PROFILPELAJAR.COM

ז'יל דלז
Gilles Deleuze
לידה	18 בינואר 1925; הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
התאבד	4 בנובמבר 1995 (בגיל 70); הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
מקום קבורה	cimetière de Saint-Léonard-de-Noblat
השקפה דתית	אתאיזם
מקום לימודים	סורבון, תיכון הנרי הרביעי, תיכון קארנו, תיכון לואי הגדול
מוסדות	אוניברסיטת ליון (1896-1969); המרכז הלאומי למחקר מדעי; אוניברסיטת פריז VIII; תיכון לואי הגדול; סורבון ;
מונחה לדוקטורט	Éric Alliez, Yvonne Toros, Miguel Abensour
זרם	פילוסופיה קונטיננטלית
תחומי עניין	אסתטיקה, מטאפיזיקה, מטאפילוסופיה
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, היסטוריון של הפילוסופיה, סופר, היסטוריון, תאורטיקן אמנות
הושפע מ	ניטשה, שפינוזה, לייבניץ, יום, קאנט, מרקס, פרויד, ברגסון, לאקאן, אלתוסר, סארטר, איפוליט גואטרי, פוקו, קפקא, פרוסט, בייקון (צייר)
השפיע על	גואטרי, פוקו, ז'יז'ק, אגמבן, חיים דעואל לוסקי, שמעון נוה
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	Difference and Repetition, A Thousand Plateaus, Cinéma, אנטי-אדיפוס", The Logic of Sense, What is Philosophy?
בן או בת זוג	Denise Paul Granjouan
צאצאים	Émilie Deleuze
מספר צאצאים	2
חתימה

ז'יל דלז (צרפתית: Gilles Deleuze;‏ 18 בינואר 1925 – 4 בנובמבר 1995) היה פילוסוף צרפתי. דלז התפרסם בעיקר בשל הספר שכתב ב-1972 יחד עם הפסיכואנליטיקאי פליקס גואטרי ושנקרא: "אנטי-אדיפוס" (אנ'). הספר היווה את חלקו הראשון של "קפיטליזם וסכיזופרניה" (אנ'). חלקו השני נכתב ב-1980 ונקרא "אלף מישורים". דלז שם קץ לחייו בקפיצה מחלון דירתו לאחר סבל ממושך ממחלת ריאות קשה.

ביוגרפיה

דלז נולד למשפחה ממעמד הביניים בפריס והתגורר בה רוב חייו. השנים הראשונות ללימודיו האקדמיים נערכו במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמהלכה למד בלייקה קרנו (אנ'). במהלך הכיבוש הנאצי בצרפת נעצר אחיו הבכור של דלז, ז'ורז', בגין השתתפותו בהתנגדות הצרפתית, ונפטר במעבר למחנה ריכוז. בשנת 1944, דלז הלך ללמוד בסורבון. בין המרצים של דלז היו מומחים ידועים בתולדות הפילוסופיה, כמו ז'ורז' קנגילהם (אנ'), ז'אן איפוליט, פרדיננד אלקייה (אנ') ומוריס דה גנדילק (אנ').

בשנת 1977 חתם דלז על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים.

תאוריה

דלז וגואטארי טוענים בספרם, "קפיטליזם וסכיזופרניה", כי הקפיטליזם הוא צורה מופשטת של ארגון המארגן את תשוקות הפרט בצורה מסוימת והיסטורית, שעיקרה תיעול של הייצור והצריכה סביב הכסף. הם פיתחו זאת בכך שחיזקו את טענת פוקו כי היחיד אינו יכול להיות סובייקט, אלא טקסט או רכיב בשפה. דקארט ראשון הפילוסופים של העת החדשה, המציא את מושג הסובייקט (קוגיטו) באמצעות טענתו הידועה "אני חושב, משמע אני קיים" (קוגיטו ארגו סום). לאקאן, פוקו ודלז, המציאו את התיזה האלטרנטיבית הפוסטמודרנית, הפוסט-הומניסטית, שלפיה אין סובייקט קונסיסטנטי.

המודרניסטים מרקס ופרויד טענו בעקבות דקארט כי תשוקה נובעת מתוך חוסר, לכן הצרכנות יכולה לספק תשוקות. דלז ופוקו הקדימו את הפילוסופיה של ווב 2.0 (הפילוסופיה שהאדם הוא בבסיסו יצרן ושיתופי, יצרן-צרכן וחוק "הזנב הארוך") בכך שטענו כי תשוקה אינה מביעה חוסר, אלא כוח ייצור. מרקס מבסס את הסוציולוגיה והכלכלה שלו על מושג הצורך, אך ניטשה, האב הרוחני של הפוסטמודרניזם והטראנס-הומניזם טען כי הסוציולוגיה והכלכלה מבוססות בסופו של דבר על מושג הרצון (לעוצמה). פרויד טען כי אדיפוס מביע תסביך של חוסר (פאלי) אצל היחיד. דלז טוען כי אדיפוס אינו מיתוס אוניברסלי אלא פרטיקולרי והיסטורי שמקורו בקפיטליזם.

בכך דלז משתייך לאסכולה הפוסט-פסיכיאטרית שאליה שייכים גם רונאלד לאינג באנגליה ותומש סאס בארצות הברית. לאינג טען כי הקנאה היא המניע הפסיכולוגי המרכזי בקפיטליזם. ולכן קנאה קיצונית היא היסוד לסכיזופרניה. סאס טען כי אין כלל ולא יכולות להיות מחלות נפש. מחלת נפש היא המצאה של הקפיטליזם. בראשית הקפיטליזם, ב-1500–1800, הכלכלה החלה להיות מאורגנת. לארגון זה הפריעו חריגים כמו ילדים (שנסגרו בבית ספר), עבריינים (בית סוהר), פרימיטיבים (קולוניות), מפגרים (בתי מפגרים), משוגעים (בתי חולים לחולי נפש). לכן הקפיטליזם המוקדם בודד את כל המפריענים הללו.

דלז חולק על ראייתו של פרויד את התרבות כסובלימציה מינית, וטוען הפוך מפרויד: התרבות מייצרת מיניות, סוגים שונים של מיניות. בווינה של פרויד, האב והאם היו מקורות המיניות של הילד והילדה, אך בפריז של שנות ה-60, למשל, הקולנוע ובית הספר יוצרים אופנים חדשים של מיניות. המיניות יכולה להיות מתועלת כלפי בריז'יט בארדו או איב מונטאן, או לחפצי תשוקה שונים מתמונת המונה ליזה בלובר ועד למכונית המרצדס של המיליונר במונטה קרלו.

הפסיכוזה והנוירוזה לטענתו נובעות מהצורך החברתי להבחין בין תשוקות של אדם "נורמלי" שיודע לתעל אותם בילדותו לאימו ולאביו או למכונית או לשחקנית הקולנוע, לבין התשוקות של "חולה הנפש" שלא יודע לתעל זאת כי אינו מקבל את כללי הקפיטליזם והייצור התעשייתי ההמוני.

ביבליוגרפיה

ספרים שתורגמו לעברית

ז’יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005.
ז'יל דלז ופליקס גואטרי, מהי פילוסופיה?, מצרפתית: אבנר להב, רסלינג, 2008.

מאמרים שתורגמו לעברית

ז’יל דלז ופליקס גואטרי, "אלף מֵישָרים, סעיף XIV: מערכת אקסיומטית והמצב העכשווי", תיאוריה וביקורת 17, עורך: יהודה שנהב, תרגום: אריאלה אזולאי, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, (סתיו 2000), עמ' 132–144.
דלז וגואטרי, "מהי ספרות מינורית?" מכאן: כתב עת לחקר הספרות העברית, כרך א' (אביב תש"ס), תרגום: א. אזולאי, עמ' 134–143.
ז'יל דלז, "הצגת זאכר-מזוך - שני פרקים נבחרים: 'אב ואם'/'החוק, ההומור והאירוניה'", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, תרגום: א. אזולאי, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 38–52.
ז'יל דלז, "הספרות והחיים", מטעם, כתב עת לספרות ומחשבה רדיקאלית, מס' 5, מרץ 2006, עמ' 149–154.

לקריאה נוספת

אריאלה אזולאי, "קול האישה פרווה: דלז מתקרב למחבר מאחור", בתוך: עבד, התענגות, אדון, שם, עמ' 53–63.
אריאלה אזולאי ועדי אופיר, "אנו לא שואלים 'מה זה אומר' אלא 'איך זה פועל': הקדמה לאלף מֵישָרים", תיאוריה וביקורת 17, שם, עמ' 123–131
חיים דעואל לוסקי, "הקדמה ל'תשוקה והנאה'", תיאוריה וביקורת 22, שם, עמ' 159–162.
חיים דעואל לוסקי, הקדמה לפילוסופיה של פני השטח, רסלינג, תל אביב, 2007. (במיוחד פרק שביעי: "ריזום והמחשבה האופקית").
יואל רגב, "פניה של מהפכה מזוכיסטית: ז'יל דלז של רגע לפני", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 64–80.
אייל דותן. "מי אתה גרגור סמסא", אות 01, סתיו 2010, עמ' 132-123.
אדם אבולעפיה, "הקדמה לביוגרפיה הפילוסופית של הקולנוע על פי ז'יל דלז", המדרשה 15, 2012, עמ' 13–31.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'יל דלז בוויקישיתוף

הספר "מהי פילוסופיה?" באתר "טקסט"
רומן לוגי- דלז / אהד זהבי, דן לחמן, אימגו
יותם פלדמן, ראש נפץ, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2007, על תא"ל (מיל) שמעון נוה ועל השפעת ז'יל דלז על דפוסי החשיבה בצה"ל מסוף שנות ה-90 ועד מלחמת לבנון השנייה.
יצחק לאור, ניסיון להעניק לפילוסופיה את הבלתי אפשרי - מבוא, באתר הארץ, 4 ביולי 2008
ז'יל דלז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ז'יל דלז (1925-1995), דף שער בספרייה הלאומית

ז'יל דלז, ברשת החברתית Goodreads

מכּתביו:

"תשוקה והנאה", תיאוריה וביקורת 22, אביב 2003
פוסט-סקריפטום על חברות הבקרה, תיאוריה וביקורת 24, קיץ 2004
"היצירות הגדולות כתובות במעין שפה זרה", מטעם 26, יוני 2011, עמ' 30–45

הערות שוליים

^ יותם פלדמן, ראש נפץ, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2007, על תא"ל שמעון נוה ועל השפעת הפילוסופים ז'יל דלז ופליקס גואטרי על דפוסי החשיבה בצה"ל מסוף שנות ה-90 ועד מלחמת לבנון השנייה.