מערכת המשפט בארצות הברית היא מערכת של המשפט המקובל. מקורותיה הם המשפט האנגלי וחוקת ארצות הברית. פעולתה נעשית על פי כללי המשפט האדוורסרי.
המשפט האמריקני נחשב לאחד המפותחים ביותר בעולם. השילוב – של הכרה בזכויות האדם (כפי שאלו הוצהרו במגילת הזכויות) שאין שנייה לה בעולם, מערכת חינוך משפטי מובילה, ויותר ממאתיים שנים של תקדימים שנקבעו בבתי משפט פדרליים ומדינתיים – חבר לדומיננטיות של ארצות הברית על בימת העולם, והפך את המשפט האמריקני למקור עיקרי של ציטוטים במשפט השוואתי, ואף לנושא אהוד בתחומי התרבות הפופולרית.
היסטוריה
בתי משפט
בארצות הברית קיימות, למעשה, חמישים ואחת מערכות שיפוט שונות: 50 של המדינות ומערכת פדרלית אחת. למערכת הפדרלית יש שיפוט מקורי (אנ') (שיפוט ראשוני של מקרה)- על פי מפתח נושאי (לדוגמה, עבירות פדרליות, כפי שהן מוגדרות ב-United States Code), וכן במחלוקות בין אמריקנים לאזרחים לא-אמריקניים; יש לה שיפוט לא-מקורי (שיפוט שני לאחר שכבר שפט בית משפט אחר בתיק) בערעורים על החלטות של בתי המשפט המדינתיים.
מערכות בתי המשפט במדינות
בתי משפט קמא במדינות
קיים מגוון רחב של סוגי בתי משפט במדינות עצמן. כמה עקרונות משותפים לכולם: כך למשל חל בכולן התיקון השישי לחוקת ארצות הברית, המבטיח לנאשם זכות להשפט במשפט פלילי בידי חבר מושבעים.
יחד עם זאת, לא כל תיקוני מגילת הזכויות חלים על המדינות. קיימים תיקונים, כגון התיקון השני לחוקה, שלא ברור מה מעמדם הנורמטיבי במדינות (אלא רק עבור הממשל הפדרלי). התהליך בו בית המשפט העליון מחיל תיקון חוקתי על המדינות נקרא incorporation.
מתוקף מורשתה כמושבה צרפתית לשעבר, מערכת המשפט של מדינת לואיזיאנה מבוססת, באורח יוצא דופן, על המשפט הקונטיננטלי.
כעניין מיוחד יצוין בית משפט מסוים הקיים במדינת דלאוור, אשר עדיין שופט על פי דיני היושר (Equity).
בתי משפט עליונים במדינות
בכל מדינות ארצות הברית קיים בית משפט של מוצא אחרון של המדינה; לרוב הוא קרוי בית משפט עליון של המדינה (State Supreme Court). בחמש מבין המדינות – ניו יורק, מיין, מרילנד, מסצ'וסטס ומערב וירג'יניה – יש לו שם אחר. בשתי מדינות – טקסס ואוקלהומה – קיימים, לכל אחת, שני בתי משפט של מוצא אחרון: אחד לעניינים פליליים[1] ואחר לעניינים אזרחיים[2]. בכל מדינה, הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר היא המפרשת העליונה של החוקה של אותה מדינה.
מערכת בתי המשפט הפדרלית
בתי המשפט המחוזיים
בית משפט בערכאה הפדרלית הנמוכה ביותר מכונה: "בית המשפט המחוזי של ארצות הברית" (אנ'). קיימים בסך הכל 94 בתי משפט מחוזיים, כולל אחד בפוארטו ריקו[3].
בתי המשפט המחוזיים מחולקים על פי בסיס אזורים ובכל מדינה יש מחוז פדרלי שיפוטי אחד או יותר, ולאף בית משפט מחוזי אין היתר שיפוטי ביותר ממדינה אחת, עליו הוא אמון.
הואיל ובתי המשפט המחוזיים הם בעלי שיפוט מקורי במרבית הנושאים הפליליים והאזרחיים, המשפט בהם נערך באמצעות חבר מושבעים (בניגוד לשתי הערכאות הגבוהות יותר).
ערעור על פסקי דין והחלטות של בית משפט פדרלי מחוזי הוא בזכות (כלומר, איננו מצריך קבלת רשות להגשתו), והוא נעשה בפני בית משפט פדרלי לערעורים (ראו להלן)- אליו בית משפט פדרלי מחוזי זה כפוף. כך, למשל, ערעור על החלטה של כל אחד מארבעת בתי המשפט הפדרליים המחוזיים בקליפורניה יוגש לבית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הסבב התשיעי, המופקד על תשע מדינות ושתי טריטוריות במערב ארצות הברית.
בתי משפט פדרליים אחרים
לצד כל בית משפט מחוזי, מצוי "בית משפט לענייני פשיטת רגל" (אנ'). ישנם בסך הכל 94 בתי משפט כאלו.
בנוסף, קיימים שבעה בתי משפט פדרליים המוגבלים לנושא מסוים, החולשים על ארצות הברית כולה. אלו הם: "בית המשפט של ארצות הברית לענייני מיסים" (אנ'); "בית המשפט של ארצות הברית לענייני סחר בינלאומי" (אנ'); "בית המשפט של ארצות הברית לענייני ערכאות פדרליות" (אנ'); "בית המשפט למעקב אחר ערכאות ביון במדינות זרות" (אנ'); "בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור ערכאות ותיקי הכוחות המזוינים" (אנ'); "בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הכוחות המזוינים" (אנ'); ו"בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הסבב הפדרלי" (אנ').
מבין שבעת בתי המשפט הללו, נמצאים ארבעת הראשונים באותו דרג כמו בתי המשפט המחוזיים ושלושת האחרונים באותו דרג כמו בתי המשפט לערעורים.
בתי המשפט לערעורים
בית משפט בערכאה הפדרלית השנייה, החוצצת בין בתי המשפט המחוזיים לבית המשפט העליון, הוא "בית משפט לערעורים של ארצות הברית" (אנ'). קיימים בסך הכל 12 בתי משפט לערעורים.
בתי המשפט מסודרים על פי "סבבים" (אנ'). מקור המונח "סבב" בימים בהם השופט היה רוכב על סוסו אל היישובים השונים כדי לשמוע בהם תיקים, והיה עושה זאת בסבב אחיד. כיום, כאשר בית המשפט קבוע במקומו, "סבב" מציין אחד מ-11 תחומים גאוגרפיים בארצות הברית בנוסף למחוז קולומביה:
- בית המשפט הפדרלי הראשון לערעורים של ארצות הברית– מיין, מסצ'וסטס, ניו המפשייר, רוד איילנד, פוארטו ריקו.
- בית המשפט הפדרלי השני לערעורים של ארצות הברית– קונטיקט, ניו יורק, ורמונט.
- בית המשפט הפדרלי השלישי לערעורים של ארצות הברית – דלאוור, ניו ג'רזי, פנסילווניה.
- בית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית– מרילנד, קרוליינה הצפונית, קרוליינה הדרומית, וירג'יניה, וירג'יניה המערבית.
- בית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים של ארצות הברית – לואיזיאנה, מיסיסיפי, טקסס.
- בית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית– קנטקי, מישיגן, אוהיו, טנסי.
- בית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית – אילינוי, אינדיאנה, ויסקונסין.
- בית המשפט הפדרלי השמיני לערעורים של ארצות הברית– ארקנסו, איווה, מינסוטה, מיזורי, נברסקה, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית.
- בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית – אלסקה, גואם, הוואי, וושינגטון, אורגון, קליפורניה, מונטנה, איידהו, נבדה, איי מריאנה הצפוניים, אריזונה.
- בית המשפט הפדרלי העשירי לערעורים של ארצות הברית– קולורדו, קנזס, ניו מקסיקו, אוקלהומה, יוטה, ויומינג.
- בית המשפט הפדרלי האחד עשר לערעורים של ארצות הברית– אלבמה, פלורידה, ג'ורג'יה.
- בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה – מחוז קולומביה.
רוב האמריקנים יזכו להתדיין לכל היותר, בימי חייהם, בבית משפט לערעורים. בתי המשפט לערעורים מחויבים לדון בכל ערעור המתקבל על החלטה של בית משפט דלמטה (זאת בניגוד לאופן קבלת התיקים בבית המשפט העליון).
בית המשפט העליון
ערך מורחב – בית המשפט העליון של ארצות הברית
הערכאה השלישית והגבוהה ביותר היא בית המשפט העליון. הוא הפוסק האחרון בשאלות של חוק והמפרש הסופי של חוקת ארצות הברית. החלטותיו מהוות תקדים מחייב עבור כל בתי המשפט האמריקניים האחרים, הן פדרליים והן מדינתיים. בית המשפט העליון הוא היחיד שמוזכר בחוקה.
בית המשפט העליון אינו מחויב לדון בכל תיק שבקשה לערעור בו מוגשת אליו. במקום זאת, חוק שהעביר הקונגרס ב-1925 קובע כי השופטים העליונים עצמם יקבעו אילו תיקים יגיעו לדיון לפניהם. אם השופטים הסכימו לקבל תיק מסוים, הם מוציאים עבורו צו עיון מחדש (writ of certiorari). מתוך כ-7,500 בקשות המגיעות מדי שנה מרחבי ארצות הברית, רק 1% לערך זוכות בצו המיוחל, ובבית המשפט העליון מתנהלים כ-75 עד 100 תיקים בשנה. בדרך כלל, הקריטריון שעל פיו השופטים מסכימים לדון בתיק, הוא האם דיון בו יוכל לשפוך אור חדש על סוגיה חוקתית כלשהי.
פסקי דין משפיעים
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
