הגדרת המלאכה היא כל פעולה המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך. בלשון התלמוד הירושלמי: ”כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע.”[1] בניגוד לרוב המלאכות, בהן יש שיעור מיוחד כדי לעבור על האיסור[2], בזריעה אין שיעור, אלא הזורע כלשהו, כלומר אפילו רק זרע אחד חייב. ולא רק הזורע, אלא כל העושה פעולה כלשהי המביאה לזריעת האילן, כמו הזומר את האילן כדי שיצמח. השקאת צמחים ועצים בשבת, וכן השריית חיטיםושעורים וזרעים אחרים במים, פעולה הגורמת להם לצמוח, הם תולדות זורע, וגם בהם החיוב הוא בכל שהוא, כלומר: גם השקיה מועטת נחשבת להשקיה.
הזורע כל שהוא חייב. הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע. אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא.
גזרו חז"ל שלא לשאוב מים בגלגל במקום שנוהגים לזרוע בו (משאבת מים ידנית או ממונעת על ידי בהמה) בשבת[4].
המשקה את הזרעים חייב משום זורע. לפיכך אסור לשאוב מן הבור בגלגל גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. ומפני זה אם היה הבור של גלגל בחצר מותר למלאות ממנו בגלגל.
הפוסקים מתלבטים בשאלה, האם אדם שזרע צמח במטרה להותירו שם, והוציאו מיד - לפני שהספיק לצמוח או להשריש בקרקע, האם הוא חייב. לפי שיטת המנחת חינוך[5] מלאכת הזריעה היא רק בצירוף תוצאות הפעולה המעשית של הזריעה, שהם הצמיחה, ורק פעולה כזו נחשבת לזריעה, אך לפי שיטת רבי אברהם מסוכוטשוב בספרו "אגלי טל"[6] אם נתנם במים במטרה לשרותם זמן ארוך ואחר כך התחרט, והוציאם קודם שצמחו חייב, שכן פעולת הזריעה היא פעולה המביאה לידי צמיחה, למרות שתוצאותיה בוטלו על ידי פעולה מנוגדת.
זריעה בעציץ הנקוב בתחתיתו כדי שורש קטן, נחשבת לזריעה שכן עציץ כזה יונק מהקרקע[7]. זריעה בעציץ שאינו נקוב, נתונה במחלוקת בין הפוסקים[8].
^שו"ע אורח חיים - סימן שלו, ג: "מותר לילך על גבי עשבים, בין לחים בין יבשים, כיון שאינו מתכוין לתלוש. אבל האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אף על פי שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין: הגה - ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות, אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים (ב"י בשם סה"ת)".
^פוסקים שונים חילקו בין גלגלים, מקומות וזמנים שונים, להרחבה, עיינו באנציקלופדיה תלמודית, זורע, כרך א', עמ' פט-צ, הוצאת אנציקלופדיה תלמודית, הוצאה 8, תשנ"ח.
.jpg)