האופנישדות הן פירושים על הוודות, סופן ותכליתן, ולכן חלקן ידועות כ"ודאנטה" = "סוף הוודות". המושג "אופנישד" מגיע מהמלים בסנסקריט "אופה" (ליד), "ני" (למטה), ו"שד" (לשבת), כלומר, "לשבת ליד" מורה רוחני על מנת ללמוד ממנו תורה במסורת הגורו-שישייה או פרמפרה. המורים והתלמידים מופיעים במגוון מצבים (בעל שעונה לאשתו על שאלות לגבי האלמוות, נער שלומד מיאמה (הדמות המייצגת את המוות), וכו'). לפעמים החכמים הן נשים ולעיתים התורות מתבקשות על ידי מלכים.
האופנישדות העיקריות
אופנישדות שונות הן פירושים או הוספות על כל אחת מארבע הוודות (ריגוודה, יג'ורוודה, סאמאוודה ואתרווה-וודה). האופנישדות הארוכות ביותר הן הבריהאדאראניאקה והצ'אנדוגיה.
על פי המסורת הן הועברו בעל פה ולבסוף נכתבו על ידי וייאסה. המלומדים חלוקים לגבי זמן כתיבתן, וההערכות הן בין המאה ה־16 למאה ה־7 לפנה"ס. רוב החוקרים מסכימים כי רבות מהאופנישדות המוקדמות נכתבו לפני זמנו של בודהה. בתחילה היו יותר ממאתיים אופנישדות, אך הפילוסוף שאנקרה החשיב רק כחמש עשרה מהן כמקוריות וראשוניות. מתוך 123 הספרים שנחשבים חלק מהאופנישדות, 12 נחשבים על ידי כל ההינדים כראשוניים. 12 האופנישדות הללו הן: בריהאדאראניאקה, צ'אנדוגיה, טייטריה, אייטאריה, קאוסיטאקי, קנה, קאתה, איישה, סווטאסואטארה, מונדאקה, פראסנה ומאנדוקיה. האופנישדות לא נכתבו כולן עד ל־1656, כאשר דארה שיקו ציווה לכותבן.
פרקים פילוסופיים ומדיטטביים אלה מהווים את עמוד השדרה של ההגות ההינדית.
מקורות
חוקרים רואים את ארבע הוודות כתפילות פואטיות, הקרויות "מאנטרות" או "סאמהיטות", הערצה ותחינה לרעיון מוניסטי או הנותיאיסטי של אלים/אלות ולסדר הכולל (רטה) שנעלה אפילו על האלים ומגיע ממקור אחד עליון.
הברהמנות היו אוסף של הוראות ריטואליות, ספרים שפירטו את תפקידיהם של הכהנים (שבתחילה היו זכותם של האנשים, ולאחר מכן נתקבעו כזכות ברהמינית ייחודית). אלה מגיעים לאחר המנטרות.
לאחר מכן מגיעים האופנישדות, שכוללות את האראנייאקות ואת האופנישדות. באראניאקה ("מהיער") אנו מוצאים דחייה עדינה של הברהמנות; הם מפרטים פעולות של מדיטציה יוגית, חשיבה על האחד המיסטי ועל העקרונות הרבים שנובעים ממנו. האופנישדות למעשה מבטאים את כל הרעיונות המיסטיים המוניסטיים והאוניברסליים שהתחילו במזמורים הוודיים המוקדמים יותר, והשפיעו באופן עמוק ביותר על כל שאר הפילוסופיה ההודית וההינדית. אולם, חסידיהן אינם רואים בהן פילוסופיה בלבד, אלא גם הוראות מעשיות למדיטציה ופעולות אחרות.
באופנישדות אין כל רמז לזמן ולזהות של כותבן. אנונימיות זו מדגישה את הנצחיות של האמיתות הכלולות בהן. לעיתים קרובות, מבקרים של המסורת ההינדית/וודית ישתמשו במושג "ברהמיני" כשהם מדברים על קארמה-קאנדה, או צורת הפולחן הריטואלית, מילה כוהנית שמנותקת מהרוחניות העמוקה יותר. אולם, כולם מקבלים כי יש להניח שאלה שכתבו את האופנישדות היו גם הם ברהמינים.
תכנים
ה"טאיטיריה אופנישד" אומר כך בפרק התשיעי:
"זה שיודע את האושר של ברהמן, היכן שהמלים יחד עם השכל אינם יכולים להגיע? הוא אינו מפחד מאף דבר. הוא אינו מדאיג את עצמו במחשבה: למה לא עשיתי את הטוב? למה עשיתי את הרע? כל מי שיודע זאת מחשיב את שניהם כאטמן, ואוהב את שניהם כאטמן. זהו, אכן, האופנישד, הידע הסודי של ברהמן".
האופנישדות עוסקות באמונות ההינדיות הבסיסיות, כולל האמונה בנשמה עולמית ואוניברסלית, ברהמן, ונשמה אינבידואלית יותר, אטמן. ישנו מגוון של אלים אחרים שנחשבים כהיבטים של האלוהות הכוללת, ברהמן. ברהמן הוא האולטימטיבי, הטרנצנדנטי והאימננטי גם יחד, הקיום האינסופי המוחלט, הסכום הכולל של כל מה שהיה, הווה ויהיה. עבור הפילוסופים של האדווייטה, ברהמן אינו אל במובן המונותאיסטי, מכיוון שהם אינם מגדירים אותו בשום מאפיינים, אפילו לא בקיום או אי-קיום, דבר שמשתקף בכך שבסנסקריט המילה ברהמן אינה זכר או נקבה, אלא נייטרלית. פילוסופיית הדווייטה טוענת כי ברהמן הוא באופן אולטימטיבי אל אישי, וישנו או קרישנה.
"מיהו היודע?" "מה גורם לשכל לחשוב?" "האם יש לחיים משמעות, או שהם נשלטים בידי הגורל?" "מהו הגורם והסיבה ליקום?" חכמי האופנישדות ניסו לענות על השאלות האלה ולהגיע להבנה של המציאות שמעבר לידע הפשוט. הם גם עוסקים במצבי הכרה, בחלום ובשינה.
פילוסופיית האופנישדות
בשל טבען המיסטי והפילוסופי והדחייה של כל ריטואל, יש לאופנישדות תחושה אוניברסלית שהביאה לכך שהן פורשו באופנים רבים, וכך נוצרו שלוש האסכולות של הוודנטה.
הפילוסוף המוניסטי אדי שנקרה סיכם את כל האופנישדות במשפט אחד "טאט טוואם אסי" (אתה הוא זה) ואמר כי בסופו של דבר, הברהמן האולטימטיבי, חסר הצורה והבלתי נתפס זהה לנשמתנו, האטמן. עלינו רק להבין זאת על ידי חדירה דרך המאיה – הגורם המבדיל והממסך בקיום.
ישנו ציטוט מהאופנישדות, המייצג את הקריאה להכרה והגשמה עצמית:
קום! התעורר! חפש את ההדרכה של
מורה מואר והגשם את העצמי.
חדה כתער היא הדרך,
החכמים אומרים, קשה בה לעבור.
— ---המוות מלמד את נצ'יקטה באופנישדת המילה (קאתה)
האופנישדות גם כוללות את ההסבר הראשון והסמכותי ביותר של "אום" כמילה אלוהית, הוויברציה הקוסמית שבבסיס של כל הקיום והכוללת קיומים ועקרונות רבים בעצמיותה.
מי שרואה את כל הישויות בנשמה
ואת כל הנשמה בישויות
אינו בורח מזה.
במי שכל הישויות נעשו לאחד עם הנשמה היודעת
איזו אשליה או צער יש לזה שרואה אחדות?
הוא ממלא את הכל.
מאיר, רוחני, לא פגיע,
טהור, הרע לא נגע בו.
חכם, מבין, כולל, קיים-בעצמו,
המאגד את הדברים בכל הנצח.
— האיישה אומרת על העצמי (פסוקים 6-8 באישופאנישד)
"אום שאנטי שאנטי שאנטי" - גם משפט זה מופיע במקורו באופנישדות, הקריאה לשלווה, לדממה אלוהית, לשלום נצחי.
