גילה גולדשטיין (18 בדצמבר1947 – 4 בפברואר2017) הייתה שחקנית, אמנית, וזמרתישראלית, מהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ושל אגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל[1]. בצעירותה התמודדה עם טרנספוביה, גורשה מבית הוריה ונאלצה לעבוד כעובדת מין למחייתה[2]. למרות הטרספוביות של החברה באותם ימים היא יצאה מהארון ובנתה את יסודות הקהילה הטרנסית בישראל. היא עבדה כחשפנית, רקדנית, ובהמשך גם כזמרת ברים ושדרנית. בגיל מבוגר יותר זכתה להוקרה ופרסום.
ביוגרפיה
גילה נולדה בשם אברהם גולדשטיין[3] בטורינו שבאיטליה, עלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה.
כשהייתה בת 13, גילתה את זהותה המגדרית ויצאה מהארון. הוריה ומשפחתה לא קיבלו את שונותה, ובעקבות זאת היא לא יכלה להמשיך להתגורר בבית הוריה, ונאלצה לעבוד בזנות על מנת לקיים את עצמה, תחילה בגן הזיכרון ובגן בנימין בחיפה, ומאוחר יותר ברחוב הירקון בתל אביב. באותם ימים הניחה את יסודות הקהילה הטרנסית בישראל עם שלוש טרנסיות נוספות, ובהן אפרת טילמה וננסי שניידר[4].
לטענת שניידר, שגדלה עם גולדשטיין בחיפה ויחד הן פיתחו את זהותן המגדרית, השם גילה ניתן לה בילדותה על שם השחקנית גילה גולן[5].
בתחילת שנות ה-70 עברה לאירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובבר 51. דמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן "בר 51".
בשנות ה-90 הקליטה את השירים המקוריים: "יאללה גילה", "הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה", והופיעה איתם במועדון אלנבי 58. בשנת 1998 הגישה עם דורון אורסיאנו את תוכנית הלילה "סינדרלה יוצאת מהארון" בתחנת הרדיו 99FM.
בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה ”על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך”. בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. בשנת 2010 כיכבה בתפקיד אורח בסדרה חסמבה דור 3 של התסריטאי דרור נובלמן. באותה שנה הועלה סרט תיעודי על חייה, שהוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בשם "זה גילה, זה אני", בבימויו של אלון ויינשטוק[6].
במהלך השנים ליוותה ונתנה ייעוץ ועידוד לנשים טרנסיות בשלבי המעבר השונים שפנו אליה, והשמיעה את קולן.
במצעד הגאווה בתל אביב בשנת 2015, ניתן לה הכבוד לעמוד בראש המצעד כאורחת הכבוד, כהוקרה על תרומתה למאבק הלהט"בי בישראל[7].
מותה
גולדשטיין נפטרה ב-4 בפברואר2017 בבית החולים איכילוב לאחר אירוע מוחי. בת 69 הייתה במותה[8]. היא נקברה בבית העלמין ירקון בהשתתפותם של מאות ידוענים ואנשי קהילת הלהט"ב[9]. על גבי מצבתה נרשם השם גילה גולדשטיין, והמשפט: "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות...".
הנצחה
בשנת 2011 הושק "פרויקט גילה להעצמה טרנסית", על שמה של גולדשטיין. מתנדבי הפרויקט מעניקים ייעוץ משפטי בנושאים הקשורים בהדרה על רקע שונות מגדרית, סיוע במתן פתרונות דיור ארעיים ברחבי הארץ לטרנסים וטרנסיות שנפלטו מביתם עקב מצבם, סיוע בליווי אישי למיצוי זכויות, ועוד.
בשנת 2022 החליטה עיריית רמת השרון לקרוא רחוב על שמה של גולדשטיין[10].
ב-4 ביוני2023, משמלאו 20 שנה לזכייתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב, בחרו בגוגל ישראל לציין את המועד. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בעברית לדודל המנציח את דמותה[11].
בשנת 2024 פתח השף אייל שני את "גילה וננסי", מסעדה על שמה של גולדשטיין ומועדון על שמה של ננסי שניידר, בשיתוף פעולה עם קבוצת פאג, ליין מסיבות לקהילה הגאה[12][13].