געיית הפרהפרה שווייצריתפרה מזן הולשטייןפרה מזן גרמניפרת אאובראקפרה ברמת הגולןשלט רחוב במדריד: רחוב השורפר ספרדי נלחם במטדור במלחמת שוורים בספרדפרות רועות בכרמלפרות רועות בכרמל
בְּקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) הוא חיית משק ממשפחת הבָּקָר. נְקֵבת בקר הבית נקראת פרה, והזכר מאותו מין נקרא פר[א] או שור[ב] (ברבים: שְוָורים).
לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים, בקר הבית בוית לראשונה מבקר הבר במהלך התקופה הנאוליתית של הסהר הפורה, ככל הנראה לפני יותר מ-10,000 שנים. בהודו, צפון אפריקה ואירופה הבקר המבוית הופיע כמה אלפי שנים לאחר מכן. לפי המחקר הגנטי, במקומות אלה מוצא בקר הבית מבקר הבר המקומי, מייבוא של בקר בית מהמזרח התיכון, או מהכלאה של פרי בר מקומיים עם פרות בית מיובאות[1]. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. בני האדם עושים שימוש בבקר למטרות שונות בין היתר: מקור חלב לשתייה ויצור מוצרי מזון שונים, בשר למאכל ועורן המשמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. בנוסף לכן משתמש האדם בשוורים לחרישה וכבהמת משא לגרירת משאות. לפרות משמעות דתית בתרבויות שונות. חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, שוכנות במבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה, באחו או בחוצות העיר.
אטימולוגיה ומילים נרדפות
במקרא נקרא הבקר פעמים אחדות אֶלֶף, אך רק בצורת הרבים, אֲלָפִים[2]. פר צעיר נקרא "עגל", ופרה צעירה – "עֶגְלָה". קולם של כל אלו נקרא "געִייה".
המילונים העבריים של העת החדשה מציעים הגדרות שונות של השור. על פי מילון בן יהודה השור הוא "הזכר מן הבקר, המשמש לעבודת השדה, למאכל האדם ולזבח לאלוהים". מילון השפה העברית של גור הוא המילון הראשון המציע משמעות מיוחדת למילה זו. הוא מגדיר את השור כ"זכר במין הבקר" אבל מציע משמעות משנית, אותה הוא מיחס לעברית המאוחרת, "שור מסֹרס העומד לעבודה"[3][4] ואילו לבקר שאינו מסורס, משתמשים יותר בשם פר[5][6].
אנטומיה
לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבות, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק ומקומט באזור הצוואר. צבע עורה עשוי להיות חום, שחור, לבן, או משולב בגוני שחור-לבן או חום-לבן. לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.
משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מ-1000 ק"ג (כטונה). עם זאת, המשקל המרבי תלוי בזן, והפרים הגדולים ביותר שתועדו שקלו למעלה מ-1,500 ק"ג.
אורך גוף הפר/ה הוא 190–250 ס"מ (כ-2–2.5 מטר). גובה הפר/ה בכתפיים הוא 120–180 ס"מ (כגובה אדם בוגר)[7].
מערכת העיכול
לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש ארבע קיבות (הֶמסֵס – הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים, והקיבה האמיתית – הנקראת גם קיבת המיצים).
הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאחסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, וכשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון אף על פי שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.
לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא "העלאת גירה". לאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה. בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.
פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביממה.
המלטות
פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. מבכירה היא פרה מאז שהמליטה או הפילה ולד אחד ועד שתמליט או תפיל ולד שני[8]. במשק הבקר והחלב יש חשיבות רבה להתייחסות וטיפול נכון במבכירות משום שהן מהוות את עתודת הוולדות והחלב של המשק[9]. כיוון שגופן של מבכירות עומד בעומס רב הקשור לצמיחת הגוף עצמו, הגעה לבגרות מינית והריון ראשון, יש להקפיד על תזונה עשירה ואיכותית על מנת שהמבכירה תוכל להפוך לפרה בוגרת, בריאה ופורייה. תזונה החסרה באנרגיה או בחלבון לתקופות ממושכות, במהלך השנתיים וחצי הראשונות לחיי הפרה, עלולות להוביל לתוצאות שליליות של התפתחות העובר, בריאות העגלים שיוולדו, ייצור החלב והיכולת להרות שוב[10].
משך ההריון הוא כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. על פי רוב, פרה מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר והחלב מופרדים העגלים מאמם תוך שעות מעת ההמלטה ונמנעת הנקתם, לצורך שמירה על תפוקת החלב של האם. העגל נמצא בכלוב רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). הימצאות העגל בהפרדה מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. נטען כי האם והעגל סובלים רגשית כתוצאה מההפרדה, וגעיותיהן של האמהות המחפשות את צאצאיהן נשמעות זמן רב אחרי ההפרדה[11][12][13]. בשעות הראשונות לחייו, העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית החסרה של העגל הנולד. ללא הנקה ראשונית, או לחלופין ללא מתן קולוסטרום, הוא רגיש וחשוף לכל תחלואה). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעיתים חלב פרה טרי, באופן מבוקר. לאחר מכן, העגלים מוזנים במספוא ובמזון מרוכז לפי קצב גידולם ויכולות הייצור שלהם. פרת בשר בטבע מסוגלת לחיות עד גיל 20, אם איננה נטרפת, חולה או נפצעת. בענף החלב היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7. במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.
חלב הפרה
כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.
פרה בתעשיית החלב באירופה מניבה בממוצע כ-8 ליטר בכל חליבה, 22 ליטר ביום, כ-8,000 ליטר חלב בשנה, בישראל תנובת החלב היא הגבוהה ביותר בעולם - בסביבות 12,000 ליטר בשנה[14], יותר מ-30 ליטר ליום.
האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחרישה, מנוצלות לחליבה, נשחטות למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק.
מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הבקר בוית לפני כ-10,000 שנה בסהר הפורה ולאחר מכן התפשט ברחבי העולם. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המנוצלות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (למשל בהודו).
כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מרב החלב האפשרי. לשם כך, במשך עשרות שנים עברה הפרה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. כיוון שהפרה מניבה חלב רק לאחר המלטה, מגדלי הפרות שומרים על הפרה במצב כמעט תמידי של הריון או בתקופה שלאחר המלטה לאורך כל השנה ברציפות. לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה על מנת להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא "שנת החלב".
אחוז הבשר האכיל בפרה הוא כ-35% ממשקלה הכולל. (הבשר הכשר הוא כ-20%–25% בלבד ממשקל הבהמה)
תעשיית עגלי החלב
תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים עגלים צעירים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, בתערובת נוזלית דלת ברזל. כמו כן, בתאים בהם מוחזקים העגלים שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך הם מוצמאים כדי שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. כתוצאה מדרך גידול זו מתפתחת אצל העגלים אנמיה חמורה.
תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי[15]. ב-2001 פתחה עמותת אנימלס בקמפיין נגד תעשיית עגלי החלב בישראל. בעקבות מאבק העמותה, ב-2005 נקבעו תקנות שאוסרות לכלוא עגלים בבידוד ולהצמיא אותם, כפי שנהוג בתעשייה. זאת לאחר שוועדת החינוך של הכנסת דחתה מספר ניסיונות של משרד החקלאות לעגן בחוק תקנות שיאפשרו את המשך הכליאה של העגלים בבידוד ואת הצמאתם. התקנות האוסרות על כך נכנסו לתוקף ב-2008[16].
עגל צעיר, בן שלושה ימים, ברפת של יטבתה. בתג זיהוי שבאוזן: המספר הגדול הוא סידורי. במספר התחתון ימני - משקל אחרי ההמלטה (40 ק"ג). במספר התחתון שמאלי - תאריך ההמלטה
פרות במכון חליבה מודרני. הרפתן מחבר את הפרות למכונת החליבה
עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן, נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, מפני שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות[13].
הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לבשר הוא תעשייה מזהמת ובזבזנית. הטענות מתמקדות בפליטת גזי חממה, זיהום קרקע, בזבוז מים ובזבוז שטחים לצורך גידול מזון לבעלי החיים. על פי מחקר של מכון ויצמן ייצור של חלבון בקר דורש פי 25 יותר שטח חקלאי מאשר חלבון צמחי שווה ערך[17][18].
בבית המקדש הוקרבו פרים על המזבח – כל קורבן מוסף של ראש חודש או חג כלל פרים (ובפרט בחג הסוכות, שבמשך שבעת ימיו הוקרבו בסך הכול שבעים פרים); פר שימש לקורבן חטאת של כהן גדול, או לחטא משותף של כל העדה; פר חטאת הוקרב גם ביום הכיפורים; וקורבנות מן הבקר שימשו גם לקרבנות נדבה – זכרים בלבד לקורבן עולה, זכרים ונקבות לקורבן שלמים.
יש אומרים ששמה של לאה נגזר ממילה שמית עתיקה שמשמעה פרה, ושמה של רבקה משמם של עגלי המרבק (בדומה, שמה של רחל נגזר משמה של כבשה קטנה).
בדתות ותרבויות אחרות
מצרים העתיקה – הפר נחשב לקדוש. פולחן הפר היה פולחן מקובל וידוע בעיר מוף (ממפיס). הפר סימל את האל אפיס – אל הפוריות והיה מקודש. בבית הקברות של העיר (סקארה) נמצא אתר קבורה תת-קרקעי לפרים (סרפאום) ובו כ-60 פרים חנוטים בארונות אבן. כל אחד בתורו היווה אליל חי, ששירתו אותו שתי תאומות בתולות. לאחר מותו היו חונטים אותו ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר.
הינדואיזם – הפרה נחשבת לקדושה. פרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלים. בהודו, בה מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אמא, כהכרת תודה על החלב שהיא מספקת.
המסאי – השבט חי על פרותיו. אנשיו שותים את חלבן ודמן, ומקימים מבנים ארעיים מגלליהן.
בידור – בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית, מלחמת שוורים היא בידור מקובל. בדרום הודו נפוץ ספורט דומה. ספורט הרכיבה על פרים, ומשחקי ציד שונים (רודאו), נפוצים בעיקר באמריקה הצפונית שם נהוג להפריע לפר על ידי פיסת בד המתנדנדת על ידי אדם תוך כדי שהוא צועק "טורו! טורו!". לרוב, אנשים חושבים שהדבר המפריע לפר הוא הצבע האדום, אך הנדנוד של הבד הוא זה שמפריע לפר שכן הפר הוא עיוור צבעים. הבד האדום הוא רק מסורת ארוכת שנים.
משמעויות תרבותיות נוספות
פר זכר מגזע וטוסי, המכונה גם בקר אנקולי. גזע זה של בקר בולט בקרניו הענקיות שהן גם ארוכות וגם עבות.
האות אל"ף נוצרה מציור ראשו של שור, ושמה נלקח מן המילה "אלוף".
במדרשים, שור הבר (אינו קשור למה שהיה קרוי שור הבר ונכחד) הוא יצור מיתולוגי שנברא בבריאת העולם, ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא, יחד עם הליוויתן (גם הוא אינו קשור למה שקרוי היום ליוויתן).
במיתולוגיה היוונית מופיעה דמות המינוטאורוס, שחציה אדם וחציה פר, היא מתוארת כמי שחיה במבוך וכטורפת בני אדם בהם היא נתקלת.
מהמילה "פר" או "שור" נגזר הביטוי בולדוזר כשם לאדם, כלי או ציוד מכני הנדסי עוצמתי וחזק. בהמשך נהפכה המילה "בולדוזר" לשם נרדף לדחפור.
מדרש שם עממי טוען שפירוש השם טורוזאורוס (Torosaurus) של דינוזאורצרטופסיד בעל קרניים הוא "לטאת שור" אך פירוש זה איננו נכון, ופירוש השם הוא "לטאה מחוררת" בגלל "חלונות" בעצמות העטרה (צווארון).
הדינוזאור הטורף קרנוטאורוס (Carnotaurus, "שור בשר") נקרא כך בשל זוג קרניו, הדומות לקרני שור.
^בעקבות גור הלכו מילון אבן-שושן ההופך את הסרוס לעיקר ומגדיר שור: "הזכר בבקר, בעיקר מסורס", וכן מילון ההווה – מילון שימושי לעברית התקנית שעליו מבוסס מילון האקדמיה ללשון העברית.
^מונחים שכיחים מתייחסים במילה שור גם לבקר שאינו מסורס ואינו משמש לעבודה. כך למשל מלחמת שוורים וכן שור הבר המבוססים על מושגים תנאיים שקדמו הרבה למשמעות המחודשת של המילה שור.
.JPG)
.jpg)
