גרף של רעי הוא מונח תלמודי המתאר כלי מאוס. בתלמוד ובהלכה המונח הוזכר בהקשר להלכות שונות כמו אמירת דברי תורה בחדר שבו נמצא הכלי, וטלטולו בשבת.
הלכות שבת (מוקצה)
בהלכות מוקצה, התירו חז"ל לטלטל בשבת, אפילו ביד, דבר מוקצה מאוס כאשר הוא מונח במקום שבני אדם מצויים שם, וגורם אי נעימות. מקור הדין הוא בתלמוד תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ו, עמוד ב': ”אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה”.
לדעת הערוך השולחן[1] טעם ההיתר לטלטל גרף של רעי הוא משום כבוד הבריות. מסיבה זו, לדעתו, אם אפשר לטלטל את הדברים המאוסים על ידי גוי או קטן יש לעשות זאת.
פרטי הדין
גרף של רעי לכתחילה
אף שהותר לטלטל גרף של רעי, לא הותר לכתחילה לגרום לעשיית דבר מאוס על מנת שיהיה מותר לטלטלו אחר כך מחמת כן. עם זאת, אם אדם גרם ליצירת גרף של רעי (בדיעבד), מותר לו לטלטלו ככל גרף של רעי.
כשאפשר בהיתר
יש מי[2] שכתב שאם אפשר לטלטל את הגרף על ידי גוי או באופן המותר כגון על ידי טלטול מן הצד לא הותר לטלטלו בהיתר של 'גרף של רעי', אך לדעת אחרונים אחרים יכול תמיד לטלטל משום גרף של רעי[3].
טאטוא הבית בשבת
בעיר שבה הבתים מרוצפים, מותר לטאטא את הבית[4] וכן נהגו העולם לטאטא את הבית.
החזון איש מציג שאלה: כיצד ניתן לטאטא את אבק עפר הבית, והלא האבק הוא מוקצה מחמת גופו? החזון איש מנסה ליישב את התמיהה בשני אופנים, האחד - שהאבק נחשב כגרף של רעי, שהתירו להוציא מהבית דבר מאוס אף על פי שהוא מוקצה מחמת גופו. השני - שהעפר והמוקצה על הארץ בטלים כמו שהפסולת בטלה בתוך האוכל כאשר הוא מרובה על הפסולת, כלומר: אין לאבק חשיבות עצמית, הוא טפל ונספח לארץ, ולכן אין טלטולו נחשב לטלטול מוקצה[5].
קריאת שמע ודברים שבקדושה בסביבתו
גרף של רעי יש להתרחק ממנו כשם שמתרחקים מצואה לשם אמירת דברים שבקדושה. יוצא מהכלל הוא גרף העשוי ממתכות או מזכוכית, שאם הוא נקי אין צורך להתרחק ממנו[6].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שח סעיף ס.
- ^ אגרות משה חלק ה כא ט, וכ"כ בערוך השולחן אורח חיים סימן שח ס
- ^ תהילה לדוד שח מ
- ^ ואין חשש שישווה גומות בעפר הבית, ויעבור על איסור מלאכת בונה.
- ^ הלכות שבת סימן מ' סעיף כ"א.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ז, סעיף א'.