הרב ברוך חי ופעל בצרפת והיה תלמידו המובהק של ר"י הזקן. הוא מזכיר בספרו רבים מחכמי צרפת אך רק ארבעה מחכמי אשכנז בדברי משא ומתן שלהם עם חכמי צרפת. ספרו הולך אחר בית המדרש הצרפתי, ובניגוד לחכמי אשכנז אינו עוסק כלל במנהגי הקהילות. חכמים שבאו אחריו העידו על פעילותו בפריז ביחד עם רבי יהודה בן רבי יצחק שירליאון[7]. לקראת פטירתו עלה לארץ ישראל בתקופת עליית בעלי התוספות, בה גם נפטר ונקבר.
כפי שגילה שמחה עמנואל, למרות היותו תלמיד חכם צרפתי, ייחסו לו חכמים מאוחרים את השם "רבי ברוך מגרמייזא"[8], ככל הנראה בשל בלבול עם רבי ברוך אביו של המהר"ם מרוטנבורג[9]. רבי ברוך אינו מוזכר בהתכתבויות הלכתיות בין חכמי הלכה גרמנים, ושמו לא עולה בהקשר של פסיקת הלכה בוורמיזא, ולעומת זאת הוא מוזכר רבות בהתכתבויות עם חכמים צרפתים. בן דורו הגרמני רבי אלעזר מוורמס, המרבה לצטט את ספר התרומה בספרו, ספר "הרוקח", אף כינה אותו "רבי ברוך ב"ר יצחק מצרפת".[7]
ככל הנראה, חכם נוסף בשם זהה, רבי ברוך בן יצחק, היה תלמידו של ר"י הזקן, והוא מכונה על שם עירו רבי ברוך מרגנשבורג.[11].
חיבוריו
עיקר פרסומו של רבי ברוך היה בשל "ספר התרומה" המכיל פסקי הלכה בלשון קצרה במגוון נושאים: שחיטה, טרפות, איסור והיתר, חלה, נידה, גיטין, חליצה, עבודה זרה, יין נסך, ספר תורה, תפילין ושבת. הספר כולל גם פרק מיוחד על "הלכות ארץ ישראל", בהתאם לרוח התקופה בה העלייה לארץ ישראל הייתה עניין אקטואלי. בסוף הספר צירף המחבר מפתחות המכילים את תמצית הפרקים. את חיבורו זה סיים לכתוב סמוך לשנת 1202 וכעבור כמה שנים (כנראה ב-1208) כבר היה בדרכו לארץ ישראל.
ספר התרומה נחשב לאחד מספרי הפסיקה החשובים, ופוסקים רבים מבססים עליו את פסקיהם. קיימים 17 כתבי יד שלמים של הספר ו 63 כתבי יד חלקיים והוא נדפס במהדורות רבות[12]. בתשס"ח הודפסו הלכות ארץ ישראל מתוך ספר התרומה במהדורה חדשה ומתוקנת על פי כתבי יד על ידי הרב יואל פרידמן ממכון התורה והארץ. הספר כולו יצא במהדורה חדשה בשני כרכים על ידי הרב דוד אברהם ממכון ירושלים. בתש"ע הודפס חציו השני של הספר מהלכות עבודה זרה ואילך על-פי חלק מכתבי היד[13], חלק זה יצא מחדש במהדורה מתוקנת בשנת תשפ"ב. חלקו הראשון של הספר במהדורה זו הודפס בתשפ"א.
הטור מביא את דבריו לעיתים, והבית יוסף מביא את דבריו רבות, ואף לעיתים פוסק כמותו בשולחן ערוך.
בנוסף כתב הרב ברוך תוספות על התלמוד. התוספות המודפסות על מסכת זבחים הם שלו והוא גם מוזכר בהם כמה פעמים[14]. התוספות על מסכת נידה הם תוספות טוך המיוסדות על תוספות שלו ומהר"ם מרוטנבורג מזכיר את התוספות שלו על מסכת נזיר, אך אלו לא הגיעו לידינו[15]. יש השערות שהוא כתב תוספות על מסכתות נוספות, בין השאר על מסכתותקידושין, חולין ושבת, אך אין ראיות חותכות בעניין.
^ואין לבלבל בינו לבין ר' ברוך בן יצחק מרגנשבורג (אורבך, בעלי התוספות, ע' 346.
^ 12שמחה עמנואל, "ואיש על מקומו מבואר שמו" - לתולדותיו של רבי ברוך בן יצחק, תרביץ, ניסן - סיון, תש"ס, עמודים 423-440 בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמודים 78–79, הערה 11
^ראו לדוג' אורבך, בעלי התוספות ע' 347: ר' ברוך בילה זמן רב בצרפת, וגם ייתכן שמוצאו היה משם, ובבואו לאשכנז התיישב בוורמייזא.
