מְלֶאכֶת הַמְרַקֵּד (וגם הַמַּרְקִיד^[1]) היא הרקדת הקמח בנפה, כדי לגרום לקמח הדק יותר ליפול למטה, ולהותיר את הפסולת למעלה, היא מלאכה המנויה כמלאכה נפרדת בל"ט מלאכות שבת ממלאכות זורה ובורר, אף על פי שמלאכה זו ומלאכת בורר הן מלאכות שוות, שמהותן ברירת פסולת מתוך אוכל, ולמרות זאת הן מנויות כשלוש מלאכות נפרדות מכיוון שבמשכן היו שלוש פעולות נפרדות^[2].

למרות זאת, קיים חילוק בין מרקד לבורר וזורה, בכך שמלאכת מרקד היא דווקא מלאכה הנעשית על ידי כלי, זורה הוא דווקא על ידי רוח, ובורר הוא אפילו ביד, וזה החילוק המעשי בין שלוש המלאכות^[3].

במסכת שבת^[4] קובעת המשנה כי אסור לברור את שמרי היין מתוך היין בשבת, דין זה נלמד ברמז מדברי המשנה: ”תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת”. המשנה קובעת כי בשבת אסור להשתמש בכלי "משמרת" העשוי לברור את שמרי היין מתוך היין, אלא אם כן המשמרת תלויה ועומדת שאז מותר לתת לתוכה שמרים ולסנן, כי אין דרך משמר בכך, אך אסור לקחת את הכלי ביד ולסנן^[5].

בתלמוד, נחלקו רבה ורבי זירא מה הוא איסור מלאכת משמר. למשמר יש נקודות דמיון למרקד, אך היא שונה ממנה. אף על פי ששתיהן נעשות על ידי כלי שבורר את האוכל מהפסולת, שונה משמר שמרי יין ממרקד את הקמח מתוך הפסולת, שבזה האחרון האוכל נותר בכלי והפסולת הדקה נופלת מבין הנקבים, ואילו במשמר שמרי היין העבים נותרים בכלי והיין הצלול נשפך אל עבר הכלי המונח למטה.

רבה אומר כי פעולת משמר היא עבירה על מלאכת בורר מכיוון שהיא דומה לזו יותר מאשר ל"מרקד", כי "מה דרכו של בורר? נוטל אוכל ומניח הפסולת, אף הכא נמי נוטל את האוכל ומניח את הפסולת", ומכיוון שכך, ניתן להתרות בפני ה"משמר" על מלאכת בורר, לעומת זאת סבור רבי זירא שמשמר הוא איסור מלאכת מרקד, ולכן אם העדים מתרים בו על מנת לחייבו סקילה, יש להתרות בו משום מלאכת מרקד, כי "מה דרכו של מרקד? פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה! אף הכא נמי אוכל מלמעלה ופסולת מלמטה".

נחלקו הראשונים בפירוש המחלוקת. לפי רש"י כולם מודים שניתן להתרות ב"משמר" משום מלאכת מרקד, והמחלוקת היא רק האם ניתן להתרות בו גם משום מלאכת בורר. אך רבינו חננאל סבור שהמחלוקת היא קוטבית, וכל אחד מהם סובר שניתן להתרות בו רק משום מלאכה אחת. הרמב"ם^[6] פוסק להלכה שמשמר חייב משום בורר או מרקד, כלומר שניתן אכן לחייבו משום כל אחת מהשתיים, משום ששתיהן מהותן שווה^[7].

כל מלאכת בורר הנעשית על ידי כלי היא איסור מלאכת מרקד. מכיוון שכך, התחבטו הפוסקים האם מותר לערות משקה תה מתוך כלי שיש מסננת בפיו שמטרתו למנוע חדירת עלי התה לתוך הכוס. נחלקו הפוסקים בזה, יש שסבורים שמדובר באיסור^[8], ויש שסברו שמותר^[9] מכיוון שאפשר לשתות את עלי התה ואינם נחשבים לפסולת גמורה, וראיה לכך שאם נכנסו לתוך פיו אין הדרך לפולטם אלא לבלוע אותם, ולכן גם אם משום צלילות המים בוררים אותם, אין הם נחשבים לפסולת כלל.

• הרב אליעזר מלמד, ארבע המלאכות הקשורות למלאכת 'בורר', באתר פניני הלכה