה לכסות את ראשה כבר בליל חתונתה, מיד לאחר "חדר ייחוד" שנעשה על פי מנהג אשכנז
מתיר הורדת קבצים מהאינטרנט באופן פיראטי באומרו שהנמצא באינטרנט הוא כמו "אבידה ששטפה נהר" שהיא נחשבת כהפקר וברור שבעליה התייאש ממנה (אך רק לשימוש אישי ולא לשימוש מסחרי)[44].
פוסק שאין לקבל תרומת זרע מגוי בנימוק שתכונות האב עוברות לבן וגוי עלול להוריש לבנו תכונות של אכזריות[46].
מתיר למי שכך קיבל מרבותיו לפסוק כערוך השלחן ולא כמשנה ברורה[47].
סובר שאם קיים מנהג שאינו מן הדין ואין לו ביסוס הלכתי כלשהו, יש ללכת אחר הדין אף אם רוב ישראל הולכים אחר המנהג[40].
סובר שחובתו של פוסקי הלכה לעמוד על עצמאותו ולא לשנות דעתו מפני לחצים, "ובאם שפלוני הרשה לעצמו לנסות ולכוף דעתו על דעת תורה, חובתו של מורה ההוראה שלא לשנות פסק תורתו, וחובתו לאומרה כפי שהיא"[48].
פסיקותיו ודעותיו בתחומים מדיניים
הרב ליאור תומך בטרנספר של ערביי יהודה ושומרון[49].
לאחר הפיגוע בישיבת מרכז הרב במרץ 2008, אמר כי מטרת המחבלים היא השמדת מדינת ישראל ומלחמתם היא בעלת אופי דתי. את שנאתם של הערבים כלפי מדינת ישראל השווה לשנאה הנאצית, וקבע כי "כל מי שרוצה להכניע ולהשמיד את עם ישראל יש לו דין עמלק, על כל המשתמע מכך". לדבריו, הקריאות לנקמה מבטאות דרישה טבעית, אולם הנקמה אמורה להגיע מהעם כולו, מהממשלה[50]. בספטמבר 2010, בעקבות פיגוע שבו נרצחו ארבעה תושבי בית חגי, אמר: "עם האויב הערבי המבין רק את שפת הכוח, לא היה שלום, אין שלום ולא יהיה שלום. אין מקום לאויב זה, הממשיך לשפוך דם יהודי, בתוך שטחי ארצנו הקדושה"[51].
על פי יאיר שלג, הרב ליאור שיבח את ברוך גולדשטיין לאחר הטבח שביצע במערת המכפלה: "אמנם הוא לא שיבח את מעשה הטבח עצמו, אולם הוא הגדיר את נכונותו של גולדשטיין להקריב את חייו במעשה שנועד לשיטתו להרתיע ובכך להגן על חיי חבריו כמעשה שבזכותו הפך גולדשטיין ל'קדוש כמו קדושי השואה'"[49].
פוסק כי בארץ ישראל אין להשכיר דירות לערבים ואין להעסיקם, הן משום שמדובר בסכנת נפשות והן משום ש"עניי עירך קודמים"[52].
במאי 2004, במהלך מבצע קשת בענן, פרסם פסק הלכה המתיר לחיילי צה"ל "לפגוע תוך כדי לחימה באוכלוסייה אזרחית 'חפה מפשע' כביכול". וכי "דין תורתנו הוא לחוס ולהציל את חיילינו ואזרחינו וזהו המוסר האמיתי של תורת ישראל, ואין להרגיש אשמה ממוסר נכרי"[53]. ב-2008, בעקבות הפיגוע בישיבת מרכז הרב התייחס הרב לירי צה"ל לעבר מקורות ירי גם במחיר פגיעה באוכלוסייה אזרחית, אמר: "אין מושג בהלכה היהודית של התחשבות בחפים מפשע תוך כדי לחימה. אנו פועלים כהתגוננות ולכן אין כאן שום שאלה. ברור שאם תוך כדי הלחימה צריך לעצור את הירי של המחבלים, מותר לפגוע גם באזרחים אם אין ברירה אחרת"[52].
תמך בסירוב פקודה במקרים שבהם חייל נדרש לפנות יישובים, בפרט בעת תוכנית ההתנתקות[54]. סמוך לביצוע התוכנית העביר את ישיבתו לשא-נור והנהיג את המאבק במקום נגד הפינוי, תוך זהירות מפגיעה בחיילים ובשוטרים[55].
התיר להוריה של שלהבת פס שנרצחה בפיגוע ירי לעכב את קבורתה במטרה ללחוץ על צה"ל לכבוש את שכונת אבו סנינה (שממנה בוצע הירי)[56].
התנגד לרבנים שהורו שלא לומר הלל ביום העצמאות בעקבות תוכנית ההתנתקות, באומרו שמדינת ישראל קדושה מצד עצמה, ללא קשר למעשי ראשיה[57]. עם זאת, הוא התיר לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה הנאמרת בבתי הכנסת ולהשמיט את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה"[58].
פסק שמותר היה לנסוע לתדרך נערים שנחשדו בזריקת אבנים שהובילה למוות של פלסטינית ועמדו בפני חקירת שב"כ, בשבת, משום שמדובר בפיקוח נפש, והסביר: "נמסר לי שאחד מהנערים לאחר שעבר את כל הסבל של המאסר ביקש לשלוח יד בנפשו"[59]. על פסק זה התבטא הרב יעקב אריאל "איני מאמין שהרב דב ליאור התיר זאת. אין כאן כל פיקוח נפש, אלא חילול שבת מהתורה". לדבריו, מי שהתירו "אולי הם בעלי זקנים, אבל רבנים הם לא"[60].
פסק כי מותר לנטוע עצי סרק בנגב בשנת שמיטה משום שהנטיעה היא חלק מ"מלחמה על ארץ ישראל"[61].
פסק שאסור למטיילים לקטוף פירות מעץ של ערבי, משום שגזל גוי אסור, בין אם מן התורה ובין אם מדרבנן[64].
בעקבות חטיפת שלושת הנערים בשנת 2014, פרסם מכתב בו כתב שהצרות באות בגלל העוונות, וציין "הידרדרות קשה" ביחס הממשלה לדמותה היהודית של המדינה, שמתבטאת ב"מתקפת חוקים שהמכנה המשותף שלהם הוא פגיעה וכרסום בצביון היהודי" וכן ב"רצון תמידי להסגרת חבלי ארץ לידי המחבלים"[65].
הסכמתו לספר "תורת המלך"
הפגנת התמיכה ברב ליאור
הרב ליאור נתן הסכמה בכתב לספר "תורת המלך", שנגד כותביו נפתחה חקירה משטרתית, בחשד של הסתה לגזענות. לאחר שסירב להופיע לחקירת משטרה בשל הסכמה זו, הוצא נגדו על ידי משטרת חברון צו מעצר[66]. בעקבות כך נערכה עצרת תמיכה בו, שבה אמר כי "לא ייתכן שאיזשהו פקידון במשרד ממשלתי יכתיב לרבנים מה להגיד. הרבנים ימשיכו לפסוק למרות האיומים"[67][68]. עשרות רבנים גינו את צו המעצר[69]. הרב הראשי לישראל בזמנו יונה מצגר אמר ש"לא יעלה על הדעת שרב בישראל ייעצר או אפילו יוזמן לחקירה בגלל הסכמה לספר". לעומתם דרשה קבוצת אישים, ובתוכם כמה מחתני פרס ישראל לפטר את הרב דב ליאור מתפקידיו הציבוריים[70]. ב-27 ביוני2011 עוכב לחקירה על ידי משטרת ישראל בקשר להסכמתו זו, ולאחר כשעתיים שוחרר לביתו[71]. לאחר המעצר אמר הרב ליאור "העבודה הזרה של דורנו זו הדמוקרטיה. פעם היו הבעל והעשתרות, והיום זו הדמוקרטיה. במקום שהדמוקרטיה תהיה צורת שלטון, היא הפכה להיות ערך. זה טוב לאנשים שחיים חיי הפקרות, כי הם לא רוצים רסן על עצמם"[72]. המעצר גונה בידי אישי ציבור מן הימין ו-25 חברי כנסת חתמו על עצומה לשר המשפטים בעניין. תומכיו של הרב ליאור חסמו בתגובה את הכניסה לירושלים[73][74]. בהפגנה נגד המעצר שנערכה מול בית המשפט העליון השתתפו כ-3,000 איש[75]. שני הרבנים הראשיים פרסמו גם הם הודעת גינוי נגד מעצר הרב ליאור[76]. ראש ממשלת ישראלבנימין נתניהו הגיב למעצר ולהפגנות ואמר כי "ישראל היא מדינת חוק, החוק מחייב וחל על כולם". הרב ליאור עצמו אמר כי מבחינה עקרונית כל אזרח צריך להתייצב לחקירה מרצונו החופשי, ואפילו אם הוא רב, אך כאן מדובר בהסכמה לספר בנושא הלכתי טהור ומותר לרב לומר מהי דעת התורה. "אם הם רוצים לביים איזה הצגה - אני לא רוצה להשתתף בה". בכך מחה, לדבריו, נגד המגמה להשתיק את קול התורה[77].
פסיקותיו ודעותיו בנושא מעמד האישה
מתנגד לשירות בנות דתיות בצבא, ומעודד אותן לשרת בשירות לאומי במקום[78]. בשנת 2013 כתב ששילוב נשים בצבא ביחידות לוחמות עלול "לפגוע בקדושת המחנה וממילא בכושר הלחימה של הצבא". לדעתו שירות כזה לא תואם את טבען של הנשים, אך הן יכולות לשרת בצבא בתחומים כגון אפסנאות ורפואה[79].
ממליץ על נישואין בגיל צעיר יחסית ומעדיף שנשים לא יצאו לעבוד ויתמקדו בהקמת משפחה ובגידול הילדים[80][81].
מתיר לנשים ללמוד משפטים, אך סובר שעיסוק בתביעות משפטיות "אין בו מכבודה של האישה". לדעתו עורכות דין צריכות לעבוד בתחומים אחרים של עריכת דין, ולא להופיע בבית משפט[82][83].
תמך בפסיקתו של הרב אליקים לבנון נגד התמודדות של נשים על תפקידים ציבוריים באלון מורה ואמר, כי אף על פי שמבחינה הלכתית מותר לאישה לצאת ולעבוד בכל משרה על מנת להשלים את הכנסת הבעל, כאשר זו איננה מספיקה, הרי הוא איננו מעודד יציאת נשים לעבודה שכן "זו לא השקפתה של תורה, מספיק יש לה עבודה בבניין הבית". דעתו היא כי "מדברים על כך שיש בעיה באלימות של הנוער. הבעיה היא שהאמא עובדת וקשה לה להתמסר לביתה"[80]. עם זאת, בבחירות לכנסת ה-17 עודד את השתתפותה של אורית סטרוק בתור מועמדת בבחירות לכנסת במסגרת רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל[84].
בעקבות העברת חוק הפונדקאות בוועדת השרים לענייני חקיקה בשנת 2014, שיגר מכתב לסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, בו כתב ש"הולדת ילדים בצורה כזאת היא תועבה גדולה, כאשר לא יודעים מי הוא האב וספק [מבחינה הלכתית] מי היא האם", וקרא שלא לחוקק את החוק[85].
חלק ג' - על יורה דעה ועל ענייני התקופה, קריית ארבע תשע"א;
חלק ד' - השקפה וענייני אמונה (קובץ שיחות מכתבים ומאמרים), קריית ארבע תשע"ב;
חלק ה - בנושא המועדים, תשע"ד; מהדורה שנייה בהוצאת דברי שיר, תשפ"ב
חלק ו - כרך נוסף על יורה דעה.
רוב הכרכים יצאו בהוצאת המכון לרבני יישובים בקריית ארבע, מלבד כרכים ג' וה' שיצאו בהוצאת הקרן להוצאת כתבי הרב ליאור. הספר קיבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שלמה עמאר.
ספרי שיעורים ופסקי הלכה למועדי השנה:
חגי תשרי - שיעורים ופסקי הלכה על ראש השנה, יום כיפור וסוכות
