סאקה (עם)

סקונצ'ה, מלך טיגרקסאודה סאקה כאסיר של דריווש הראשון, פרט מכתובת ביסותון

סאקה היו (אולי בעיקר) קבוצות נוודים איראנים במרכז אסיה.

במובן צר יותר, סביר להניח שמחקרים היסטוריים ישנים מכנים בשם "סאקה" קבוצות שבטיות איראניות שחיו בערבות של מזרח מרכז אסיה מהמאה ה-8 עד המאה ה-1 לפני הספירה. במחקרים איראניים (אנ') ישנים, כמה מחברים מתייחסים ל"סאקה" במובן הרחב יותר כאל כל נוודי הערבות האיראניים מהמאה ה-8 עד המאה ה-1 לפני הספירה. הארכאולוגיה רואה בסאקה אלה נציגים ממרכז אסיה של התרבות הסקיתית.

הסאקים הנוודים במקור הפכו ליושבי קבע בחלקם במערב אגן טארים ובאזור סביב הסיר דריה במאות ה-7 וה-6. עם התפשטות שבטי היואג'ה (אנ') במאה ה-2 לפני הספירה, כמה שבטי סאקה היגרו מאזור הסיר הדריה לאזור הקרוי על שמם, סיסטן (אנ'), ולאזור גנדהארה בצפון הודו, שם ייסדו יחד את האימפריה ההודית-סקיתית (אנ') או הודית-סאקית (בערך סוף המאה ה-2 לפנה"ס עד תחילת המאה ה-1 לספירה), שהמדינות האזוריות במערב הודו שירשו אותה המשיכו להתקיים עד המאה ה-4 לספירה. טקסטים סאקיים עדיין נכתבו באגן טארים עד המאה ה-10 לספירה.

מקור השם

פסל ראש של לוחם סאקה מובס מארמון קושאן בקהאלצ'איאן (אנ') (כנראה המאה ה-1 לפנה"ס), שפסליו מתארים את ניצחון היואג'ה על הסאקה.

לדברי הרודוטוס, הסקיתים נקראו בפי הפרסים "סאקה". בדומה למונח הקולקטיבי "סקיתי" באירופה העתיקה. במקורות מהאימפריה הפרסית האחמנית העתיקה השם "סאקה" היה לעיתים קרובות פשוט כינוי כללי לכל תושבי הערבות.[1] לדוגמה, מקור שמו של תת-האזור הקדום של סקאסנה בממלכת אלבניה הקווקזית (אנ') (אזרבייג'ן של ימינו) ומקור שמה של העיר הסמוכה שקי הוא מסאקה בפרסית עתיקה. לאזורים אלה היגרו בימי קדם נוודים סקיתים מאזור הים השחור. בהמשך לשתי המסורות הללו, ספרות היסטורית עתיקה מתייחסת לפעמים לכל העמים רוכבי הסוסים (אנ') הדומים מאוד תרבותית, שחיו בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס – המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-3 לספירה, בין הדנובה התחתונה, הרי אלטאי, דרום סיביר והנהר אוקסוס (אמו דריה) בשם "סקיתים", אך בספרות האיראנית הם מכונים "סאקים" או סאקה.

אולם באופן כללי, נהוג להבדיל בין קבוצות הסקיתים הניתנות להבחנה בבירור במובן הצר יותר (ערבות דרום רוסיה-אוקראינה בסביבות המאות 8–3 לפנה"ס), סרמטים (בתחילה מזרחה יותר, המאה ה-3 לפנה"ס–המאה ה-3 לספירה באזור הסקיתי לשעבר), מסאגטים (אנ') (המאה ה-6–3 לפני הספירה סביב ימת אראל) והסאקה במובן הצר יותר במזרח קזחסטן ובאוזבקיסטן ובמערב שינג'יאנג. בנוסף, קבוצות לא מזוהות של התרבויות הארכאולוגיות הסקיתיות מתקופת הברזל בדרום סיביר והאלטאי (תרבות אלדי-בל (אנ'), תרבות תגאר (אנ'), תרבות סגלי-באז'י (אנ'), תרבות פאזיריק (אנ')) מובחנים מהם (לעיתים מקובצים יחד תחת השם הקולקטיבי "אלטאי סקיתים").

לא ברור אילו אגודות שבטיות וקונפדרציות שבטיות התקיימו באזור הסאקה במובן הצר יותר. סופרים יווניים, במיוחד הרודוטוס, מספרים מיתוסים על השבטים הרחוקים מהמזרח, בהם המלאנכלאינים (אנ') ("לובשי הגלימות השחורות"), ההיפרבוריאים ("אנשים החיים מעבר לרוח הצפון״), הארימאספים (אנ') ("בעל עין אחת"; הרודוטוס עצמו לא מאמין בקיומם), "הגריפונים שומרי הזהב" (על שם היצור המיתולוגי גריפון), הארגיפאינים (אנ') והאיסדונים (אנ'). האיסדונים קשורים לפעמים באופן היפותטי עם הווסון (אנ')[א] או עם קבוצת הסאקה שהוזכרה מאוחר יותר של האסיים. אולם בסך הכל, הסיפורים העתיקים הללו אינם אמינים ומיתולוגיים מדי עבור סיווגים ומיקומים מסוימים. כמה מאות שנים מאוחר יותר, סטרבון מזכיר קבוצות שבטיות אחרות באזור סאקה: האסיים, הפסיאנים (בכתבי יד אחרים גסיאנים), הטוכארים (במאה ה-19 – תחילת המאה ה-20 הועלתה השערה לקשר עם השפות הטוכאריות, אבל זה כנראה לא היה נכון, לכן השם המקובל של השפות הללו מטעה) והסקראולים.[2] פרטים אלו אינם וודאיים גם ממרחק רב וקשים למיקום. למרות השערות רבות, לא ניתן להבהיר בוודאות את ההקשרים השבטיים של הסאקה.

שפה

רוב הסאקים או כולם במובן הצר יותר, שחיו כנוודים בין קזחסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן ומערב סין עד המאה השנייה לפני הספירה, דיברו בשפת סאקה (אנ'), שמתועדת היטב רק בטקסטים עתיקים בשני ניבים במערב אגן טארים, אזור שכיום הוא מערב סין. הסאקים התיישבו שם מאז המאה ה-7 לפני הספירה. הסאקים, שהיגרו לאזור שבין סיסטן (אנ') לצפון-מערב הודו מהמאה ה-2 לפני הספירה ואילך, השתמשו בכתב של שפות אחרות כשפת הכתב (אנ')[ב] שלהם. ביטויים מסורתיים, שמות אישיים ומילים משפות אחרות, לעומת זאת, מצביעים על שפה הדומה לשפת סאקה המדוברת במערב סין. מתקופת הנוודים המוקדמת של הסאקה ידוע רק כתב אחד שנמצא בתל הקבורה של איסיק (אנ') (המאה ה-4–3 לפנה"ס), שלמרות מספר ניסיונות פענוח לא פוענח באופן משכנע, ואשר דומה מאוד לכתובות מאוחרות יותר שגם הן לא פוענחו באזור ההיסטורי של באקטריה. ייעודו כ"כתב סאקה" שנוי במחלוקת, ושפתו והקריאה שלו עדיין לא ידועות.

שיר התודה של חוטנסק לכובשי ממלכת טיבט בסוף המאה ה-8 לספירה על "ההגנה על אדמת חוטן"

טקסטים סאקיים בודהיסטיים וחילוניים נמצאו באזור ממלכת חוטאן (אנ') הקדומה בדרום-מערב טארים, ליתר דיוק בחוטאן (אנ')) והסביבה, וזו הסיבה שבגללה משתמשים לעיתים קרובות במונח חוטאן-סאקים. טקסטים אחרים מגיעים מטומקסוק (אנ') והסביבה בצפון-מערב טארים. בימי קדם הייתה שפת סאקה מדוברת גם באזור מסביב לטשקורגן (אנ') (אתר עיר האבן), השוכנת בדרום-מערב הרי פמיר, שם דוברים בשפות איראניות דומות עד היום.[3] ניתן בהחלט להעלות על הדעת האם דיברו בשפת סאקה גם בערים קאשגאר וירקאנט (אנ') באותה תקופה, אך לא ניתן לקבוע זאת מכיוון שהטקסטים הבודהיסטיים שם לא נכתבו בשפות האם, אלא בפראקריט, שפה זרה הודית. הטקסטים שנשמרו באקלים המדברי היבש של הטקלה מקאן מתוארכים לתקופה מאוחרת יחסית, מוקדמת של ימי הביניים, במאות ה-7 עד ה-10.[4] השימוש והכתיבה בשפת סאקה הסתיימו מכיוון שלאחר השלטון הטיבטי, אויגורים דוברי שפה טורקית התיישבו באגן טארים וייסדו אימפריות אזוריות (אנ'), ומשום כך האויגורית, כשפה כתובה כבר מבוססת וכשפה מכובדת של המעמד הגבוה, עקרה בהדרגה את שפת סאקה, כמו גם את השפות הטוכאריות העתיקות יותר מבחינה אזורית, וכך הוטמעו הסאקה והטוכארים באויגורים.

שפת סאקה מסווגת כשפה דרום-מזרח איראנית, בעוד ששפותיהם של הסקיתים והסרמטים הקשורים אליהם תרבותית מסווגות כשפות צפון-מזרח איראניות. מכיוון שהשפות האיראניות עדיין היו דומות בתקופה הקדם-נוצרית, החוקרים מניחים רצף ניבים (כלומר ניבים דומים מבחינה אזורית) בין הנוודים הסקיתים החיים במה שהוא כיום דרום רוסיה/אוקראינה עד המאה ה-2 לפנה"ס והסאקה, ועם הקונפדרציה השבטית הצעירה יותר של הסרמטים שעקרו או הטמיעו את הסקיתים הקדומים מהמאה ה-4 לפני הספירה ואילך. במחקרים איראניים, קיימת דעה מחקרית שחלק מהשפות ההרריות של דרום מזרח-איראן בהרי פמיר, במיוחד שפות הסריקולי והוואחי (אנ') המדוברות על ידי הטג'יקים של סין באזור האוטונומי טקסקורגן, עשויות להיות נגזרות משאריות של שפת סאקה, אבל קשה לקבוע אם הם נוצרו ישירות משפת סאקה או מניבים קשורים.[3]

ארכאולוגיה של נוודים בני סאקה

בגדי קטפרקט עשויים זהב מהקורגן (אנ') איסיק (Jessyk) בקזחסטן.

אזורי התיישבות ותרבות

הסאקים היו נוודים במה שהוא היום הערבה הקזחית (אנ') בין ימת אראל, האזור משני עברי הרי טיין שאן, ומערב סין, כולל קירגיזסטן וטג'יקיסטן. בניגוד לרוב הסקיתים באירופה, שלבשו כיסויי ראש דומים למצנפת פריגית (בשליק (אנ')), חלק מהסאקים חבשו כובעי לבד גבוהים ומחודדים, וזו הסיבה שהם נקראו "סקיתים של כובע מחודד" בפי מחברים קדומים.

ארכאולוגים מקשרים אותם עם תרבות איסיק-בשסאטיר (גר').[ג] לאורח החיים והכלכלה הנוודים, לפולחן המתים בתרבות הקורגנית (אנ')[ד] והחומרית יש קווי דמיון רבים עם שבטים אחרים של העולם הסקיתי בין סיביר לאזור הים השחור. ממצאי חפירה בהקשר זה מתוארכים למאה ה-7–6 לפני הספירה.

קלחת ברונזה סקיאנית סמוך לאלמטי בקזחסטן, המאה ה-5–3 לפני הספירה

בעוד שרוב טקסי הקבורה והמאפיינים הארכאולוגיים של הסאקים דומים מאוד לקבוצות נוודים סקיתיים אחרות (סקיתים מדרום רוסיה-אוקראינה, סרמטים, מסאגטים (אנ') ותרבויות ארכאולוגיות מאותה תקופה בהרי אלטאי והסביבה), כולל סגנון החיות (אנ')[ה] הסקיתי-סאקי הנפוץ, קדרות ברונזה עם בסיס גבוה הן כנראה סגנון מיוחד של הסאקים ואזור אלטאי. קדרות הברונזה הללו, שנפוצו מאוחר יותר בכל אזור הערבות מתקופת ההונים, היו נפוצות מאוד בתקופה הסקיתית רק בקברים של סאקים במרכז אסיה ואזור אלטאי, אך כמעט לא ידועות בקברים מסאגטיים, סרמטיים וסקיתים מערביים.

לאורך הסיר דריה, חלקים מהסאקה התיישבו בעיירות ובכפרים בשל מספיק שטחי עיבוד והשאירו מאחור קברים מפותחים יותר (למשל קבר הכיפה של באלנדי, בית הקברות של אויגארק (גר'),[ו] טגרמאנסו 3 (גר')[ז]). ניכר שהיה כאן דו קיום של יושבי קבע ונוודים.

צמוד אליהם חיו המסאגטים (אנ'), נוודים מצפון לסיר דריה, אם כי המחברים היוונים לא הצליחו לעשות הבחנה משמעותית בין שני השבטים. הרודוטוס מזכיר גם את הארגיפאינים (אנ') והאיסדונים (אנ'), שמיקומם בעייתי. על פי המסורת היוונית, הסקיתים של אזור הים השחור הגיעו גם ממזרח. יתר על כן, הבאקטרים, הסוגדים והגנדהארים יושבי הקבע היו שכניהם השוכנים מדרום.

מטמון הזהב האפגני של טיליה טפה (אנ') מיוחס לנוודים סאקים, ככל הנראה סאקים במובן הצר יותר, אולי גם היואג'ה (אנ').

DNA קדום

האתנוגנזה (אנ')[ח] של הסאקה בראשית תקופת הברזל קשורה להתפשטות המוקדמת יותר של עמים הודו-אירופיים בתקופת הברונזה, ובפרט עם עמים איראנים

מחקרים גנטיים של דגימות מקברי סאקים מספקים תובנה לגבי האתנוגנזה (אנ')[ח] שלהם. כמו הסרמטים הקשורים תרבותית או תרבות סגלי-באז'י (אנ') בהרי אלטאי, הסאקים השתייכו ל"אופק התרבותי הסקיתי". הנוודים הסקיתים הללו של הערבות האירואסייתיות היו צאצאים בעיקר של 'רועי הערבות המערביות' של תרבות הסינטאשטה (אנ')[ט] או מתרבות יאמניה המוקדמת יותר והם בהקשר של התפשטות עמים הודו-אירופיים, בפרט "עמים מזרח איראניים".[5] הגנום של אנשי הסאקה הקלאסיים של טיין שאן ודרום-מזרח קזחסטן כלל כ-55% מהגנום של 'רועי הערבות המערביות', כ-25% מהגנום של ציידים-לקטים מאזור ימת באיקל, וכ-20% מהגנום של אנשי תרבות נווה המדבר (אנ').[5] מבחינה גנטית, כאשר בוחנים את כרומוזום Y כמעט כל בני הסאקה משתייכים בשכיחות גבוהה להפלוגרופים האבהיים R1a (אנ') ו-J (אנ').[6][7]

היסטוריה

אוכלוסיית סאקה באגן טארים

התאריך המדויק של הופעת הסאקים הראשונה שאושרה היסטורית במזרח, במיוחד בחלקים המערביים של אגן טארים, שנוי במחלוקת, אך ניתן להוכיח את נוכחותם של הסאקים במערב סין מהמאה ה-7 לפנה"ס.[3] מאוחר יותר בממלכת חוטאן (אנ') שלהם (המאה ה-1–11 לספירה).[8] עדות מוקדמת מאוד לנוכחותם באגן טארים נחפרה ביומבולאק קום (גר') (בסינית: יְוֵּ'אנְשָׁה), שקברי הסאקה העתיקים בו מתוארכים למאה ה-7 לפני הספירה. נוכחותם של הסאקים הוכחה גם באזורים רחבים יותר מאז המאה ה-8 לפני הספירה (קברי אלאגו, אויגראק וכו'). בחוטאן ובטומקסוק, השפה הסאקית התפתחה לאחר מכן דרך התנחלויות לשפה השלטת של האוכלוסייה הישיבה והעירונית, וזו הסיבה שכל הטקסטים הסאקיים ששרדו מקורם באזור זה.

סאקה במקורות פרסיים ויוונים מהמאות ה-6 עד ה-4 המאה לפני הספירה

טיגרקסאודה-סאקה מעלים מס לדריווש הראשון באפאדנה (אנ')[י] בפרספוליס
תיאורי תבליט של סאקה האומאווארגה, סאקה טיגרקסאודה וסאקה פראדריה (סאקה מעבר לים) מקברו של המלך הפרסי הגדול הקדום חשיארש הראשון

קונפדרציית המסאגטים (אנ') והסאקה תחת המלכה המיתולוגית ספרטרה, ניהלו מלחמה יחד נגד האימפריה הפרסית האחמנית המתפשטת. על פי מסורות שונות, כורש השני נהרג במערכה נגד מלכת המסאגטים טומיריס בסביבות שנת 530 לפני הספירה. עם זאת, הסאקה מוצגים גם ככוחות עזר פרסיים, ובזמנו של דריווש הראשון, כמעלים מס.

כתובות פרסיות עתיקות מהמאות ה-6 עד ה-4 שמות שלוש קבוצות של הסאקה:

  • סאקה פראדריה ("סאקים מאחורי הימים") זהה כנראה עם הסקיתים של דרום-רוסיה-אוקראינה והסרמטים של סופרים יווניים מצפון לים השחור והכספי.
  • סאקה טיגרקסאודה ("סאקה בעלי כובע מחודד") הם ממוקמים במחקר בערבות הקזחיות ובאזורים הפוריים של דרום-מזרח קזחסטן (ארץ שבעת הנהרות).
סוס השמים הוא פסל ברונזה טקסי המתאר סוס עומד, שנוצק על ידי הסאקה בין המאות ה-4 וה-1 לפני הספירה.
  • סאקה האומאווארגה (על שם משקה הסם הדתי העתיק האומה (אנ'), אותו הם צרכו באופן פולחני), הם ממוקמים במקומות רבים, אך אינם מאושרים ישירות במקורות הדלילים, בהשערות מחקר כנוודים ואנשים יושבי קבע בחלקם במשולש שבין טשקנט, דושנבה וסמרקנד, אולי אפילו עד מרב העתיקה ואולי נדדו לאזור מאזורי ערבות מזרחיים יותר. האיראנולוג הצרפתי פרנסואה קורניו מפרש מבחינה אטימולוגית את הצורה המתועדת הקדומה ביותר של השם סמרקנד, מראקאנדה, כ"עיר הסאקה האומאווארגה".

חלוקה זו היא ייחוס חיצוני של הפרסים על פי קריטריונים תרבותיים גאוגרפיים בולטים ואינה מאפשרת להסיק מסקנות שקבוצות סאקה אלו ראו עצמן כאגודות שבטיות מאוחדות; לפי הרשימות השבטיות הרבות יותר במקורות היווניים, היו יותר קונפדרציות שבטיות פנימיות.

סאקה בתקופה ההלניסטית המאה ה-4–1 לפני הספירה

סאקים באזור ההודי של גנדהארה חוגגים את הבכחנליה ההלניסטית, ציור של תבליט

אלכסנדר הגדול ניהל קרבות קשים עם הסאקה והמסאגטים, שהגיעו מהערבות כדי לעזור לספיטמנס מלך סוגדיאנה (329–327 לפנה"ס).

אזור סקאסטן (א) (סיסטאן) בסביבות 100 לפני הספירה בצפון הודו, על רכסי הפאמיר, ההינדו כוש וההימלאיה, שוכן אזור גנדהארה.

הלחץ של שבטי היואג'ה (אנ'), שגורשו על ידי השיונגנו, חילק את הסאקים שנמלטו מהם לשתי קבוצות. קבוצה אחת היגרה בסביבות 139 לפני הספירה לאזור הגבול של מה שהיא כיום אפגניסטן ואיראן. מקור שמו של אזור גבול זה של סיסטן (אנ') מהשם הקדום סקאסטנה (=ארץ הסאקים), מכיוון שהוא עדיין הושפע ממהגרים מבני הסאקה עד התקופה הבתר-נוצרית. הקבוצה השנייה ברחה כנראה כעבור כמה שנים דרך הרי פמיר והינדו-כוש לגנדהארה וחבל פנג'אב בצפון-מערב הודו. השבטים הנותרים של נוודי ערבות סאקים במרכז אסיה הוטמעו בשבטים צעירים יותר ונעלמו מדפי ההיסטוריה.

תחת השלטון היווני באימפריה היוונית-באקטרית (אנ') ומאוחר יותר באמצעות מפגשים בהודו במאות ה-4–1 לפני הספירה, אימצו בני סאקה רבים גם אלמנטים תרבותיים הלניסטיים. בין השרידים הרבים שהושפעו ההלניסטית באזורי מרכז אסיה של באקטריה וסוגדיאנה, למשל, מטמון הזהב של טיליה טפה (אנ'), הכולל בין השאר גם תיאורים של כמה אלים יוונים (אפרודיטה, ארוס, אתנה, אריאדנה, דיוניסוס), ללא ספק לא מיוחס לאוכלוסייה של יושבי קבע מבוססים, אלא לנוודים, הסאקה או היואג'ה.[9] מהמאה ה-1 לפני הספירה ואילך, תיאורים רבים של אלים יווניים על מטבעות של שליטי סאקה ותבליטים של סאקה בפולחנים הלניסטים בהודו מצביעים על התבססות ההלניזם.

האימפריה ההודית-סאקית (הודו-סקיתית) המאה ה-2–1 לפני הספירה – המאה ה-1–4 לספירה

תבליט של הודו-סאקים הרוקדים מהמאה ה-1 לספירה בגנדהארה, משמאל כותרת קורינתית.
האימפריה ההודית-סקיתית והתרחבויותיה ובירותיה (כוכב). האחשדרפנים המערביים המשיכו להתקיים כמלכים אזוריים קטנים לאחר הכיבוש על ידי ההודו-פרתים עד למאה ה-4 לספירה.

בשל הזמינות הדלה של מקורות, ניתן לשחזר את ההיסטוריה של האימפריה ההודית-סאקית (המכונה לעיתים קרובות האימפריה ההודית-סקיתית בספרות ההיסטוריה העתיקה של המערב) רק במידה מוגבלת בהתבסס על הערכה והפצה של שליטיה. מטבעות, כמה כתובות ושרידים ארכאולוגיים, ומידע במקורות חיצוניים, בעיקר יווניים והודיים שכנים. תיארוך השליטים בפרט נותר שנוי במחלוקת.

האימפריה ההודית-סאקית, כמו הממלכה ההודית-יוונית (אנ') שאותה החליפה,[10] לא הייתה מדינה ריכוזית. באזורים מסוימים נסבל שלטונם של מלכי משנה אזוריים, שכונו בכתובות בפרסית וביוונית כאחשדרפנים (מושלים), ובכתובות בשפות הודיות במקביל לראינו או ראג'ה (מלכים), בראשם. מתוכם היה "מלך המלכים" סאקה. בהתבסס על כמה מטבעות וכתובות משותפים של המלך ושל מלכי המשנה, בטוח שהם (במקרים רבים) לא היו שליטים עצמאיים או מורדים. בין מלכי המשנה הללו בחבל פנג'אב, מזרח קשמיר וראג'סטאן היו גם שליטים ממוצא הודי-יווני (במקורות ההודיים יונה או יוואנה (אנ'),[י"א], מיאונה פרסית עתיקה = איונים) מהאימפריה ההודית-יוונית הקודמת. שני המלכים המרכיבים החשובים ביותר של האימפריה, לעומת זאת, היו גם ממוצא סאקה: "האחשדרפנים הצפוניים (אנ')", ששלטו בחלקים של פנג'אב ועמק הגנגס העליון, עם בירתם במתורה (אנ'), וה"האחשדרפנים המערביים", ששלטו בחלקים של גוג'ראט של ימינו, ראג'סטאן, מהאראשטרה ומאדהיה פרדש, שבירתם באוג'יין. במאות מאוחרות יותר, משפחות יונה/יוואנה וגם משפחות סאקה נשאו יותר ויותר שמות הודיים והשתלבו תרבותית בקשטריות ההודיות האזוריות, מעמד הלוחמים והשליטים.

המלך ההודי-סאקי הראשון, מאוס (אנ') (שמלך אולי בשנים 120–85/80 לפני הספירה, לפי תיארוך לא ברור), היה מנהיג הסאקים הגנדהארים. על פי עדויות – כתובת על הגירת הסאקים עם שמו באזור גילגיט (אנ') ואזכור מלך סאי מצפון להרי פמיר בשם דומה במקורות סיניים – ייתכן שהוא הוביל את ההימלטות של הסאקים הללו וייתכן כי היה מלך סאקי בצפון לפני כן. הוא הרחיב את תחום שלטונו, בין השאר בשיתוף עם המלכים האזוריים ההודים-יוונים, מהאזרה (אנ') לקשמיר והתגורר בתכסילא.[11]

במקביל, הסאקה בסקאסטנה/סיסטן עברו לשליטה של האימפריה הפרתית בפיקודו של מיתרידטס השני (שלט 123–88 לפנה"ס), עמו היו בני ברית.[12] בהשפעה זו נשאו מנהיגיהם, האחים וונונס (אנ') וספלאהורס (אנ') (אולי 85–65 לפנה"ס) ובנו של השני, ספלאגדאמס, שמות פרתיים (אנ'). הם התגוררו בסיגל שבסיסטן, אך נראה כי השתחררו מהשלטון הפרתי והרחיבו את תחום השפעתם מזרחה, אך עד כמה קשה להבהיר בדיוק בגלל הופעתם של כמה מלכים אזוריים אחרים במזרח.[11] ייתכן שאזס הראשון (אנ')[13] (בערך 58/50–35/27 לפנה"ס) ממשפחת וונונס היה הראשון שאיחד את האימפריה מסיסטן עד לגנגס ולחוף, אותם הוביל לשיא כוחו, הקים לוח שנה חדש באימפריה ("עידן ויקראמה", החל ב-58/57 או 43 לפנה"ס) והעביר את הבירה מסיגל חזרה לתכסילא. על פי היצירה ההיסטורית ההודית יוגה פוראנה (אנ'), כמה עשורים לאחר ההודים-יוונים, כבשו ההודים-סאקים גם חלקים נרחבים מעמק הגנגס והפכו את פטאליפוטרה (אנ') לבירה החדשה, דבר המאומת על ידי כתובות. מתי התרחשה מערכה צבאית זו לא ברור, וגם לא מתי חלקים ממערב הודו נפלו לידי הסאקה. האחשדרפנים המערביים מתועדים שם רק שנים ספורות לפני תחילת הספירה, בתקופת שקיעתה של האימפריה. מקורות יווניים (השיוט בים האריתריאי, איסידורוס מכאראקס ותלמי) מתארים גם בירה נוספת של ה"סקיתים" ההודיים, מינאגרה (אנ'), שהייתה כנראה (עד היום לא זוהתה) באזור סינד שבמורד האינדוס, אך לא ברור אם זו הייתה בירה זמנית של האימפריה המרכזית, האחשדרפנים המערביים או תת-אימפריה אחרת.

הרליקוואריום של בימרן (אנ') מסטופה נטושה במזרח אפגניסטן. מתוארך לתקופת שלטונו של אזס השני על סמך המטבעות המשובצים

נראה שהאימפריה נקלעה למשבר לאחר יורשו של אזס הראשון, אזילסיס (אנ') היה כנראה בתחילה מלך חלקי באזור הזארה או עוצר שותף עם אזס, שלאחר מכן הצליח כנראה רק להרחיב את שלטונו לאינדוס התיכון. יורשו אזס השני (אנ') (בערך 35–12 לפנה"ס) איבד שטחים באינדוס התחתון, אך עדיין שלטונו התרחב באזור הינדו כוש. לאחר מכן, נראה שכמה מלכים חלקיים והאחשדרפנים המערביים והצפוניים הפכו לעצמאיים. מלך חדש של סיסטן, גונדופרס (אנ') (שלט בין השנים 19–45 לספירה בקירוב)[14] וצאצאיו ניצלו את היריבות כדי להתרחב אל עמק האינדוס, אך לא מעבר לכך. למרות מקורותיה בסיסטן, שושלת זו נבדלת מהשושלות ההודיות-סאקיות בספרות העדכנית כהממלכה ההודית-פרתית (אנ') משלוש סיבות: 1. המטבעות והשרידים האדריכליים שלהן חיקו את הסגנון הפרתי, בעוד שההודים-סאקים, במיוחד באשר הם. אזורי ליבה, הושפעו ממודלים הלניסטיים; אפילו תמונות תבליט של המעמד העליון ההודי-פרתי לובשות בגדים פרתיים; 2. ניתוח כתובת של גונדופרס בידי ארנסט הרצפלד הראה שמייסד השושלת לא בא ממשפחה סאקית, אלא מבית סורן (אנ'), אחת משבע משפחות האצולה הגדולות של אירן (אנ'); 3. לא ברור אם האימפריה ההודית-פרתית הייתה אולי מדינה וסאלית של האימפריה הפרתית בגלל היחסים של בית סורן לבית המלוכה הפרתי של הארשאקים. זמן קצר לאחר התפשטות הממלכה ההודית-פרתית תחת גונדופרס, כתובת ניצחון של אימפריית סאטווהאנה ממרכז הודו מתגאה בכך שכבשה את עיר המלוכה פטאליפוטרה מהסאקה.

לאחר סופה זה של האימפריה המרכזית, התקיימו כמה אימפריות הודיות-יווניות (האחרונה תחת סטראטון השני (אנ') עד 10 לספירה בערך בפנג'אב) ואימפריות הודיות-סאקיות באזור שבין האימפריות ההודיות-פרתיות לסאטווהאנה, שחלקן ניסו זמנית להשתלט על האחרות: אפראצ'ראג'ה (אנ') במערב גנדהארה עם מרכזם במחוז בג'אור (אנ') (ויג'יאמיטרה וממשיכי דרכו), האחשדרפנים הסאקים של קשמיר ותכסילא עם האזור השכן צ'וחסה ממערב (ליאקה קוסולקה (אנ'), יורשו הסביר זאיוניסס (אנ') (ג'הוניקה[15])) ואחרים) ולאחר הכיבוש ההודי-פרתי של שתי המדינות, סוף סוף האחשדרפנים הצפוניים (רג'ובולה (אנ'), בנו סודאסה ואחרים) במתורה. התרחבותה של אימפריית קושאן, שצמחה משבטי היואג'ה של מרכז אסיה, הובילה לכיבוש האימפריות והנסיכות ההודיות-פרתיות וההודיות-סאקיות בצפון הודו בסוף המאה ה-1 – תחילת המאה ה-2 לספירה. כמה מהם המשיכו להתקיים כווסאלים של אימפריית קושאן עוד כמה עשורים, אבל אז נעלמו מדפי ההיסטוריה.

הודו בשנת 350 באטלס בריטי משנת 1907. אימפריית האחשדרפנים המערביים (ירוק כהה) ואימפריית גופטה, שכבשה את אימפריית האחשדרפנים למעלה מ-40 שנה מאוחר יותר.
כיתוב בפאלי של התואר של האחשדרפן המערבי הקדום נהאפנה (אנ') באותיות יווניות "ראניו קהשאהראטה" (= "מלך–אחשדרפן")

רק האימפריה של האחשדרפנים המערביים של הסאקה עם הבירה אוג'יין (סוף המאה ה-1 לפנה"ס/תחילת המאה ה-1 לספירה – סוף המאה הרביעית לספירה) שרדה, אולי בתחילה כווסאלים של אימפריית קושאן, אם כי הדבר שנוי במחלוקת, אך מאוחר יותר עצמאית. אימפריה זו הייתה מעורבת בסכסוכים קיומיים ארוכים, בלתי פתורים, עם אימפריית סאטווהאנה (תחילת המאה ה-1-תחילת המאה ה-3), בהם ידם של האחשדרפנים המערביים הייתה לבסוף עליונה והם כבשו אזורי ליבה גדולים בצפון-מערב מאימפריית סאטווהאנה, אשר לאחר מכן קרסה. כמו ההודים-סאקים וההודים-יוונים המוקדמים, גם 27 השליטים של האחשדרפנים המערביים המסורתיים נטו לבודהיזם, בעוד שאחשדרפנים מאוחרים יותר קידמו גם את ההינדואיזם הברהמני. ככל הנראה, חלקים מהמעמד השלטוני ההודי-סאקי וההודי-יווני היגרו לאימפריית האחשדרפנים המערביים לאחר כיבוש קושאן. בנוסף לכתב הבראהמי ששימש ברחבי הודו, נעשה שימוש באימפריה גם בכתב החרושתי (אנ'), שהיה נפוץ בגנדהארה ובמזרח מרכז אסיה, ובכתב יווני פגום, אם כי רק לכתיבת שפות הודיות (השפות סנסקריט ופראקריט, ובמיוחד פאלי). מספר כתובות הקדשה במקדשים בודהיסטים והינדים מגיעים מאנשים פרטיים המתייחסים לעצמם כיאוואנה או סאקה. עם זאת, מכיוון שהיו להם רק שמות הודיים והם כתבו בשפות הודיות, כינויים עצמיים אלה הגיעו כנראה, במיוחד בתקופות מאוחרות יותר, רק ממסורות משפחתיות וחברתיות, ואין הוכחה לכך שעדיין דיברו סאקית או יוונית במערב הודו בתקופת האחשדרפנים המאוחרת. אינדיקציה נוספת להגירה גדולה יותר מהצפון היא שהאחשדרפנים המערביים, כמו האחשדרפנים הצפוניים באזור הגנגס העליון לפניהם, היו הראשונים לבסס את אמנות גנדהארה הההלניסטית-בודהיסטית (אנ') באזור הדקאן המערבי ההודי, ואחריהם ההפתליטים (אנ') המאוחרים יותר ( "הונים לבנים", במקורות הודיים הונה).[16] במקורות מאימפריות הודיות שכנות, אימפריית האחשדרפנים המערביים מכונה "אימפריית הסאקה" ותקופת שלטונה נחשבת עד היום לתקופת סאקה בהיסטוריוגרפיה של מערב הודו, שמתחילה במאה ה-1 לספירה. לבסוף, בסביבות שנת 397, נכבשה האימפריה של האחשדרפנים המערביים על ידי הקיסר צ'אנדראגופטה השני (אנ') מאימפריית גופטה השכנה, ובכך הסתיימה המורשת הפוליטית האחרונה של התקופה ההודית-סקיתית (הודו-סאקית).

לאחר מכן

בשאהנאמה של פירדוסי השבטים הסקיתים והפרתיים מייצגים את הגיבורים האיראנים פר אקסלנס; במיוחד, רוסתם ההודי-פרתי ומשפחתו בזאבוליסטאן (אנ') ובקאבוליסטאן (אנ') מודגשים במיוחד בפואמה.

לקריאה נוספת

  • Bailey, H. W. (1979). Dictionary of Khotan Saka. Cambridge University Press. 1979. 1st Paperback edition 2010. ISBN 978-0-521-14250-2
  • Bailey, H. W. (1983). "Khotanese Saka Literature". In Yarshater, Ehsan (ed.). The Cambridge History of Iran. Vol. 3. Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press. pp. 1230–1243. ISBN 978-0-521-24693-4.
  • Baumer, Christoph (2012). The History of Central Asia: The Age of the Steppe Warriors. I.B. Tauris. ISBN 978-1-78076-060-5.
  • Beckwith, Christopher I. (2009). Empires of the Silk Road: A History of Central Eurasia from the Bronze Age to the Present. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-13589-2.
  • Bernard, P. (1994). "The Greek Kingdoms of Central Asia". In Harmatta, János. History of civilizations of Central Asia, Volume II. The development of sedentary and nomadic civilizations: 700 B.C. to A.D. 250. Paris: UNESCO. pp. 96–126. ISBN 92-3-102846-4.
  • Cernenko, E. V. (2012). The Scythians 700–300 BC. Bloomsbury Publishing. ISBN 978-1-78096-773-8.
  • Chang, Chun-shu. (2007). The Rise of the Chinese Empire: Volume II; Frontier, Immigration, & Empire in Han China, 130 B.C. – A.D. 157. Ann Arbor: University of Michigan Press, ISBN 978-0-472-11534-1.
  • David, Bruno; McNiven, Ian J. (2018). The Oxford Handbook of the Archaeology and Anthropology of Rock Art. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-060735-7.
  • Day, John V. (2001). Indo-European origins: the anthropological evidence. Institute for the Study of Man. ISBN 0-941694-75-5.
  • Harmatta, János (1994). "Conclusion". In Dani, Ahmad Hasan; Harmatta, János; Puri, Baij Nath; Etemadi, G. F.; Bosworth, Clifford Edmund (eds.). History of Civilizations of Central Asia. Paris, France: UNESCO. pp. 24–34. ISBN 978-9-231-02846-5.
  • Pulleyblank, Edwin G. 1970. "The Wu-sun and Sakas and the Yüeh-chih Migration." Bulletin of the School of Oriental and African Studies 33 (1970), pp. 154–160.
  • Puri, B. N. 1994. "The Sakas and Indo-Parthians." In: History of civilizations of Central Asia, Volume II. The development of sedentary and nomadic civilizations: 700 B.C. to A.D. 250. Harmatta, János, ed., 1994. Paris: UNESCO Publishing, pp. 191–207.
  • Sulimirski, Tadeusz (1970). The Sarmatians. Volume 73 of Ancient peoples and places. New York: Praeger. pp. 113–114. "The evidence of both the ancient authors and the archaeological remains point to a massive migration of Sacian (Sakas)/Massagetan tribes from the Syr Daria Delta (Central Asia) by the middle of the second century B.C. Some of the Syr Darian tribes; they also invaded North India."
  • Theobald, Ulrich. (26 November 2011). "Chinese History – Sai 塞 The Saka People or Soghdians." ChinaKnowledge.de. Accessed 2 September 2016.
  • Thomas, F. W. 1906. "Sakastana." Journal of the Royal Asiatic Society (1906), pp. 181–216.
  • Torday, Laszlo. (1997). Mounted Archers: The Beginnings of Central Asian History. Durham: The Durham Academic Press, ISBN 978-1-900838-03-0.
  • Sinor, Denis (1990). The Cambridge History of Early Inner Asia, Volume 1. Cambridge University Press. ISBN 0-521-24304-1.
  • Vogelsang, W. J. (1992). The Rise and Organisation of the Achaemenid Empire: The Eastern Iranian Evidence. Leiden, Netherlands; New York City, United States: Brill Publishers. ISBN 978-9-004-09682-0.
  • Yu, Taishan. 1998. A Study of Saka History. Sino-Platonic Papers No. 80. July 1998. Dept. of Asian and Middle Eastern Studies, University of Pennsylvania.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאקה בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ אנשי ערבות נוודים למחצה עתיקים המוזכרים ברישומים סיניים מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-5 לספירה.
  2. ^ ייצוג שפה באמצעות כתיבה.
  3. ^ תרבות חומרית נפוצה בצפון-מערב טיין שאן ובאזור שבעת הנהרות של מרכז אסיה בערך מהמאה ה-5 עד המאה ה-3 לפני הספירה.
  4. ^ קורגן הוא סוג של רוגם, המאופיין לרוב בכך שהוא מכיל גופה של אדם אחד יחד עם כלי קבורה, כלי נשק וסוסים. במקור בשימוש בערבות סביב הים הכספי, הקורגנים התפשטו לחלק גדול ממרכז אסיה ומזרח, דרום מזרח, מערב וצפון אירופה במהלך האלף השלישי לפני הספירה.
  5. ^ סוג של אמנות - קישוטים שנמצאו מתרבות האורדוס ועד צפון אירופה בתקופת הברזל המוקדמת, והאמנות הברברית של תקופת ההגירה, המאופיינת בדגש שלה על מוטיבים של בעלי חיים.
  6. ^ גבעת נקרופוליס של סאקה מוקדמים במה שהיא כיום קזחסטן. היא שוכנת בקצה הדלתה של סיר דריה קרוב למדבר קיזילקום.
  7. ^ תל נקרופוליס של סאקה במה שהיא כיום קזחסטן
  8. ^ 1 2 התאוריה של היווצרות והתפתחות של קבוצה אתנית. מקורה בזהות עצמית של הקבוצה או על ידי הזדהות חיצונית.
  9. ^ התרבות הארכאולוגית החומרית של דרום אוראל מתקופת הברונזה התיכונה
  10. ^ אולם היפוסטיל גדול בפרספוליס, איראן. הוא שייך לשלב הבנייה העתיק ביותר של העיר פרספוליס, במחצית הראשונה של המאה ה-6 לפני הספירה, כחלק מהתכנון המקורי של דריווש הראשון.
  11. ^ הכינוי בהודו העתיקה לציון דוברי יוונית

הערות שוליים

  1. ^ Yu Taishan: The Name “Sakā”. in: Sino-Platonic Papers. No. 251 (August 2014), Philadelphia.
  2. ^ Strabo XI,8,2 (English translation of the manuscript of Lacus Curtius by HL Jones (Harvard) 1917–1932)
  3. ^ 1 2 3 Victor Mair & Prods Oktor Skjævø: Chinese Turkestan II. In Pre-Islamic Times . in: Encyclopædia Iranica, eighth paragraph.
  4. ^ James Patrick Mallory : Bronze Age Languages of the Tarim Basin ( Memento from August 8, 2019 in the Internet Archive ), p. 46.
  5. ^ 1 2 Guido Alberto Gnecchi-Ruscone et al.: Ancient genomic time transect from the Central Asian Steppe unravels the history of the Scythians. In: Science Advances . band 7, No. 13, 26 March 2021, ISSN 2375-2548, doi : 10.1126/sciadv.abe4414, PMID 33771866 ( science.org
  6. ^ Maja Krzewińska et al.: Ancient genomes suggest the eastern Pontic-Caspian steppe as the source of western Iron Age nomads. In: Science Advances . band 4, No. 10, 5 October 2018, ISSN 2375-2548, doi : 10.1126/sciadv.aat4457, PMID 30417088 ( science.org
  7. ^ Laura Mary, Vincent Zvénigorosky, Alexey Kovalev, Angéla Gonzalez, Jean-Luc Fausser, Florence Jagorel, Marina Kilunovskaya, Vladimir Semenov, Eric Crubézy, Bertrand Ludes, Christine Keyser: Genetic kinship and admixture in Iron Age Scytho-Siberians . In: Human Genetics . band 138, No. 4, April 1, 2019, ISSN 1432-1203, p. 411–423, doi : 10.1007/s00439-019-02002-y ( springer.com
  8. ^ Hiroshi Kumamoto: Khotan II. Pre-Islamic History. in: Encyclopædia Iranica
  9. ^ Laurianne Martinez-Sève: Hellenism in: Encyclopædia Iranica, section The Greco-Bactrians and their successors.
  10. ^ https://www.iranicaonline.org/articles/indo-greek-dynasty Osmund Bopearachchi: Indo-Greek Dynasty] in: Encyclopædia Iranica .
  11. ^ 1 2 RC Senior: Indo-Scythian Dynasty. in: Encyclopædia Iranica, 1–13. Paragraph.
  12. ^ Pierfrancesco Callieri: Sakas: In Afghanistan . in: Encyclopædia Iranica.
  13. ^ DW Mac Dowell: Azes in: Encyclopædia Iranica.
  14. ^ ADH Bivar: Gondophares in: Encyclopædia Iranica .
  15. ^ Osmund Bopearachchi: Jihoņika in: Encyclopædia Iranica.
  16. ^ Pia Brancaccio: The Buddhist Caves of Aurangabad. Transformation in Art and Religion. Leiden 2011, pp. 106–107 (with footnote 77).

Read other articles:

Sporting event delegationKuwait at theAsian GamesIOC codeKUWNOCKuwait Olympic CommitteeMedalsRanked 19th Gold 29 Silver 34 Bronze 39 Total 102 Summer appearances1974197819821986199019941998200220062010201420182022Winter appearances199619992003200720112017Other related appearances Athletes from Kuwait (2010) Kuwait first competed at the Asian Games in 1974. Medal tables Medals by Asian Games See also: Asian Games and Asian Games medal count Games Rank Gold Silver Bronze Total 1974 Tehran ...

 

المعلومات النووية وخدمة الموارد البلد الولايات المتحدة  المقر الرئيسي تاكوما بارك، ماريلند,  الولايات المتحدة تاريخ التأسيس 1978 الموقع الرسمي http://www.nirs.org تعديل مصدري - تعديل   المعلومات النووية وخدمة الموارد (NIRS)[1] هي مجموعة مضادة للنووي تأسست في عام 1978م لتكون م�...

 

La nationalité est en droit international public le pays d'appartenance véritable d'une personne physique ou morale, aux fins de détermination du droit applicable dans un litige de droit public entre deux ou plusieurs pays[1]. Le concept peut être juridiquement opposé à la notion de citoyenneté, qui n'a d'application qu'en droit interne à des fins de détermination des droits et devoirs des citoyens d'un même pays[2]. Il s'agit d'un concept multiforme relatif à l'appartenance d'une ...

Artikel ini sebatang kara, artinya tidak ada artikel lain yang memiliki pranala balik ke halaman ini.Bantulah menambah pranala ke artikel ini dari artikel yang berhubungan atau coba peralatan pencari pranala.Tag ini diberikan pada Februari 2023. Cetak koran mandiri (Inggris: Satellite newspaper kiosk) merupakan suatu peranti beserta seluruh sistem keras dan lunaknya yang memungkinkan seseorang mendapatkan versi cetak surat kabar pilihan dari berbagai negara secara mandiri. Walaupun teknol...

 

Catholic parish church Church in Mamaroneck, New YorkSt. Vito's Church40°57′26.7″N 73°44′27.7″W / 40.957417°N 73.741028°W / 40.957417; -73.741028LocationMamaroneck, New YorkDenominationCatholic ChurchWebsitestvitochurch.comHistoryStatusParish churchFounded1911DedicationSaint VitoArchitectureFunctional statusRegular useStyleRomanAdministrationArchdioceseArchdiocese of New YorkParishMost Holy Trinity-Saint VitoClergyArchbishopTimothy Cardinal DolanPastor(s)Ms...

 

Empat perwira RMS Titanic yang selamat pada tahun 1912. Dari kiri ke kanan: Mualim V Harold Lowe, Mualim II Charles Lightoller, Mualim IV Joseph Boxhall; Mualim III Herbert Pitman, duduk Awak Titanic adalah mereka yang menjadi awak kapal RMS Titanic dan termasuk di antara sekitar 2.240 orang yang berlayar pada pelayaran perdana kapal samudra kelas Olympic milik White Star Line tersebut, dari Southampton, Inggris, ke Kota New York di Amerika Serikat. Di tengah perjalanan, kapal tersebut menabr...

2012 film by Ang Lee Life of PiTheatrical release posterDirected byAng LeeScreenplay byDavid MageeBased onLife of Piby Yann MartelProduced by Gil Netter Ang Lee David Womark Starring Suraj Sharma Irrfan Khan Tabu Rafe Spall Gérard Depardieu CinematographyClaudio MirandaEdited byTim SquyresMusic byMychael DannaProductioncompanies Fox 2000 Pictures Dune Entertainment Ingenious Media Haishang Films Distributed by20th Century FoxRelease dates September 28, 2012 (2012-09-28) (N...

 

Initial shot to start a point This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Serve tennis – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (February 2010) (Learn how and when to remove this message) Tommy Haas serving A serve (or, more formally, a service) in tennis is a shot to start a point. A player wi...

 

Запрос «Борки (станция)» перенаправляется сюда. На эту тему нужно создать отдельную статью. Крушение императорского поезда Последствия крушения поезда Подробные сведения Дата 17 (29) октября 1888 Время 09:10 MSK (06:10 UTC) Место Борчанская волость, Змиевской уезд, Харьковск�...

جزء من سلسلة مقالات حولالمملكة العربية السعودية الدستور القران الكريم السنة النبوية النظام الأساسي للحكم حقوق الإنسان الملكية آل سعود هيئة البيعة السعودية الملك سلمان بن عبد العزيز آل سعود ولي العهد محمد بن سلمان آل سعود مجلس العائلة المالكة السلطة التنفيذية مجلس الوزرا...

 

L'alfabeto turco, una variante dell'alfabeto latino, include due versioni della lettera I: la i con il puntino (in maiuscolo İ) e la ı senza puntino (in maiuscolo I). La stessa particolarità si ritrova nell'alfabeto usato per l'azero, il tataro e il tataro di Crimea. In scrittura le lettere ı e i si distinguono dal puntino anche se maiuscole, quindi la i maiuscola uguale a quella italiana deve avere un piccolo puntino in alto (come nella grafia turca di İstanbul). La i con il puntino è ...

 

Schwarze Lacke und seine Umgebung (Auszug aus dem Aufnahmeblatt der Landesaufnahme 1872) Die Schwarze Lacke bei Jedlesee, einem Bezirksteil des 21. Wiener Bezirkes Floridsdorf, war ein stehendes Gewässer und bei Hochwasser ein fließender Nebenarm der unregulierten Donau bei Wien. Heute fungiert deren ehemaliges Areal als Grünraum und Naherholungsgebiet. Mit der Wiener Donauregulierung verlor die Schwarze Lacke mit einer Länge von circa 10 Kilometern ihre Bedeutung als Gewässer. Sie wurde...

العلاقات التشيكية الجورجية التشيك جورجيا   التشيك   جورجيا تعديل مصدري - تعديل   العلاقات التشيكية الجورجية هي العلاقات الثنائية التي تجمع بين التشيك وجورجيا.[1][2][3][4][5] مقارنة بين البلدين هذه مقارنة عامة ومرجعية للدولتين: وجه المقارنة الت�...

 

Comune in Piedmont, ItalyStroppoComuneComune di StroppoLocation of Stroppo StroppoLocation of Stroppo in ItalyShow map of ItalyStroppoStroppo (Piedmont)Show map of PiedmontCoordinates: 44°30′N 7°8′E / 44.500°N 7.133°E / 44.500; 7.133CountryItalyRegionPiedmontProvinceCuneo (CN)Government • MayorPaolo RoveraArea[1] • Total28.4 km2 (11.0 sq mi)Elevation1,087 m (3,566 ft)Population (31 December 2010)[...

 

Women marching in Joburg Pride parade in 2006 There have been pride parades in South Africa celebrating LGBT pride since 1990. South African pride parades were historically used for political advocacy protesting against legal discrimination against LGBT people, and for the celebration of equality before the law after the apartheid era.[1][2] They are increasingly used for political advocacy against LGBT hate crimes, such as the so-called corrective rape of lesbians in townshi...

Cet article traite de l'équipe masculine. Pour l'équipe féminine, voir Équipe de république démocratique du Congo féminine de football. Ne doit pas être confondu avec Équipe du Congo de football. Équipe de la RD Congo Généralités Confédération CAF Couleurs Bleu, rouge et jaune Surnom Léopards Stade principal Stade des Martyrs de la Pentecôte Classement FIFA 67e (30 novembre 2023)[1] Personnalités Sélectionneur Sébastien Desabre Capitaine Chancel Mbemba Plus sélectionné ...

 

بولدكلوبن فرم تأسس عام 1886  البلد الدنمارك  الموقع الرسمي الموقع الرسمي  تعديل مصدري - تعديل   بولدكلوبن فرم (بالدنماركية: Boldklubben Frem)‏ هو نادي كرة قدم دنماركي تأسس في 1886 ، يقع مقره الرئيسي في كوبنهاغن، ويلعب في Danish 2nd Division [الإنجليزية]‏.[1][2][3] قائمة �...

 

One of the four basic arithmetic operations Subtract redirects here. For other uses, see Subtraction (disambiguation). This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Subtraction – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (May 2018) (Learn how and when to remove this message) 5 − 2 = 3 (verbally, five m...

Political party in France SFIO redirects here. For other uses, see SFIO (disambiguation). This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: French Section of the Workers' International – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (December 2022) (Learn how and when to remove this message) French Section of th...

 

French philosopher You can help expand this article with text translated from the corresponding article in French. Click [show] for important translation instructions. Machine translation, like DeepL or Google Translate, is a useful starting point for translations, but translators must revise errors as necessary and confirm that the translation is accurate, rather than simply copy-pasting machine-translated text into the English Wikipedia. Do not translate text that appears unreliable or low-...