סנסקריט (בסנסקריט: संस्कृतम्; מילולית: "השפה המלוטשת" או "השפה שחוברה נכון") היא שפה הודו-ארית. היא אחת מתוך 23 השפות הרשמיות בהודו ושפה רשמית באוטראקהאנד. השפעות השפה ניכרות בכל השפות הצפוניות שהתפתחו ממנה ואף באוצר המילים של השפות ההודיות הדרומיות. בתקופות שונות ובאזורים שונים של הודו, הסנסקריט נכתבה בסוגי כתב שונים. כיום מקובל להדפיס ספרי סנסקריט בכתב הדוונאגרי. הסנסקריט נחשבת שפה מתה, מאחר שאין לה דוברים ילידיים.
הסנסקריט היא השפה הליטורגית בה נכתבו הוודות וכתבי קודש נוספים, שפת השירה והספרות הקדומה, שפת הדת והפילוסופיה ושפת המדע. מלומדים מחלקים שונים של תת-היבשת ההודית דיברו והתווכחו זה עם זה בסנסקריט, שהייתה השפה המשותפת להם ושימשה אז כלינגואה פרנקה. החיבורים העתיקים ביותר בסנסקריט הם מהקנון המוקדם של התרבות הוודית – הוודות, והם חוברו בנוסח עתיק של הסנסקריט השונה מן הקלאסי, ויש הקוראים לשפה זו "השפה הוודית". בצורתה הקלאסית התקבעה השפה במאה ה-4 לפני הספירה, אז חיבר המדקדק הגדול פניני מאמר שקיבע את כללי הדקדוק שלה. עם זאת, ניתן למצוא גרסאות מקומיות שונות של הסנסקריט והיא השתנתה במהלך הדורות. בנוסף חוברו בה רוב החיבורים האקדמיים בתת-היבשת ההודית וחיבורים טכניים שונים, כגון מדריכים לטיפול בסוסים או מדריכי בישול. קיימים יותר טקסטים בסנסקריט מאשר בלטינית וביוונית גם יחד, מכיוון שחלק ניכר מהם הועבר, בצורה מסורתית, בעל פה.
מאות מיליוני בני אדם משננים מנטרות בסנסקריט מדי יום ורבים לומדים את החיבורים העתיקים הפילוסופיים המדעיים והספרותיים שלה, שרים אותם ומשננים אותם. יש קבוצות בעלות אג'נדה לאומית שמנסות להחיות את שפת הסנסקריט ולהפוך אותה לשפת יומיום מודרנית שמייצגת את הלאום ההינדואי, בדומה למודל העברי של אליעזר בן-יהודה[1].
