לעיסה היא התהליך שבאמצעותו מועכים וטוחנים מזון על ידי השיניים. זהו השלב הראשון של העיכול והוא מגדיל את שטח הפנים של המזונות כדי לאפשר פירוק יעיל יותר על ידי אנזימים.[1] במהלך תהליך הלעיסה, המזון ממוקם על ידי הלחי והלשון בין השיניים. שרירי הלעיסה מניעים את הלסתות ומביאים את השיניים למגע לסירוגין. ככל שהלעיסה נמשכת, האוכל נעשה רך וחם יותר, והאנזימים ברוק מתחילים לפרק פחמימות במזון.
לאחר הלעיסה, האוכל (הנקרא עתה בולוס (אנ')) נבלע. הוא נכנס לוושט ובאמצעות הפריסטלטיקה ממשיך אל הקיבה, שם מתרחש השלב הבא של העיכול.
חיות מתת הסדרה מעלי גירה לועסות מזון יותר מפעם אחת כדי להפיק יותר חומרים מזינים.
תזונה ובריאות
לעיסה מעוררת את ייצור הרוק ושולטת בבליעת המזון.[2]
אצל בעלי חיים
לעיסה נפוצה בעיקר אצל יונקיםאוכלי-צמחים שנוהגים לטחון את המזון הצמחי היטב לפני שהוא עובר לכיבה.[3]. טחינת המזון מאפשרת פירוק מהיר וקל יותר של המזון הצמחי בכיבה מאשר בליעתו בשלמותו או בנתחים כפי שנוהגים בעלי חיים מסדרות אחרות או יונקים טורפים הניזונים מבשר. בניגוד לשיניי טרף חדות המסייעות לחתוך את הטרף, שיניים טוחנים שטוחות ומאפשרות לטחון את המזון בין השן העליונה והתחתונה. לא ניתן לטחון את המזון עם שן אחת עליונה או תחתונה ולכן שיני יונקים רבים אינן מתחדשות ומתחלפות פעם אחת בחיים כדי לשמור על איזון בין מספר השיניים העליונות לתחתונות[דרושה הבהרה]. אצל רוב בעלי החיים מסדרות אחרות השיניים מתחלפות באופן תדיר וכל שן שנפגעת מוחלפת בשן אחרת תוך זמן קצר.
