מדענים והיסטוריונים פוליטיים חילקו את פיתוחה של המערכת הדו מפלגתית לחמש תקופות. המערכת הדו מפלגתית המודרנית מורכבת מהמפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. מספר מפלגות נוספות פועלות גם בארצות הברית, ומעת לעת נבחר מועמד מטעמם למשרה מקומית. המפלגה השלישית בגודלה מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 היא המפלגה הליברטריאנית.
המערכת הפוליטית המודרנית בארצות הברית
גרף היסטורי של השליטה המפלגתית בסנאט ובבית הנבחרים וכן בנשיאות מאז 1855ציר זמן של התפלגות קולות המצביעים לפי מפלגה בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
המפלגה הדמוקרטית היא אחת משתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. המפלגה נוסדה ב-1828 על ידי אנדרו ג'קסון, והיא המפלגה הפוליטית מבוססת הצבעת הבוחר הקיימת הוותיקה ביותר בעולם. מאז 1854, הפוליטיקה האמריקנית הייתה במידה רבה סיפורו של הקרב בין הדמוקרטים לבין יריביהם המושבעים, הרפובליקנים.
בעת היווסדה, המפלגה הדמוקרטית תמכה בסט אחר של נושאים מאשר היא תומכת כיום. מאז היווסדה ועד הניו דיל, המפלגה בדרך כלל הייתה ליברלית קלאסית או ליברטריאנית; היא העדיפה ממשלה וזכויות קטנות של מדינות. מאז היווסדה ועד אמצע המאה ה-20, המפלגה הדמוקרטית הייתה דומיננטית בקרב הדרומיים הלבנים, וכך, היא הייתה המפלגה המזוהית ביותר עם ההגנה של עבדות[דרושה הבהרה]. עם זאת, בעקבות החברה הגדולה– תוכנית חברתית רחבה שנהגתה על ידי לינדון ג'ונסון, שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים, המפלגה הדמוקרטית הפכה יותר מזוהה עם צדק חברתי, תוך ויתור דומיננטי במדינות הדרום הרפובליקני.
ב-2004, המפלגה הדמוקרטית הייתה הגדולה ביותר, עם 72 מיליון מצביעים רשומים (42.6% מ-169 מיליון רשומים). נשיא ארצות הבריתג'ו ביידן, הוא הנשיא ה-16 מטעם המפלגה.
כיום, המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בסנאט (המפלגה מחזיקה ב-48 מושבים בסנאט, ויחד עם שלושה הנציגים העצמאיים, הנוטים לצדה). הנשיא ג'ו ביידן הוא יושב ראש המפלגה הדמוקרטית.
המפלגה הרפובליקנית היא אחת משתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. המפלגה נוסדה בשנת 1854 בוויסקונסין כמפלגת פורשי הוויגים ומתנגדי המפלגה הדמוקרטית. המפלגה נוסדה על עיקרון הרפובליקניזם ועל התנגדות לעבדות שחורים בארצות הברית. מאז 1861 כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות ארצות הברית, הרפובליקנים מתחרים על הנשיאות ועל השליטה בבתי הנבחרים ביריביהם המושבעים מהמפלגה הדמוקרטית.
בעת היווסדה של המפלגה הייתה מפלגה ליברלית יותר לזמנים ההם שהתנגדה לעבדות שחורים. היא הציגה לראשונה מועמד לנשיאות בבחירות בשנת 1856 והוא הגנרל לשעבר ג'ון פרימונט שלא נבחר לנשיאות אך חיזק את השפעת המפלגה במדינות צפון ארצות הברית. בשנת 1860 נבחר לראשונה מועמד רפובליקני לנשיאות והוא אברהם לינקולן שהוביל את ארצות הברית למלחמת אזרחים של 5 שנים.
משנת 1864 ועד בחירתו של גרובר קליבלנד לנשיאות בשנת 1884, הייתה המפלגה הרפובליקנית המפלגה היחידה שממנה נבחרו נשיאי ארצות הברית. כל הנשיאים הללו פעלו לשיקום דרום ארצות הברית מנזקי מלחמת האזרחים והחזירו למדינות הדרום את הזכויות שלהן מלפני המלחמה.
המאה ה-20 הפכה את המפלגה הרפובליקנית למפלגת המרכז-ימין האמריקאית כאשר היא תומכת בקפיטליזם טהור, במדיניות חוץ בדלנית ועל דגש בלאומיות האמריקנית. המפלגה הרפובליקנית אף התנגדה לחוק זכויות האזרח שהעביר הנשיא ג'ונסון בשנת 1964 וכך זכתה לתמיכה רבה במדינות דרום ארצות הברית בעוד שהמפלגה הדמוקרטית התחזקה בצפון.
המפלגה הליברטריאנית נוסדה ב-11 בדצמבר1971. היא אחת מהמפלגות השלישיות המתמשכות הגדולות ביותר, בהתייחסות ליותר מ-331,000 מצביעים רשומים. יש להם כיום 144 נבחרי ציבור, יותר מכל המפלגות הקטנות האחרות. משימת הליבה של המפלגה הליברטריאנית היא להקטין את הגודל, ההשפעה וההוצאות של כל רמות הממשל. ברוח זו, המפלגה תומכת בהסדרה מינימלית של שווקים, ממשלה פדרלית פחות חזקה, חירויות אזרחיות חזקות, ליגליזציה בסמים, הפרדת דת מהמדינה, הגירה פתוחה ועוד.
מפלגת החוקה
מפלגת החוקה היא מפלגה פוליטית לאומית בארצות הברית. היא נוסדה כמפלגת משלמי המיסים ב-1992. שמה הרשמי השתנה למפלגת החוקה ב-1999. עם זאת, כמה סניפי מדינות ידועים תחת שמות שונים, חלקם אף התנתקו מהמפלגה הראשית ופועלים כמפלגות עצמאיות.
המפלגה דוגלת בפלטפורמה שלפי דעתם משקפת את כוונתם המקורית של האבות המייסדים של חוקת ארצות הברית, עקרונות של הכרזת העצמאות של ארצות הברית ומוסר שלקחו מהתנ"ך, מדיניות החוץ שלה בדלנית ודוגלת בפרישה מנאט"ו וארגונים בין לאומיים נוספים.
מפלגות אחרות
חוץ מהמפלגה הירוקה, המפלגה הליברטריאנית ומפלגת החוקה קיימות מפלגות רבות נוספות הזוכות לתמיכה מינימלית, ומופיעות רק בהצבעה של אחת או כמה מדינות. דוגמאות:
מפלגת הסולידריות האמריקאית (ASP) נוסדה ב-2011 בשם "המפלגה הנוצרית דמוקרטית" וב-2012 שינתה לשם הנוכחי. המדיניות הכלכלית של המפלגה נוטה לשמאל, אם כי היא שמרנית בנושאים חברתיים. המועמד מטעם המפלגה לנשיאות ארצות הברית ב-2020 היה בריאן קרול, הוא זכה ב-42,305 קולות אבל לא קיבל אלקטורים.
המפלגה האנטי מסונית (נגד הבונים החופשיים), הקרויה גם "התנועה האנטי מאסונית". היא התנגדה בתוקף לבנייה החופשית כמפלגה עם נושא יחיד, ובהמשך שאפה להפוך למפלגה גדולה על ידי הרחבת הפלטפורמה שלה לנקיטת עמדות בנושא אחר. לאחר שהופיע ככוח פוליטי בסוף 1820, מרבית חברי המפלגה נגד הבונים החופשיים הצטרפו למפלגה הוויגית בשנות ה -30 של המאה העשרים, והמפלגה נעלמה לאחר 1838.
מפלגות בעלות השפעה שהתקיימו בעבר
מפלגות שניצחו בבחירות לנשיאות
ייצוג של כל המפלגות הפוליטיות כאחוזים בבית הנבחרים לאורך זמן
המפלגה הוויגית - מפלגה שפעלה בארצות הברית בשנים 1833–1856, והייתה היריבה העיקרית של המפלגה הדמוקרטית במערכת הדו-מפלגתית של ארצות הברית באותה תקופה. ארבעה נשיאים היו מטעמה.
המפלגה הפדרליסטית - הנשיא היחיד מטעם מפלגה זו היה ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארצות הברית. היו לה גם נציגים רבים בשלטון המקומי. זו הייתה המפלגה הראשונה שהתגבשה בארצות הברית, ולמרות ששלטונה היה קצר, ראשוניותה נתנה לה לעצב דברים רבים בארצות הברית.
מפלגת האיסור הייתה מפלגה שתמכה בהטלת איסור על שתייה והפצה של משקאות אלכוהוליים. על אף שהישגיה בקלפי לא היו רבים, היא השפיעה רבות על דעת הקהל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, דבר שהביא להעברת התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית בשנת 1920 ולשינוי משמעותי בהיסטוריה של ארצות הברית.
