PROFILPELAJAR.COM

תאו אסייתי
מצב שימור
	מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	פרים
שבט:	בקר
סוג:	תאו
מין:	תאו אסייתי
שם מדעי
	Bubalus arnee; ‏(סופר), 1792
תחום תפוצה
שמות נוספים
	תאו בר הודי; תאו פרא הודי; תאו מים פראי;

תאו אסייתי או תאו הודי (שם מדעי: Bubalus arnee) הוא מין בקר גדול החי באסיה, המין השני בגודלו במשפחת הפריים אחרי הגאור, והיונק היבשתי החמישי בגודלו באסיה אחרי הפיל האסייתי, הקרנף ההודי, קרנף ג'אווה והגאור. תאו המים, הוא חית משק שבויתה מהתאו האסייתי, ומשמש כיום למשא, לבשר, ולחלב.

תיאור

התאו האסייתי הוא בעל חיים ענקי וחזק, והוא גדול אף יותר מהביזון, גובהו בכתפיים 1.5–1.9 מטרים (4.9–6.2 רגל), אורך ראשו וגופו 2.4–3.0 מטרים (7.9–9.8 רגל), אורך זנבו 1.06 מטר, ומשקלו 700–1,000 ק"ג, זכרים בוגרים יכולים להגיע למשקל של 1.2 טונות (1,200 קילוגרם). גם לזכרים וגם לנקבות זוג קרניים גדולות בצורת סהר היכולות להגיע לאורך של שני מטרים^{[דרושה הבהרה]}, אם כי לזכרים קרניים גדולות ועבות יותר מלנקבות. הפרווה דלילה וצבעה נע בין אפור-חום לשחור עם כתמים לבנים בצורת V על הרגליים, ופס לבן בתחתית הצוואר. האוזניים קטנות, הזנב ארוך יחסית ומסתיים בציצת שיער, הפרסות ארוכות ורחבות ומתאימות במיוחד להליכה באדמה בוצית.

הגזע המבוית (תאו המים ההודי) דומה מאוד לתאו הפראי, אולם הוא קטן יותר, בדרך כלל פרוותו בהירה יותר, והוא חסר רצועה לבנה על הצוואר. רבייה בין הגזע המבוית והגזע הפראי היא מאוד נפוצה ודבר זה הוא גורם נוסף להתמעטות האוכלוסייה הפראית.

תפוצה ובית גידול

מוצאו של התאו האסייתי הוא בדרום אסיה וכיום תפוצתו של הגזע המבוית נרחבת וכוללת את צפון אפריקה, המזרח התיכון, ואף אוסטרליה, מרכז אמריקה, וברזיל. אולם תאו אסייתי פראי נותר רק בחלקים מצומצמים במדינות: בהוטן, נפאל, קמבודיה, והודו, ונכחד בפקיסטן, בנגלדש, וייטנאם, ולאוס, ייתכן כי קיים גם במיאנמר, מרבית האוכלוסייה (3,100 כ-91%) נמצאת בהודו, בעיקר במדינת אסאם. באוסטרליה, בוליביה, וארגנטינה חיים תאואים מבויתים שהתפראו, ואלו המקומות היחידים שבהם הם אינם מצויים בסכנת הכחדה ומותר על פי חוק לצוד אותם.

אף על פי שהתאו הוא בעל חיים יבשתי הוא תלוי מאוד במקווי מים, ומבלה את רוב זמנו בהתבוססות בנהרות, אגמים, ביצות ובוץ. משום כך הם שוכנים בעיקר במקומות לחים כמו יערות, שטחי מרעה וביצות. התאואים חיים בדרך כלל באזורי שפלה, אולם בנפאל הם נמצאים גם בגובה 2,800 מטר מעל פני הים.

מאפיינים ותזונה

התאואים הם בעלי חיים הפעילים ביום ובלילה. הנקבות והעגלים חיים בעדרים של 3–30 פרטים, ומסיירים מדי יום בשטח של 170–1000 דונם, הכולל אזורי האכלה, אזורי מנוחה ומאגרי מים המשמשים לשתייה והתבוססות. הנקבות מובילות את העדר גם כאשר יש זכרים בוגרים, הזכרים הצעירים והמתבגרים חיים בקבוצות של 10 פרטים, כשלעיתים רחוקות נמצאים לצידם זכרים בוגרים. תקופת ההיריון של נקבת התאו היא הארוכה ביותר בכל משפחת הפריים, ונמשכת 300–340 ימים. ההיריון מסתיים בהמלטת עגל אחד ולעיתים רחוקות שניים, הנמצא עם אמו שישה עד תשעה חודשים, ומגיע לבגרות בגיל שנה וחצי לנקבות, ושלוש שנים לזכרים.

תזונתם כוללת בעיקר עשבים ודשאים, אולם הם גם אוכלים פירות, גומא, שיחים, ענפים וקליפות של עצים, מדי פעם הם נכנסים לשטחים חקלאיים ואוכלים גידולים כמו: קנה סוכר, אורז, יוטה וכדומה, ולפעמים גורמים לנזקים ניכרים.

איומים ושימור

אויביו של התאו האסייתי בטבע הם בעיקר טיגריסים ותנינים (פרטים גדולים של תנין הים ותנין הביצות) ולפעמים גם דובים שחורים אך התאו הוא יצור אגרסיבי שלא יהסס לתקוף את אויביו בקבוצה גדולה וכבר היו מקרים בהם נהרגו טיגריסים תוקפים.

אף על פי שתפוצתו של התאו המבוית נרחבת ואוכלוסייתו משגשגת, יש אפשרות ממשית שהתאו האסייתי ייכחד בעתיד הקרוב. אוכלוסיית העולם הכוללת היא פחות מ-4,000 פרטים, מתוכם כ-2,500 בוגרים, ומצבו נע בין סכנת הכחדה ל-סכנת הכחדה חמורה; יתר מכך, יש גם אפשרות ממשית שתאו אסייתי פראי טהור גזע אינו קיים עוד בשל רבייה עם התאו המבוית. הערכה מדויקת של מספרם בעייתית בשל הקושי להבחין בין תאואים פראים לתאואים מבויתים או כאלה שהפכו לפראיים. מספרם של התאואים הפראים פחת מאוד כתוצאה מציד (בתאילנד, בקמבודיה ובמיאנמר), אובדן בית גידול והפיכת קרקע לשימוש חקלאי מתרחב. איומים נוספים כוללים מחלות וטפילים המועברים על ידי בעלי חיים, ותחרות על מזון ומים עם התאו הפראי והמבוית. תוחלת חייו של התאו האסייתי בטבע 12–25 שנים.