הלהקה נחשבת למצליחה ביותר בהיסטוריה של מצעד שירי הרוק האלטרנטיבי של מגזין בילבורד האמריקאי, ומחזיקה בתואר הלהקה עם מספר השירים הגדול ביותר אשר התברגו למקום הראשון במצעד בכל הזמנים (13 שירים), ובנוסף מחזיקה בתארים נוספים כגון הלהקה עם מספר השירים הגדול ביותר אשר הופיעו במצעד,[7] הלהקה ששיריה מופיעים במצעד בשלושה עשורים או יותר,[8] והלהקה עם השיר ששהה הכי הרבה זמן במקום הראשון במצעד בשנות ה-90.
מכרה כ-22 מיליון אלבומים בארצות הברית לבדה. מתוך אלה, שמונה סינגלים נכנסו לרשימת 40 המובילים במצעד ה-"Hot 100" של מגזין בילבורד (שלושה מתוכם לעשרת המובילים) וחמישה סינגלים במקומות הראשונים במצעדי זרם הרוק המרכזי. היא מחזיקה בשיא של כ-11 סינגלים במקומות הראשונים במצעדי הרוק המודרני.
ב-39 שנות פעילותה, הוציאה "צ'ילי פפרז" אחד-עשר אלבומי אולפן, שהמוקדמים מביניהם לא נחלו הצלחה רבה. ההרכב התחלף מספר פעמים, ורק הסולן קידיס והבסיסט פלי נותרו מאז ההתחלה. הלל סלובק, נגן הגיטרה המקורי, מת ב-1988 ממנת יתר של הרואין, ובעקבות כך פרש המתופף ג'ק איירונס. ב-1989 הצטרפו ג'ון פרושיאנטה וצ'אד סמית. אלבומם הבא, "Mother's Milk", נחל הצלחה רבה והיה לראשון שהופיע במצעד המוזיקה של מגזין "בילבורד". אלבומם החמישי, "Blood Sugar Sex Magik", הזניק אותם למעמד בכורה במיינסטרים המוזיקלי האמריקני ומכר כ-13 מיליון עותקים עד ל-2011. ג'ון פרושיאנטה עזב בשנת 1992, עקב חוסר הנוחות שגרם לו הפרסום הרב, והידרדר להתמכרות להרואין.[9]
אז חבר להרכב דייב נבארו, גיטריסט ג'יינז אדיקשן, והשתתף בהכנת אלבומם הבא, "One Hot Minute". זה לא השתווה ל"Sex Magik" ומכר בערך חצי ממספר העותקים של הקודם. זמן קצר לאחר צאתו, עזב נבארו את הלהקה בעקבות סכסוכים אישיים. פרושיאנטה, שנגמל מהתמכרותו, הוזמן לשוב בידי פלי ב-1998 ונענה בחיוב. הלהקה הפיקה אז את "Californication", שיצא בשנת 1999. האלבום היה למצליח ביותר שלהם אי פעם, ונמכר בכ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם.[9] "צ'ילי פפרז" הוסיפה להקליט וב-2002 יצא "By The Way", שהדגים שוב את הצלחתה המסחרית. לאחר סיום האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בינלאומי, במהלכו הוציאו את אלבום האוסף הראשון שלה. ב-2006 הופק האלבום הכפול "Stadium Arcadium", היחיד שלהם שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים בארצות הברית. ב-2009 פרושיאנטה עזב שוב, להמשיך בקריירת הסולו שלו, והוחלף בגיטריסט המשני בהופעות ג'וש קלינגהופר. ב-2011 וב-2016 הוציאה את האלבומים "I'm with You" ו"The Getaway", בהם הצליחה מסחרית עם הסינגלים הבולטים "The Adventures of Raindance Maggie" ו-"Dark Necessities" בהתאמה.
ב-2019, אחרי הופעה היסטורית במצרים, קלינגהופר עזב את הלהקה אחרי 10 שנים, והתחלף בשנית עם ג'ון פרושיאנטה שחזר ללהקה 10 שנים לאחר עזיבתו.[10]
הלהקה לאורך השנים
הקמה והשנים המוקדמות
להקת רד הוט צ'ילי פפרז קמה בשנת 1983, בשם "Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem", בה היו חברים אנתוני קידיס, מייקל "פלי" בלזארי, הילל סלובק, וג'ק איירונס. ארבעתם למדו יחד בבית הספר התיכון פיירפקס שבלוס אנג'לס. מאחר שסלובק ואיירונס כבר היו מחויבים להרכב אחר בשם "What Is This?", הרכב הפפרז הוקם למטרת הופעה אחת בפאב מקומי, לקהל של כ-30 איש. הם ביצעו שיר אחד שנכתב על ידי קידיס בשם "Out in L.A". ההופעה הייתה מוצלחת כל כך שהלהקה התבקשה לחזור למקום ולהופיע גם בשבוע שלאחר מכן.
הלהקה החלה להתפרסם בסצנת הרוק המקומית, ובעקבות ההצלחה החליטה לבסס את ההרכב ולשנות את שמה לרד הוט צ'ילי פפרז. הלהקה החלה להופיע במספר מועדונים ופאבים ברחבי לוס אנג'לס, אשר מתוך הופעות אלו הקליטו שישה שירים ליצירת אלבום הדמו הראשון שלהם. חצי שנה לאחר הופעתם הראשונה, פנתה אליהם חברת התקליטים EMI, והחתימה אותה על חוזה הקלטות. שבועיים לפני כן, קיבלה גם להקתם של סלובק ואיירונס חוזה הקלטות מחברת התקליטים MCA.
במשך זמן פעילותה של הלהקה, ראו בה סלובק ואיירונס פרויקט צדדי, ולאחר קבלת חוזה ההקלטות עם "What Is This?" עזבו את ההרכב.
במקום לפרק את הפפרז, החליטו קידיס ופלי לגייס חברים חדשים להרכב. קליף מרטינז, חברו של פלי, הצטרף ללהקה כמתופף זמן קצר לאחר מכן. מהאודישנים שערכו למספר גיטריסטים, נבחר ללהקה ג'ק שרמן, והם החלו לעבוד על אלבומם הראשון. האלבום "The Red Hot Chili Peppers" יצא ב-10 באוגוסט1984. על אף שהאלבום לא נחל הצלחה במכירות, השמעותיו בתחנות רדיו של אוניברסיטאות וקולג'ים והשמעות רבות ב-MTV, תרמו ליצירת גרעין מעריצים ללהקה. בסופו של דבר נמכר האלבום בכ-300,000 עותקים.
הלהקה יצאה למסע הופעות בעקבות צאת האלבום, אך גם הוא לא נחל הצלחה רבה. במהלך מסע ההופעות, מתחים מוזיקליים ויומיומיים בין קידיס ושרמן, הובילו בסופו של דבר לפיטוריו של שרמן. הילל סלובק חזר למלא את מקומו כגיטריסט, לאחר שעזב את "What Is This?".
Freaky Styley ו-The Uplift Mofo Party Plan (1985–1988)
ג'ורג' קלינטון נבחר להפיק את אלבומם הבא של הלהקה – "Freaky Styley". האלבום הוקלט באוניברסיטת ווין שבדטרויט, מישיגן. קלינטון שילב לסגנונה המוזיקלי של הלהקה אלמנטים של פאנק (Funk) ופאנק (punk) וסגנונות מוזיקה שונים נוספים. קשריה של הלהקה עם קלינטון היו טובים יותר מאשר עם מפיקם הקודם אנדי גיל. על אף האלבום המבטיח, הוא לא זכה להצלחה רבה, לא נכנס לאף מצעד פזמונים ואף כשל בעקיפת המוניטין של אלבומם הקודם. גם מסע ההופעות לאחר צאת האלבום נחשב כלא מספק בעיני הלהקה.[9]
ב-1986, הופיעה הלהקה בסרט "ההחלקה לניצחון" כשהם מנגנים את השיר "Blackeyed Blonde" מאלבומם החדש. בערך באותה התקופה הופיעה הלהקה גם בסרט "Tough Guys" בכיכובם של ברט לנקסטר וקירק דאגלס, כשהם מבצעים את השיר "Set It Straight" במועדון לילה בלוס אנג'לס.
קליף מרטינז פוטר מההרכב בקיץ של שנת 1986. הלהקה שכרה לתקופה קצרה את המתופף צ'ק ביסקיטס, אך ג'ק איירונס, שהיה חסר עבודה או מחויבויות אחרות, החליט לחזור להרכב הלהקה, להפתעתם הרבה של קידיס, פלי וסלובק. הלהקה ניסתה להעסיק את ריק רובין להפקת אלבומם הבא, אך הוא סירב להצעתם. לאחר חיפושים, שכרה הלהקה את המפיק מייקל ביינהורן, שהיה אפשרותם האחרונה. הם החלו להלחין ולכתוב שירים בקצב מהיר, והאלבום החל לקבל צורה – הוא קיבל את אותם האלמנטים של הפאנק כמו באלבום הקודם, אך קיבל גם זיקה חזקה ומשמעותית לסגנון הפאנק רוק. האיחוד המחודש של חברי ההרכב המקוריים החיה את תהליך ההקלטות.
ב-29 בספטמבר1987, יצא האלבום "The Uplift Mofo Party Plan", והיה לאלבומם הראשון שהופיע במצעד כלשהו. על אף שהגיע למקום ה-148 בלבד במצעד ה-"Hot 200" של מגזין בילבורד, הוא נחשב כהצלחה מסוימת ביחס לשני האלבומים שקדמו לו.
אולם, במהלך תקופה זו, קידיס וסלובק החלו לפתח התמכרות קשה לסמים, מה שגרם לביצועים קלושים מצידם, ובייחוד מצידו של סלובק. הלהקה החליטה להתעלם מאיכות הביצועים והמשיכה להופיע כרגיל. התמכרותו של סלובק הובילה למותו ב־25 ביוני1988, זמן לא רב לאחר תום מסע ההופעות שלהם באירופה. הוא נמצא מת מחוץ למלון בעיר לוס אנג'לס. ג'ק איירונס, חברו הטוב של סלובק עוד מימי התיכון, עזב את הלהקה באומרו כי הוא אינו מעוניין להיות חבר בלהקה שחבריה מתים. איירונס הצטרף ללהקת הגראנג' מסיאטל – פרל ג'אם, אך מותו של סלובק המשיך לרחף מעל לראשו, והוא עזב גם אותה.
בניסיון להתמודד עם מותו של סלובק ועזיבתו של איירונס, קידיס ופלי גייסו ללהקה את המתופף של להקת דד קנדיז – די. אייץ'. פליגרו ואת הגיטריסט דווין מקניט. שניהם לא הסתדרו עם פלי ועם קידיס, והוחלפו זמן קצר לאחר מכן. לעומת זאת, לזמן פעילותו הקצר של פליגרו בהרכב הייתה השפעה חזקה עיקרית אחת ללהקה: היא הובילה להגעתו של ג'ון פרושיאנטה, מכר של פליגרו, לאודישנים לגיטריסטים ללהקה. פרושיאנטה היה מעריץ צעיר ונלהב, והיה מעוניין מאוד להתקבל ללהקה. בעקבות האודישן המוצלח של פרושיאנטה, הלהקה החליטה לצרפו אליהם.
שלושה שבועות לפני תחילת ההקלטות, הלהקה הייתה עדיין חסרת מתופף, על אף מספר אודישנים שערכו. בסופו של דבר, מכר של הלהקה הפנה אותם לצ'אד סמית, שהיה מתופף מיומן. קידיס התנגד תחילה לאפשרות שייבחן, אך בסופו של דבר החליט לאפשר לו לנסות. חברי הלהקה התרשמו מנגינתו באודישן והחליטו לצרפו להרכב.
הקלטות האלבום הרביעי של הלהקה התעכבו בשל סכסוך שהיה לחבריה עם המפיק מייקל ביינהורן, שהתעקש שלנגינת הגיטרה של פרושיאנטה יינתן צליל חזק ועיקרי, הדומה לצליליו החזקים של סגנון ההבי מטאל. דרישות אלו גרמו לאי נוחות מצד פרושיאנטה, אשר נגדו את סגנון הנגינה המועדף עליו. דוגמה לנגינה זו אפשר לשמוע בשיר "Nobody Weird Like Me".
אלבומה הרביעי של הלהקה, "Mother's Milk" (חלב אם) יצא באוגוסט1989. האלבום היה לאלבומם המצליח ביותר עד אז – נתוני המכירות היו טובים, ושירים ממנו הושמעו לעיתים תכופות ברדיו והופיעו ב-MTV. מאלבום זה יצאו לראשונה מספר להיטים למקומות הראשונים במצעדים – השיר שהוקדש ונכתב על סלובאק – "Knock Me Down", גרסת הכיסוי לשירו של סטיבי וונדר "Higher Ground", והשיר "Taste the Pain", שהפך לחלק מפסקול הסרט "אמרי לי כן". האלבום הגיע למקום ה־52 במצעד ה־"Hot 200" של מגזין בילבורד, והפך לאלבום הזהב הראשון של הלהקה. בעקבות הצלחתו של האלבום, יצאה הלהקה למסע הופעות של כ־9 חודשים בארצות הברית ובאירופה.
פרסום, Blood Sugar Sex Magik, ועזיבתו הראשונה של ג'ון פרושיאנטה (1990–1992)
בשנת 1990, עזבה הלהקה את חברת התקליטים EMI, וחתמה על חוזה הקלטות עם האחים וורנר. ריק רובין, מפיק ידוע שעבד לפני כן עם להקות ידועות כמו הביסטי בויז, סלייר ו-Run DMC, נשכר להפקת אלבומם החמישי. תהליך הכתיבה של האלבום הזה היה יצרני ופורה יותר מאשר של קודמיו.
הלהקה החלה בתהליך מתיש בן שישה חודשים של הקלטות, חזרות, כתיבה ופיתוח רעיונות חדשים. אולם, רובין לא היה מרוצה מביצוע התהליך באולפן ההקלטות הרגיל בו הקליטו, והחליט כי הלהקה זקוקה לאולפן מסוג אחר, ולכן העביר אותם לאחוזה שהייתה בבעלותו באזור. במשך השבועות הבאים, פלי, קידיס ופרושיאנטה שהו בבידוד, וכמעט ולא עזבו את האחוזה במהלך תהליך ההקלטות. לעומתם, סמית החליט שלא להתגורר באחוזה, משום שהאמין כי היא רדופת רוחות.
חברי הלהקה לא הצליחו להחליט על שם לאלבומם החדש, אך רובין החליט כי כותרת השיר מתוך האלבום "Blood Sugar Sex Magik" היא המתאימה ביותר לאלבום. על אף שהשיר לא היה סינגל, רובין האמין כי זו הכותרת הטובה ביותר שהייתה בידיהם באותו הזמן.
ב־24 בספטמבר1991, לאחר שישה חודשי הקלטות, יצא האלבום "Blood Sugar Sex Magik". השיר "Give It Away" יצא כסינגל ראשון, ולבסוף זכה בפרס גראמי, והיה לשיר הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הרוק המודרני של מגזין בילבורד. הבלדה "Under The Bridge" יצאה כסינגל אחריו, והגיעה למקום השני במצעד ה-"Hot 100" של מגזין בילבורד. דירוג זה היה לגבוה ביותר אליו שיר של הלהקה הגיע במצעד זה, והשיר הפך לאחר משיריהם המוכרים ביותר. סינגלים נוספים שיצאו מאלבום זה, "Breaking the Girl" ו-"Suck My Kiss" גם זכו להצלחה במצעדי המוזיקה. האלבום עצמו הפך לסנסציה בינלאומית, עם מכירות של מעל ל-15 מיליון עותקים, והגדלה משמעותית של קהל המעריצים של הלהקה. "Blood Sugar Sex Magik" דורג במקום ה-310 במצעד 500 האלבומים הטובים של כל הזמנים של מגזין רולינג סטון, וכשנה לאחר יציאתו, ב-1992, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים השנתי בארצות הברית.
מבקרים החלו להשוות את הלהקה ללהקות גדולות כנירוונה, סמאשינג פאמפקינס ופרל ג'אם. אולם, הצלחתה של הלהקה וההתמכרות לסמים החלו להשפיע על פרושיאנטה, שהחליט לפרוש ממנה במהלך מסע ההופעות שלה ביפן במאי 1992. לאחר פרישתו, שקע פרושיאנטה בהתמכרות קשה להרואין וקוקאין. המצב היה בעייתי ללהקה, מכיוון בשבוע שלאחר מכן הייתה צריכה להופיע באוסטרליה. תחילה הם שקלו לגייס את הגיטריסט זאנדר שולס, אך לבסוף החליטו לבטל את ההופעות. הגיטריסט אריק מרשל נשכר להחליף את פרושיאנטה, והלהקה המשיכה להופעתה בפסטיבל לולפלוזה של שנת 1992. בנוסף, מרשל הופיע בווידאו קליפ של השירים "Breaking the Girl", "If You Have to Ask" ויחד עם הלהקה בפרק הסיום של עונתה הרביעית של הסדרה משפחת סימפסון.
בספטמבר 1992, הלהקה ביצעה את השיר "Give It Away" בטקס הענקת פרסי MTV. הלהקה הייתה מועמדת לשבעה פרסים, מתוכם זכו בשלושה, ביניהם בפרס חביבי הקהל.
ב-24 בפברואר1993, הלהקה, יחד עם ג'ורג' קלינטון וכוכבי ה-P-פאנק, ביצעו את השיר "Give It Away" שנית, אשר זיכה אותם בפרס גראמי הראשון שלהם באותו הערב. הופעה זו סימנה את קיצו של מסע ההופעות של האלבום והופעתם האחרונה עם מרשל. ללהקה היו תוכניות להמשיך ליצור לקראת אלבומם הבא, אך בסופו של דבר החליטו כי מרשל אינו מתאים לתוכניותיהם אלו. ג'סי טוביאס, מתופף מלהקה מקומית בלוס אנג'לס גויס להרכב. תקופת פעילותו בלהקה לא האריכה ימים, וחברי הלהקה הצהירו כי לא הייתה ביניהם כימיה נכונה. בסופו של דבר, הגיטריסט של להקת ג'יינז אדיקשן, דייב נבארו, צורף להרכב, לאחר שסירב לבקשתם הקודמת זמן קצר לאחר פרישתו של פרושיאנטה.
One Hot Minute וירידה מסוימת בפופולריות (1993–1997)
דייב נבארו הופיע לראשונה עם הלהקה בפסטיבל וודסטוק בשנת 1994. לאחר ההופעה בפסטיבל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות קצר, במהלכו ביצעה מופע חימום ללהקת הרולינג סטונז. כלפי חוץ, נראה היה כי הלהקה התמסדה לבסוף, אך יחסיהם הפנימיים של שלושת חבריה עם נבארו החלו להתדרדר. הרקע המוזיקלי השונה שלו גרם לסכסוכים בלהקה כשהתחילו להופיע. סכסוכים אלו המשיכו גם בשנה לאחר מכן, כשיצא האלבום "One Hot Minute". האלבום יצא לאחר כשלושה חודשי עבודה בהוואי, ב-12 בספטמבר1995, לאחר עיכובים ודחיות רבים. הלהקה הצהירה כי האלבום הוא אפל ועצוב יותר ומזכיר יותר את סגנון ההארד רוק בהשוואה לחומרים שקדמו לו. למרות ביקורות מעורבות, האלבום היה הצלחה מסחרית ונמכר בכ-5 מיליון עותקים ברחבי העולם. מהאלבום יצא הסינגל השלישי של הלהקה שהגיע למקום ראשון במצעד – הבלדה "My Friends", ובנוסף נהנתה הלהקה מהצלחתם של השירים "Warped" ו-"Aeroplane".
במהלך תקופה זו חזר קידיס להשתמש בסמים, ובנוסף לו החל גם נבארו להשתמש בהם. מצבם היה כה קשה שבאחת מחזרות הלהקה, נפל נבארו על המגבר שלו בעקבות צריכת הסמים. באפריל1998 הוצהר כי נבארו עזב את הלהקה עקב מחלוקות יצירתיות; קידיס הצהיר כי ההחלטה הייתה משותפת.
חזרתו של פרושיאנטה, Californication והחזרה למיינסטרים (1998–2001)
בשנים שלאחר פרישתו מהלהקה נודע לציבור כי ג'ון פרושיאנטה פיתח התמכרות קשה להרואין שהביאה עליו עוני, ובתקופה מסוימת אף היה על סף מוות. בסופו של דבר, הוא שוכנע לעבור השתקמות וגמילה מסמים בינואר 1998. לאט לאט, התחילו חייו של פרושיאנטה לחזור למסלולם, ותהליך הגמילה הסתיים בפברואר באותה השנה. במהלך ההתמכרות, ספג פרושיאנטה פגיעות ופצעים חמורים, שחלקם דרשו ניתוחים, כצלקות בידיים, אף שבור ושיניים שבורות שעלולות היו לגרום לזיהום קטלני.
באפריל 1998, פלי הלך לבקר את פרושיאנטה, והזמין אותו לחזור להרכב הלהקה, ופרושיאנטה קיבל את הצעתו מיד. באותו השבוע, בפעם הראשונה זה שש שנים, התאסף ההרכב המאוחד לנגן. פלי תיאר את רגע חזרתו של פרושיאנטה כ"רגע המכריע" בהיסטוריה של הלהקה. אך על אף המורל המרומם של הלהקה עקב חזרתו של פרושיאנטה, עבר זמן מה עד שהם התחילו לעבוד על שירים, בשל מצבו הפיזי והנפשי. פרושיאנטה התקשה להתרגל לנגינה בלהקה שוב, ומאחר ואיבד את כל הגיטרות שלו בשריפה בביתו, ממנה בקושי נמלט והיה לו קשה לחזור לשגרת החיים שהייתה לו לפני ההתמכרות. אך על אף הקשיים, כישרונו של פרושיאנטה לא אבד והלהקה החלה ליצור שירים חדשים. ב-8 ביוני1999, לאחר מעל לשנה של הקלטות והפקה, יצא אלבומם השביעי "Californication". האלבום נמכר בכ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה עד היום. Californication אופיין בשירים יותר מלודיים וקטעי נגינה של גיטרה, אשר היה שונה מסגנונה המסורתי של הלהקה.
ביולי 1999, כחלק ממסע הופעות להפצת האלבום, הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק של שנת 1999. לפני ההופעה הם נתבקשו על ידי אחותו החורגת של ג'ימי הנדריקס לבצע את אחד משיריו, ובסופו של דבר החליטו לנגן את הקלאסיקה "Fire" של הנדריקס, לה ביצעו גרסת כיסוי באלבום Mother's Milk.
בספטמבר 2000, הלהקה הייתה מועמדת לחמישה פרסי MTV, מתוכם זכו בשניים על הווידאו קליפ של השיר "Californication" אותו גם ביצעו בטקס. בנוסף, זכתה הלהקה בפרס "MTV Video Vanguard Award" שמוענק לאמנים להם השפעה עמוקה על תרבות ה-MTV.
ב-2001, הלהקה הוציאה את DVD ההופעה הראשון שלהם, "Off the Map". ה-DVD הופק על ידי מכר ותיק של הלהקה, דיק רוד, שהפיק בנוסף את הווידאו קליפים של השירים "Catholic School Girls Rule" ו-"Universally Speaking". החומר ל-DVD נלקח משתי הופעות שונות, אך רוד מיזג את השירים כך שלא הבחינו בכך.
הופעה ראשונה של הלהקה בישראל תוכננה ל-28 באוגוסט2001, בפארק הירקון. אולם שבועיים לפני ההופעה המיועדת, הודיעה הלהקה על ביטול בואה לישראל עקב המצב הביטחוני.
בתחילת 2001 החלה הלהקה להקליט את אלבומה החדש, שהופק אף הוא על ידי רובין. האלבום יצא ב-9 ביולי2002 בשם "By The Way". פרסומה של הלהקה עלה עם צאת האלבום, שהמשיך את דרכו המוצלחת של "Californication". האלבום זכה בארבעה כוכבים מתוך חמישה של מגזין הרולינג סטון – הוא דורג במקומות הראשונים במצעדים ונמכר במיליון עותקים כבר בשבוע הראשון לאחר צאתו.
האלבום הוא דוגמה נוספת להתנתקות הלהקה מהסגנון שהיה אופייני לה בשנות ה-80, אך למרות השינוי, קהל המעריצים של הלהקה נותר עימה. סגנון הפאנק-ראפ המסורתי של הלהקה פינה את מקומו באלבום לשירים עם מלודיות עמוקות ושקטות יותר. מהאלבום יצאו חמישה להיטים נוספים: "By the Way", "The Zephyr Song", "Can't Stop", "Dosed" ו-"Universally Speaking", ולראשונה בהיסטורית הלהקה, הגיעו שיריה לפסגות מצעדי הפזמונים ב-16 מדינות ברחבי העולם. באלבום התמקד הגיטריסט פרושיאנטה בסגנון נגינה עמוק יותר בחלק מהשירים, ובחלקם אף הוסיף נגינת קלידים. צאת האלבום לווה במסע הופעות בן 18 חודשים ברחבי העולם. בשנה הראשונה לאחר צאת האלבום נמכרו כ-11 מיליון עותקים שלו ברחבי העולם.
בנובמבר2003, לרגל 20 שנות פעילותה, הוציאה הלהקה את אלבום האוסף הראשון שלה, שעבורו הקליטו שני שירים נוספים – "Fortune Faded" ו-"Save the Population". האלבום דורג במקום ה-18 במצעד ה-"Hot 200" של מגזין בילבורד. אולם, לאלבום צורפו שני שירים בלבד מהאלבום החדש – "By The Way" ו-"Universally Speaking", בחירה שהעלתה ביקורת על חסרונם של שירים כמו "Can't Stop" ו-"The Zephyr Song" באלבום.
מחלקו האירופאי של מסע ההופעות הופק DVD ההופעה השני של הלהקה – "Live at Slane Castle", שצולם במהלך הופעתם בטירת סליין שבאירלנד ב-23 באוגוסט2003. בנוסף, ממסע ההופעות הופק אלבום ההופעה המלא הראשון של הלהקה – "Live in Hyde Park" שהוקלט במהלך הופעתם בהייד פארק שבלונדון. יותר מרבע מיליון מעריצים שילמו מעל ל-17 מיליון דולר כדי לצפות בשלוש הופעותיה של הלהקה בפארק, שיא בשנת 2004; ההופעה דורגה במקום הראשון ברשימת ההופעות הטובות ביותר של מגזין בילבורד לשנת 2004. בהופעה זו נוגנו שני שירים חדשים שלא נוגנו קודם כן על ידי הלהקה – "Rolling Sly Stone" ו-"Leverage of Space".
ב-6 באוקטובר2004, סולן הלהקה אנתוני קידיס הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו – "Scar Tissue". בספר מספר קידיס על חבריו, על אהבתו, על מאבקו בסמים ועל תשוקתו למוזיקה. בנוסף, מכיל האלבום חלק ממילות השירים של הלהקה, המציגים מעין היסטוריה ורקע לכתיבתו ומשמעותו של כל שיר.
Stadium Arcadium (2005–2007)
בשנת 2006 יצא לאור אלבומה התשיעי של הלהקה – Stadium Arcadium, שהופק אף הוא על ידי ריק רובין. אף על פי שהלהקה הקליטה כ-38 שירים, אותם תכננו לחלק בין שלושה אלבומים, הם החליטו לבסוף להוציא רק כ-28 מהם באלבום כפול, ואת הנותרים להוציא כ־B-Sides של האלבום. לאחר שחרור האלבום, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מצליח, בו הצטרף ללהקה ג'וש קלינגהופר, חבר ותיק של הלהקה בכלל ושל ג'ון בפרט בתור גיטריסט המשנה שלהם. לאחר סיבוב ההופעות, החליטה הלהקה לקחת הפסקה של שנתיים כדי להתאושש מהעבודה הבלתי פוסקת שלה מאז 1999.
I'm with You ועזיבתו השנייה של פרושיאנטה (2009–2019)
בהמשך דרכה של הלהקה, הגיטריסט ג'ון פרושיאנטה הוחלף ב-2009 בג'וש קלינגהופר שהיה גיטריסט המשנה של רד הוט עד עזיבת ג'ון. בראיון אמר ג'ון כי הפעם, בניגוד לעבר, הוא לא עוזב עקב חוסר נעימות, אלא כי סגנון הלהקה המשתנה אינו מתאים לסגנונו האישי, ולמוזיקה שהיה רוצה ליצור.
לאחר מכן הלהקה הפסיקה להופיע באופן זמני, כדי להקליט את אלבומה החדש שיצא ב-29 באוגוסט בשם I'm with You וב-18 ביולי יצא סינגל בשם "The Adventures of Raindance Maggie".
באפריל 2012, רד הוט צ'ילי פפרז נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול,[11] וקלינגהופר, שהיה בן 32 באותה עת, הפך לחבר הצעיר ביותר בתולדות היכל התהילה – ושבר את שיאו של סטיבי וונדר, שנכנס בגיל 38 להיכל בשנת 1989.
ביוני 2016 הוציאה הלהקה את אלבומה ה-11 The Getaway שזכה להצלחה ונמכרו ממנו כ-2 מיליון עותקים ברחבי העולם.
ב-15 במרץ 2019 נתנה הלהקה הופעה היסטורית בפירמידות במצרים. ההופעה שודרה במקביל בשידור חי ברשתות החברתיות.
הצטרפותו השלישית של פרושיאנטה (2020 ואילך)
בדצמבר 2019, הודיעה רד הוט על עזיבתו של ג'וש קלינגהופר את הלהקה אחרי עשור, ובתוך כך גם על חזרתו של ג'ון פרושיאנטה ללהקה. הוא חזר ללהקה לראשונה מאז יציאתו ב-2009 לקריירת סולו, וזוהי הצטרפותו השלישית ללהקה לאחר שהצטרף בראשונה ב-1988 ובשנייה ב-1998.[10]
Unlimited Love
ב-3 בפברואר 2022 פורסם הסינגל הראשון “Black Summer” כחלק מהאלבום “Unlimited Love” וב-4 במרץ 2022 פורסם השיר Poster Child גם כחלק מהאלבום "Unlimited Love” שיצא ב-1 באפריל 2022. המגזין רולינג סטון הכריז על התקליט כתקליט קאמבק ושחזור הצליל והתחושה של ימיה הגדולים של הלהקה[12]
Return Of The Dream Canteen
ב-20 באוגוסט 2022 פרסמה הלהקה את הסינגל "Tippa My Tounge" מאלבומה החדש "Return Of The Dream Canteen", אותו פרסמה במלואו באוקטובר 2022.[13]
רד הוט צ'ילי פפרז בישראל
הופעתה הראשונה של רד הוט צ'ילי פפרז בישראל הייתה אמורה להתקיים ב-28 באוגוסט2001. לאכזבתם הרבה של המעריצים הישראלים, הלהקה ביטלה את הופעתה שבועיים לפני התאריך המיועד, עקב המצב הביטחוני באותם ימים.
ב-7 במאי 2020 הלהקה הודיעה כי ההופעה תבוטל עקב מגפת הקורונה, ונמסר מהמפיקים ב-18 במאי 2020 כי ההופעה תתקיים ב-23 ביוני 2021.
ב-26 באפריל2021 הלהקה הודיעה שההופעה תדחה, מחברת ההפקה נמסר כי תאריך חדש לקיום ההופעה יפורסם בקרוב.
לבסוף ההופעה הייתה אמורה להתקיים בשנת 2023 אך ב-19 בנובמבר2022 הודיעו המפיקים שההופעה מבוטלת לחלוטין "בשל אילוצי לוחות זמנים של סיבוב ההופעות הבינלאומי".
.svg){kind=logo}
