פמיניזם היא אסופה של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר מטרתן שחרור נשים מדיכוי וקידום שוויון בין המינים, מבחינה משפטית, פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית.
פמיניזם סקס-פוזיטיב, המוכר גם כפמיניזם פרו-סקס, פמיניזם סקס-רדיקלי או פמיניזם סקס-ליברלי, היא תנועה שנוסדה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והתמקדה בטיעון כי חירות מינית היא מרכיב מהותי בשחרורן של נשים.
פמיניזם סקס-פוזיטיב התגבש לכדי תנועה בעלת שם ורעיונות יסוד פוליטיים בעקבות עלייתו של הפמיניזם האנטי-פורנוגרפי, והוא כולל קולות שונים ומגוונים. בהתאם לכך, מעורבותן של נשים רבות בתנועת הפמיניזם הסקס-פוזיטיב החלה כתגובה למאמציהן של פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיה להציב את סוגיית הפורנוגרפיה במרכז ההסבר הפמיניסטי לשאלה מדוע קיים דיכוי נשי.[1] תקופה זו של מחלוקת אינטנסיבית בין פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות לבין פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות בתחילת שנות ה-80 מכונה מלחמות המין הפמיניסטיות. מלחמות אלו כללו סדרה של דיונים ומחלוקות בין פמיניסטיות לגבי סוגיות שנוגעות למיניות ופעילות מינית.[2] עם זאת, יש גם פמיניסטיות המזהות את עצמן כפמיניסטיות סקס-פוזיטיביות, שמעורבותן בתנועה זו התפתחה לא בהכרח במסגרת התנגדותן לפמיניסטיות אחרות, אלא כתגובה ישירה למה שהן תפסו כשליטה הפטריארכלית על המיניות.
רעיונות מרכזיים
פמיניזם סקס-פוזיטיבי גורס כי חירות מינית היא מרכיב מהותי בשחרורן של נשים. לאור זאת, פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מתנגדות למאמצים חוקיים או חברתיים שמטרתם לשלוט ולהגביל פעילות מינית בהסכמה בין מבוגרים, בין אם מאמצים אלו הם ביוזמת הממשלה, פמיניסטיות אחרות, מתנגדי פמיניזם למיניהם או כל מוסד אחר. הן אף מאמצות לחיקן קבוצות מיעוט מיניות ותומכות בהרכבת-קואליציה בין קבוצות שונות הנמצאות בשוליים. פמיניזם סקס-פוזיטיבי נמצא בקשר הדוק עם התנועה הסקס-פוזיטיבית.
גייל רובין, מההוגות הבולטות בפמיניזם סקס-פוזיטיבי, מסכמת את הקונפליקט סביב מין בקרב הפמיניזם באופן הבא:
"... היו שתי מגמות של מחשבה פמיניסטית בנושא. מגמה אחת ביקרה את ההגבלות על התנהגות מינית של נשים וגינתה את העלויות הגבוהות שהוטלו עליהן על כך שהיו פעילות מבחינה מינית. מסורת זו של מחשבה פמיניסטית מינית קראה לשחרור מיני שישרת נשים וגברים כאחד. המגמה השנייה, ראתה בליברליזציה מינית דבר מה שמיסודו רק מהווה הרחבה של פריווילגיה גברית. מסורת זו, מהדהדת שיח שמרני אנטי-מיני".
— Rubin, Gayle S. (1984), "Thinking Sex: Notes for a Radical Theory of the Politics of Sexuality", in Vance, Carole, Pleasure and Danger: Exploring Female Sexuality, Boston: Routledge & K. Paul, pp. 267–319
המטרה שמוצבת בבסיסו של הפמיניזם הסקס-פוזיטיבי מחברת יחדיו בין השאר פעילים ופעילות אנטי-צנזורה, פעילי להט"ב, ואקדמאיות פמיניסטיות, רדיקלים מיניים ומפיקי ומפיקות פורנוגרפיה וארוטיקה, על אף שלא כל החברים בקבוצות אלו הם בהכרח גם פמיניסטים וגם אנשים התומכים בגישה הסקס-פוזיטיבית. פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מתנגדות למתקפה על המיניות הגברית, מתקפה המיוחסת לרוב לפמיניזם הרדיקלי, ובמקום זאת מאמצות אליהן את המגוון שמכילה המיניות האנושית. הן טוענות כי הפטריארכיה מגבילה ביטוי מיני, ובמקום להגביל את הפורנוגרפיה, הן תומכות בלהרחיב את האפשרויות המיניות לאנשים מכל הטווח המגדרי.[3] לרוב, פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מתנגדות למהותנות מינית, המוגדרת על ידי רובין כרעיון בו מין הוא כוח טבעי המעצב מוסדות וקודם לחיים החברתיים. הן מעדיפות לראות באוריינטציה מינית ובמגדר כמרכיבים חברתיים שדווקא מושפעים באופן משמעותי מהחברה בה הם נמצאים, ולא להפך.[4]
במיוחד אצל פמיניסטיות סקס-רדיקליות, הדבקות בעמדה סקס-פוזיטיבית נובעת מחוסר האמון העצום שלהן ביכולת של הפטריארכיה להגן נאמנה על האינטרס הנשי בכל הנוגע לחוקים המגבילים מיניות. יש פמיניסטיות אשר רואות בחירות מינית של נשים כמניע האמיתי שעומד מאחורי תנועת הנשים. נעמי וולף כותבת, "האורגזמה היא הקריאה הטבעית של הגוף ליצירת פוליטיקה פמיניסטית".[5] שרון פרסלי (Sharon Presley), הרכזת הלאומית של אגודת הפמיניסטיות הליברטיניות,[6] כותבת על כך שבכל הנוגע למיניות, הממשלה מפלה נשים בבוטות.
סוזי ברייט, הוגה, מחברת ספרים ואקטיביסטית, אחת הראשונות לשאת את ה"תואר" פמיניסטית סקס-פוזיטיב.נינה הארטלי
הבנת הפמיניזם הסקס-פוזיטיבי הוא בהכרח דרך הסתכלות בהתאם לרקע ולקונטקסט החברתי שבהם הוא פועל: חברות נוצריות מושפעות לרוב על ידי מה שמכונה מוסר מיני "מסורתי": על פי הדוקטרינה הנוצרית, כל פעילות מינית חייבת להיות במסגרת של נישואין ויחסי המין הם בהכרח וגינליים; מעשים מיניים מחוץ לנישואים ו"סקס בלתי טבעי" הם אסורים, לדוגמה מין אוראלי ומין אנאלי, המוגדרים כמעשה סדום; עם זאת, יחסי מין בכפייה בתוך הנישואין אינם נתפסים כדבר מה בלתי מוסרי בעיני שמרנים חברתיים ודתיים רבים, זאת בשל קיומן לכאורה של "זכויות של בני זוג",[7][8] המוגדרות בברית החדשה.[9] הסדר החברתי של המיניות המסורתית נמצא בעשורים האחרונים תחת מתקפה משפטית וחברתית.[10] כמו כן, בתרבויות מסוימות ובמיוחד במדינות אגן הים התיכון, המושפעות מהקתוליות הרומית, קיימים רעיונות מסורתיים בדבר תפיסת הגבריות והטהרה הנשית. רבים מתרגמים זאת כסטנדרט הכפול בין מיניות גברית למיניות נשית; מגברים, מצופה שיהיו אסרטיביים מבחינה מינית כדרך לאשש את הגבריות שלהם, ושירבו ביחסים מיניים, אך כדי שאישה תיתפס כ"טובה" עליה להישאר "טהורה".[11] צ'זארה לומברוזו מתאר את הגישה הזו בספרו The Female Offender, בו הוא טוען כי ניתן לחלק נשים ל-3 קטגוריות עיקריות: הפושעת, הזונה והאישה הנורמלית. בהתאם לחלוקה זו, נשים שביטאו את מיניותן כמו זונות הוערכו כחריגות.[12]
כותבות סקס-פוזיטיביות כמו ונדי מקלרוי (Wendy McElroy) וגייל רובין רואות את שורשיו של הפמיניזם הסקס-פוזיטיבי בעבודותיהן של סקס רפורמיסטיות ונשים העוסקות בחינוך מיני ותומכות בשימוש באמצעים למניעת הריון, כמו האבלוק אליס, מרגרט סנגר, מרי דנט (Mary Dennett), ומאוחר יותר גם אלפרד קינסי ושייר הייט.[1][4] אף על פי כן, ההתגלמות המודרנית של פמיניזם סקס-פוזיטיבי הופיעה בשלב מאוחר יותר, בעקבות העלייה של פמיניזם שהתמקד בפורנוגרפיה כמקור לדיכוי נשים בשנות ה-70. העלייה של הגל השני של הפמיניזם התרחשה בו זמנית למהפכה המינית ולפסיקות חוקיות אשר הסירו את ההגבלה על גישה לפורנוגרפיה. בעקבות זאת, פמיניסטיות רדיקליות התמקדו באופן הולך וגובר בסוגיות של מיניות בחברה פטריארכלית. קבוצות פמיניסטיות החלו לעסוק בשאלה כיצד ראויה להיות מיניות פמיניסטית, כשדבר זה היה מאפיין בעיקר של קבוצות לסביות בדלניות, אך גם של חלק מקבוצות נשים הטרוסקסואליות, כמו הרדסטוקינגס. בשונה מקבוצות אלו, היו פמיניסטיות כמו בטי דודסון(Betty Dodson) אשר ראו את ההנאה המינית והאוננות הנשית כדבר מהותי בחירות האישה. עד לתקופה זו, פורנוגרפיה לא הייתה סוגיה מרכזית כלל; פמיניסטיות רדיקליות התנגדו באופן כללי לפורנוגרפיה, אך הנושא לא קיבל תשומת לב רבה או סווג כחשוב עד אמצע שנות ה-70. אך גם עוד לפני קימת תנועת הפורנוגרפיה, כבר אז פעלו פמיניסטיות שתמכו בזכויות לזונות, כמו קבוצת COYOTE, אשר הובילו קמפיין לדה-קרימינליזציה של הזנות.
בסוף שנות ה-70 מצאה את עצמה התרבות האמריקאית כשהיא מתמודדת עם תוצאותיו של העשור הקודם, עשור שהתאפיין בשחרור מיני ניכר. בין התוצאות הללו ניתן היה לזהות את החשש הגובר מדימויים בוטים של אלימות ומיניות בתקשורת, מהפופולריות הגוברת של פורנוגרפיה, מהעלייה בפעילות מינית בקרב בני נוער, ומנושאים נוספים כמו הפצתה של פורנוגרפיית ילדים. רבים טוענים שהאווירה הזו התדרדרה לכדי פאניקה מוסרית, שהגיעה לשיאה באמצע שנות ה-80. דאגות אלו השתקפו גם בתנועה הפמיניסטית, בה התאגדו באותה העת קבוצות פמיניסטיות רדיקליות סביב הטענה שפורנוגרפיה מהווה יסוד מרכזי של הפטריארכיה ושהיא גורם ישיר לאלימות נגד נשים. רובין מורגן, פמיניסטית אנטי-פורנוגרפית, סיכמה רעיון זה בהצהרה כי "פורנוגרפיה היא התאוריה ואונס הוא הפרקטיקה".[13]
פמיניסטיות כמו אנדריאה דבורקין ורובין מורגן פיתחו את העמדה הפמיניסטית האנטי-פורנוגרפית בהתבסס על עקרונות של הפמיניזם הרדיקלי, והחלו בפעילות במגוון ערים בארצות הברית במהלך סוף שנות ה-70. אירוע מרכזי היה הפגנה בהובלתה של דבורקין נגד הסרט "סנאף" שיצא ב-1978, ופעילות זו הובילה להקמת קבוצות כמו נשים נגד פורנוגרפיה בניו יורק, ודומותיה. הפעילות החדשה הזו הרחיבה את הביקורת והאקטיביזם מעבר לסוגיית הפורנוגרפיה, אל עבר סוגיות כמו זנות ו-BDSM. בה בעת, פמיניסטיות אחרות פיתחו הסתייגות מהכיוון אליה הולכת התנועה הפמיניסטית והפגינו ביקורתיות גוברת כלפי פמיניזם אנטי-פורנוגרפי. הקבוצות אשר הביעו בפומבי את הביקורת שלהן על מחנה האנטי-פורנוגרפיה כללו פמיניסטיות העוסקות ב-BDSM (במיוחד קבוצת Samois, ארגון BDSM פמיניסטי-לסבי בסן פרנסיסקו), תומכים בזכויות לזונות, ופמיניסטיות ליברליות ואנטי-אותוריטריות שעבורן חופש הביטוי, חירות מינית והגנה על נשים כבעלות סוכנות אישית הם עקרונות ליבה של הפמיניזם.
אחד מהטיעונים הפמיניסטיים המוקדמים נגד מגמת האנטי-פורנוגרפיה בקרב התנועה הפמיניסטית מתועד במאמרה של אלן ויליס, "Feminism, Moralism, and Pornography", שהתפרסם לראשונה באוקטובר 1979 בעיתון "וילג' ווייס".[14] המאמר נכתב ב-1979 כתגובה להקמתה של הקבוצה "נשים נגד פורנוגרפיה" ובו נהגה לראשונה המושג "פמיניזם פרו-סקס". ויליס הביעה בו את חששותיה מפני ניסיונותיהן של פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות להפוך את הפמיניזם לתנועה סביב סוגיה אחת. במאמרה טוענת ויליס שפמיניסטיות לא אמורות לעטות שמיכת גינוי נגד כל סוגי הפורנוגרפיה וכי הגבלת הפורנוגרפיה תקפה באותה מידה על הגבלת התבטאויותיהן של פמיניסטיות.[15]גייל רובין, הוגה פמיניסטית סקס-פוזיטיבית מרכזית, קראה ליצירת תאוריה פמיניסטית חדשה על סקס, כשהיא מסבירה שהמחשבות הפמיניסטיות הנוכחיות על הנושא לרוב תופסות שחרור מיני כמגמה שמעצימה פריווילגיה גברית. רובין ביקרה פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות שלטענתה גינו כמעט כל גרסה של ביטוי מיני ותייגו אותו כאנטי-פמיניסטי. בנוסף, היא טענה שדווקא ההשקפה של פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות על מיניות קרובה באופן מסוכן לאנטי-פמיניזם ולמוסר מיני בעל אופי שמרני. רובין אף עודדה פמיניסטיות לשקול את ההיבטים הפוליטיים של מיניות שאינם מקדמים דיכוי מיני. היא טענה שהאשמה לדיכוי נשים צריכה להיות מופנית כלפי אלו שמגיעה להם אשמה זו: "המשפחה, הדת, החינוך, פרקטיקות של גידול ילדים, התקשורת, המדינה, הפסיכיאטריה, אפליה בשוק העבודה ושכר בלתי שוויוני..." ולא כלפי מיעוטים מיניים שכוח ההשפעה שלהם הוא מזערי באופן יחסי.[4]
ההתנגשות בין שני הזרמים ההפוכים האלה של הפמיניזם לא איחרה לבוא, והיא כוננה את התנועה החדשה. מלחמות הסקס הפמיניסטיות סיפקו את הבמה המרכזית הראשונה לביטוי רעיונות היסוד של התנועה. הרעיונות הללו, שהופיעו מתוך רצון לקרוא תיגר על העמדה האנטי-פורנוגרפית שהתפתחה ותפסה תאוצה בקצב מסחרר, נשמעו תחילה דווקא בבמות חוץ-פמיניסטיות, בפרסומים של אלן ויליס ופט קליפיה(Pat Califia). התנועה הפמיניסטית הראשונה שהצטרפה לביקורת הזו הייתה ה-Samois, ובעקבותיה פרסם בשנת 1981 כתב העת הפמיניסטי Heresies (כפירות) גיליון בשם "גיליון הסקס", שהביא לידי ביטוי נקודת מבט פרו-מינית. הדיון התקדם למרחב האקדמי, כשהביקורת נגד מחנה האנטי-פורנוגרפיה במרחב זה התגבשה בפעם הראשונה בכנס על נשים ומיניות שהתקיים במכללת ברנרד(Barnard College) בשנת 1982, שם אף תועד העימות הראשון בין מחנה הפרו-פורנו למחנה האנטי-פורנו. עיקרי הביקורת האקדמית כלפי מגמת האנטי-פורנוגרפיה בסיום הכנס זכו לפרסום בשתי אנתולוגיות של מאמרים, "Powers of Desire: The Politics of Sexuality" מאת אן בר סיטנו וכריסטין סטנסל, ו-"Pleasure and Danger: Exploring Female Sexuality" בעריכתה של קרול ס. ואנס. מהזירה האקדמית עבר הדיון לזירה המשפטית-פוליטית, שם קידמו מנהיגות המחנה האנטי-פורנוגרפי אנדריאה דבורקין וקתרין מקינון ניסיונות חקיקה שיגדירו פורנוגרפיה במונחי הנזק שהיא יכולה לגרום לנשים וביקשו להפוך אותה ל"בת תביעה". בין השאר, הציעו השתיים ארבעה מעשים שייחשבו לברי תביעה; כפייה על אדם להשתתף בפורנוגרפיה, כפייה על אדם לצפות בפורנוגרפיה, תקיפה הנגרמת כתוצאה מפורנוגרפיה וסחר בפורנוגרפיה. בסופו של דבר, תקנות אלו לא נכנסו לתוקף. במידה רבה, ניסיונות החקיקה הללו התסיסו את המחנה הנגדי ותרמו לחיזוקו. הוויכוחים הסוערים בין המחנות הביאו לפיצול משמעותי בפמיניזם, שעד היום ניתן לזהות את עקבותיו במרחב האקדמי והפוליטי.[16]
בהקשר זה, מקלרוי טוענת שעבור פמיניסטיות בשנות ה-70 וה-80, הפנייה לעיסוק בסוגיות של ביטוי מיני הייתה כתוצאה מהתסכול של הכישלון הגלוי לעין של הפמיניזם לנצח בערוצים הפוליטיים: בארצות הברית, התיקון לשוויון זכויות כשל, וזכויות הפלה נפלו קורבן להתקפות קשות בעת כהונתו של רונלד רייגן כנשיא.[1] גם במרחבים לא מערביים הראה הפמיניזם הסקס-פוזיטיבי את אותותיו. האנתרופולוגית חוקרת סין איליין ג'פריס (Elaine Jeffreys) הבחינה שעמדת האנטי-זנות צברה ביקורת בעת ביסוסה של התנועה הבינלאומית לזונות בשנת 1985, שדרשה הכרה בזכויות של זונות כסוגיה של שחרור וחופש העיסוק יותר מאשר כעניין של פשיעה, חוסר מוסריות או מחלה. עד שנות ה-2000, העמדה הסקס-פוזיטיבית הביאה מגוון של ארגונים לא ממשלתיים ללחוץ באופן פעיל על הממשלה הסינית לנטוש את המדיניות הרשמית שלה על איסור הזנות בסין הפוסט-רפורמית ולהכיר בזנות מבחירה כתעסוקה לגיטימית.[17][18]
סוגיות פוליטיות עיקריות בתנועה
פורנוגרפיה
הסוגיה של פורנוגרפיה היא ככל הנראה הראשונה שהביאה לאיחוד ראשוני של פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות, על אף שעם הזמן הדעות הסקס-פוזיטיביות סביב נושא זה נהיו מגוונות ומורכבות. במהלך שנות ה-80, אנדריאה דבורקין וקתרין מקינון, ועמן אקטיביסטיות שקיבלו השראה מכתביהן, פעלו למען חוקים אנטי-פורנוגרפיים במספר ערים בארצות הברית ובקנדה. החוק הראשון מסוג זה הועבר במועצת העיר של מיניאפוליס ב-1983. מקינון ודבורקין בחרו בטקטיקה של מסגור הפורנוגרפיה כסוגיה של זכויות אזרח, כשהן טוענות שתצוגה של פורנוגרפיה היא המכוננת אפליה מינית נגד נשים. התגובה של תנועת הסקס-פוזיטיב לטענה זו הייתה כי חקיקה נגד פורנוגרפיה מפרה את זכותן של נשים לחופש הביטוי. זמן קצר לאחר מכן, קואליציה של פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות וקבוצות ימין הצליחו להעביר חוק דומה באינדיאנפוליס. על חוק זה הוכרז מאוחר יותר שהוא אינו חוקתי על ידי בית משפט פדרלי בתיק American Booksellers v. Hudnut.
על פי רובין, פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות מגזימות בסכנות שהן רואות בפורנוגרפיה כשהן בוחרות להציג את התמונות הפורנוגרפיות המזעזעות ביותר ולהוציא אותן מחוץ להקשרן, כגון אלו המזוהות עם סאדו-מזוכיזם, בצורה המרמזת שהנשים שמוצגות בתמונות בעצם עוברות אונס, וכלל לא מציינות שסצנות אלו מייצגות פנטזיה בהן לוקחים חלק שחקנים אשר נתנו את הסכמתם שיתארו אותם בצורה זו.[4] פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות טוענות שהגישה לפורנוגרפיה היא חשובה עבור נשים בדיוק כפי שהיא חשובה עבור גברים, וכי אין שום דבר שביסודו משפיל נשים בפורנוגרפיה.[19][20] פמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות חולקות על כך, כשהן טוענות שעצם התיאור של מעשים מעין אלו מובילים לביצועם בפועל.[21]
אנני ספרינקל, מחנכת מינית ואמנית מיצג אמריקאית, תרמה רבות לדיון הפמיניסטי סביב פורנוגרפיה. בעברה, ספרינקל הייתה עובדת מין ושיחקה בסרטי פורנו רבים, ומתוך ניסיונה וחוויותיה בתעשיית המין החליטה לאמץ לחיקה את עולם הפורנוגרפיה ולהפכו למיצג אמנותי ולדיון פוליטי וציבורי.[22][23] במהלך הקריירה שלה, ספרינקל הופיעה בקרוב ל-200 סרטים, כולל פורנו רך וקשה, בי מוביז, סרטים דוקומנטריים, תוכניות טלוויזיה ואף הפיקה, ביימה ושיחקה בסרטים משל עצמה, ביניהם Annie Sprinkle's Herstory of Porn, Annie Sprinkle's Amazing World of Orgasm, ו-Linda/Les & Annie—The First Female to Male Transsexual Love Story. סרטיה הוצגו במאות פסטיבלים לקולנוע, מוזיאונים וגלריות. עבודותיה בסרטי מבוגרים זיכו אותה בכוכב ברחבת התהילה של שחקני סרטי מבוגרים באדיסון, ניו ג'רזי, והיא חברה גם בהיכלי תהילה נוספים בתחום. מאז שנות ה-80, הציגה ספרינקל את עבודותיה כאמנית אורחת באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית ואירופה, והיא גם מרצה בפני קהלים בנושאים שונים. כותרת סבב ההרצאות האחרון של ספרינקל משנת 2012 היא "חיי ועבודתי כאקטיביסטית פורנו פמיניסטי, מחנכת מין רדיקלית, ואקו-סקסואלית". ספרינקל מזדהה כפמיניסטית סקס-פוזיטיבית, והרבה מהפעולות שלה כאקטיביסטית ומחנכת מכילות את גישתה זו, כמו גם את פעילותה למען זכויות עובדות מין ונגישות שירותי בריאות עבורן.[24] ב-2009 הופיעה ספרינקל בסרט התיעודי הצרפתי Mutantes: Punk, Porn, Feminism, בו דיברה על תחילת תנועת הסקס פוזיטיב ותרומתה לה.[25] בשנת 2011 התראיינה ספרינקל לעיתון "הארץ" ושיתפה את קהל הקוראים הישראלי בגישתה לפורנו, על עבודתה כאמנית ועל העצמה נשית מינית.[26]
עבודת מין
ישנן פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות המאמינות שנשים וגברים יכולים להתנסות בחוויות חיוביות כעובדי מין, ושבמקומות בהם הדבר אינו חוקי, ראוי לעשות דה-קרימינליזציה לזנות. הן מוסיפות שזנות אינה בהכרח רעה לנשים, אם העוסקות בזנות זוכות ליחס מכבד ואם המקצועות בעבודת מין עוברים דה-סטיגמטיזציה[27][28]
פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות אחרות מחזיקות במגוון דעות על זנות, כשישנו שוני רב בהשקפות על זנות בכל הנוגע למעמד, גזע, סחר בבני אדם ועוד נושאים רבים.[29] פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מסכימות באופן כללי על כך שזונות כשלעצמן לא צריכות להיות מוצאות מחוץ לחוק או שיקנסו אותן.
BDSM
נשים המשמשות כ"ריגריות" (קושרות) עבור נשים אחרות בסצנת בונדג'
BDSM (ראשי תיבות המאגדים שלושה נושאים מרכזיים: Bondage and Discipline (קשירות ומשמעת), Dominance and Submission (שליטה וכניעה), Sadism and Masochism (סאדו-מאזוכיזם)) ספג ביקורת מפמיניסטיות אנטי-פורנוגרפיות על כך שהוא הביא לאירוטיזציה של כוח ואלימות ועל כך שהוא מחזק מיזוגניה.[4] המתנגדות לפרקטיקות אלו טוענות כי נשים הבוחרות לקחת חלק ב-BDSM בוחרות באופן מוחלט בבחירה שמשיטה השלכות שליליות על נשים, ואשר משעתקת דפוסים פטריארכליים של דיכוי נשים. פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות טוענות כי פעילויות של BDSM בהסכמה מספקות הנאה רבה לנשים רבות ואף נותנות תוקף לנטייה המינית של הנשים הללו. הן טוענות שאל לפמיניסטיות לתקוף את התשוקות המיניות של נשים אחרות ולתייגן כ"אנטי-פמיניסטיות" או כפעולות המפנימות דיכוי, וכי אין קשר בין פעילויות מיניות "קינקיות" שבהסכמה לבין פשיעה מינית. בעוד שחלק מהפמיניסטיות האנטי-פורנוגרפיות מציעות כי קיים קשר ישיר בין סצנות BDSM בהסכמה לבין אונס והטרדה מינית, פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות רואות בכך דבר מעליב עבור נשים. לרוב מוזכר שב-BDSM התפקידים אינם מייצגים מגדר מסוים אלא העדפות אישיות. יתרה מזו, נשים פמיניסטיות שעוסקות ב-BDSM מדווחות כי המשחק עם כוח של BDSM, ואפילו בסצנות המדמות אונס, הוא דווקא דרך לאתגר ולחתור נגד הכוח הזה, יותר מאשר שהוא מביא להגשמתו.
נטייה מינית
מקאלרוי טוענת כי פמיניסטיות רבות פחדו מכך שיקשרו אותן להומוסקסואליות.[1]בטי פרידן, אחת ממייסדות הגל השני בפמיניזם (מן הזרם הליברלי, לא הרדיקלי), הזהירה מפני לסביות וקראה לכך "איום הלוונדר", השקפה שעליה ויתרה מאוחר יותר. פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מאמינות שהענקת התוקף לכל הנטיות המיניות היא הכרחית על מנת לאפשר לנשים חירות מינית מלאה. במקום להרחיק את עצמן מהומוסקסואליות וביסקסואליות מפחד כי הללו יפגעו בקבלה של פמיניזם פופולרי, פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מאמינות שחירות עבור נשים לא יכולה להתגשם ללא הרחבה של המקובל מבחינת מיניות.
זהות מגדרית
ישנן פמיניסטיות, כמו ג'רמיין גריר, שביקרו נשים טרנסג'נדריות כגברים המנסים לנכס לעצמם זהות נשית בעודם שומרים על הפריווילגיה הגברית שלהם, וגברים טרנסג'נדרים כנשים המתנגדות לסולידריות עם המגדר שלהן. אחת מהפרשניות המרכזיות של השקפה זו היא ג'ניס ריימונד(Janice Raymond), שכתבה על כך ספר, שהוא מניפסט של טרנסמיזוגיניה, The Transexual Empire.[30] ב-The Whole Woman,[31] גריר הלכה רחוק עד כדי שבאופן מפורש השוותה נשים טרנסג'נדריות לאנסים בכך שכפו את עצמם לתוך מרחבים של נשים.[32]
נשים וגברים טרנסג'נדרים רבים רואים זהות מגדרית כחלק מולד באדם. יש פמיניסטיות המבקרות אמונה זו, כשהן טוענות שתפקידי מגדר הם מבנים חברתיים, ולכן אינם קשורים לשום מרכיב טבעי.[33] פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות תומכות בזכות של כל אינדיבידואל לקבוע את המגדר של עצמו, ומקדמות נזילות מגדרית כאמצעי להשגת שוויון מגדרי. פטריק כליפיה כתב באופן נרחב על סוגיות אלו סביב פמיניזם ועניינים טרנסג'נדרים, בעיקר ב-Sex Changes: Transgender Politics.[34] גם סנדי סטון(Sandy Stone), ממייסדות דיציפלינת לימודי טרנסג'נדר, יצאה נגד ריימונד במניפסט משלה, The Empire Strikes Back: A Posttranssexual Manifesto, בו היא מפריכה את הרעיון שמין ומגדר הם אותו הדבר, שהם מולדים, ושהם מתקיימים כבינאריה.[35]
כמו הקושי הקיים בהגדרת הפמיניזם, ישנו קושי להגדיר מהו פמיניזם סקס-פוזיטיבי, ומעטות בתנועה, ובמיוחד בענף האקדמי שלה, מסכימות על אידאולוגיה אחת או אג'נדה למדיניות.
דוגמה לאופן בו פמיניסטיות יכולות לחלוק אחת על השנייה היא בעיסוק התרבותי בסקס-פוזיטיביות. למשל, בטי דודסון העבירה ביקורת קשה על מונולוגים מהווגינה מאת איב אנסלר, בטענה שהמחזה מקדם תפיסה שלילית של מיניות, ומדגיש את האלימות המינית נגד נשים במקום את הערך הטמון במיניות נשית. לעומת זאת, פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות רבות אימצו לחיקן את העבודה של אנסלר מכיוון שהיא מעודדת בכתיבתה פתיחות בכל הנוגע לגופן ומיניותן של נשים.
חוקי אונס סטטוטורי
קיים וויכוח בין פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות סביב השאלה האם חוקי אונס סטטוטורי הם צורה מסוימת של סקסיזם.[36] ישנן פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות שאינן תופסות כל פעילות בהסכמה בין נוער מתבגר ובוגרים כמזיקה באופן אינהרנטי. חל ויכוח בין פמיניסטיות האם חוקי אונס סטטוטורי פועלים לטובת נערות או שמע פוגעים בהן, והאם המגדר של המשתתפים צריך להשפיע על הדרך שבה מתייחסים אל המפגש המיני הנידון.[37] הטענה שנשמעת מקרב מספר פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות נגד חוקי האונס הסטטוטורי היא כי הם נקבעו ללא כוונות מגדריות נייטרליות וכיום הם מועצמים בשל זאת, כשישנה ההנחה המוקדמת שנערות מתבגרות הן נאיביות ובלתי מיניות ולכן עליהן להיות מוגנות. פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות המחזיקות בהשקפה זו מאמינות שנערים ונערות מתבגרים מסוגלים באותה המידה לקבל החלטות שקולות בנוגע למין,[38] וכי חוקי האונס הסטטוטורי מטרתם בעצם להגן על "ילדות טובות" מפני סקס. במאמרה של ננסי אריקסון, "Sex-Bias Topics in the Criminal Law Course: A Survey of Criminal Law Professors", היא כתבה "פמיניסטיות אחרות מתנגדות או אמביוולנטיות לגבי חיזוק חוקי אונס סטטוטורי, מכיוון שהגנה מעין זו מונעת מאישה צעירה להיכנס למערכת יחסים מינית בהסכמה שאליה היא כשירה לתת את הסכמתה. פמיניסטיות אלו רואות בחוקי אונס סטטוטוריים כשולטים יותר מאשר מגנים – וחלק מהתפקיד ההיסטורי של חוק זה היה להגן על הבתולין האישה כרכוש 'בעל ערך'".[39] הספר ציין שבאותו הזמן, היו מדינות מסוימות בהן ניסיון מיני קודם של הנערה המתבגרת יכול היה לשמש כקו הגנה למואשם באונס סטטוטורי. דבר זה הראה שכוונת החוקים הייתה להגן על אידיאלים של צניעות יותר מאשר להגן על זכות ההסכמה.[40]
ביקורת
הביקורת על פמיניזם סקס-פוזיטיבי כוללת בין היתר את עבודותיהן של קתרין מקינון[41]ג'רמיין גריר[31] ופמלה פול (Pamela Paul),[42] וכן את מאמריה של דורצ'ן ליידהולט (Dorchen Leidholdt). הטיעונים המרכזיים של כותבות אלו הם שפרקטיקות מיניות מסוימות כמו זנות ופורנוגרפיה מנצלות נשים, ושמבחינה היסטורית תמיד פעלו לטובת גברים יותר מאשר לטובתן של נשים. עוד הן טוענות שקידום של כל סוגי הפרקטיקות המיניות ללא הבחנה כלשהי אך ורק תורם לדיכוי של נשים. מקינון טוענת שכל היבט של חירות מינית צריך להיות מובן במסגרת של הדומיננטיות הגברית בחברה, בהקשר של אי-מאזן של כוח בין נשים לגברים, ובהתייחס להיסטוריה של מיניות גברית ונשית; היא כותבת: "גברים הביאו לאירוטיזציה של הרעיון שמיניותם נמנעה מהם, אך למען האמת מיניותם קיבלה ביטוי, קיבלה ביטוי וקיבלה ביטוי. חירות מינית, מהיבט זה, נדמית כמו רציונליות גברית של כפיית סקס על נשים".[43]
בספרה משנת 2005 Female Chauvinist Pigs ("חזירות שוביניסטיות"), אריאל לוי אף היא מבקרת פמיניזם סקס-פוזיטיבי. על אף שאינה מתנגדת לפמיניזם סקס-פוזיטיבי כשלעצמו, וללא כוונה לשלול באופן ספציפי צורות מסוימות של התנהגות מינית, היא רואה בהפצה של סקס-פוזיטיביות כמבנה סוג של "תרבות גסה" או מינית, בה נשים מפנימות השקפות גבריות המחפיצות אותן ונשים אחרות. לוי מאמינה כי זו טעות לראות דבר זה כמעצים ויתרה מזו, חושבת שנשים צריכות לפתח צורות ביטוי מיני הייחודיות להן.[44] התגובה של פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות לספרה של לוי היו מעורבות: סוזי ברייט ביקרה את הספר באופן אוהד, כשהיא מצהירה שחלק רב ממה שנדמה כ"תרבות גסה" מייצג את הדרדור של העבודה של פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות מוקדמות כמוה.[45] אחרות, כמו רייצ'ל קרמר בוסל (Rachel Kramer Bussel), פירשו את לוי כאחת המתעלמת במופגן מחלק רב של הביטוי המיני הנשי במהלך 20 השנים האחרונות, או לחלופין, שהיא תרגמה זאת באופן שגוי כהפנמה של פנטזיה גברית.[46][47] קארה ג'סלה (Kara Jesella) טענה שסקס-פוזיטיביות אינה בהכרח מעצימה, וכי ביכולתה דווקא לגרוע מעוצמה נשית.[48]
דורצ'ן ליידהולט טוענת ש"סקס", קרי, האופן בה מיניות באה לידי ביטוי בחברה, צריך להיות מובן כארגון חברתי המוגדר על ידי מבנים חברתיים פטריארכליים. היא כותבת: "אם מבינים שסקס מובנה מבחינה חברתית – ואנו מבינות זאת – ואם אנחנו רואות שעליונות גברית היא שאחראית לעיצוב זה – ואנו רואות זאת – ואם הסקס שבשאלה הוא הסקס בו משתמשים גברים כדי לכונן את הדומיננטיות שלהם על פני נשים, אז כן, אנחנו נגדו".[49] על פי אן פרגוסון (Ann Ferguson), המגבלה היחידה של פמיניסטיות סקס-פוזיטיביות על פעילות מינית צריכה להיות הדרישה להסכמה, אך עם זאת היא טוענת שפמיניזם סקס-פוזיטיבי סיפק הגדרות לקויות למושג הסכמה. כמו כן, פרגוסון טוענת שהתנהגות מינית צריכה להיות מחולקת לבסיסית, בעלת סיכון או אסורה, כשבאופן ספציפי האיסור על פרקטיקות מיניות "כולל גילוי עריות, אונס, אלימות במשפחה, ויחסים מיניים בין ילדים מאוד צעירים ומבוגרים",[50] לצד כל פעילויות אחרות בהן יש הוכחות לתוצאות של נחיתות. ההוכחה הזו היא מרכזית עבור פרגוסון בזיהוי של פעילות מינית אסורה. מכיוון שההגדרה ל"הסכמה" כה בעייתית, הקטגוריזציה של פרגוסון של פעילות מינית אסורה עוקפת את הסוגיה של הסכמה לחלוטין. שילה ג'פריז(Sheila Jeffreys) טוענת ש"המהפכה המינית" סביב הגדרות של גברים תרמה יותר להמשך דיכוי נשים מאשר לחירותן.[51] היא טוענת שרעיונות מסורתיים על יחסי מיןהטרוסקסואליים, כמו הזכות הגברית המינית בנישואין, מחמירים לאור אידאולוגיה סקס-פוזיטיבית. בל הוקס טוענת כי בעיה אחת עם תנועות לשחרור מיני היא שהן מתמקדות על הזכות להשתלב בפעילות מינית, אך לרוב מתעלמות מהזכות לסרב לקחת בהן חלק. ביקורת נוספת היא שלעיתים קרובות מה שמוצג כרעיונות פמיניסטיים, הם בעצם רעיונות שמקורם בסקסולוגיה גברית-דומיננטית.[52]
פמיניזם סקס-פוזיטיב במרחב הישראלי
כאשר בוחנים את הגישה הפמיניסטית לסקס פוזיטיביות במרחב הישראלי, ניתן לראות שהדיון בנושאים הסקס פוזיטיביים הוא יחסית מצומצם, והתחיל מאוחר יחסית בהשוואה לעולם המערבי. דיון ציבורי בנושאים הללו ניתן למצוא בעיקר ברשת החברתית, בטורי דעה, בבלוגים, ובעיתוני רשת אלטרנטיביים. באתר הישראלי "העוקץ", אשר מפרסם טורי דעה אקטואליים של אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים במגוון נושאים, כתבה רוני גרוס כי הפמיניזם בישראל לא אימץ לחיקו לאורך השנים תפיסות סקס-פוזיטיביות, ונדמה שהגיע הזמן לערוך היכרות עם מושגים מהעולם ההגותי הזה, שהתפתח עוד בשנות ה-80 בקרב הוגות פמיניסטיות מרכזיות בעולם. היא מציינת שהמושג סקס-פוזיטיב יכול להרתיע אם מבינים אותו לא נכון, אבל בארצות הברית, למשל, מדובר בחלק חשוב – אם כי עדיין שולי – בשיח הפמיניסטי, וישנן נשים מוכרות שפועלות כבר שנים להכניס את הדיבור על מיניות בריאה ומגוונת לשיח הפמיניסטי. בנוסף, שלא מספיק להסתמך על חוויות אישיות בלבד ולהסיק שמה שלא טוב לאחת בהכרח לא טוב לאחרת, ולא מספיק להשתמש בכלים המשפטיים שכבר עומדים לרשותנו ושבאמצעותם ניתן למצות את הדין רק במקרים מסוימים מאוד.[53]
סוגיות פוליטיות עיקריות סביב הנושא במרחב הישראלי
עבודת מין
גילה גולדשטיין (1947–2017) הייתה שחקנית, אמנית וזמרת ישראלית, מהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ושל אגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל. היא נולדה בטורינו שבאיטליה בשם אברהם גולדשטיין ובגיל 13 החלה לגלות את הזהות המגדרית שלה. הוריה ומשפחתה לא קיבלו את שונותה ולכן היא לא יכלה להמשיך ולהתגורר עימם, והיא נאלצה להתחיל לעבוד בזנות כבר בנעוריה על מנת להתקיים. בין השאר, גולדשטיין הייתה ידועה גם כעובדת מין גאה שדיברה בפתיחות על המקצוע בראיונות רבים ובסרט התיעודי שנעשה עליה, "זה גילה, זה אני", ושהוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בשנת 2010. היא החלה לעבוד בזנות בגן הזיכרון ובגן בנימין בחיפה, ומאוחר יותר ברחוב הירקון ובתל ברוך בתל אביב. בתוכנית טלוויזיה של חנוך דאום היא התגאתה כי הייתה "מלכת הזונות" של תל אביב, וסיפרה על כך שהעיסוק היה מתוך בחירה. גילה גולדשטיין עסקה בזנות עד ימיה האחרונים ונהגה לדבר על כך בפתיחות בכל עת.[54][55]
ליעד קנטרוביץ היא דמות בולטת בשיח הסקס פוזיטיב בהקשר של זכויות לעובדות מין, והייתה הראשונה בישראל שדיברה על כך וגם הזדהתה בתור מי שעוסקת בעבודת מין. כמו כן, קנטרוביץ מתנגדת נחרצות לחוקים כמו חוק הפללת הלקוח וחוקים נוספים שעולים נגד זנות, מתוך טענה כי הם דוחקים נשים לעוני ולשולי החברה. כמו כן, היא מעלה טענה כי חוק הפללת הלקוח ישיג תוצאה הפוכה בה המשטרה תתעסק יותר ברדיפת הנשים שעוסקות בזנות ומנסות להסתיר את הלקוחות, מאשר רדיפה והפללה של הלקוחות עצמם, ותגביר את האלימות המשטרתית נגד זונות, ובה בעת תרחיק אותן ממשאבי סיוע. כמו כן, שההשלכות הבריאותיות בשל הירידה למחתרת וכן הגברת הסטיגמה יזיקו לנשים שהן עובדות מין. זאת ועוד, היא מדברת על זכות הבחירה של אישה לעסוק בעבודת מין, מתוך עצמאות ובחירה חופשית לחלוטין. קנטרוביץ יצרה מופע בשם "תראה אותי עובדת" על מנת לתרום לשיח סביב עבודת מין שהוא, כהגדרתה, ״מוסרי ומורליסטי ומלא במסרים שהם שחור או לבן״. במופע זה היא מבקשת להראות שעבודת מין היא לאו דווקא שחור או לבן, ומנסה להראות לצופים את נקודת המבט והחוויה של עובדת המין עצמה, ואת יחסי הכוחות שלה עם הלקוח, מעבר לטיעונים המוסריים. לפיה, אין לציבור יכולת להסתכל על עבודת מין כמו שהיא, וכי השיח סביב זה הוא עקר משום שזה דיבור על, בלי הדבר עצמו. היא אומרת כי "מטרתי במופע הייתה להציג ריאליזם של עבודת מין, גישה שהיא אמיתית מאוד, לא מנסה לייפייף ולא מנסה לקרבן. לאנשים לא יוצא לראות דברים כאלה ביומיום, אז התגובות חזקות מאוד ועם תובנות, וזה מאפשר לפתוח שיח על מהות העבודה באופן שהוא לא מציצני, באופן מטריאליסטי מאוד. אנשים שואלים מה זה דורש ממני, כמה כסף אני מרוויחה. זה מאפשר לדבר על כך בלי פטישיזציה". כמו כן, לפיה, זה פמיניסטי להעביר את המבט לזווית של הבן אדם שעושה את זה. היא אומרת כי "יש היום פמיניזם של עבודת מין, או של עובדות מין, וגם פמיניזם פוסט-קולוניאלי שבו החוויה של האחר נהפכת למרכזית בתוך השיח הזה; בדרך כלל הקול שלו נשאר מושתק או דומם. ופה אני רוצה לתת לעובדת המין סוג של במה מרכזית לא מנקודת מוצא של לחפצן אותה אלא דווקא להראות אותה כשגרתית, כבנאלית, כנייטרלית".[56][57]
פורנוגרפיה
עמליה זיו, ראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחוקרת פורנוגרפיה ופורנוגרפיה אלטרנטיבית, דיברה על הפורנוגרפיה הפמיניסטית כשהתראיינה לכתבה ב"המקום הכי חם בגיהנום", שהוא אתר חדשות ודעות ישראלי המתמקד בנושאים חברתיים. זיו אמרה כי "הפורנוגרפיה הפמיניסטית החלה בשנות ה-80 של המאה הקודמת וזוהי פורנוגרפיה שנשים שמגדירות עצמן פמיניסטיות עושות ממניעים פמיניסטיים. ההצהרה המרכזית של יוצרות הפורנו הפמיניסטי היא שהן לא אוהבות את התוצרים של תעשיית הפורנו המרכזי. חלקן מצהירות שהן לא אוהבות את הסקסיזם ושנאת הנשים בסרטים האלה וחלקן מדברות על כך שהפורנו המיינסטרימי פשוט גרוע ושהן רוצות פורנו איכותי יותר שמדבר לנשים. באופן כללי, כל יוצרות הפורנו הפמיניסטי מעמידות את עצמן כאנטיתזה לפורנו המיינסטרימי ולייצוגים שלו. יוצרות הווידאו הפמיניסטיות ניסו ליצור ייצוגים אחרים של פורנו, קונטרה לפורנו הרגיל. הקונטרה הזו באה לידי ביטוי בכך שהדמות הראשית היא אישה, והעונג שלה עומד במרכז. הנשים בסרטים הללו יהיו חזקות, מיניות, ויוזמות". המטרה של הפרקטיקות המיניות היא לענג אותן ולא שהן יענגו את הגברים. השפלה לא תהיה חלק מסרט פורנו פמיניסטי. המין לא יתמקד בחדירה בלבד ולא בהנאה גברית בלבד. יש הרבה פחות קלוז-אפים על גניטליה והרבה יותר משחק מקדים. זיו מסבירה שבפורנוגרפיה פמיניסטית נראים אינטימיות, פרטנרים שמתנשקים ומתחבקים, סקס שיש בו גם רומנטיקה, וייצוג הולם לאורגזמה נשית שבדרך כלל גם תהיה אמיתית או לפחות תוצג באופן אמין, בניגוד לפורנוגרפיה הרגילה".[58][59]
הידד ליטמן, מנחה למיניות ועורכת פורנוגרפיה אמרה גם היא באותה כתבה כי "סקס פוזיטיב מגדיר סקס ועירום ולעיתים גם חדירה ואפילו כאב כדברים חיוביים – גם עבור נשים – אם הם מבוצעים מתוך רצון הדדי ובין מבוגרים. בסרטי סקס פוזיטיב שלא תמיד מגדירים עצמם כפמיניסטיים ובפורנוגרפיה פמיניסטית שכן מגדירה את עצמה כזאת, רואים דברים שיכולים ללמד נערות ונשים מהי מיניות טובה וחיובית. אפשר לראות בסרטים כאלה נשים בגדלים, צבעים וגילאים שונים, שנהנות מהגוף שלהן. אפשר לראות מין אוראלי ועד כמה הוא מהנה. אפשר לראות שמין זה דבר לא רק טכני ולא רק חדירה. זה חינוכי".[58]
Benjamin, Jessica (1983), "Master and slave: the fantasy of erotic domination", in Barr Snitow, Ann; Stansell, Christine; Thompson, Sharon (eds.), Powers of desire: the politics of sexuality, New York: Monthly Review Press, pp. 460–467, ISBN9780853456100.
Friend, Tad (בפברואר 1994). "Yes (Feminist women who like sex)". Esquire. Hearst Magazines. {{cite news}}: (עזרה)
Gerhard, Jane F. (2001). Desiring revolution: second-wave feminism and the rewriting of American sexual thought, 1920 to 1982. New York: Columbia University Press. ISBN9780231528795.
^ 1234McElroy, Wendy (1995). XXX: A Woman's Right to Pornography. New York: St. Martin's Press.
^Duggan, Lisa and Hunter Nan D. (2006). Sex Wars. New York: Routledge
^Queen, Carol (1997). Real Live Nude Girl: Chronicles of Sex-Positive Culture. Pittsburgh, Pennsylvania: Cleis Press
^ 12345Rubin, Gayle S. (1984), "Thinking Sex: Notes for a Radical Theory of the Politics of Sexuality", in Vance, Carole, Pleasure and Danger: Exploring Female Sexuality, Boston: Routledge & K. Paul, pp. 267–319
^Wolf, Naomi (16 March 1992). "Feminist Fatale: A Reply to Camille Paglia". The New Republic.
^Aboim, Sofia (2010), "Of pleasure and violence: sex and sexuality in men's discourses", in Aboim, Sofia (ed.), Plural masculinities: the remaking of the self in private life, Farnham, England Burlington, VT: Ashgate Pub. Co, pp. 137–156, ISBN9780754699842.
^Lombroso, Cesare; Ferrero, William (1980) [1895]. The female offender. New York: D. Appleton & Co. ISBN9780837708072. View online.
^"Theory and Practice: Pornography and Rape", in Going Too Far: The Personal Chronicle of a Feminist, Random House 1977
^Willis, Ellen (October 1979). "Feminism, moralism, and pornography". The Village Voice. Re-published as: Willis, Ellen (2012), "Feminism, moralism, and pornography", in Willis, Ellen, Beginning to see the light: sex, hope, and rock-and-roll, Minneapolis: University of Minnesota Press, pp. 219–227.
^Willis, Ellen (1979). "Lust Horizons: Is the Women's Movement Pro-Sex?". The Village Voice.
^זיו, עמליה. (2004). בין סחורות מיניות לסובייקטים מיניים: המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה. תיאוריה וביקורת (25), 163-192.
^Jeffreys, Elaine (2009). Sex and Sexuality in China. London New York: Routledge.
^Jeffreys, Elaine (2009), "Feminist Prostitution Debates: Are There Any Sex Workers in China?", in Edwards, Louise; Roces, Mina, Women in Asia: Critical Concepts in Asian studies, Milton Park, Abingdon, Oxon New York: Routledge, pp. 301–325,
^McElroy, Wendy (1996). Sexual correctness: the gender-feminist attack on women. Jefferson, N.C: McFarland.
^Strossen, Nadine (2000). Defending Pornography: Free Speech, Sex, and the Fight for Women's Rights. New York London: New York University Press
^Dworkin, Andrea (1989), "Pornography is a Civil Rights Issue: 1986", in Dworkin, Andrea, Letters from a War Zone: Writings, 1976-1989, New York: E.P. Dutton, pp. 276–307,
^Czekay, Angelika (Spring 1993). "Distance and Empathy: Constructing the Spectator of Annie Sprinkle's Post-POST PORN MODERNIST - Still in Search of the Ultimate Sexual Experience". Journal of Dramatic Theory and Criticism (Public Knowledge Project) 7 (2): 177–192
^Williams, Linda (Winter 1993). "A Provoking Agent: The Pornography and Performance Art of Annie Sprinkle". Social Text, Special Section (edited by Anne McClintock): Explores the Sex Trade (Duke University Press via JSTOR) 37: 117–133
^Bell, Shannon (1994), "Writing the Prostitute Body: Feminist Reproductions", in Bell, Shannon, Reading, Writing, and Rewriting the Prostitute Body, Bloomington: Indiana University Press, עמ' 79–80, 203
^Sexuality, Gender, and the Body (22 בספטמבר 2008). "Sex-positive feminism (blog)". genderbodyreligion.wordpress.com. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
^Raymond, Janice (1979). The Transsexual Empire: The Making of the She-Male. Boston: Beacon Press
^ 12Greer, Germaine (1999). The Whole Woman. New York: A.A. Knopf.
^Smith, Lydia (16 May 2015). "Transgender Rights versus Feminism: What Makes a Woman?". International Business Times.
^Bowen, Innes (1 August 2007). "Are Sex Change Operations Justified?". BBC News.
^Califia, Patrick (2003). Sex Changes: The Politics of Transgenderism (2nd ed.). San Francisco: Cleis Press
^Stone, Sandy. (1991). "The Empire Strikes Back: A Post Transsexual Manifesto", in Epstein, Julia and Straub, Kristina (eds.) Body guards: The cultural politics of gender ambiguity, New York: Routledge.
^NOTES (March 1999). "Feminist Legal Analysis and Sexual Autonomy: Using Statutory Rape Laws as an Illustration". Harvard Law Review. The Harvard Law Review Association via JSTOR. 112 (5): 1065–1081
^NOTES (March 1999). "Feminist Legal Analysis and Sexual Autonomy: Using Statutory Rape Laws as an Illustration". Harvard Law Review. The Harvard Law Review Association via JSTOR. 112 (5): 1065–1081.
^Oberman, Michelle (1994). "Turning Girls into Women: Re-evaluating Modern Statutory Rape Law". Journal of Criminal Law & Criminology. Northwestern University Pritzker School of Law. 85 (1).
^Erickson, Nancy S.; Lamanna, Mary Ann (Fall 1990). "Turning Girls into Women: Re-evaluating Modern Statutory Rape Law". University of Michigan Journal of Law Reform. University of Michigan Law School. 24 (1): 189–252.
^Lesbian S/M: S/M, A Form of Eroticism Based on a Consensual Exchange of Power (2nd ed.), Boston, Massachusetts: Alyson Publications, p. 88
^Oriel, Jennifer (September 2005). "Sexual Pleasure as a Human Right: Harmful or Helpful to Women in the Context of HIV/AIDS?". Women's Studies International Forum. Elsevier. 28(5): 392–404
Food combining (FC) adalah istilah untuk pendekatan gizi yang menganjurkan kombinasi spesifik makanan sebagai pusat kesehatan yang baik (seperti tidak mencampur makanan kaya karbohidrat dan makanan kaya protein dalam makanan yang sama). Pola makan yang berasal dari bangsa Esseni (di palestina 2000 tahun silam) ini sering dipandang sekadar untuk keperluan menurunkan berat badan. Sebenarnya urusan berat badan cuma satu turunan sja dari food combining yang sejatinya adalah untuk mencapai tubuh y...
Church in Møre og Romsdal, NorwayVolda ChurchVolda kyrkjeView of the church62°08′44″N 6°04′03″E / 62.145655278°N 6.067371368°E / 62.145655278; 6.067371368LocationVolda,Møre og RomsdalCountryNorwayDenominationChurch of NorwayChurchmanshipEvangelical LutheranHistoryStatusParish churchFounded13th centuryConsecrated1 May 1932EventsFire (1929)ArchitectureFunctional statusActiveArchitect(s)Arnstein ArnebergArchitectural typeLong churchCompleted1932 (92 ...
New Hampshire gubernatorial election 1828 New Hampshire gubernatorial election ← 1827 March 11, 1828 1829 → Nominee John Bell Benjamin Pierce Party Anti-Jacksonian Jacksonian Popular vote 21,149 18,672 Percentage 53.01% 46.80% Governor before election Benjamin Pierce Jacksonian Elected Governor John Bell Anti-Jacksonian Elections in New Hampshire Federal government Presidential elections 1788–89 1792 1796 1800 1804 1808 1812 1816 1820 1824 1828 1832 1836 18...
Pour les articles homonymes, voir Autoroute A5. Autoroute de la Côte d'Estoril L'A5 traversant Monsanto à Lisbonne. Caractéristiques Longueur 25 km De Lisbonne Intersections , , À Cascais Réseau Autoroute du Portugal Territoires traversés Villes principales Oeiras, Estoril modifier L'autoroute portugaise A5 relie Lisbonne à Cascais en passant par Oeiras et Estoril. Sa longueur est de 25 kilomètres. Elle fut la première autoroute à être construite et mise en service au Portug...
Indian agricultural scientist and social worker (1931–2021) B. V. NimbkarNimbkar presented with the Padma Shri by President A. P. J. Abdul Kalam (2006)Born(1931-07-17)17 July 1931Goa, Portuguese IndiaDied25 August 2021(2021-08-25) (aged 90)Phaltan, Maharashtra, IndiaOther namesBonOccupation(s)Agricultural scientistSocial workerKnown forNimbkar Agricultural Research InstituteSpouseJaiChildrenNandini Nimbkar Manjiri Nimbkar, Chanda NimbkarParent(s)Kamala and Vishnu NimbkarAward...
American baseball player (born 1934) Baseball player Jackie BrandtOutfielderBorn: (1934-04-28) April 28, 1934 (age 90)Omaha, Nebraska, U.S.Batted: RightThrew: RightMLB debutApril 21, 1956, for the St. Louis CardinalsLast MLB appearanceSeptember 2, 1967, for the Houston AstrosMLB statisticsBatting average.262Home runs112Runs batted in485 Teams St. Louis Cardinals (1956) New York / San Francisco Giants (1956–1959) Baltimore Orioles (1960–1965) Philadelphia...
Welsh academic Peredur LynchLynch in 2018BornPeredur Ionor Lynch (1963-01-13) 13 January 1963 (age 61)Wrexham, WalesOccupation(s)PoetLecturerChildren2 Peredur Ionor Lynch, FLSW (born 13 January 1963) is a Welsh academic who serves as professor of Welsh & Medieval Literature in the School of Welsh and Celtic Studies at Bangor University. Early life and education Lynch spent much of his early life in Carrog in northern Wales and obtained a degree at Bangor University.[1] He has...
History of the LDS movement For a listing of denominations within the Latter Day Saint movement, see List of denominations in the Latter Day Saint movement. For a history of the largest of these denominations, see History of The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints. This article includes a list of general references, but it lacks sufficient corresponding inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (January 2023) (Learn how and when to re...
У Вікіпедії є статті про інші значення цього терміна: Угорщина (значення). Угорщинаугор. Magyarország Прапор Герб Девіз: відсутній Раніше існував девіз Regnum Mariae Patronae Hungariae(Королівство Марії, Покровительниці Угорщини) Гімн: Himnusz Розташування Угорщини Столиця(та найбільше місто) Б...
Disambiguazione – Tamazight rimanda qui. Se stai cercando la rete televisiva, vedi Tamazight (rete televisiva). Questa voce o sezione sull'argomento lingue è priva o carente di note e riferimenti bibliografici puntuali. Sebbene vi siano una bibliografia e/o dei collegamenti esterni, manca la contestualizzazione delle fonti con note a piè di pagina o altri riferimenti precisi che indichino puntualmente la provenienza delle informazioni. Puoi migliorare questa voce citando le ...
This article contains content that is written like an advertisement. Please help improve it by removing promotional content and inappropriate external links, and by adding encyclopedic content written from a neutral point of view. (April 2012) (Learn how and when to remove this message) Skyline SolarCompany typePrivateIndustrySolar EnergyFounded2007Headquarters185 E. Dana Street, Mountain View, CA, 94041 United StatesArea servedWorldwideKey peopleTom Rohrs (CEO and Executive Chairman) Bob Mac...
У этого термина существуют и другие значения, см. Вельт и Welt. «Вельт» Оригинальноеназвание Die Welt Тип немецкая ежедневная газета Формат Nordic format[вд] Владелец Axel Springer SE Издатель «Аксель Шпрингер-ферлаг» Страна Германия Редактор Штефан Ауст[вд] Главный редактор Jan-Eric Peters Основ...
Siege of Lier (1582)Part of the Eighty Years' War and the Anglo-Spanish War (1585–1604)Date1-2 August 1582LocationLier (present-day Belgium)Result Spanish victory[1][2]Belligerents United Provinces England SpainCommanders and leaders William Semple(Desertion)[3] Alexander Farnese vteEighty Years' War Origins – List of battles 1566–1572 Western Europe Beeldenstorm Valenciennes Wattrelos Lannoy Oosterweel Dahlen Heiligerlee Jemmingen Jodoigne Le Quesnoy ...
French writer and journalist Pauline de MeulanBornElisabeth-Charlotte-Pauline de Meulan(1773-11-02)2 November 1773Paris, FranceDied1 August 1827(1827-08-01) (aged 53)Resting placePère Lachaise Cemetery, ParisOccupationWriter, journalistSpouseFrançois GuizotRelativesHenriette-Marie de Meulan (sister) Pauline de Meulan (2 November 1773 — 1 August 1827) was a French writer and journalist, known especially for her work on education and her liberal position in the aftermath of the French ...
Erwin Otto Eduard von Bälz Erwin Otto Eduard von Bälz (Bietigheim-Bissingen, 13 gennaio 1849 – Stoccarda, 31 agosto 1913) è stato un medico tedesco. Indice 1 Biografia 2 Note 3 Voci correlate 4 Altri progetti 5 Collegamenti esterni Biografia Figlio del capomastro Carl Gottlob Friedrich Bälz (1820-1861) e di Wilhelmine Caroline Essich (1822-1916), studiò in un gymnasium a Stoccarda e poi frequentò la Facoltà di medicina dell'Università di Tubinga. Laureatosi all'età di ventitré ann...
لمعانٍ أخرى، طالع بيتش (توضيح). بيتش بيتش (المجر) بيتش (المجر) خريطة الموقع تقسيم إداري البلد المجر[1] [2][3] عاصمة لـ مقاطعة بارانيا[1] خصائص جغرافية إحداثيات 46°04′15″N 18°13′59″E / 46.070833333333°N 18.233055555556°E / 46.070833333333; 18.233055555556 المساح...
