PROFILPELAJAR.COM

אלכסיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Алексей Александрович
	הנסיך הגדול אלכסיי אלכסנדרוביץ'
לידה	14 בינואר 1850; ארמון החורף, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	14 בנובמבר 1908 (בגיל 58); פריז, צרפת
שם מלא	אלכסיי אלכסנדרוביץ' רומנוב
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	Grand Ducal Burial Vault
בת זוג	אלכסנדרה ז'וקובסקיה
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיך הגדול של רוסיה
אב	אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
אם	מריה, נסיכת הסן
צאצאים	אלכסיי בלבסקי-ז'וקובסקי
פרסים והוקרה
	אביר במסדר אלכסנדר נבסקי; חרב הזהב של גבורה; מסדר הוורד; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3; אות המסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1; דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; עיטור אנדריי הקדוש; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; אות מסדר העיט הלבן; מסדר סטניסלב הקדוש ;

אלכסיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Алексей Александрович‏; 14 בינואר 1850 - 14 בנובמבר 1908) היה בנו של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה שנרצח בשנת 1881. היה מפקד הצי הרוסי הקיסרי בדרגת גנרל-אדמירל, ופיקד עליו במהלך מלחמת רוסיה–יפן.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

אלכסיי נולד ב-14 בינואר 1850 כבנם של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה ומריה, נסיכת הסן בתם של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן ווילהלמינה, נסיכת באדן. הוא נולד בסנקט פטרבורג בארמון החורף. אחיו הגדולים היו ניקולאי, אלכסנדר, מריה וולדימיר, ואחיו הקטנים היו סרגיי ופאבל. הייתה לו אחות נוספת בשם אלכסנדרה שמתה בילדותה.

אלכסנדר נבחר כבר מילדותו לקריירה צבאית ימית. בגיל שבע הוענקה לו דרגה רשמית בצי הרוסי הקיסרי. אביו שכר את האדמירל קונסטנטין פוסיט כדי שילמד את בנו. בחורף היה פוסיט מלמד את אלכסיי לימודים תאורטיים, ובקיץ היה רוכש ניסיון מעשי בספינות הצי הבלטי. ב-18 בספטמבר 1866 הועלה אלכסיי לדרגת לוטננט. הוא המשיך את הקריירה שלו בחיל הים כקצין על גבי הפריגטה "אלכסנדר נבסקי" שהוצבה בים התיכון.

חיים אישיים

בין השנים 1869-1870 ניהל אלכסיי רומן עם אלכסנדרה ז'וקובסקיה בתו של המשורר וסילי ז'וקובסקי נולד להם בן אחד מחוץ לנישואים בשם אלכסיי. אלכסיי לא יכל להתחתן עם אלכסנדרה, כיוון שחוקי משפחת המלוכה לא הכירו בנישואים מורגנטיים. הפתרון היחיד היה שאלכסנדרה תקבל תואר אצולה. אולם אביו של אלכסיי התנגד למערכת היחסים של בנו, וסירב להעניק לאלכסנדרה תואר כזה. אלכסיי פנה אל שליטים אחרים באירופה, אולם גם הם סרבו. כמוצא אחרון, פנתה אלכסנדרה לרפובליקת סן מרינו, שניאותה להעניק לה את התואר "הברונית סג'יאנו". תואר זה הספיק כדי שבית המלוכה הרוסי יכיר באבהותו של אלכסיי על בנה של אלכסנדרה. ב-1875 התחתנה אלכסנדרה עם הברון הגרמני כריסטיאן היינריך פון פורמן. ב-1883 העניק אחיו של אלכסיי, הצאר אלכסנדר השלישי, את התואר "רוזן בלבסקי" לבנו של אלכסיי.

בהמשך חייו רכש לעצמו אלכסנדר מבנה בסנקט פטרבורג, שיפץ אותו והפך אותו לארמון קטן הידוע בשם "ארמון אלכסיי". ב-1910 נמכר הבניין והפך לבית חרושת לממתקים. המונוגרמה של אלכסיי נותרה בחזית הבניין, אולם זכתה להתעלמות ולא הוסרה בימי השלטון הסובייטי. בשנת 2000 המקום עבר שיקום, וב-2008 נפתח מחדש כבית מוזיקה.

הביקור בארצות הברית

ב-1867 ביקרה ברוסיה שייטת של הצי האמריקני בפיקודו של דייוויד פראגוט. הצי הרוסי החליט לארגן ביקור תגמול. אלכסיי מונה למפקד השייטת שהפליגה מקרונשטאדט ב-20 באוגוסט 1871. השייטת עצרה בקופנהגן, שם ביקר אלכסיי אצל כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק. לאחר מכן נפגשה השייטת עם שייטת בריטית בפיקוד אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסוניה-קובורג-גותה. אלכסיי עגן בפלימות' והיה אמור לבקר בטירת בלמורל אצל ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, אולם נאלץ לבטל את הביקור בשל מחלתו של אדוארד, הנסיך מוויילס. בדרך ביקר אלכסיי גם בפונשל, ועזב אותו ב-9 באוקטובר. ב-21 בנובמבר עגן אלכסיי בניו יורק והתקבל בידי אישים רמי דרג ביניהם. אלכסיי השתתף במצעד צבאי ולאחר מכן בתפילת הודיה בקפלה הרוסית בניו יורק. ב-22 בנובמבר הוא נסע לוושינגטון די. סי. ברכבת מפוארת, ונפגש עם נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט.

בכל הביקורים הרשמיים של בני משפחות מלוכה בוושינגטון, נהגו נשיאי ארצות הברית לאכול ארוחת ערב עם האורח. ארוחות ערב כאלו התקיימו כאשר ג'ון טיילר ארח את פרנסואה, נסיך ז'ואנוויל, כאשר נפוליאון, נסיך בונפרטה התארח אצל אברהם לינקולן וכאשר גרנט עצמו ארח את קמהאמהה החמישי. עם זאת, האמריקנים נפגעו כיוון שהמשלחת הרוסית הייתה דלילה מדי, ולפיכך אלכסיי לא הוזמן. הוא שהה בוושינגטון יום אחד, ולאחר מכן נסע לאנאפוליס שם ביקר באקדמיה הימית של ארצות הברית ולאחר מכן חזר לניו יורק. הוא ביקר באתרים שונים בניו יורק, ובין היתר בווסט פוינט. ב-3 בדצמבר הוא ביקר בפילדלפיה. שלושה ימים לאחר מכן הוא נסע למסצ'וסטס וביקר במפעל הנשק סמית' אנד וסון בעיר ספרינגפילד. הוא קיבל מהמפעל במתנה אקדח סמית' אנד וסון דגם 3 משובץ בפנינים. הוא ביקר גם במספנה בצ'ארלסטאון ובאוניברסיטת הרווארד בקיימברידג'. בין 7 ל-14 בדצמבר הוא ביקר בבוסטון ונערך עבורו סיור באתריה ההיסטוריים של העיר.

ב-17 בדצמבר הוא עזב את ארצות הברית ונסע ברכבת לקנדה. הוא ביקר במונטריאול, קוויבק, אונטריו, אוטווה ומפלי ניאגרה. ב-23 בדצמבר הוא חזר לארצות הברית וחגג את חג המולד בבאפלו. לאחר מכן ביקר בקליבלנד ואוהיו ועצר בדטרויט בדרך לשיקגו. הוא הגיע אל העיר ב-30 בדצמבר. העיר רק התאוששה מהשרפה הגדולה. אלכסיי תרם 5,000 דולר (במונחים מודרניים שווה ערך ל-250,000 דולר) לתושבים שנותרו חסרי בית. בין 2 ל-4 בינואר הוא שהה במילווקי, וב-5 בינואר הגיע לסנט לואיס שם שהה יותר משבוע. הוא ניהל רומנים קצרים עם נערות מקומיות, והדיווחים על כך בעיתונים הדאיגו את אמו של אלכסיי. לאחר ביקור קצר בקנזס, ב-12 בינואר הוא הגיע לאומהה. אלכסיי הביע את רצונו לצוד ביזונים במערב הפרוע, והופנה לצורך כך אל "באפלו ביל". באפלו ביל ארגן אירוע ציד ראוותני שהשתתפו בו הגנרלים פיליפ שרידן אדוארד אורד וג'ורג' ארמסטרונג קסטר. את הפמליה הרוסית ליוו גדודי חי"ר וחיל פרשים של צבא ארצות הברית, והיא לנה באוהלים מפוארים שבהם נערכו מופעי רכיבה וקליעה למטרה. באפלו ביל ארגן מפגש של הרוסים עם אינדיאנים משבט הסו. להנאתו של אלכסיי, האינדיאנים הדגימו את שיטות הלוחמה שלהם, וביצעו ריקוד מלחמה מפואר. אלכסיי אף פלרטט עם נערה אינדיאנית נאה. כאשר פרץ סכסוך בין הרוסים לאינדיאנים, מיהר אלכסיי להרגיע את הרוחות באמצעות מתנות, ועישן עם ראש שבט הסו את מקטרת השלום. ראש השבט ניצל את המעמד כדי לבקש זכויות ציד ומסחר חדשות מהגנרלים האמריקנים.

ביום הולדתו ה-22 של אלכסיי ב-14 בינואר, לקח באפלו ביל את הרוסים לצוד ביזונים. אלכסיי הצטייד בסכיני ציד רוסיים ובאקדח האמריקני שקיבל מסמית' אנד וסון, ורכב על סוסו של באפלו ביל "באקסקין ג'ו". באפלו ביל הדריך את אלכסיי כיצד להתקרב אל הביזונים. אלכסיי ירה בביזון בעזרת האקדח, אולם החטיא. באפלו ביל הגיש לו את הרובה המפורסם שלו "לוקרישיה", שלטענתו הרג 4,200 ביזונים. אלכסיי ירה שוב, והפעם פגע. עורו של הביזון המת הוסר בקפידה, ואלכסיי לקח אותו עמו לרוסיה. כעשרים עד שלושים בעלי חיים נהרגו באותו היום, ולאחר מכן חזרו המשתתפים בציד למחנה האוהלים שבו נערכה מסיבה בסגנון המערב הפרוע עם משקאות חריפים לרוב. למחרת הזמינו האינדיאנים את אלכסיי לצפות בציד אינדיאני מסורתי בעזרת חיצים וקשתות. אלכסיי אף קיבל במתנה את אחד מהחצים. אלכסיי נהנה מאוד ממסע הציד, והעניק לבאפלו ביל במתנה מעיל פרווה עם חפתים יקרים. אירוע זה ליווה אותו עד סוף ימיו והוא נהג לארגן ברוסיה שחזורים של מסע הציד. החל משנת 2000 מרכז הייז בנברסקה מארגן שחזור מקצועי של מסע הציד בכל שנה. קסטר נותר אחד מחבריו הטובים, והם התכתבו ברציפות עד מותו של קסטר בקרב ליטל ביגהורן.

ב-17 בינואר הגיע אלכסיי לדנוור, ובדרך חזור לכיוון סנט לויס ניסה לארגן מסע ציד נוסף של ביזונים ליד קולורדו ספרינגס. מכיוון שהפעם הציד נעשה ללא ליווי מקצועי, כמה מהרוסים נפצעו. אלכסיי עצמו לא נפצע, וירה ב-25 ביזונים. הוא אף ירה בכמה ביזונים מחלון הרכבת בדרכו לקנזס. ב-26 בינואר עשה אלכסיי ביקור קצר בסינסינטי ולאחר מכן נסע לקנטקי ובין היתר ביקר בפארק הלאומי מערת מאמות'. ב-2 בפברואר הוא ביקר בטנסי, וב-8 בפברואר הגיע לניו אורלינס. בניו אורלינס הוא היה אורח הכבוד בחגיגות המרדי גרא. עיריית ניו אורלינס התאמצה להפיק את המירב מביקורו של אלכסיי, והשתלה לנצל זאת כדי להפוך את המרדי גרא לאירוע מסודר יותר. ההמנון הרוסי נוגן באירוע לכבוד הביקור, ואגדות רבות נשזרו סביב הביקור. ב-22 בפברואר הפליג אלכסיי עם הצי הרוסי לפלורידה השמועות גרסו כי מאות קילוגרמים של בשר ביזון משומר בקפידה נמצאים במחסני האניות. לאחר מכן עזבה השייטת את ארצות הברית. אלכסיי יכול היה לסכם ביקור מוצלח.

ביקורים נוספים

ב-29 בפברואר עצרה השייטת הרוסית בהוואנה בירת קובה שהייתה עדיין תחת שלטון האימפריה הספרדית. באותה תקופה השתוללה באי מלחמת עשר השנים, והמורדים הקובנים שלטו בחלקים ממנו, אולם הדבר לא מנע מהמושל הספרדי לקבל את אלכסיי בכל הכבוד הראוי. ב-3 ביוני השייטת הרוסית עצרה בריו דה ז'ניירו בירת האימפריה הברזילאית. אלכסיי אירח את פדרו השני, קיסר ברזיל ואת הפמליה הקיסרית הברזילאית על סיפון אחת האניות שלו. הקיסר הברזילאי העניק לאלכסיי את אות מסדר פדרו הראשון. אלכסיי נראה מעט מאוכזב, וכאשר הקיסר התעניין על כך, השיב אלכסיי שקיווה לקבל את אות מסדר רוז הנמוך יותר, כיוון שזהו העיטור היפה ביותר שראה מימיו. ב-9 ביוני עזב אלכסיי את ברזיל, והפליג למזרח הרחוק. הוא ביקר בג'קרטה, סינגפור, הונג קונג, קנטון ושאנגחאי. ב-15 באוקטובר עגנה השייטת של אלכסיי בנגסאקי, שם התקבל אלכסיי בכבוד רב בידי המושל המקומי, ונערכו לכבודו מסיבות שכללו טורניר התאבקות בו השתתפו 60 המתאבקים הטובים ביותר של האימפריה היפנית. ב-22 באוקטובר ביקרו הרוסים בכפר הקטן אינאשה שבו הייתה מושבה רוסית קטנה.

ב-24 באוקטובר עזבה השייטת את נגסאקי והגיעה אל העיר קובה. גם כאן הם התקבלו בכבוד רב. הרוסים ראו לראשונה את הריקשות והתפעלו מאוד. ב-1 בנובמבר הגיעה השייטת ליוקוהמה, ואלכסיי פגש את הנסיך אריסוגאווה טארוטו, הדאיג'ו דאייג'ין (ראש הממשלה) של האימפריה, שליווה אותו אל טירת אדו. אלכסיי התארח בטירה, וב-5 בנובמבר פגש את הקיסר מוצוהיטו. הקיסר היפני העניק לאלכסיי במתנה את דיוקנו, וביקש בתמורה את דיוקנו של אלכסנדר השני. אלכסיי העניק לו דיוקן שלו, והבטיח לשלוח דיוקן של הצאר מיד כשיחזור לסנקט פטרבורג. ב-9 בנובמבר צפו אלכסיי והקיסר במצעד צבאי יפני, ואלכסיי הוצג בפני הקיסרית מסאקו. ב-26 בנובמבר חזרה השייטת הרוסית לולדיווסטוק, והגיעה לבסיס רוסי באוקיינוס השקט כמעט שנה וחצי לאחר שעזבה את קרונשטאדט. לאחר מכן חזר אלכסיי לסנקט פטרבורג במסע על פני סיביר. ב-1874 ערך אלכסיי ביקור מלכותי נוסף בלונדון, כאשר נסע עם אביו לבקר את אחותו מריה אלכסנדרובנה שנישאה לאלפרד, דוכס אדינבורו וסקסוניה-קובורג-גותה.

קריירה צבאית

אלכסיי המשיך להתקדם בסולם הפיקוד בצי, ובמהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) קודם לתפקיד מפקד כוחות הצי על הדנובה. ב-9 בינואר 1878 הוא עוטר בצלב מסדר גאורג הקדוש דרגה רביעית. ב-1882 נרצח אביו, ואחיו הוכתר כאלכסנדר השלישי. באותה שנה הדיח אחיו את קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה מתפקידו כראש מחלקת הצי ומינה את אלכסיי לתפקיד במקומו. ב-1883 הוענקה לו דרגת גנרל-אדמירל. בחיי היום יום של הצבא הייתה לו השפעה מועטת, אולם הוא היה מעורב רבות בתכנון אסטרטגיות ימיות. היותו אחיו של הצאר נתנה לו השפעה רבה על קבלת החלטות.

מלבד היותו מפקד הצי, קיבל אלכסיי גם סדרת תפקידי פיקוד סמליים. הוא היה מפקד חיל הצוערים הימי, מפקד רגימנט המשמר של מוסקבה, מפקד רגימנט הרגלים ה-37 (יקטרינבורג), מפקד רגימנט הרגלים ה-77 (טנגינסק) ורגימנט הרגלים הסיבירי ה-17. דאגתו העיקרית של אלכסיי הייתה המודרניזציה של הצי. הוא דאג לצייד את הצי בספינות חדישות רבות. הוא פיתח את הנמלים הצבאיים, הגדיר מחדש את הכישורים הנדרשים לקצינים ואת התגמולים השונים. כאשר גברה המתיחות בגבול עם האימפריה היפנית, הוא הורה על תגבור כוחות הצי הרוסיים בפורט ארתור. עם פרוץ מלחמת רוסיה–יפן ב-1904, הייתה השייטת הרוסית ה-1 של האוקיינוס השקט מסוגלת לעמוד בפני ההתקפה היפנית במהלך קרב הים הצהוב. עם זאת, השייטת נהרסה במהלך קרב פורט ארתור, והצי הבלטי שנשלח כדי לחזק אותה, הובס לחלוטין בקרב צושימה. ב-2 ביוני 1905, אלכסיי פוטר מתפקידו ופרש מהצי.